"תתמקדי רק בפריט אחד" – זה מה שיעץ אביה של מעצבת האופנה אל ששון לבתו כשהשיקה לראשונה את מותג האופנה שלה בשנת 2013, וכך אמר לה גם איש העסקים אנדרו רוזן, דור שלישי לשמאטע ביזנס האמריקאי (בנו של קרל רוזן, שבשנת 1977 השיק יחד עם קלווין קליין את קו מכנסי הג'ינס המפורסם של המעצב). שבע שנים עברו עד שהקשיבה ששון לעצות שקיבלה. לפני שנה וקצת, רגע לפני הקורונה, היא השיקה מותג אופנה חדש הנושא את שמה, שהוקם סביב פריט לבוש אחד: חלוק קימונו, פרפראזה בוהמיינית בהשראת הבגד היפני המסורתי.
עם שובה לישראל יחד עם בן זוגה, איש העסקים והמלונאות ג'ורג'י אקירוב, ושני ילדיהם: איב בת השלוש ודיוויד בן השנה, ששון מרגישה בנוח להיחשף לקהל הישראלי. היא נולדה בניו יורק לאיש האופנה מוריס ששון, מי שהקים בשנות ה-70 את אימפריית הג'ינס העולמית Sasson Jeans, שהיה למותג ג'ינס המעצבים הראשון בעולם והקדים מעצבים כמו גלוריה ונדרבליט וקלווין קליין שגזרו עליו קופון נאה. אמהּ היא נילי דרוקר ז"ל, מלכת היופי של ישראל לשנת 1986, שנפטרה בנסיבות טראגיות באפריל 2017 כשהייתה בת 48. אל היא בתם הבכורה של הזוג שהתגרש בשנת 2013, אחות למור, שבהיותו בן 18 בשנת 2007 נפל מהקומה השישית של בית המשפחה בנווה אביבים אל מותו, וגל, הצעיר, מעצב פנים שעושה בימים אלו צעדים ראשונים בדוגמנות.
ששון מסרבת להתייחס לטרגדיה המשפחתית בריאיון המתקיים בדירת הגג הצופה אל הים במגדל האופרה שבתל אביב. בכתבות שפורסמו בעבר על האם, נכתב כי התקשתה להתאושש ממותו של מור. שנה לאחר הטרגדיה, כתבה לו: "הנסיך הקטן, מור שלי, נסיך שלי, עוד מעט תמלא שנה לעזיבה שלך מכדור הארץ, ואולי גם אתה, כמו הנסיך הקטן, חזרת לכוכב שלך, בדרך הרבה יותר קשה. ואם גם אתה גר כמו הנסיך הקטן באחד הכוכבים שיודעים לצחוק, אז כשאפתח את החלון, סתם ככה, להנאתי, ידידיי יתפלאו מאוד לראות אותי מביטה לשמיים וצוחקת. אגיד להם: 'כן, כשאני רואה כוכבים, אני צוחקת תמיד', והם יחשבו אותי למשוגעת".
"פתאום מצאתי את עצמי אמא לשני ילדים, לא ידעתי מי אני"
אל ששון (33) נולדה בניו יורק, ובהמשך עברה לחיות עם משפחתה בהונג קונג בעקבות עבודתו של האב. בשנת 1995, כשהיתה בת תשע, שבה המשפחה לישראל. את תיכון אליאנס שבו למדה עזבה בכיתה י"א, אבל השלימה תריסר שנות לימוד בתיכון אנקורי. אופנה, היא מספרת, ליוותה אותה מילדות. "רציתי להיות מעצבת אופנה כבר בגיל עשר. תמיד הייתי מציירת קולקציות קטנות לאבא שלי ומבקשת שהוא ייצר אותן", היא משתפת. "הוא הכיר לי את כל המעצבים העכשוויים בניו יורק, וכשהייתי ממש קטנה, קיבלתי ממנו חולצה של מארק ג'ייקובס: חולצת כותנה עם וולאנים בשרוולים".
10 צפייה בגלריה
"אני רק יודעת לעשות בגדים, אני לא יודעת לעשות משהו אחר". אל ששון
(צילום: אור רוזנברג)
בתחילת שנות ה-20 לחייה הגיעה למחלקה לאופנה בשנקר, ובשנה השלישית יצאה לסטאז' בניו יורק אצל דרק לם, שממנו לא חזרה אל ספסל הלימודים. משם המשיכה להתמחות אצל המותג אליס אנד אוליביה ואצל המעצב הישראלי יגאל עזרואל הפועל בניו יורק, ואז החלה לעבוד אצל המעצבת רוני קובו, חברה קרובה שלה שאבותיהן חברי ילדות.
"היה לי קשה בשנקר", היא נזכרת. "הציונים שלי היו מאוד נמוכים, בקושי עברתי. היום אני מבינה שלימודים לא משתווים לעבודה האמיתית. האם אני מרגישה החמצה שלא הצגתי בתצוגת גמר? פחות עניין אותי להציג. אני גם מאוד חרדתית, אז בטח הייתי מקבלת התקף חרדה באמצע התצוגה".
בשנת 2013 הקימה בניו יורק את המותג Elle Sasson, שפעל עד 2017 ונמכר בבתי כלבו כמו ברגדורף גודמן, סאקס פיפת' אווניו, רשת סקופ ואחרים. ששון זכתה לכתבות אוהדות ב"טין ווג", מגזין Nylon ואתר האופנה המשפיע WWD, וסומנה כאחת המעצבות המבטיחות של התקופה. על אף שלמדה בישראל ומרכז חייה היה כאן, בחרה להשיק את המותג בניו יורק. "לא רציתי להקים את המותג בישראל", היא אומרת השבוע. "החלום שלי היה להיות סטלה מקרטני הבאה – הילדה שממשיכה את הדרך של האבא וכובשת את העולם".
כמו תמיד עם מותגים שגדלים וגדלים, בשלב מסוים איבדה ששון את דרכה האמנותית. היום היא מגלה כי אחת הסיבות לכך היא הדומיננטיות של שואורום 10eleven שייצג אותה. "הם כל הזמן רצו שאשנה: תורידי עלויות כדי להיות נגישה מבחינת המחיר, תעשי הדפסים, תוסיפי רקמות, עד שיום אחד הבטתי בקולקציה ולא הבנתי מאיפה זה יצא", היא מספרת. "הבנתי שאני צריכה לעזוב. זה לא היה קל ולא חשבתי שאחזור לאופנה כל כך מהר, אבל אחרי שילדתי את איב לפני כשלוש שנים (שנקראת ע"שׁ מעצב האופנה איב סן לורן, א"י) הבנתי שחסר לי משהו. אני רק יודעת לעשות בגדים, אני לא יודעת לעשות משהו אחר".
היא הקימה בלוס אנג'לס את מותג הלייף סטייל Re'zort עם היזם ברק נחמני. השניים גם פתחו חנות ביפו העתיקה, אך לאחר פחות משנתיים מכרה ששון את חלקה במותג. היא התגרשה לאחר חמש שנים מבעלה הראשון, ואז הכירה את ג'ורג'י אקירוב, בנו של איש העסקים אלפרד אקירוב, מעשירי ישראל ובעל השליטה בחברת אלרוב נדל"ן ומלונאות ישראל. במדורי הרכילות בארץ התלהבו מסיפור האהבה בין שני היורשים, אשר עד לאחרונה התגוררו בשכונת מייפייר בלונדון, שממנה דילגו לבתי המלון של אקירוב – קפה רויאל בלונדון ולוטסיה ההיסטורי בפריז, חופשות בטולום ובאיביזה, שם גם הייתה רוכשת לעצמה חלוקי קימונו בוהמייניים, עד שהחליטה ליצור כאלה בעצמה.
"הקולקציה נבנתה כשהייתי בהיריון עם דיוויד בלונדון", היא מספרת. "אחרי שילדתי את איב הפסקתי לעבוד, ופתאום מצאתי את עצמי אמא לשני ילדים, לא ידעתי איפה אני ומה אני בכל הסיפור הזה. לא הייתה קורונה עדיין, אבל רציתי לעצב בגדים נוחים לעצמי כמו מכנסיים וחצאיות עם גומי במותניים, כי תמיד עבדתי מהבית והיו סביבי נשים שעבדו מהבית אבל עדיין צריכות לשמור על מראה טוב. איכשהו, חזיתי את החזרה לעבודה מהבית".
בקולקציה החדשה עשרה דגמים, ביניהם שמלה עם כתפיות דקיקות, חצאית מעטפת וחלוק קימונו בצבעי לבן ושחור ממשי במראה נינוח, שזולג על הגוף ברכות. הבגדים הלבנים נצבעים על ידה בבית בצביעת טאי דאי מצבעים ידידותיים לסביבה, מה שמבטיח שכל בגד הוא one of a kind. "הבנתי שמה שאני צריכה לעשות זה בגדים לאביב-קיץ בלבד, עם מעט דגמים בסגנון נצחי שאפשר ללבוש לחופשה, לעבודה, לארוחת ערב – משהו טרנדי שאפשר ליהנות ממנו גם בעוד חמש שנים", היא מסבירה.
הקולקציה נמכרת כעת ברשת פקטורי 54 (ששון היא המעצבת הישראלית השנייה לצד רוני קובו, כשעל שאר הקולבים נמצא ייבוא של מותגים בינלאומיים כמו ג'קומוס, סן לורן, פנדי, בלנסיאגה ואחרים) וכבר אומצה על ידי מפורסמות כמו בר רפאלי, שון לוי, יעל גולדמן ויעל רייך.
"כשאתה מעצב קולקציה גדולה ומגיע לחנויות עם מאה דגמים, יזמינו ממך חמש יחידות מדגם אחד, שמונה יחידות מדגם שני וכו'. אבל אם יש לך חמישה דגמים – יזמינו ממך 50 יחידות מכל אחד. להיתקע עם סחורה זה המתכון להפסדים הכי גדולים ולמדתי מהטעויות של עצמי"
"בסיבוב הראשון שלי כמעצבת, יצרתי שש קולקציות בשנה והבנתי שאני לא רוצה יותר להשתעבד לזה. הבנתי שהכי נכון עבורי לייצר מיני-קולקציות. מבחינה עסקית, הרבה יותר נכון למצוא נישה של הפריט האחד המצליח ואז לעשות עליו 'ריפיטים'", היא מסבירה. "כשאתה מעצב קולקציה גדולה ומגיע לחנויות עם מאה דגמים, יזמינו ממך חמש יחידות מדגם אחד, שמונה יחידות מדגם שני וכו'. אבל אם יש לך חמישה דגמים – יזמינו ממך 50 יחידות מכל אחד. להיתקע עם סחורה זה המתכון להפסדים הכי גדולים ולמדתי מהטעויות של עצמי. אני מאמינה שהייתי חייבת לעשות את הדרך ואת הטעויות לבד כדי ללמוד מהן. לא משנה מה אבא שלי אמר או לימד אותי – כשאתה לא חווה את זה על בשרך, אתה לא מבין".
"אבא תמיד תמך בי ועודד אותי"
האבא הוא מוריס ששון, שבשנת 1974 הגיע לניו יורק והפך שם לסופרסטאר עם מכנסי ג'ינס בעיצובו. התקשורת האמריקאית הכתירה אותו כ"המלך החדש של הג'ינס", ובשנות ה-80 אלטון ג'ון הופיע בסרטון הפרסומת למותג. אל ניו יורק הגיע לאחר שבישראל כבר יצר מכנסי ג'ינס במראה טלאים ממכנסיים שרכש בשוק הפשפשים, וכשנחת בניו יורק התלהב הקהל האמריקאי מהמראה החדש של מכנסי הג'ינס, שעד אז היו מזוהים עם בגדי עבודה וילדי הפרחים.
"הוא החל למכור מכנסי ג'ינס מדלת לדלת", מספרת הבת. "אם ג'ינס נמכרו אז ב-10 דולרים, את שלו הוא מכר ב-50 דולר. הוא היה איש מכירות טוב והייתה לו אינטואיציה חזקה מה עובד". הוא מכר את חלקו במותג בשנת 1987 לשותפו פול גז, ומאז עבד כיצרן אופנה עבור חברות אופנה גדולות. בשנים האחרונות הוא עוסק בנדל"ן, למעט העבודה הצמודה עם בתו.
(אלטון ג'ון בפרסומת לששון ג'ינס, 1984)
ששון נזכרת כי בתחילת דרכה בניו יורק, ליווה אותה האב בחיפוש אחר מקומות שימכרו את עיצוביה. אם בשנות ה-70 הוא עבר מחנות לחנות עם מכנסי הג'ינס שלו, בשנות האלפיים ההחלטות ניתנו בידי קניינים שמבצעים הזמנות. בהתחלה, נדדה איתו הבת עם מזוודה מחנות לחנות. "איזה פדיחה זה היה", היא צוחקת, "אבל זה היה חינני. הלכנו בניו יורק בחודש פברואר לאופנינג סרמוני ולברגדורף גודמן (שני בוטיקי יוקרה, א"י), עם מזוודה והקטלוג, ואבא שלי אומר להם: 'אלה העיצובים של הבת שלי'. המוכרים היו נבוכים, כי היום יש קניינים, זה לא עובד ככה. אבל היו לו כוונות טובות מאוד. הוא גם זה שתמיד תמך בי ועודד אותי להמשיך. כשעזבתי את שנקר, הוא אמר: 'כיף לך בניו יורק? אל תחזרי! לא באמת צריך לימודים'. עובדה, גם הוא לא למד".
עכשיו, כאמור, היא מבקשת לסלול את דרכה בשוק הישראלי ולראשונה מוכרת לקהל המקומי, תולדה של המעבר לישראל בעקבות הקורונה והרצון לתקוע כאן יתד. היא לא שוללת בעתיד להשתלב בשבוע האופנה של תל אביב, לדוגמה, כמו גם הרצון להיחשף יותר במדיה הישראלית.
"על חנות משלי אני לא חולמת, כי למדתי מג'ורג'י שאם הבוס לא נמצא במקום, דברים לא קורים כמו שאתה רוצה. הוא אחראי על כל הפרטים הקטנים, עד לרמת המפית. זאת, כנראה, הדרך להצלחה"
"נוח לי למכור עכשיו בישראל, עם לקוחות שמגיעות אליי הביתה וברשת פקטורי 54 שמאוד רציתי למכור בה מבחינת קהל יעד וטווח מחירים שמתאים למוצרים שלי (מחיר מכנסיים, לדוגמה, עומד על 2,290 שקל, על קימונו תשלמו 3,790 שקל, א"י). על חנות משלי אני לא חולמת, כי למדתי מג'ורג'י שאם הבוס לא נמצא במקום, דברים לא קורים כמו שאתה רוצה. הוא אחראי על כל הפרטים הקטנים, עד לרמת המפית. זאת, כנראה, הדרך להצלחה".
"מצד אחד, מאוד נעים שיכירו אותי. אין על הפירגון הישראלי: אם זה באינסטגרם או במפגש פיזי עם אנשים", היא מוסיפה. "לפני מספר ימים הלכתי למניקור ואישה בת 50 פלוס שאלה אותי אם אני אל ששון. הפתיע אותי שהיא זיהתה אותי, אבל יותר החמיא לי שהיא אמרה שיש חליפה שלי שהיא רוצה לקנות. אלו סוג הלקוחות שאני רוצה – קהל בוגר שאוהב אופנה. מצד שני, עם הפרסום מגיעה אחריות, אז זה קצת מלחיץ אותי. ג'ורג'י הוא דמות מוכרת, אבל הוא אוהב שלא מזהים אותו ברחוב. בגלל זה נהנינו לחיות בלונדון. הוא אוהב את השקט שלו".
"עוד לא מצאתי את הנוסחה לשילוב בין הורות וקריירה. אני כל הזמן מרגישה אשמה: אם אני בצילומים למותג, אני מרגישה אשמה שאני לא עם הילדים, וכשאני עם הילדים אני חשה אשמה שאני לא עובדת"
עוד מוקדם לדעת האם תישאר המשפחה בישראל או תחזור ללונדון, אבל ששון אוהבת את החיים כאן, מרחק זוג כפכפים מחוף הים של תל אביב. גם הנדודים עם שני ילדים קטנים כבר לא קלים כפי שהיה עם ילדה אחת. "עוד לא מצאתי את הנוסחה לשילוב בין הורות וקריירה", היא אומרת. "אני כל הזמן מרגישה אשמה: אם אני בצילומים למותג, אני מרגישה אשמה שאני לא עם הילדים, וכשאני עם הילדים אני חשה אשמה שאני לא עובדת. אמא שלי הייתה אמא כבר בגיל 18 או 19 – אז להיות אמא צעירה כמוה היה תמיד החלום שלי. ילדים זה כיף ואני אוהבת להסתובב איתם, אבל אני מודה שעכשיו חזרתי משבועיים בניו יורק לבד והיה מדהים. נהניתי מאוד".
