יום כדור הארץ שיצוין מחר (22 באפריל) ברחבי העולם, הוא קריאת השכמה לתעשיית האופנה והטקסטיל. אומנם יש מעצבים שמתגאים בבדים כמו כותנה אורגנית (שמצריכה שימוש בכמויות גדולות של מים) או בבדים ממוחזרים (הרע במיעוטו) – אך הדרך הטובה ביותר להגן על כדור הארץ מההתחממות הגלובלית היא פשוט לא לקנות. כלום. בעוד מותגי אופנה רבים הצליחו בצעד מתוחכם וציני להפוך את יום כדור הארץ ליום קניות "אקולוגי", הם למעשה ממשיכים למכור לנו עוד ועוד מוצרים שאנחנו לא זקוקים להם. גם אם לכאורה נוצרו אלה במטרה לעודד שיח קניות ירוק יותר.
המצב האופטימלי של הימנעות מוחלטת מקניות לא יכול להתקיים, בטח שלא בעידן קפיטליסטי ועם טבע האדם שרוצה להתחדש. בכל זאת, צריך לשוב ולהזכיר: תעשיית הטקסטיל היא המזהמת השנייה בגודלה אחרי תעשיית הנפט. וזה עוד לפני שחישבנו את הספיחים המזהמים לרכישת בגדים אונליין או בחנויות: שקיות, קופסאות אריזה, שינוע בינלאומי ומקומי, וגם כביסות, זאת בהנחה שאתם לא זורקים את הבגד לפח לאחר שימוש אחד. יש גם כאלה.
מתוך ההבנה הזאת פעלו בשנה האחרונה היזמות ויקטוריה כנר ורויטל נדיב מהמרכז לחדשנות וכלכלה מעגלית Re-Fresh Global ליצירת הפיילוט Re-Born Textiles, שנתמך על ידי בנק הפועלים, שגרירות גרמניה בישראל, H&M וחברת עופרטקס. לדבריהן, מותגי אופנה ישראלים, כמו גם משרדים ממשלתיים, לא מצאו לנכון להשקיע ולתמוך במיזם, למעט עיריית כפר סבא. בעתיד, הן מקוות, ישועתק המודל שיצרו למדינות וערים נוספות בעולם, תוך התאמה לצרכים הייחודיים של כל מקום.
במהלך השנה האחרונה התארחו במרכז קיפוד של עיריית כפר סבא, מיינו ומיחזרו ערימות על ערימות של בגדים, שלרוב נדרשים להישלח להטמנה. "כשהקמנו את רה-פרש לפני כשנה וחצי, התחלנו לפעול במספר מישורים: מחקרי ומעשי", אומרת נדיב. "אחד הנתונים שאספנו, לדוגמה, הוא שבישראל 70 אחוז מהטקסטיל מורכב מכותנה שעשויה מצללוז (תאית), שאפשר לעשות איתו הרבה דברים ברמה הטכנולוגית. כיוון נוסף הוא הפרקטי: בסגר הראשון באפריל 2020, יצרנו מסיכות פנים עשויות 100 אחוז מחומרים ממוחזרים, שהן גם אנטי-בקטריאליות".
לאחר שלבי מיון ומיחזור הטקסטיל, אפשר להחזיר אותו באופן מעגלי לתעשיית האופנה. לדוגמה: השבוע נחשף ז'קט שכל כולו פסולת טקסטיל, אשר אילולא המיזם, היתה מגיעה לזבל. הפסולת נגרסה והפכה לבד שממנו נתפר ז'קט בעיצוב דורון אשכנזי, שמצטרף למסע של קיימות והעלאת מודעות להשלכות של תעשיית הטקסטיל. ראשון הלובשים אותו הוא ראש עיריית כפר סבא רפי סער, התומך במיזם.
"מגוחך לקרוא לפסולת בשם זה – בהרבה מקרים אלו בגדים חדשים עם אטיקט", מסבירה כנר. "כמו בהרבה מדינות מערביות, הבגדים האלה היו נשלחים להטמנה או השמדה. המספרים מגיעים ל-90 אחוז מכלל הטקסטיל, עד כי גם עמותות כמו ויצו, עזר מציון וכדומה, שמוכרות בגדי יד שנייה, לא יכולות להתמודד עם הכמויות האלה".
כנר מציינת כי המטרה של הפרויקט היא לייצר נתיבי שימוש חוזר של טקסטיל. "אם לא יהיה מי שישתמש, לא עשינו בזה דבר", היא אומרת.
"אנחנו לא מדברות על החזרת התעשייה הישנה, אלא להמציא אותה מחדש ודווקא מפסולת", מוסיפה נדיב, "אבל בסופו של דבר, אם נמשיך לצרוך כמויות לא הגיוניות של טקסטיל ובגדים, לא עשינו דבר. 80 אחוז מהפסולת הטקסטילית היא בגדים. חלקם חדשים לגמרי, בטח בתום שנה שבה רוב חנויות הבגדים בארץ ובעולם היו סגורות. חשוב לדעת: אם היו עוצרים היום את הייצור העולמי, היינו יכולים לחיות עוד 50 שנה עם הבגדים שקיימים בעולם עבור כלל האוכלוסייה".
