ג'סיקה לאנג
סליחה, במי מדובר? ג'סיקה לאנג בת ה-72 חוגגת חמישה עשורים של קריירת דוגמנות ומשחק עם שני פרסי אוסקר, ארבעה פרסי גלובוס הזהב, שני פרסי אמי ויום הולדת 40 לסרט "הדוור מצלצל פעמיים", שאותו, יש להודות, ראיתי שלוש פעמים ברצף ומיד התאהבתי בה.
עד שהדוור צלצל, היא למדה, מלצרה, דגמנה לאורך שנות ה-70 (כשהיא חולקת דירה שכורה עם שתי כוכבות אופנה נוספות, גרייס ג'ונס וג'רי הול). רגע לפני הפריצה הגדולה ב-1981, היא כיכבה ברימייק הגרוע להפליא ל"קינג קונג", שאפילו הוא לא הצליח לעמעם את הזוהר שלה. זה הוביל, כאמור, להופעה לצד ג'ק ניקולסון ב"הדוור", שם הראתה לאמריקה איך מאייתים מחדש את המילה סקס.
שנה לאחר מכן היא לקחה הביתה את פרס האוסקר על תפקיד המשנה בסרט "טוטסי" והמשיכה לשרשרת של ניצחונות קולנועיים לאורך כל שנות ה-80, כשהיא מתחדשת בפרס אוסקר נוסף ב-1994 בעזרת הסרט "שמיים כחולים", הפעם על תפקיד ראשי.
משם והלאה הקריירה שלה דשדשה בין סרטים בינוניים לגיחות קצרות לתיאטרון, צירוף שהוא הלחם והחמאה של שחקניות שחטאו בהזדקנות מול גבעות הוליווד.
לרגע היה נדמה שזה הסוף, אבל אז הגיע הקאמבק הטלוויזיוני והפריחה המחודשת בחסותו של ראיין מרפי, היוצר שאחראי על השילוב של גלאם, טראש ואימה בטלוויזיה האמריקאית. עם שלל תפקידים מרהיבים ב"אימה אמריקאית" ו"אויבות", היא הוכיחה שלדיוות אמיתיות (ולשחקניות טובות) אין תאריך תפוגה, שאחרי ירידות יש גם עליות, ושאפשר להתקמט ולהישאר הכי סקסית בעולם.
למה אייקון? במהלך 50 שנות קריירה של דוגמנות ומשחק, לאנג השכילה לנווט את חייה בין תפקידים מעולים ובין מראות מגוונים. יש לה את סוג היופי שסבתא שלי היתה מכנה "יופי עם עומק". זה לא היופי המסנוור שאנחנו נתקלים בו אצל המלכות הרשמיות של הוליווד, אלא יופי מהורהר יותר, מסתורי, קצת שביר, אשר נדמה שמהלך תמיד על קצה השפיות. יופי שנוספים לו רבדים ככל שעוברות השנים.
לאנג הסתובבה עם שניים מהגברים הכי שווים של הוליווד – סם שפרד ומיכאל ברישניקוב – והטמיעה את מאגר הגנטיקה המשותף והמפואר הזה בשלושת ילדיה. היא שייכת לגל השני של דור הנפילים של הוליווד, אך בניגוד לקולגות שלה במחלקת הפנסיה, היא סירבה להסתפק ב"פרס על מפעל חיים" ולהתפנות מהבמה דרך הדלת האחורית. במקום זאת, היא כבשה מחדש את הדור הצעיר עם הדמויות המהפנטות שגילמה ב"אימה אמריקאית", שגרמו גם למעצב מארק ג'ייקובס ללהק אותה לקמפיין יופי בגיל שבו מושלכות בדרך כלל הכוכבות-של-פעם אל בורות השכחה ותהומות ההתעלמות.
העסקה עם ראיין מרפי היתה משתלמת לשני הצדדים – לאנג נעצה שיניים בתפקידים הכי קוּליים וביזאריים שיש לטלוויזיה להציע, ומרפי קיבל חותמת של מכובדות ועומק לסדרת האימה שלו, שהיא, בסופו של דבר, טראש טהור.
בתעשייה שאין אכזרית ממנה לנשים מתבגרות, לאנג עושה את זה מחוץ לכללים ועם הרבה חן. נכון, היא נעזרת בטכניקות פלסטיות כאלה ואחרות, אך שומרת על מינון שפוי ולא הופכת את פניה למסכת חייזרים. היא תיאטרלית וקיצונית בתפקידיה הקולנועיים, וגם בתדמית שאותה היא מטפחת מחוץ למסך, כולל רומן לסבי (כנראה מומצא) עם השחקנית שרה פולסון. ובכל זאת, היא עדיין מצליחה להיות זו שאיש לא אומר עליה מילה רעה. בהוליווד הלא מפרגנת, מדובר בחצי נס.
למה לא? למען האמת, אני מתקשה הפעם למצוא צידוק לסעיף זה, אך נראה לי שהנטישה שלה את "הסדרה שעשתה אותה" והפקרת המשבצת המיותמת בידיה הבלתי מיומנות של ליידי גאגא, היא לא פחות מבגידה חמורה.
ובכל זאת: התפקיד המצמרר שלה בעונת ה"פריק שואו" של "אימה אמריקאית", במעין מחווה מטורפת ואפלה למרלן דיטריך הכוללת גם ביצוע במבטא גרמני לשיר Life on Mars של דיוויד בואי, הוא, לפחות בעיניי, מפגן של פעם בחיים.
מה זה אייקון אחד בשבוע?
עולם הזוהר זוכה ממני בדרך כלל להתייחסות ביקורתית וחשדנית (וגם אני רואה בעצמי לפעמים את המבוגר הממורמר), אך אני חייב להודות שיש בו צדדים שמרגשים אותי בכל פעם מחדש. היוזמה "אייקון אחד בשבוע" משלבת שלוש אהבות גדולות שלי – איור, אופנה וסקרנות, או אפילו אובססיביות, לחייהם של מפורסמים.
בכל שבוע אבחר דמות אחת שמבחינתי ראויה לתואר המחייב "אייקון אופנה", מקומי או בינלאומי, שאותה אאייר ואשתף כאן. אתם מאוד מוזמנים להציע הצעות משלכם לאייקונים לאיור, או להתווכח עם הבחירות שלי.
