בעוד פחות מחודש צפויה הדוגמנית נעם פרוסט ללדת בן בכור, אבל גם בטן של שבוע 34 לא מנעה ממנה להצטלם לקמפיין חדש של מותג התכשיטים רויאלטי לצד אמהּ, הדוגמנית בעבר וכיום מטפלת בפסיכודרמה ענת בירן. זהו לא הקמפיין הראשון שאליו מצטלמות השתיים, אבל לדברי פרוסט, הבחירה בקונספט משפחתי כשהיא בהיריון מתקדם, מסמן אותו כייחודי שבהם.
"כשהתחלנו להצטלם יחד לפני מספר שנים, היה לי קשה עם הקונספט. היה בזה משהו מוזר: זאת אימא שלך על הסט. התרגלנו", היא מספרת. "אנחנו חברות טובות שמבלות יחד ונפגשות לקפה, ומאוד כיף לנו להצטלם יחד. בסופו של דבר, נותרה לי מזכרת מאוד יפה בהיריון עם אימא שלי לפני שאני הופכת לאימא בעצמי, שמתווספת למזכרות משותפות אחרות שיש לנו, כמו שלט באיילון שעשינו יחד להוניגמן".
אימא שלך הפסיקה לדגמן מיד לאחר שילדה אותך. בשנות ה-90, להיות אימא ודוגמנית פעילה נתפס כחריג, בשנים האחרונות דוגמניות הן אימהות לשלושה ילדים. את שוקלת לחזור לדוגמנות?
"יש לי יחסי אהבה-שנאה עם המקצוע וכעס על המידות הקטנות, אבל בסך הכול אני נהנית מול מצלמה. אני לא יכולה להגיד לך איך אראה בגוף שאחרי, אבל לא חשוב לי לחזור למידה 36. גם לפני זה הייתי מידה 38. אני לא מנסה להיות רזה – אני רוצה לחיות לפי אורח חיים בריא".
איך היה להצטלם בשבוע 34?
"מאתגר. התחיל להיות לי קצת כבד. אבל כל ההיריון עבר לי מדהים ועם חיבור לגוף. בתחילת ההיריון חטפתי התפרצות אקנה. העור שלי התחרפן. עברתי בין קוסמטיקאיות, ניסיתי מלא מוצרים, עד שהתייאשתי לגמרי. עברתי לטיפול בצמחי מרפא ושינוי תזונתי שעזרו לי מאוד, אבל רק כשהגעתי לקוסמטיקאית קרן ברטוב המוצרים שלה העלימו לי הכול".
"נהייתה לי התעסקות אובססיבית באוכל ובמשקל"
לפני 11 שנה פרצה נעם פרוסט (27), דור שני לדוגמנית ענת בירן (55) והבמאי עדי פרוסט. היא כיכבה ברחבי העולם לאחר תקופה שבה ישראליות נעדרו משבועות האופנה בחו"ל. אחריה הגיעו דוגמניות בינלאומיות מצליחות כמו שון לוי, דורית רבליס וסופיה מצ'טנר. פרוסט סומנה כהבטחה בזכות מראה אנדרוגיני וגובה של 180 סנטימטרים, שהובילו אותה במהרה אל מסלולי התצוגות בשבועות האופנה הבינלאומיים ולקמפיינים של מותגים גדולים.
אבל מאחורי ההצלחה של פרוסט, בעבעה תחושה שהיא "לא מספיק". לא מספיק רזה, לא מספיק יפה. היום היא מודה כי נאבקה במשך תקופה ארוכה בתדמית ובהיקפים הבלתי אפשריים שהעמידו לה סוכנים ומנהלי קאסטינג בתצוגות אופנה. אפשר ללמוד על כך מהפוסטים שהיא מפרסמת באינסטגרם בתקופת ההיריון שלה, המעידים על קבלה עצמית ותואמים את מגמת ה-body positive של השנים האחרונות, התפכחות שאפשר לראות בה גם התיישרות לכללי הבון טון החדשים בעולם הדוגמנות.
בתצלום בשחור-לבן, לבושה לנז'רי מתחרה, היא כותבת בפיוטיות: "התעגלות הגוף והתרחבות הלב". לצד תצלום אחר, לבושה בתחתונים וחולצה שחורה מכופתרת שנקשרה בנינוחות מעל הבטן, פרסמה פרוסט מניפסט שעלול להיקרא בצורה דואלית: העצמה מצד אחד, כתב אישום נגד תעשיית האופנה מצד שני. "הגוף שלי, שהתרגלתי לבקר, להשוות, לכעוס עליו במשך כל כך הרבה שנים. שהגבלתי אותו. שהסתכלתי עליו ככלי עבודה – היום יוצר חיים", כתבה פרוסט, "וזה נותן לי כל כך הרבה חוזק ואהבה. מחבר אותי לעצמי מהמקום הכי טבעי. נותן לי שלווה".
"יש לי הרבה דברים טובים לומר על עולם האופנה", מסבירה השבוע פרוסט בריאיון המתקיים בדירתה שבמגדל יוקרה בנווה צדק בתל אביב, המשקיפה על פארק המסילה החדש, שאליה עברו בני הזוג לפני חודשים ספורים. "אילולא הכניסה שלי לדוגמנות, הייתי היום אדם מסוגר וביישן. עד גיל 16 הרגשתי מוזרה לעצמי ומוזרה לעולם. לא מצאתי את עצמי בשום מקום. עולם האופנה אפשר לי חופש. הגעתי לסט צילומים ופגשתי אנשים חדשים כל הזמן, וזה מחייב אותך לפתוח את הפה, לדבר עם אנשים, לצאת מהבועה החוצה. אני רואה בעשור וקצת שאני מדגמנת מקפצה לחיים, תקופה שלימדה אותי הרבה על ביטחון עצמי".
"אבל יש בעולם האופנה צדדים זוהרים פחות", היא ממשיכה. "כשבנות בגיל 12 מתייעצות איתי אם להתחיל לדגמן, אני ממליצה להן להתחיל בגיל מאוחר יותר מזה שהתחלתי. לא משנה כמה פידבקים חיוביים את מקבלת כדוגמנית, את נתקלת גם בביקורת. אמרו שאני נחשבת גברית, אולי עדיין, והיה גם עניין סביב המשקל שלי. וכשאת נערה בת 16 בגובה מטר שמונים, ואומרים לך שאת טיפה curvy – זה משפיע עלייך. ראיתי לידי בנות שדופות, והבנתי שאם אני רוצה להתקדם באופנה עילית ובתצוגות בעולם, אני חייבת לרזות. בגיל 22 הגעתי לשיא הרזון שלי – אני לא רוצה להיכנס למספרים, אבל שמונה קילו פחות מהמשקל הרגיל שלי – וזה היה נורא. מצד שני, באותה תקופה הכי הרימו לי ופרגנו לי עם עבודות בארץ ובחו"ל".
"כדוגמנית את כל הזמן משווה את עצמך והרף תמיד עולה. לא סתם ויקטוריה'ס סיקרט נפלו – הדוגמניות שלהן ייצגו מראה בלתי מושג, עד שאפילו הן עצמן לא עומדות במודל היופי שהן מציבות. אף אחד לא נראה ככה באמת"
המפנה הגיע לפני כארבע שנים. פרוסט החלה פתאום להיעדר מהמסלולים הבינלאומיים, והעדיפה להכות שורשים בקריירה בארץ. "אני זוכרת שהיה לי קמפיין לחברה מאוד גדולה בחו"ל ואמרו לי שאני לא רזה מספיק", היא משתפת. "עניתי להם: 'תודה רבה, אני לא רוצה יותר את השדוף והקיצוני'. והלכתי. הרגשתי שאני כבר לא מזהה את עצמי בתמונות. חיפשתי שחרור ורוך, ולהפסיק להתעסק כל הזמן במה אני אוכלת ושימדדו אותי בסוכנות. נהייתה לי התעסקות אובססיבית באוכל ובמשקל. שכנעתי את עצמי שלחם זה השטן. היום כשאני לומדת תזונה ורפואה אלטרנטיבית, אני מבינה שאוכל זה לא אויב בכלל. היום אני מבינה שרציתי להפסיק את הלא מספיק, כי כדוגמנית את כל הזמן משווה את עצמך והרף תמיד עולה. לא סתם ויקטוריה'ס סיקרט נפלו – הדוגמניות שלהן ייצגו מראה בלתי מושג, עד שאפילו הן עצמן לא עומדות במודל היופי שהן מציבות. אף אחד לא נראה ככה באמת".
בחרת להיות דוגמנית. באופנה עילית אלו הדרישות. זה המקצוע.
"השתנו הרבה דברים לחיוב בתעשייה בשנים האחרונות. מחפשים היום גישה, קמטים, אישיות. כשהייתי בת 20 בדירת דוגמניות, חשבתי שגיל 22 זה הדבר הכי נורא שיקרה לי. כי את הכי מדהימה ופראית כשאת בת 16. אולי היום אני פחות 'רעננה' מילדה שעוד לא גילתה את עצמה – אבל יש משהו מדהים בלהתבגר, לדעת את האיכויות שלך, להיות נינוחה, להביא משהו נוסף מעצמך. אני היום מבינה שכל השנים התעסקתי רק באם אני יפה או לא יפה".
גישה וייחודיות תמיד עוררו עניין באופנה. דוגמניות כמו יעל רייך וקריסטן מקמנאמי פרחו בשנות ה-90 מהסיבה הזאת.
"על יעל רייך אחת, יש אלף דוגמניות שנראות כמו שיבוט אחת של השנייה. עכשיו כשדגמנתי עם אימא שלי, הבנתי שחוץ מזה שהיא מהממת, יש בה נינוחות, ביטחון עצמי, האופן שבו היא נושאת את עצמה. ביום הצילום המשותף שלנו, ביקשתי מהצלם שי פרנקו אם הוא יכול לעשות לי כמה תמונות היריון לבושה בגלבייה. הרגשתי הכי מחוברת לגוף שלי, כפי שלא התחברתי אליו בתקופה הרזה שלי".
אביך, עדי פרוסט, ביים בעבר את הריאליטי "הדוגמניות", ששייך בדיוק לעולם הישן שאת מבקרת. יצא לך לדבר איתו על זה מתוך התובנות החדשות שלך?
"לא פייר לשפוט את זה. ככה התנהלו אז. לא ניהלנו שיחה על התוכנית, אבל אולי זה עוד יבוא. אני כן יכולה לומר שכשהציעו לי לדגמן כבר בגיל 12, הוא שמר עליי. הוא ואימא שלי ידעו איך התעשייה עובדת והעדיפו שלא אדגמן בגיל צעיר. תמיד הם אמרו לי: 'קודם תלמדי קצת על עצמך ותגלי מי את, אחר כך אחרים יגלו אותך'".
"רצו שאהיה מוזרה. שוכחים שיש שם בן אדם"
ביולי 2019 התחתנה פרוסט עם איש העסקים פי.ג'יי מימון, לבושה שתי שמלות כלה בעיצוב ברטה. חצי שנה לאחר מכן, מצא הזוג הטרי את עצמו ב"ירח דבש" מעט שונה יחד עם הכלב ספאד: מגפה עולמית ושלושה סגרים. "לפי.ג'יי ולי היה זמן להתכנסות", היא אומרת. "היה נעים וכיף, אבל גם הרבה פחד מסרט הנטפליקס הזה שנכנסנו אליו". את הזמן האבוד השקיעה פרוסט בלימודי תזונה ורפואה טבעית במכללת רידמן, האזנה לפודקאסטים, וצילומים לצד יהודה לוי ונעמי לבוב בסדרת הדרמה החדשה "ריקוד האש" של הבמאית החרדית רמה בורשטיין, שצפויה לעלות ב-yes.
11 צפייה בגלריה
"אני לא יכולה להגיד איך אראה בגוף שאחרי, אבל לא חשוב לי לחזור למידה 36"
(צילום: ענבל מרמרי)
בנוסף הנחתה את התוכנית "הנבחרים", צילמה הפקת דוקו-אופנה בכיכובן של ריי שגב, מעיין קרת, אלאיה הוף ואחרות, וגם הספיקה לאפות בייבי חדש ("כי מה עוד נשאר לעשות"). בימים אלו עובדת פרוסט על אתר חדש הפונה למתחתנים יחד עם המפיק רותם ראף, שהפיק לה ולמימון את החתונה. "היום אני מבינה שמותר לי להיות גם וגם וגם", היא מסבירה. על צילום הפקת הדוקו-אופנה היא מספרת כי נהנתה מאוד להיות מאחורי המצלמה. "היה לי חשוב לגרום להן להרגיש בנוח בסביבה הטבעית שלהן. כל אחת בחרה את הבגד ואת התמונה שהיא אוהבת".
שהשליטה תהיה בידיים שלהן.
"כן, זה חסר בעולם האופנה. כדוגמנית, השליטה לא תמיד בידיים שלך, בטח כשאת בת 16. היום אני יותר בשליטה על הדימויים שאני מצלמת ומפרסמת. היו תמונות בעבר שאני לא רואה את עצמי בהן, שאני כחושה מדי, תמונות שאני לא מבינה למה מאדירים אותן, ולמה תמיד רצו ממני להיות לבנה, רזה ושדופה. להיות המוזרה. שוכחים שיש שם בן אדם".
הבנת את זה בזמן אמת, או שאלה תובנות שהגיעו בדיעבד?
"תוך כדי הבנתי שזה פחות נכון לי".
אם מסתכלים על הקריירה שלך לאורך 11 שנה, התחלת מהמקום הקווירקי, האנדרוגיני, ובשנים האחרונות נראה שאת עושה הכול כדי להיראות מאוד נשית. זה מהלך מחושב?
"הרגשתי שתוקעים אותי באותו מקום וכבר השתעממתי. עם תאורה נכונה ואיפור, אני יכולה להיות גם גברית וגם נשית. אז למה מבקשים ממני רק משהו אחד? היה שלב שרציתי לבעוט בדבר הזה. הרי אני יכולה גם לעשות עבודות מסחריות, קמפיינים של איפור ואופנה שאמרו לי כל השנים הראשונות שאני לא יכולה. אז נאבקתי בתדמית הזאת וסימנתי על היעדים האלה וי".
ומה מצאנו בארונה?
"הוא מלווה אותי כבר עשור, עם לא מעט זיכרונות: מדירת דוגמניות בניו יורק, חופשה בסידני, מלונות בפריז".
"הפריט עם הכי הרבה ערך סנטימנטלי שיש לי בארון, שמסמל תקופה שהיה לי בה קשה מאוד, ומוזיקה הייתה חבל הצלה עבורי. הייתי נערה מתבודדת שיושבת בבית ושומעת יוטיוב במשך שעות ארוכות: נירוונה, פרל ג'ם. כנערה ביישנית ושקטה, המוזיקה הייתה החברה הכי טובה שלי ואדי ודר הוא אחת האהבות הראשונות שלי. בגיל 14 נסענו כל המשפחה להופעה של הלהקה בלונדון, וראיתי את ודר ממרחק של מטר. זאת אחת החוויות המדהימות בחיי, שגם פתחה לי את האהבה להופעות חיות".
"הכרתי את הולילנד כשדגמנתי להם בתצוגה של חממת מפעל הפיס בשבוע האופנה לפני ארבע שנים. הבגדים שלהם גבריים ונשיים, נוחים מאוד ונעימים למגע על הגוף, ותמיד יחמיאו לי על כל בגד שלהם שאני לובשת".
"מעיל שסוגר לי פינה. משדר סטייל לא מתאמץ".
