ב-27 במרץ 1995 נורה למוות מאוריציו גוצ'י בכניסה למשרדו בוויה פלסטרו שבמילאנו. לחוקרי המשטרה שהגיעו למקום לקח פחות משנתיים לגלות מי עומד מאחורי הרצח של יורש אימפריית האופנה האיטלקית. כל העקבות הובילו אל גרושתו, פטריציה רג'יאני. היא נעצרה בעוון מעורבותה בקנוניית הרצח, יחד עם חברתה הטובה פינה, הורשעה ונידונה ל-29 שנות מאסר. שנתיים לאחר גזר הדין, עתרו בנותיה לקיצור עונשה בטענה שגידול סרטני במוח השחית את דעתה וגרם לה להזמין את הרצח. בית המשפט נענה לעתירה וקיצר את עונשה בשלוש שנים. כמה חודשים לאחר מכן, רג'יאני ניסתה לחנוק את עצמה מאחורי סורג ובריח בעזרת אחד משרוכי הנעליים שלה. היא נותרה בחיים, ובאוקטובר 2016, לאחר שריצתה 18 שנות מאסר, שוחררה מהכלא. שנה מאוחר יותר פסק בית המשפט כי היא זכאית לקבל מיליון דולר בכל שנה מהונו של בעלה לשעבר, עד למותה. הרצחת וגם ירשת – הגרסה האופנתית.
המניע לרצח: קנאה וחמדנות. מאוריציו גוצ'י היה מנכ"ל מותג האופנה שנוסד בשנת 1921 על ידי סבו גוצ'יו גוצ'י. בשנת 1985 הוא עזב את פטריציה, שממנה התגרש באופן רשמי שש שנים לאחר מכן. ב-1993 הוא חתם על הסכם שבו התחייב לשלם לה 1.1 מיליון פרנקים שוויצריים (כמיליון דולר) מדי שנה לשארית חייה. אלא שבאותה שנה מכר מאוריציו את מניותיו במותג המשפחתי לחברת Investcorp, ופטריציה, שכונתה אז "ליידי גוצ'י", חשה קנאה כששמעה כי הוא מתכוון להתחתן עם אישה צעירה וכעסה על מכירת המניות. לאחר שהזמינה את ההתנקשות בחייו, הוחלף הכינוי שלה ל"האלמנה השחורה".
פרשת הרצח הדרמטית שאופפת את בית היוקרה האיטלקי מצטלמת בימים אלו לסרט חדש, "בית גוצ'י", שצפוי לעלות לאקרנים בנובמבר השנה, לציון מאה לבית האופנה. את דמותה של רג'יאני מגלמת ליידי גאגא, בעצמה בת למשפחה איטלקית, ואת גוצ'י הבעל משחק אדם דרייבר. משפחת גוצ'י, שאינה צד בבית האופנה כבר מאז שנות ה-90, מודאגת מהאופן שבו ישרטט הסרט את דמותה. "הם גונבים את הזהות של המשפחה לטובת רווח", התלוננה פטריציה גוצ'י, בת הדודה של מאוריציו, בריאיון לסוכנות אי.פי. "המשפחה שלנו זכאית לפרטיות. אפשר לדבר על הכל, אבל יש קו אדום שאסור לחצות אותו".
הסרט מבוסס על הספר "בית גוצ'י: סנסציית הרצח, הטירוף, הזוהר והחמדנות", שנכתב על ידי שרה ג'יי פורדן ויצא לאור בשנת 2001. הבמאי הוא רידלי סקוט, שכבר בשנת 2007 פורסם כי הוא עתיד לביים סרט עלילתי על הפרשה שהסעירה בזמנו את תעשיית האופנה והבידור. בכל זאת, לא בכל יום זוכה ליפול לידיו של במאי תסריט המשלב אופנה, כסף, רצח, חמדנות ונשים יפות – החומרים שמהם עשויות דרמות טובות.
מעסק משפחתי למעצמת יוקרה
גוצ'י הוא שם קוד ליוקרה, סגנון נצחי, נחשקות. הוא נוסד בפירנצה בשנת 1921 כעסק משפחתי קטן על ידי גוצ'יו גוצ'י. בשנות ה-90 של המאה ה-19 עזב גוצ'יו בן ה-16 את בית הוריו שעסקו בעורות בטוסקנה ועבר ללונדון, שם החל לעבוד במלון סבוי הנודע ובהמשך בחברת הרכבות וגון לי, שייצרה קרונות שינה מהודרים. במסגרת עבודתו התחכך באנשי החברה הגבוהה של אירופה ורקם קשרים שמאוחר יותר שימנו את מהלכיו העסקיים ועזרו לו לצמוח כמעצב אביזרים. במהלך מלחמת העולם הראשונה, חזר גוצ'י לאיטליה ושימש כנהג בצבא האיטלקי, ובמקביל החל לסחור בעורות ולייצר מוצרי עור מהודרים. בשנת 1921 ייסד את "וליגריה גוצ'יו גוצ'י" עם רעייתו אאידה קלוולי לאורך נהר הארנו שבפירנצה. השניים נישאו ב-1901 ונולדו להם שישה ילדים.
שנתיים לאחר שהקים את העסק המשפחתי, כבר העסיק מעל 60 בעלי מקצוע. אלה ייצרו תיקים וארנקים מעורות רכים ומבדי משי, מזוודות מבדי פשתן וקופסאות נעליים מעורות גמלים, שנרכשו על ידי אנשי אצולה, נסיכים ובעלי ממון מפירנצה. עם מותו של גוצ'יו בשנת 1953, ירשו בניו אלדו, רודולפו וסקו את העסק המשפחתי. הבת גרימלדה נושלה מהירושה בשל היותה אישה. הבנים הרחיבו את העסק והשיקו חנות שנייה ושלישית של המותג ברומא ובמילאנו, ושלוש שנים לאחר מכן פתחו חנויות של גוצ'י בלונדון, בפריז ובשדרה החמישית בניו יורק.
באותה תקופה החלו העסקים לשגשג, והמותג שחרר אוספי נעליים, בישום, ארנקים ותיקים שזכו לגדודי מעריצים בחברה הגבוהה בהוליווד ובניו יורק. במקביל, נפתחו עוד ועוד חנויות של המותג בארצות הברית, באירופה, בהונג קונג וביפן, עד שבשנת 1975 החלה גוצ'י להיסחר בבורסה של ניו יורק. כוכבות כמו ג'קלין קנדי אונאסיס, גרייס קלי ואחרות התהדרו בפריטי בית האופנה, ביניהם אביזרים אייקוניים כמו נעלי המוקסין עם אבזם מתכת בצורת ארכובות לרכיבת סוסים, תיק היד מבמבוק שהוצג לראשונה בשנת 1947, הדפס הפרחים שמופיע על מטפחות משי, לוגו המותג GG ותיק "ג'קי או" שנוצרו בשנות ה-60. בשנים האחרונות אי אפשר גם להתעלם מחגורות הלוגו עם אבזם ה-GG, שכבר זכה לאינספור חיקויים ברחוב ונצפה בעיקר אצל נובורישים.
הסקס אפיל של טום פורד
1981 הייתה שנת מפנה בבית האופנה, אז השיקו בגוצ'י קו הלבשה. עם זאת, רק ב-1994 כשהגיע למותג טום פורד, אז מעצב אמריקאי צעיר, זכו הבגדים לתהודה בינלאומית. יחד עם יד ימינו דאז, הסטייליסטית ולימים עורכת האופנה קארין רויטפלד, ניסח פורד את הדי.אן.איי של גוצ'י: בועט, צעיר, נוטף מיניות. קולקציית הביכורים של פורד למותג עוצבה בהשראת המועדון סטודיו 54, וכללה חולצות סאטן צבעוניות ומכנסי קטיפה, שנקטלו על ידי מבקרי האופנה.
מדונה, לעומת זאת, הפכה למעריצה מושבעת ולבשה את העיצובים לטקס פרסי MTV בשנה לאחר מכן. כך גם מוזיקאיות כמו טוני ברקסטון, ונשים שרצו לקחת חלק בתדמית שעיצב פורד: נשים עצמאיות, חזקות, אסרטיביות ומיניות. מאוד. קולקציית סתיו-חורף 2001-02, לדוגמה, הציגה דוגמניות באיפור מעושן שנראו כאילו נפלטו אל המסלול מלילה ללא שינה, ואחד הקמפיינים השערורייתיים של פורד היה עם הדוגמנית האסטונית כרמן קאס בשנת 2003, שחשפה שיער ערווה המעוצב בצורת האות G. בעידן השמרני של היום, קשה לחשוב על קמפיין דומה שהיה יכול למצוא מקום במגזיני האופנה וברשתות החברתיות.
יחד עם המנכ"ל הכול יכול דאז של גוצ'י, דומינקו דה סולה, הפך פורד את החברה למותג אופנה מסחרר ויוקרתי. "לטום יש חזון עולמי", הסבירה ל"ניו יורק טיימס" קארין רויטפלד בזמן תקופתה כעורכת מגזין "ווג" הצרפתי, שממנו התפטרה בשנת 2011 לאחר שפרסמה הפקת אופנה שערורייתית שכללה ילדות קטנות בפוזות פתייניות. "טום אדם אמנותי, אבל הוא גם מבין מאוד בעסקים, וזה נדיר ביותר. רוב המעצבים חושבים רק על גזרת הז'קט – טום חושב גם על כל מה שמסביב. הוא חושב על המכונית שבה נוהגת האישה, על הבית שבו היא מתגוררת ועל הדרך שבה היא אוהבת לעשות אהבה".
הסגנון ההיפסטרי של אלסנדרו מיקלה
פורד, שיחגוג הקיץ 60, עזב את גוצ'י בשנת 2005 ופתח אימפריית אופנה וקוסמטיקה הנושאת את שמו. במקומו מונתה לתפקיד המעצבת הראשית פרידה ג'יאניני, שפעלה בשנים 2014-2006. היא הוחלפה באלסנדרו מיקלה, לשעבר מעצב אביזרים במותג, שקודם לתפקיד המעצב הראשי. מאז כניסתו של מיקלה, נסק שמו של גוצ'י מחדש כתחנה לחובבי אופנה בעלי טעם פורץ דרך, היפסטרי, צעיר, יש שיגידו מכוער בצורה מכוונת, מתוך מטרה למתוח את גבולות השיח על הטעם הטוב והרע באופנה. ובכל זאת, על פי דיווח של תאגיד היוקרה Kering (לשעבר PPR) המחזיק בבית האופנה, נסקו מכירות בית האופנה בתקופתו בשנים 2019-2015. ההימור על קהל צעיר השתלם למיקלה ובעיקר למנכ"ל החברה הנכנס, מרקו ביצארי.
על פי דו"חות שפרסמה החברה, בשנת 2019 עלו המכירות ב-1.3 מיליארד דולר בהשוואה ל-2018, צמיחה של 16.2 אחוז, בזכות עלייה במכירות באסיה ובמערב אירופה. בכלל, גוצ'י הכפיל את מכירותיו בין השנים 2016 ל-2019. ההכנסות של גוצ'י בשנת 2016 עלו ב-12.7 אחוז לעומת השנה הקודמת, ועברו לראשונה את רף הארבעה מיליארד יורו, כך לפי הנתונים שפרסמה החברה. ב-2019 כבר עמדו המכירות על 9.62 מיליארד יורו.
שנת הקורונה הייתה קשה למותג והמכירות ירדו ב-23 אחוז, אך נראה כי בית האופנה משנס מותניים לרגל חגיגות 100 שנה למותג, עם קולקציה חדשה שהושקה לאחרונה בשיתוף פעולה עם בית האופנה הצרפתי בלנסיאגה, גם הוא חוסה בצלו של תאגיד היוקרה. יחד עם מעצב בלנסיאגה דמנה ווסאלייה, יצרו שני המותגים קולקציה עתירת לוגואים, שזכתה לפרסום נאה ברשתות החברתיות ובמדורי האופנה. זו יריית פתיחה לשנה של חגיגות, ויש להניח שגם לא מעט דרמות – במיוחד כשיגיע מועד יציאת הסרט לאקרנים.
בינתיים, בסוף השבוע יחשפו בגוצ'י את קולקציית 100 השנים בעיצובו של מיקלה בפרזנטציה לתקשורת במסגרת שבוע האופנה לגברים במילאנו. מיקלה גם זוכה להכרה בתערוכה גדולה שנפתחה בחודש שעבר במוזיאון גוצ'י גרדן בפירנצה. בתערוכת המולטימדיה "ארכיטיפים" משחזרים בגוצ'י סטים של 15 מסעות פרסום שיצר מיקלה בתקופתו במותג, שאותם הגדיר בריאיון לאתר ווג כ"מגרש משחקים של רגשות". בין הקמפיינים המוצגים ניתן לראות חדר אמבטיה בצבע אדום שעוצב בהשראת מועדון לילה בברלין, שבו צולם קמפיין אביב 2016 עם קולקציית "הרומנטיקנים המרדנים" בהשראת תת-תרבויות צעירות בבירה הגרמנית; והקמפיין שליווה את קולקציית סתיו-חורף 2015 "רומנטיקה אורבנית", שמכניס את הצופה לקרון של רכבת תחתית. "שש השנים וחצי האחרונות היו סוג של מסע פסיכואנליטי" סיכם מיקלה באותו ריאיון. "חפרתי לעומק, כאילו נדרשתי לחקור את הלא מודע של המותג".
