תמר אפק, 38, נולדה וגדלה בירושלים, חיה ביפו. התחנכה כמוזיקאית קלאסית וניגנה על פסנתר עד שגילתה בסוף שנות העשרה לחייה את מוזיקת הרוק. במהלך שנות ה-20 שלה ובמקביל ללימודי משפטים, היתה מצמד האינדי "קרוסלה" (יחד עם גיא שכטר), שאיתו הופיעה במשך עשור בארץ ובעולם. בחודש שעבר השיקה את אלבום הבכורה All Bets Are Off שאותו כתבה, הלחינה והפיקה, ויצא במקביל בשלושה לייבלים: קיל רוק סטארס בארצות הברית; EXAG רקורדס האירופאי ונענע דיסק בישראל. במאי הקרוב צפויה לצאת לסיבוב הופעות באירופה.
הסטודיו
"הסטודיו שלי תמיד היה בבית, אך באולפן ביתי קשה להגיע לרמות של אולפנים מקצועיים. האלבום הוקלט באולפני Daptone בברוקלין (במקום שבו הקליטה איימי וויינהאוס את Back to Black) והקלטות נוספות בוצעו בסטודיו הביתי. הבסיס היה נגינה חיה שמושפעת מרוק וג'אז, והעריכה של הפוסט פרודקשן היתה מעולמות אבלטון ואלקטרוני".
סגנון הלבוש האישי
"אופנה טומנת בשמה דבר והיפוכו: היא הדבר הכי זמני והכי קלאסי באותה העת. כשאתה רוצה לתאר משהו בר חלוף או לא רלוונטי, אתה אומר שזה לא אופנתי; אבל מצד שני, אופנה היא דבר שחוזר. אישית, אני אוהבת להתלבש, ובוחרת את הבגדים שלי קצת כמו שאני עושה מוזיקה – שילוב של נגינה חיה עם עריכה אלקטרונית – שילוב בין בחירות אינסטינקטיביות לקווים יותר נקיים. לדוגמה, אני יכולה להימשך לפריט כמו חולצת רשת שמסמלת רוקנרול, ואאזן אותה עם מכנסיים מחויטים ונעלי עקב. פחות מושך אותי לשמור על קו אחד בלבוש, אלא לשלב סגנונות וז'אנרים".
רוקנרול
"המונח רוק סטארס משמש כיום לתאר כל מיני דברים, ממעצבים ועד מדינאים. השאלה האם רוקנרול עדיין רלוונטי ואופנתי, קיימת. אני חושבת שרוק מבטא מציאות וצרכים חברתיים של מחאה, של אנדרגראונד, קשר בין מיינסטרים לשוליים. באותה מידה הוא אולי קצת התנתק מהמציאות, קפא על שמריו ולא התקדם עם התפתחות הטכנולוגיה. למשל, השימוש במחשב. אנחנו חיים במציאות שבה כל ילד יכול לסמפל את מיטב המתופפים ולא חייב ללמוד לנגן על הכלי. ממד המרחב, מלבד ממד הזמן, נוסף לעשיית המוזיקה. להגיד שהרוק מת או חי? כבר קברו והחיו אותו, כמו שבעולם האופנה קברו מגמות שחזרו בענק. מבחינתי, באלבום שלי ניסיתי להחיות את הרוק על ידי עריכה דיגיטלית, ושילוב של נגינת לייב עם טכניקות מעולם האבלטון".
נערת רוק
"הלבוש שלי הוא לא תגובה נגד עולם הרוק הגברי, כי כשהתחלתי להופיע כבר היו לא מעט מוזיקאיות רוק. האם כשאני מתלבשת מצופה ממני להתלבש בסגנון של מוזיקאיות רוק כמו פי ג'יי הארווי, קים גורדון (סוניק יות') ופטי סמית', ולא לקחת השראה מגברים כמו ג'ימי הנדריקס וג'ון לנון? חבל לצמצם את עולם ההשראות. אני מרגישה שאני מתלבשת כתגובת נגד לאיך שמצופה מרוקיסטיות להתלבש. מי אמר שאם אני רוקיסטית, אני לא יכולה ללבוש שמלה שחורה? הדבר הכי רוקנרול זה לא להיראות רוקנרול".
7 צפייה בגלריה
"אופנה טומנת בשמה דבר והיפוכו: היא הדבר הכי זמני והכי קלאסי באותה העת"
(צילום: עדי סגל)
זיכרון אופנה ראשון
"אומנם נולדתי וגדלתי בירושלים, אבל מגיל 3 עד 7 חייתי בקהיר במסגרת עבודתם של שני הוריי, עובדי משרד החוץ, שהוצבו בשגרירות ישראל במצרים. זיכרון האופנה הראשון שלי הוא משחקנית בשם שריהן, שהופיעה בסדרה 'אלף לילה ולילה'. היתה לה אישיות כובשת, וכילדה אני זוכרת ממנה הרבה צבעוניות וסטייל. ה'מקבילות' שלה בארץ באותן שנים היו עפרה חזה וירדנה ארזי – ושריהן היתה כמו עפרה חזה של מצרים. היא אייקון האופנה הראשון שאני זוכרת. היא ואמא שלי, שבשנים האחרונות זיהיתי מחדש שסגנון הלבוש שלה משפיע עליי רבות".
מעצבים אהובים
"אני אוהבת לקנות אצל מעצבות ביפו כמו רויטל אבות ואלן רובין, ובבוטיק 'נטע דיזנגוף' ברחוב דיזנגוף בתל אביב, שהוא רחוב של עירוב תרבויות וסגנונות. כל ביקור בדיזנגוף מרגיש כמו ביקור במספר מדינות במקביל".
7 צפייה בגלריה
"זיכרון האופנה הראשון שלי הוא משחקנית בשם שריהן, שהופיעה בסדרה 'אלף לילה ולילה' במצרים"
(צילום: עדי סגל)
שנת הקורונה
"הוצאתי את האלבום לאחר עשור של הופעות בארצות הברית ובאירופה, אז לעצור ולעשות אלבום היה מהלך מבורך. שם האלבום All Bets Are Off קיבל את שמו עוד לפני הקורונה. זה ביטוי שאומר שכל הנחות העבר כבר לא רלוונטיות, אך מצד שני, מסמל אופטימיות – באותה מידה שכל הנחות העבר בטלות, הכל גם יכול לקרות. זה היה ממש נבואי והוא רלוונטי למצב שבו אנחנו נמצאים היום: וירוס אחד מבטל את העולם הישן והמוכר, שאוטוטו אנחנו חוזרים אליו, אבל לא יודעים איך ומתי. כל מה שהכרנו מוטל בספק".
