28.8 אלף העוקבים של לורן אלון באינסטגרם לא נחשפו עד כה לסיפור החיים המטלטל של מעצבת האופנה בת ה-26. חופשות מנקרות עיניים, בגדי מעצבים, מותגי יוקרה, תכשיטי יהלומים – רק מעטים יודעים שמתחת לחיוך הנוצץ של אושיית האופנה הצעירה, מסתתר סיפור חיים מורכב: ילדות לאב מכור לסמים ולאם שנאלצה לעבוד שעות ארוכות מחוץ לבית.
חייה השתנו כשבגיל 17 היא עזבה את בית הספר, סיימה בגרות בתיכון אקסטרני והתחתנה בשידוך עם היהלומן יוסי אלון. מילדה בת 14 שיצאה לעבוד בארומה כדי להתפרנס, היא מצאה את עצמה שלוש שנים לאחר מכן תחת חופה בחוות רונית, לבושה בשמלת כלה של פנינה טורנה (ושמלה שנייה של ענבל דרור), כשעומר אדם ואייל גולן מקפיצים את 1,200 האורחים. "אני לא מסתכלת על זה כסיפור סינדרלה", היא מושכת בכתפיה. "אני יודעת שזה יכול לבלבל, אבל אני עם הרגליים על הקרקע".
היא נולדה וגדלה בבת ים למשפחה ממוצא גיאורגי ("גרוזינים. עזוב אותך גיאורגים"), בת צעירה לאחר שני בנים שמבוגרים ממנה בשמונה ו-10 שנים. אב מכור לסמים, אם שעובדת מסביב לשעון כדי לסייע בפרנסת המשפחה. "כשהייתי בת שש, ההורים שלי התגרשו", היא נזכרת, "הייתי הולכת לבקר את אבא במרכזי גמילה, ואלו מראות לא פשוטים. לפעמים אני רק רוצה לשכוח את התקופה הזאת, לראות את אבא שלי עם עוד נרקומנים. הייתי בסך הכל ילדה קטנה, אבל אמא שלי לא רצתה להרחיק את אבא שלי מאיתנו".
איך היו היחסים ביניכם?
"היינו בקשר טוב, דיברנו הרבה בטלפון, אבל הוא לא היה נוכח בחיים שלי כל הזמן. רק בימי הולדת. אני זוכרת שהרבה פעמים הוא הבטיח לבוא לבקר אותי, וישבתי בחלון לחכות לו והוא לא היה מגיע. זה פגע בי מאוד, ובכיתה א' לא דיברתי במשך תקופה, ככל הנראה מטראומה מסוימת, אבל תמיד אהבתי ותמיד אוהב את אבא שלי ז"ל".
ממה הוא נפטר?
"מנת יתר של אדולן. התעלף ברחוב ומת. הייתי בת 13 ואני זוכרת שאחי האמצעי, שכבר גר אז עם חברה שלו, הגיע בשבע בבוקר הביתה ואמר לאמא שלי לא לשלוח אותי לבית הספר".
7 צפייה בגלריה
לורן אלון. "הייתי הולכת לבקר את אבא במרכזי גמילה, ואלו מראות לא פשוטים"
(צילום: טל שחר)
האם, תופרת במקצועה, עבדה מסביב לשעון כדי להחזיק את הבית מבחינה כלכלית. "הייתי יושבת עם אמא שלי בזמן שהיתה תופרת, מקריאה לה ספר. ואני שונאת לקרוא", היא מחייכת, "אז הייתי יושבת וממציאה סיפורים. היא לא הסתכלה על הספר או עקבה אחרי העלילה, אז פשוט יכולתי להמציא". כדי לעזור בפרנסת המשפחה, יצאה לעבוד בגיל 14 בעבודות מזדמנות. "והייתי צריכה לחזור הביתה בלילה באוטובוסים. זה לא תמיד היה נעים", היא אומרת.
"אין דבר כזה שגבר שווה יותר מהאישה"
נקודת המפנה בחייה היתה בגיל 16. היא הגיעה לאירוע משפחתי עם אמהּ, שתפרה לה לכבוד המאורע שמלה שלורן עיצבה בעצמה. "איך שנכנסתי, כולם הסתכלו עליי. באירוע היתה גם תמי אלון, אמא של יוסי בעלי, שהסתכלה עליי לאורך כל האירוע. לא הבנתי למה היא בוחנת אותי", היא מתארת את השתלשלות העניינים. "למחרת, אמא שלי קיבלה טלפון מחברה שלה, ששאלה אם היא מעוניינת לשדך אותי ליוסי. אמא שלי סירבה ואמרה שאני צעירה מדי, אבל אז הוא שלח לי הודעה בפייסבוק וביקש חברות. התחלנו להתכתב והוא הזמין אותי לצאת איתו. הסכמתי, אבל רק עם אמא שלי, אז יצאנו כולנו יחד למסעדת סיטארה. בכל זאת, הוא מבוגר ממני ב-10 שנים. אף פעם לא יצאתי קודם עם מישהו גדול ממני".
זה כמו בסרט "חתונה מאוחרת" של דובר קוסאשווילי?
"לא, זה לא מה שרואים בסרטים", היא צוחקת. "אני לא יודעת מה אנשים חושבים על העדה הגרוזינית. חלק חושבים שכולנו פרימיטיביים והבעל קובע ומחליט, אבל זה לא כך. אין דבר כזה שגבר שווה יותר מהאישה".
הוא מרים צלחת מהשולחן?
"בוודאי. הדימוי שיש לאנשים על גבר גרוזיני לא נכון. להפך, יוסי הוא בעל מפרגן ודוחף, איש חרוץ, מאתגר את עצמו, אב למופת ומשקיע בילדים. והוא חבר טוב שלי, שזה מאוד חשוב".
פער הגילאים לא הלחיץ אותך?
"בהתחלה כן, אבל כשהתחלנו לצאת גיליתי שאנחנו באותו ראש. בגיל 17 כבר ידעתי שאני רוצה להיות מעצבת אופנה ויוסי פרגן לי והיה גאה בי. הוא הכי תומך שיש".
בגיל 17 הרבה נערות מעדיפות לקנות בגדים, ללכת לים ולסיים בגרויות. לא חששת להתחתן?
"חגגתי מספיק עם חברות במסיבות עד גיל 16, ועכשיו אני חוגגת עם יוסי. פתאום היה לי חבר לחיים, מישהו חזק לצידי, שאני יכולה להישען עליו ולקבל חום ואהבה".
תשקלי לחתן את הבנות שלך בגיל 17?
"מי יודע מה יקרה".
ובכל זאת, בעוד שבע שנים בתך הבכורה תהיה בגיל שבו הכרת את בעלך. תחפשי לה שידוך?
"מה שהיא תחליט".
ואם היא תחליט שלא?
"לא בכוח. גם אותי לא חיתנו בכוח. כשאמא שלי ראתה שאני אוהבת את יוסי, היא שחררה".
7 צפייה בגלריה
"אני יודעת שיש אנשים שחושבים שהתחתנתי בשביל רווחה כלכלית". קולקציית חורף 2021 של דוניק
(צילום: עדי אורני)
יכול להיות שהתחתנת בגיל צעיר כדי לצאת מהבית?
"אם לא היה לי טוב עם יוסי, לא הייתי עושה את הצעד הזה. אני יודעת שיש אנשים שחושבים שהתחתנתי בשביל רווחה כלכלית, בשביל הכסף. שמעתי את זה כל כך הרבה פעמים, שעייפתי. אם הייתי מתחתנת בגלל הכסף, לא הייתי עובדת או לוקחת הלוואה מהבנק בשביל העסק שלי".
עכשיו יש לך ביטחון כלכלי.
"נכון, כילדה לא היה לי ביטחון כלכלי בבית. חד משמעית. הייתי הולכת לבית הספר בלי אוכל, חוזרת לבית ריק. אמא שלי עבדה כל הזמן ולא היה מי שיכין לי אוכל חם. מה שכן, תמיד היתה בבית כיכר לחם, אז הייתי מכינה לעצמי סנדוויץ' משתי פרוסות לחם עבות עם מלפפון באמצע, וזה מה שהייתי אוכלת עד שאמא היתה מגיעה. זה פיתח אצלי עצמאות ומגיל צעיר מאוד הבנתי שאם אני לא יוצאת לעבוד – אין לי כסף. כשהתחתנתי, הבאתי לאמא שלי את כל הכסף שחסכתי בבנק".
"הפחד שלי הוא להחסיר זמן איכות מהילדים שלי"
את מותג האופנה Donik הקימה לפני כשנתיים וקראה לו על שם בנה הצעיר דון (3), אח למיה (9) ואן (6). עד לאחרונה הפעילה את המותג, שאותו היא מעצבת בעצמה, מתוך ביתם בקומפלקס יוקרתי בשכונת תל ברוך צפון, ולאחרונה עברה לסטודיו מחוץ לבית. לעיצוב הגיעה לאחר שהשלימה קורסי אופנה בסטודיו 6B ולימודי סטיילינג בבית הספר לצילום וסטיילינג של רון קדמי – החלטה להתמקצע בקורסים מקצועיים ולא במסלול לימודים של ארבע שנים, שאותו, לדבריה, לא יכלה לשלב עם שלושה ילדים קטנים בבית.
דוניק הוא מותג לילדים (בגילאי 12-3) ולאימהות, בשפה עיצובית של אופנת רחוב מקומית ובצבעוניות מונוכרומטית של שחור, לבן, אפור-זית וחאקי. העיצוב נקי, הגזרות מחמיאות לילדים, מותאמות לשעות פעילות ארוכות בגנים ובבתי ספר. את הבגדים מקשטים משפטי העצמה לילדים כמו Don't Forget to Smile. שירז טל ובתה ניה, לדוגמה, כבר הצטלמו למותג. "רציתי להקים מותג של פריטי בייסיק מיוחדים עם משפטי העצמה שהייתי אומרת לעצמי. חשוב לי להעניק לאימהות ולילדים תחושה שהכל יהיה בסדר", היא מסבירה.
איזו מין אמא את?
"הפחד שלי הוא להחסיר זמן איכות מהילדים שלי. אני מקפידה לקחת את הילדים לשיעורים פרטיים, להוציא אותם כל יום מהמסגרות. אם צריך, אני גם אזיז פגישת עבודה כדי להוציא את הילדים מבית הספר".
לא מזמן נעלמת להם לחודש.
"נסענו ללידה של גיסתי וחברתי הטובה לי (אלון, בעלת מותג בגדי ים ואושיית אינסטגרם, א"י) בלוס אנג'לס, ותכננו להישאר שם כעשרה ימים. כבר כשהיינו בשדה התעופה, הודיעו שסוגרים את השמיים, אבל חשבנו שתוך שבוע הדברים ישתנו. ההנחיות כאן משתנות כל הזמן, אבל לבסוף נתקענו לחודש וארבעה ימים בלי הילדים, שנשארו בבית עם אמא שלי והמשפחה. למרות שדיברנו מדי יום בפייס טיים, הגעגועים היו קשים. אם לא הלידה של גיסתי, לא הייתי ממהרת לצאת מהארץ".
אפשר לראות סמליות בכך שאלון, אשר גדלה לאם תופרת ועיצבה כילדה בגדים לעצמה – או תיקנה את אלה שרכשה בחנויות זולות – ממשיכה את תחום העיסוק המשפחתי. אולי זה גם נובע מרצון להוכיח לאם שהיא יכולה להיות טובה כמוה.
"היה בי כעס גדול על אמא שלי, שלא האמינה בי", היא משתפת. "היום אני מבינה מה היא עברה, אבל הרבה שנים היא לא האמינה בי. אף אחד לא האמין בי: לא המורים, לא החברים, לא המשפחה. היום כשאמא שלי רואה שאני מצליחה, היא גאה בי, היא מחייכת ומעריכה אותי. אבל היום, כאמא, אני גם מבינה את הקשיים שהיא התמודדה איתם בחיים".
