בשבוע שעבר נחשף כי המעצב הישראלי קובי הלפרין מונה לתפקיד המנהל האמנותי החדש של קו הנשים בבית האופנה אונגרו. עד אז הספיק הלפרין לעצב עבור מותגי האופנה של אלי טהרי וקנת' קול, ולפני שש שנים השיק את המותג הנושא את שמו, הנמכר אונליין ובבתי הכלבו המובילים בעולם. עם מותו הפתאומי של אלבר אלבז לפני כחודשיים מנגיף הקורונה, כניסתו של הלפרין לבית האופנה הצרפתי הוותיק של עמנואל אונגרו (שהלך לעולמו בדצמבר 2019) מהדהדת שם ישראלי נוסף בצמרת האופנה הפריזאית. גם אם עבור הלפרין בן ה-48, הוא תמיד יישאר "קובי מנתניה".
הפרסומים על המינוי החדש תפסו את הלפרין בביקור בישראל, שאליה הגיע לשבועיים. המפגש עם המותג אונגרו נולד לפני כעשור. הלפרין היה אז בצומת דרכים ובחיפוש היעד הבא שלו, לאחר שעזב את המותג של טהרי. "כמי שאגו לא מוביל אותו, הייתי מאוהב ברעיון הזה", מסביר הלפרין מדוע רצה לעצב תחת שם אחר. "בזמנו, הייתה לי ראייה ספציפית מאוד מה צריך לקרות עם אונגרו, כי נעשו בו החלטות עיצוביות שגויות, ואם אני עושה משהו – אני אוהב לנצח. הדבר הנכון היה לקחת את הדי.אן.איי של בית האופנה ולתרגם אותו לדבר חדש, אבל אני והבעלים לא ראינו עין בעין את הדברים".
עשור לאחר מכן ועמוק לתוך הקורונה, הלפרין גישש שוב עם אונגרו. תוך מספר חודשים הוא עיצב וייצר את קולקציית ריזורט 2021 של בית האופנה, הראשונה בעיצובו, אשר תימכר בלעדית ברשת סאקס פיפת' אבניו בארצות הברית. במהלך ספטמבר ייערך אירוע ראשון של בית האופנה במסגרת שבוע האופנה בפריז, ובהמשך יציג הלפרין את קולקציית ה-ready to wear שלו לבית האופנה (את קו הגברים מעצב פיליפ פובר) וייתכן כי בעתיד גם את קו ההוט קוטור.
11 צפייה בגלריה
"הדבר הנכון היה לקחת את הדי.אן.איי של בית האופנה ולתרגם אותו לדבר חדש". אונגרו
(צילום: קובי הלפרין)
"זה משהו שהם מאוד רוצים", מתייחס הלפרין לשאלה האם כמעצב המזוהה עם אופנה מסחרית הוא רואה את עצמו נכנס בשערי האטלייה כמעצב קוטור. "כשסיימתי את שנקר, רציתי לעשות תפירה עילית. החלום היה להיות גלית לוי. רציתי להיות מפורסם בארץ ולא הייתה לי שאיפה לחיות מחוץ לישראל. זכיתי בתחרות האופנה מיטלמודה והתמחיתי בבית ההוט קוטור האיטלקי Gattinoni, אבל אז התגלגלתי ל-ready to wear והתאהבתי בצד העסקי של האופנה. במשך 13 שנה אצל אלי טהרי, פיצחתי את מה שהלקוחה רוצה".
אז עכשיו אתה רוצה להגשים את החלום?
"יכול להיות שזה יקרה. אבל בקולקציה הראשונה לאונגרו בחרתי לא ללכת לבגדי ערב. רציתי ליצור פריטים שהלקוחה יכולה ללבוש עם מכנסי הג'ינס שלה. זה יותר מגניב אותי. גם המחירים נגישים – שמלות במחיר של 700-450 דולר, ז'קטים ב-600-500 דולר – שזה Value For Money. מחיר לא אומר שום דבר, אלא הערך שלו למוצר. הקורונה ניקתה את האופנה ממותגים שלא צריכים להיות בה, כך שאם עושים משהו היום – צריך שתהיה לו סיבה מוצדקת. באונגרו יש מקום לאפשרויות חדשות".
מה החזון שלך לאונגרו?
"כשהתחלתי את המותג העצמאי שלי, החזון היה לעצב לאישה מאוד ספציפית, אבל תוך כדי עשייה, דברים השתנו. הלקוחה הפכה להיות יותר רכה, בוהמיינית, פחות עשויה. היא נהייתה ריאלית. הצרכים שלה השתנו. אצל אונגרו אני מרגיש שחזרתי לאותה אישה שהשארתי בצד. יותר לבושה, זוהרת. והתזמון של הקורונה היה מעולה. בתקופות שלאחר מלחמה – ואני מחשיב את הקורונה כסוג של מלחמה בצורה מטאפורית – זה הזמן לשרוף את הטרנינג ולהתלבש שוב. הנשים סביבי מוכיחות לי שהאישה הזאת חוזרת".
הלפרין מגיע לאונגרו לאחר עשור וחצי שבו הלך המותג לאיבוד. עם עזיבתו של עמנואל אונגרו את כס העיצוב בשנת 2005, התחלפו במותג מעצבים שהגיעו לזמן קצר, כולל האפיזודה המביכה עם מינויה של השחקנית לינדזי לוהן לתפקיד המנהלת האמנותית בשנת 2010. ימי הזוהר האחרונים של אונגרו היו בשנים 2004-1997 בעיצוב ג'יאמבטיסטה ואלי, אז מעצב צעיר וכיום אחד השמות הבולטים בלוח התצוגות.
"לקובי יש את הגישה הנכונה למותג כמו אונגרו", אומרת הלגה גוטסדינר מבוטיק הלגה בכיכר המדינה, המוכרת את עיצוביו של הלפרין ובעתיד תמכור גם את הקו של אונגרו. "הדרך לא תהיה קלה, הם יצטרכו לעשות לזה יחסי ציבור ופרסום, אבל ממה שראיתי, הבגדים לבישים, מחמיאים ובמחירים מאוד נגישים".
הלפרין מושך בכתפיו כשהוא נשאל על הפחת חיים מחודשים במותג שעבר כבר כמה גלגולים. "הראייה שלי אופטימית", הוא אומר. "החיבור שלי הוא ללקוחה. והלקוחה הזאת קיימת. כשאתה מבקר בשואורום ורואה את הבגדים, לא תראה משהו חדש – אלא משהו קיים. מקום בטוח ורלוונטי. הבעיה הכי גדולה כיום באופנה זה שהבגדים הפכו להיות לא מציאותיים מבחינת הצרכים של הלקוחה, והקורונה חידדה לנו שהלקוחה יכולה להיות שיק רק כשהיא בנוחות שלה. התפקיד שלי באונגרו הוא לשלב בזה אלמנטים פריזאיים ואת הדי.אן.איי של המותג. הבגדים, גם אם נראים מורכבים, הם בגדים קלים. והם רלוונטיים. אתה יודע, אנחנו לפעמים קצת בחשש ממה שהצרפתים יגידו. המחמאה הכי גדולה שקיבלתי הייתה מהעובדים הוותיקים של אונגרו, המעצב, שאמרו לי: 'מאוד אונגרו, מאוד לביש'".
"אנחנו חיים בתקופה שחוסר ידע הפך להיות משהו מגניב"
הנער שהתחנך בישיבה תיכונית והיה מאייר בגדים בין עמודי הגמרא, גדל להיות אחד המעצבים הישראלים המצליחים בארצות הברית. רוב המעצבים יכולים רק לחלום על נקודות מכירה כמו אלה של הלפרין בבתי הכלבו הנחשבים בעולם. אך בזמן שאחרים עסוקים ביחסי ציבור ושמלות לסלבס – הלפרין בורח מפרסום. גם עכשיו, עם המינוי לאונגרו, אנחנו אלה שיצרנו איתו קשר להתראיין. וגם עכשיו, עם המינוי לאונגרו, הוא נכנס לבית אופנה של מישהו אחר. מפורסם ממנו. כך היה עם אלי טהרי, ואחר כך עם קנת' קול.
11 צפייה בגלריה
"הקורונה חידדה שהלקוחה יכולה להיות שיק רק כשהיא בנוחות שלה". ריזורט 2021 של קובי הלפרין
(צילום: קובי הלפרין)
"מחיר הפרסום הוא מאתגר ועצוב, וזאת שאלה שמאוד העסיקה אותי לאחרונה", הוא אומר בתגובה. "אני מעדיף להיות מפורסם עם הלקוחה שלי, שהיא תאהב אותי. כי כשאתה מתחיל לקבל חיבוקים מהתקשורת, מהפקות אופנה, ממפורסמים וכאלה – אתה נכנס למאבק שבאופן אישי לא הייתי שורד בו. בחרתי במקום שמאפשר לי להמשיך בחדוות העשייה, כי רוב האנשים בתעשיית האופנה שונאים את מה שהם עושים – אני אוהב את מה שאני עושה.
"המחשבות האלה הובילו אותי גם להבין שבשנים האחרונות יש פחות הערכה למעצב מנוסה וחכם. כשאתה צעיר וחם, אתה מביא וייב טוב ברשתות החברתיות ומקפיץ את המותג במדיה, אבל אחרי חמש שנים או חמש עונות מביאים מישהו אחר, צעיר יותר, מגניב יותר, ואין הערכה למישהו ותיק עם ניסיון. ברגעים אלה אני כל כך שמח שבחרתי לעשות מותג עצמאי, כי אני לא צריך להיות במרדף הזה".
11 צפייה בגלריה
"בחרתי במקום שמאפשר לי להמשיך בחדוות העשייה". ריזורט 2021 של קובי הלפרין
(צילום: קובי הלפרין)
אונגרו, אם כך, הביעו בך אמון. הרי יכלו להביא בוגר טרי מבית ספר נחשב לעיצוב אופנה.
"אני חושב שהם בחרו בי כי אני מעצב שמגיע עם הרבה ניסיון וחשיבה. לא עוד מעצב שיפיח חיים, אבל לא יחזיק את המותג או יקדם אותו. לצערי, אנחנו חיים בתקופה שחוסר ידע הפך להיות משהו מגניב. איפה הידע? איפה האומנות? אין לי בעיה עם אוונגרד, אבל כדי לעשות אוונגרד צריך לבוא מתוך ידע. זאת לא חוכמה לקחת ז'קט גברים, לדגם אותו על נשים ולהגיד שאתה עושה אוברסייז. בדרך כלל זה מרגיש כמו קיצורי דרך. שצוחקים עלינו, ובתגובה אנחנו מוחאים כפיים ואומרים 'וואו'".
"אף פעם לא הסתרתי את הזהות שלי"
כבר קצת יותר מ-20 שנה שהוא בניו יורק, מגדיר את עצמו כמעצב ישראלי-אמריקני. באתר האינטרנט של המותג מופיעה הביוגרפיה שלו במלואה, אך בימים שבהם מעצבים ישראלים כמו נילי לוטן נאלצו להתמודד עם האשמות בניכוס תרבותי בעקבות מבצע שומר החומות, הלפרין בוחר מילים בקפידה. "זה נושא רגיש שהכאיב לי מאוד", הוא אומר. "בתור אדם שמאוד גאה בישראליות שלו, אני לא מסתיר את זה. יחד עם זאת, אני לא שם את זה בחוץ. במהלך המבצע היו רגעים מאוד קשים, עשיתי unfollow להרבה אנשים. בלה חדיד, למשל, הייתה שכנה שלי בבניין בשכונת טרייבקה והיינו מצטלמים מדי פעם יחד, אבל לא היינו חברים וטוב שכך. בסוף היום אני באופנה, לא בפוליטיקה".
ובכל זאת, יש חשש? שיתחילו לחטט בעבר הצבאי שלך, לדוגמה.
"שירתתי בקצין העיר נתניה", הוא מחייך. "אף פעם לא הסתרתי את הזהות שלי. התובנה שלי, וזה מתאים לכל סיטואציה, זה שמותר גם לא להסכים. חוסר היכולת לכבד את אי ההסכמה זה מה שגורם לבעיה".
אלבר אלבז הצליח לחמוק מזה באלגנטיות. כמעט לא עסקו בזהות הישראלית שלו.
"כי הוא הוצג כמרוקאי, ולא כישראלי. אחד הדברים המדהימים שהיו אצלו – ומותו גרם לי הלם ועצבות – זה שהייתה לו יכולת שכולם יאהבו אותו. כשאוהבים מישהו, לא מסתכלים על המוצא שלו אלא על הרגע עצמו. ההתאהבות באלבר הייתה כה גדולה, עד שגם אם ידעו מאיפה הוא בא, זה לא שינה לאף אחד כי אהבו אותו".
מפתה למתוח קווים מקבילים בין אלבז להלפרין: שניהם הגיעו מאותה מחלקה לאופנה ברמת גן, שניהם נסקו עם קריירה בינלאומית – אלבז בלנוון, הלפרין אצל טהרי, שניהם גם עזבו את מותגי האופנה שהיו להם כבית בטריקת דלת מתוקשרת. "סיומת איומה", אומר הלפרין. שניהם גם ביקרו בקביעות במסדרונות המחלקה שטיפחה אותם.
בשבוע שעבר לקח הלפרין חלק בביקורות לתלמידי שנה ד' בשנקר, אשר יציגו הערב (שני) את עבודות הגמר שלהם. אחד מהם הוא שון רובין, בנה של בת הדודה של הלפרין, אשר יציג את פרויקט בגדי הגברים "נטושים". רובין הוא אחיו של כוכב הילדים והשחקן קווין רובין והדוגמנית קים בן שמעון.
"אנחנו משפחה ואני מאוד רוצה ששון יצליח פה בארץ", אומר הלפרין. "זה לא הסגנון שלי, אבל זה עשוי ממש טוב. אני זוכר שהתחייבתי לאמא שלו שהוא יצא משנקר בן אדם". על שאר המחלקה מוסיף הלפרין: "הרגשתי אצל הסטודנטים בגרות ורצון להקשיב. בעיניי, זה לא פחות חשוב מיצירתיות. אם אתה לא מקשיב – לא תגיע לשום מקום".
"אחת הטעויות של מעצבים צעירים היא בשלב המכירות", הוא משתף בתובנות שלמד על בשרו. "זה לא מספיק 'למכור' – צריך לנהל את המכירות עם בתי הכלבו ולהיות כל הזמן עם יד על הדופק. גם כחברה קטנה יחסית, יש לי אנשים שנמצאים בחנויות ומוודאים שהכול מוצג בצורה הטובה ביותר. עיצוב אופנה זה לא ניתוח מוח, אבל חשוב מאוד לעמוד בלוחות הזמנים. אני אוהב לעבוד קשה, אבל אני עובד עכשיו הכי פחות קשה משעבדתי".
11 צפייה בגלריה
"אני מרגיש שאני עושה עבודה טובה כשאני עושה הכול יחד". שיתוף הפעולה של הלפרין ולורן לויסון
(צילום: קובי הלפרין)
מהצד דווקא נראה כי הלפרין עובד קשה יותר. מלבד עיצוב הקולקציות לאונגרו ולקו הנושא את שמו, בשנה האחרונה הוא גם עשה את הסטיילינג וצילם את הקולקציות ("אני מרגיש שאני עושה עבודה טובה כשאני עושה הכול יחד"), ובנוסף שקד על קו נוסף של חולצות בתפירה עילית בשיתוף לורן לויסון, אייקון אופנה בת 50 שלובשת בגדי הוט קוטור ומעצבים אוונגרדיים. "כולם מדברים היום על קיימות", הוא אומר. "יש את הדרך הרגילה, לעשות בגדים מחומרים ברי-קיימא, ויש דרך נוספת: לקנות פחות. אני אומר, בואו נקנה דברים על-זמניים באיכות גבוהה, במקום לקנות יותר וזול".
משיעורי הקורונה?
"ההיקפים של הקולקציה הצטמצמו ויצרנו כמויות קטנות יותר. שרדנו, אבל זה לא היה קל. בסופו של דבר, מה שעניין אותי זה מה הלקוחה שלי צריכה. כשהגעתי לניו יורק, לא הבנתי את לוח הזמנים של הקולקציות, והשאלות האלה התחדדו בתעשייה עם הקורונה. מה הטעם בלהכניס קולקציית חורף לחנויות באוגוסט? זה כבר לא רלוונטי. הקפדתי שהבגדים יהיו לבישים לאותו הרגע. אנחנו היום מייצרים בגדים לארבע עונות שנכנסים ב-12 כניסות לחנויות. מן הסתם, אין צורך בכל כך הרבה כניסות, אבל זה צורך של בתי הכלבו לשלוט בכניסה של הבגדים לחנויות. באונגרו נקפיד על ארבע כניסות בעונה, כפי שמקובל יותר באירופה".
