התצוגה של בית האופנה מוגלר בסוף חודש מרץ נערכה לציון יום הנראות הטרנסג'נדרית. לא במקרה, לצד דוגמניות כמו בלה חדיד ואירינה שייק במכנסי סקיני ג'ינס חוטיני שזכו לתהודה עולמית, צעדו על המסלול הדיגיטלי של המנהל האמנותי קייסי קדוואלדר גם שתיים מהטרנסג'נדריות המפורסמות של התקופה: השחקנית דומיניק ג'קסון מסדרת הטלוויזיה "פוזה", והשחקנית ודוגמנית האנטר שייפר מסדרת הטלוויזיה "אופוריה" – זוכת פרס אמי לסדרת הדרמה הטובה ביותר – שמצטלמת בימים אלו לעונה שנייה בתפקידה כג'ולס. שייפר בת ה-22 צעדה בסרטון הווירטואלי של מוגלר לבושה שמלת טול הדוקה ושקופה משובצת אבני קריסטל, שחשפה גוף חיוור וגבעולי. גל מים גדול ששטף אותה, הוכיח כי היא השם הכי רותח כרגע בסביבה.
מאז נחשפה על המסלול של המותג האמריקאי R13 בשבוע האופנה בניו יורק לעונת אביב-קיץ 2018, שייפר היא אחת הדוגמניות העסוקות בעולם. "לא חשבתי בחיים שלצעוד על מסלול בתצוגת אופנה זו אפשרות עם הנסיבות והמוצא שלי", סיפרה ב-2018 ל"ניו יורק טיימס". עולם האופנה היה אז זירה מקבלת של דוגמניות טרנסג'נדריות כמו סתיו סטרשקו, הארי נף, אנדריאה פג'יק, ולנטינה סמפיו, ושייפר לקחה חלק במהפכה. היא צעדה על המסלולים של מותגי האופנה דיור, קואץ', מייזון מרג'יאלה, מיו מיו ואחרים, הופיעה בקמפיינים של קלווין קליין, ורסוס מבית ורסאצ'ה ומותג הטיפוח שיסיידו, וכיכבה על שערי מגזינים רבים, ביניהם "דייזד", "אלור", "פייפר". רשימה מפוארת בזמן כה קצר.
עם זאת, הרבה לפני שצעדה על המסלולים, היא מיתגה את עצמה כאקטיביסטית לזכויות להט"ב. עם למעלה משלושה מיליון עוקבים באינסטגרם ועוד כמעט רבע מיליון בטוויטר, שייפר היא קולו של דור. בגיל 17 הפכה לאחת הדוברות המרכזיות נגד הפרדה מגדרית בצפון קרוליינה, לאחר שבמרץ 2016 חוקק במדינה חוק המתיר להשתמש בשירותים ציבוריים לפי שיוך ביולוגי בלבד, ולא בהתאם לזהות מגדרית. חוק זה מפלה טרנסג'נדרים, בעוד תומכיו טוענים כי הוא הכרחי כדי להגן על נשים ועל ילדים בשירותים מפני תוקפים ממין אחר. שייפר יצאה למאבק תקשורתי, אותו הסבירה ברצון לפרק את הרעיון של גבולות מגדריים, תוך שימוש בזכויות שמגיעות לה.
13 צפייה בגלריה
"לפעמים זה מרגיש כמו אקטיביזם, כי עצם קיומי כאדם טרנסג'נדרי קשה מספיק"
(צילום: Getty Images)
"כנערה טרנסג'נדרית שגדלה בצפון קרוליינה, ניווט בשירותים ציבוריים בכוחות עצמי היה מסע קשה ביותר, במיוחד בבית הספר", כתבה שייפר בטור דעה למגזין האופנה והתרבות הבריטי i-D. "בזמן שהייתי בשלב מוקדם יותר בשינוי המגדרי שלי בחטיבה, הרגשתי בטוחה יותר להשתמש בשירותי הנשים ובמלתחות, אבל לעתים קרובות נאמר לי להשתמש בחדר השירותים של הצוות או בשירותי הגברים, דבר שכפה עליי להתאפק לנצח. הרגשתי כמו פורעת חוק בכל פעם שהייתי צריכה להשתין, כאילו הפעולה הטבעית הזו היתה מעין אקט בלתי נסלח".
בדיעבד, סיפרה, היא לא ראתה במאבק שלה אקטיביזם. "אני פשוט מדברת על היותי טרנסג'נדרית", הוסיפה באותו ראיון ל"ניו יורק טיימס". "לפעמים זה מרגיש כמו אקטיביזם, כי עצם קיומי כאדם טרנסג'נדרי קשה מספיק. הדבר הזה גרם לי להבין שהחברה מעוניינת יותר בדרך שבה אני נראית, מאשר בדרך שבה אני מזדהה כאדם". בתום המאבק אישר שופט פדרלי הסכם פשרה בין המדינה לארגוני להט"ב, וטרנסג'נדרים מורשים מאז להשתמש בתאי שירותים התואמים לזהותם המגדרית.
13 צפייה בגלריה
"כנערה טרנסג'נדרית שגדלה בצפון קרוליינה, ניווט בשירותים ציבוריים היה מסע קשה ביותר"
(צילום: AP)
היא נולדה בטרנטון, ניו ג'רזי, כבנם הבכור של קייטי ומאק. אביה הוא כומר פרסביטריאני. יש לה שתי אחיות צעירות ואח. מגיל צעיר הכירה בעובדה כי היא לא תואמת את המגדר שאליו נולדה. השמלות הוורודות שאהבה ללבוש כילד קטן היו עדות לכך, סיפרה. תחילה יצאה מהארון כהומו אבל בהמשך, כשהבינה כי היא לא מחויבת למגדר בעקבות צפייה בסדרת הטלוויזיה "גלי", יצאה מהארון כטרנסג'נדרית. "אני חושבת שבתחילת הדרך לחיפוש עצמי, הסתמכתי על נקודת התצפית של העולם, שהיתה קרובה לחלוקה בינארית של מגדר", הסבירה בראיון ל"ניו יורק טיימס" ב-2019. "ככל שלמדתי עוד על הקהילה, הבנתי שמגדר הוא ספקטרום, ומגדר בינארי הוא תוצר של קולוניאליזם. שחררתי את הרעיון שאני צריכה להיות מזוהה עם מגדר אחד ואפשרתי לעצמי פשוט להיות אני".
הוריה, מצדם, תמכו בה. בראיון לרדיו האזורי בצפון קרוליינה סיפר אביה הכומר כי נחשף לרצונות של האנטר כבר מילדות, בעקבות מחנה אופנה שבו לקחה חלק. "היא השתתפה בתצוגת אופנה ובבוקר לפני היא שאלה אותי: 'אבא, אכפת לך אם אלך על עקבים?' בתוכי רק חשבתי לעצמי 'לא, רק לא זה', אבל יצא לי מהפה 'כן, את יכולה ללכת ככה'. במובן מסוים זה היה הרגע שבו נפרדתי מהתחושה שנולד לי בן ומכל המחשבות שהיו לי על העתיד שלו. נפרדתי מן המחשבות הללו לשלום. התאבלתי מצד אחד ושמחתי מצד שני, על כך שהיא נולדה מחדש להיות מי שנועדה להיות מלכתחילה".
לדוגמנות הגיעה בגיל 17. היא בכלל חלמה להיות מעצבת אופנה וכבר נרשמה ללימודים בבית הספר סנטרל סיינט מרטינס בלונדון, אך דחתה ודחתה את הנסיעה ללונדון, מאחר שהעדיפה לחסוך כסף מדוגמנות. "מאז שאני זוכרת את עצמי, ציירתי ועשיתי אמנות. זאת היתה הדרך העיקרית שלי להביע את עצמי", סיפרה בראיון ל"ווג" ב-2019. "אבל בסוף שקעתי בדוגמנות ולא נסעתי ללונדון. אני חושבת שאפילו לא אמרתי להם שאני לא מגיעה".
במקביל, ראתה באינסטגרם מודעה לאודישנים לסדרת הטלוויזיה "אופוריה" ונשלחה לשם על ידי הסוכנות שלה, Community New York, שמייצגת אותה כדוגמנית. "ראיתי שדוגמניות טרנסג'נדריות נוספות הוזמנו לאודישנים, אז התעניינתי בכך", אמרה ל"ווג". "מעולם לא חשבתי על עצמי כשחקנית, כי אני ביישנית מאוד, אבל החלטתי ללכת על זה". תפקידה כנערה טרנסג'נדרית בסדרה העוסקת בחייהם הסוערים של בני המילניום, הפך אותה לכוכבת, הרבה גם בזכות השיח שיצרה הסדרה המשודרת בערוץ HBO, שהואשמה לא אחת בהצגת תיאורים גרפיים של אלימות, שימוש בסמים וסצנות מיניות מדי.
"בתור נערה טרנסג'נדרית שמגלמת דמות טרנסג'נדרית, הייתי צריכה לשאול: 'מה סיפור הרקע שלה? האם זה מתאר ילדה טרנסית בצורה מוזרה שלדעתי צריכה להיות בעולם?' אבל ככל שנחשפתי יותר לתסריט, הייתי עדה להתפתחות שלה ונעשיתי בטוחה יותר באופן שבו נבנתה הדמות של ג'ולס. התאהבתי בה מאוד", אמרה ל"לוס אנג'לס טיימס" לפני כשלושה חודשים, לקראת עלייתו לאוויר של פרק מיוחד של הסדרה, F— Anyone Who’s Not a Sea Blob, עליו היא גם חתומה ככותבת ומפיקה-שותפה לצד יוצר הסדרה סם לוינסון.
חייה של שייפר ונוכחותה התקשורתית – בין אם כפרזנטורית לקו המייק-אפ של ענקית הקוסמטיקה היפנית שיסיידו ובין אם בתפקידה כג'ולס – הם יותר מציוני דרך ברזומה מפואר של חמש שנות פרסום. שייפר היא מודל לחיקוי עבור נערות ונערים צעירים שלא מוצאים את עצמם בתבניות מגדריות ומגדירים את עצמם כא-בינאריים. בנוכחותה היא מנרמלת את היחס בתקשורת ובכלל לטרנסג'נדרים, קבוצה שעדיין סובלת מאפליה, אלימות ושנאה מתמשכת. על גילה הצעיר והנונשלנטיות שבה היא מתנהלת, אפשר ללמוד מהסיפור הבא.
בשנה שעברה תפסה אותה הקורונה בלוס אנג'לס. היא היתה אז לבדה, וכדי לא להרגיש בודדה, רכשה משאית ויצאה לסיבוב בכבישי ארצות הברית. בדרך עצרה בנקודות חייה באריזונה, ואצל אחותה בצפון קרוליינה, שם שהתה האחות בבידוד עם חברותיה. "הן ניגשו אליי ואמרו לי 'איזה כיף לך שאת יודעת מה את עושה ושיש לך עבודה מהחלומות", סיפרה השנה למגזין "אלור". "בתגובה אמרתי להן: אין לי מושג מה אני עושה – אני פשוט רוכבת על הגל שהחיים נתנו לי. אני חושבת שכל נוכחות שיש לי בעולם האישי והציבורי אולי נראית מבחוץ כמשהו אסוף ומאורגן, אבל אני בסך הכל טיפוס די מבולגן. אני רק מנסה להבין איך להיות בת 22 כמו אנשים רבים אחרים בעולם מפחיד, בלתי צפוי ומדהים, שמלא בבגדים, כאב, מגפה ואופוריה".
