טיטי איינאו, איך הכל התחיל?
"הכל התחיל כשהחברה הכי טובה שלי נועה אמרה לי שיום אחד אזכה בתואר מלכת היופי ואת הפרס, שהיה אז אוטו – היא תיקח. כעבור תשע שנים, היא החליטה לרשום אותי לתחרות, ללא ידיעתי, והזמינו אותי למיונים. בדיוק השתחררתי מהצבא מתפקיד קצינת מ"פ של טירונים במשטרה הצבאית, ולא הייתי בטוחה שאני בכלל רוצה. אז נועה חצי שכנעה אותי וחצי קבעה לי שאני צריכה ללכת, כי אנחנו צריכות אוטו. אני טום בוי, וחששתי שזה לא מתאים לי. בסוף יצאתי למסע הזה. ככה הגעתי משירות, שבו לפעמים הייתי יוצאת לשבוע בשטח בלי מקלחת, ישר למיונים של התחרות, מול בנות שהיו הרבה יותר מנוסות ממני. לאט-לאט, התחלתי לאהוב את זה. ראיתי שיש בזה גם מעבר ליופי ושיש לי אפשרות לשנות את החיים שלי. האמת, בכלל לא הייתי מועמדת לזכייה. יום לפני התחרות, עוד אמרתי לנועה שמאחר שאני לא הולכת לזכות, אפשר ללכת מחר לים. אבל ניצחתי וממש הופתעתי. הרגשתי שעשיתי היסטוריה, כאתיופית הראשונה שזכתה בתואר. לעשות היסטוריה זה דבר טוב. אני גם בן אדם תחרותי".
מה קרה אחר כך?
"הזכייה שינתה הכל. כל החיים שלי השתנו. האוטו נשאר אצלי, כי לנועה בכלל לא היה רישיון נהיגה. התחלתי לדגמן. הייתי האתיופית הראשונה שהובילה קמפיינים של גולף, אינטימה, פדני, קסטרו ועוד. גולף תלו שלט חוצות ענק שלי בסינמה סיטי. זה היה טירוף. אחר כך השתתפתי ב'הישרדות'. זה לא היה קל. אנשים לא מבינים כמה זה קשה. זה משחק מנטלי וההפקה באמת לא עושה הקלות. לא רואים את הסבל שאנחנו עוברים. אבל זו היתה חוויה מטורפת. אחרי שעברתי אותה, הבנתי שאני באמת יכולה לעשות הכל. גם אם יזרקו אותי במדבר, אצמיח שם יער. כזה סטייל. במובנים רבים, כל החיים שלי הם הישרדות אחת גדולה".
בגלל שהתייתמת באתיופיה מהורייך?
"כן. ההתמודדות לא היתה פשוטה. זה היה קשוח. אבא שלי בכלל לא היה נוכח בנוף ילדותי. הוא נפטר כשהייתי בת שנתיים. אמא שלי נפטרה כשהייתי בת תשע. נשארנו רק אני ואח שלי, שגדול ממני בשנתיים. זה לא פשוט לגדול בלי אמא. חוויתי הרבה קשיים, אבל אין מה לרחם עליי. זה הסיפור שלי. ככה אלוהים החליט שאגדל. לא פשוט להיות נערה מתבגרת בלי אמא. עד שעלינו לארץ, דודה שלי גידלה אותנו. בגיל 12 עליתי עם אחי. היו לי פה את סבא וסבתא שלי, שגרו בנתניה, ואני גדלתי בפנימיית 'כפר חסידים' בחיפה, מכיתה ז' עד י"ב. הסיפור שלי עצוב, אבל לכל אחד יש את החבילה שלו. התפקיד שלנו בעולם הזה הוא להבין שהחיים לא תמיד מושלמים, אבל יש לנו הזדמנות לצמוח מהקושי. ככה גם נקראת ההרצאה שלי: 'לצמוח מהקושי'. אני מרצה כבר חמש שנים במסגרת 'ידע ומדיה'. מדברת על הקשיים. מופיעה בפני נוער בסיכון או מול ילדים ממשפחות קשות יום. המוטו שלי הוא לא לתת לקשיים להכתיב את האופי שלנו. כל אחד יכול לצמוח מכל מקום. אני מאמינה בזה ב-100 אחוז".
"לא פינקו אותי בצעצועים, אבל הייתי ילדה מאוד מאושרת שקיבלה המון אהבה. הייתי מסתובבת הרבה ביערות ובמעיינות. הייתי סוג של מוגלי. כל היום בחוץ. כולם היו אומרים לאמא שלי, איך אני לא במטבח עוזרת לה, כי באתיופיה ילדות מתחילות לבשל מגיל שש"
איזה זיכרונות יש לך מאתיופיה?
"יום אחד הלכתי עם אמא שלי ועברנו ליד זיקית, שהחליפה את הצבע שלה מירוק לצבע האדום של השמלה של אמא שלי. כל השנים ניסיתי לחשוב למה דווקא זה הזיכרון שנחקק אצלי. עד שמישהי אמרה לי שגם בי יש מהזיקיות, כי תמיד הייתי צריכה להתאים את עצמי. אני גם זוכרת חיים מאוד צנועים באתיופיה. לא פינקו אותי בצעצועים, אבל הייתי ילדה מאוד מאושרת שקיבלה המון אהבה. הייתי מסתובבת הרבה ביערות ובמעיינות. הייתי סוג של מוגלי. כל היום בחוץ. כולם היו אומרים לאמא שלי, איך אני לא במטבח עוזרת לה, כי באתיופיה ילדות מתחילות לבשל מגיל שש. אבל אמא שלי אף פעם לא לחצה עליי. היא היתה אישה מאוד ליברלית. אז לא למדתי להכין אינג'רה ועד היום אני לא יודעת. זו הכנה מטורפת עם המון שלבים. זה לא פשוט בכלל. אני מתה על המטבח האתיופי. בישראל עוד לא גילו אותו מספיק. לא יודעים כמה הוא בריא ומזין. רק הצמחונים והטבעונים מכירים. זה האוכל הכי טעים בעולם".
איך עברת את השנה האחרונה, שבה גם חלית בקורונה?
"זו היתה השנה הכי הזויה, אבל לא הכל היה בה רע. היתה כזו אי ודאות וכזה בלבול. חשבתי שסוף העולם הגיע. זה היה לקום בכל יום למשהו חדש. בהתחלה עוד ישבתי מול נטפליקס, כי בדיוק חזרתי מסיבוב הרצאות בארצות הברית והתאים לי לנוח קצת רגל על רגל. אחר כך כבר התחלתי לדאוג, כי לא עבדתי. התחלתי לעבוד עם יניב יצחקי על סטארט-אפ שקשור בקורונה. זה העסיק אותי, אבל בסוף זה לא עבד. ואז בקיץ היתה לי מסיבת יום הולדת, שעשתה הרבה בלגן. הזמנתי 40 איש, כשהיה מותר 50, והיו כמה חולים שלא ידענו עליהם. בסוף יצא שהרבה נדבקו, וגם אני נדבקתי. את המחלה עברתי בקלות. רק אחרי ההחלמה, התחילו תופעות לוואי של עייפות קיצונית ונשירת שיער, שעד עכשיו אני מתמודדת איתה".
מה התוכניות שלך עכשיו?
"הצטלמתי עכשיו עבור הסוכנות שלי בחו"ל. איך שהתחילו החיסונים, כולם נהיו מאוד אופטימיים. נכנסנו לסטודיו והוצאנו את התמונות הכי יפות שהיו לי עד היום. הרבה בזכות הצוות הקבוע שלי – לידור חדידה, מישל אדרי, מזל חסון ואלכס ליפקין. הצטלמנו בלי מגבלות ויצא מהמם. חו"ל עוד יקרה לי".
מה דעתך על הזרקות וניתוחים פלסטיים – בעד או נגד?
"אני ממש לא שם, תודה לאל. מקווה שגם לא אצטרך. אני לא שוללת. אני בעד שאישה תעשה מה שנוח לה. ברוך השם, אנחנו חיים בזמנים שכל אישה יכולה להרים לעצמה את הביטחון. אבל, יש פה אבל מאוד גדול – ניתוחים והזרקות הם דברים שמתמכרים אליהם. הרבה נשים בישראל נראות אותו הדבר, כי כולן עושות הכל. בנות מתמכרות לניתוחים והזרקות, ולאט-לאט נראות כמו המוטציות של עצמן. אני בעד לתקן, אבל במידה. מאוד לא יפה לקחת את זה לקיצון ולעשות שפתיים שנראות יותר גדולות מהפרצוף שלך. יש בנות שהשפתיים שלהן נראות יותר גדולות מהגוף שלהן. זה מטורף. הרבה בנות גם רוצות להיראות כמו הפילטרים באינסטגרם. שינויים קטנים הם, לפי דעתי, הכי טובים".
4 צפייה בגלריה
"התזונה שלי לוקה בחסר, כי אני אוכלת רק כשאני רעבה. מה שבא לי ומתי שבא לי"
(צילום: טל שחר)
ספרי על שגרת הטיפוח שלך.
"אני הולכת לקוסמטיקאית פעם בשבועיים או פעם בחודש. יש לי שתי קוסמטיקאיות: הדר חממה וגילי מלול, שמטפלת לי בפיגמנטציה. אני משתדלת למרוח קרם לחות, קרם מיוחד לחורף וגם קרם הגנה. לא יותר מדי, כי יש לי פנים שומניות. אם אני מורחת מוצרים לא טבעיים או יותר מדי, יכולים לצאת לי פצעים. את הגבות אני מסדרת אצל שיר נקש. כשאני טסה לארצות הברית, אני נכנסת לכל חנות איפור, כי יש שם את כל הגוונים לכהות עור. פה בארץ, זה סיפור אחר. פעם היו מביאים רק גוון כהה אחד. היום מאק ובובי בראון מביאים הרבה גוונים לכהות עור. זה מדהים בעיניי. יש מאפרים ומאפרות, שעדיין לא יודעים לאפר כהות עור. מוציאים אותנו אפורות. צריך לדעת לאפר עור כהה. אישה שחורה צריכה גם ללמוד לאפר את עצמה בצורה מתוחכמת. עור שחור מצריך מחשבה, כדי שייראה טוב. זה משהו שלמדתי עם הזמן מהמאפרים שלי ומהעבודה שלי. הרבה פעמים אני מגיעה לצילומים עם המייק-אפ שלי מהבית. לאחרונה, אני אוהבת לאפר את השפתיים גם עם תוחם. זה יוצא מהמם".
מה לגבי הגוף?
"את שם הבושם שאני הכי אוהבת, אני לא מגלה. לא רוצה שכולן יתחילו להשתמש בו. למרות שאם אגיד את השם שלו, כולן יגידו שאין מצב שזה הניחוח שלי. הוא מאוד מוכר, אבל עליי הוא מריח אחרת. זה בושם ברמה מאוד גבוהה. הרבה בסביבה שלי מתים לדעת, ואני לא מגלה. אני כן מוכנה לגלות מה הבושם השני שלי – קלואה. יש לי עור גוף מאוד חלק, כי אני מקפידה למרוח אותו בשמנים. יש לי המון שמנים של כל מיני חברות ודוקטורים. אני חייבת למרוח אחרי כל מקלחת, כי אחרת ממש כואב לי העור מרוב יובש".
"יש מאפרים ומאפרות, שעדיין לא יודעים לאפר כהות עור. מוציאים אותנו אפורות. צריך לדעת לאפר עור כהה. אישה שחורה צריכה גם ללמוד לאפר את עצמה בצורה מתוחכמת. עור שחור מצריך מחשבה, כדי שייראה טוב"
איך את מטפלת בשיער?
"החלקות אני עושה אצל 'עדן מרכז להחלקות שיער'. היא בחורה אתיופית מהממת, שיש לה מרכזי החלקות ברחובות ובנס ציונה. היא הכי טובה בתחום. יש לה גם סיפור מעניין ומבחינתי, היא השראה. הקימה את העסק לבד, בלי עזרה, והיום ברוך השם היא במקום מאוד טוב. יש לי שיירה של ספרים. תוספות שיער אני עושה אצל טלי ממו. דקל בן ציון עושה לי את כל התסרוקות ולידור חדידה צמוד אליי בצילומים. בקיצור, שיירה שלמה של אנשים שמטפלים לי בשיער, כי אני לא יודעת איך להסתדר איתו. גם אין לי סבלנות. כשהייתי קטנה, הייתי מבקשת מאמא שלי שתעשה לי קרחת. אני חופפת עם שמפו ללא מלחים. האמת, אני עובדת עכשיו על פורמולה לשמפו שאני מתכוונת להשיק".
מה שגרת התזונה והכושר שלך?
"התזונה שלי לוקה בחסר, כי אני אוכלת רק כשאני רעבה. מה שבא לי ומתי שבא לי. אני לא סופרת קלוריות. אבל למזלי, אני אוהבת אוכל בריא. לא אוהבת ג'אנק ולא אוהבת מתוק. אוהבת אוכל ביתי, ירקות וקצת בשר. אני צריכה לאכול יותר מסודר. יש לי עכשיו הרגל חדש: אני שותה בכל בוקר כוס מלאה במים חמימים עם חצי לימון סחוט. זה עובד מדהים על מערכת העיכול. מכניס אנרגיה קלילה. הכושר שלי כולל ריצה פעם בשבוע, ובעיקר אימוני אגרוף. יש לי מאמן מדהים, כפיר גולדצקי, שטום אביב הכיר לי. זה הדבר הכי טוב שקרה לי. בנות מפספסות את האימון הכי טוב בעולם. גיליתי על הגוף שלי, כמה אגרוף עושה פלאים. כמה שורפים ומחזקים את הגוף. כל הגוף עובד וזה גם מצר ולא מגדיל. אני מתאמנת איתו שלוש פעמים בשבוע. זה מטורף".
איזו עצה היית נותנת לעצמך הצעירה יותר?
"תמיד היו לי הרבה חששות לגבי איך ייראה העתיד שלי. דאגתי מה יהיה אחרי הפנימייה, בחיים האמיתיים. אז הייתי אומרת לעצמי: תמשיכי בדרך שלך, להשקיע ולתת 100 אחוז מעצמך. הכל יהיה בסדר".
איפור לתמונות סטילס: מישל אדרי | עיצוב שיער: לידור חדידה
