במאי 2008, חודש לפני מותה, השתתפה קתרין דיור בת ה-90 בטקס הזיכרון השנתי לחברי תנועת ההתנגדות הצרפתית, הרזיסטאנס, שנלחמה בזמן מלחמת העולם השנייה נגד הכיבוש הנאצי בצרפת וממשלת וישי. לצד סיפורי הגבורה של דיור מהמלחמה, היא שיתפה את הציבור באנקדוטה משפחתית. בשנת 1947, שנתיים לאחר תום המלחמה, אחיה הגדול, כריסטיאן, קרא על שמה את הבושם הראשון שלו: Miss Dior, זה שהשחקנית הישראלית-אמריקאית נטלי פורטמן משמשת כפנים שלו שנים ארוכות. בביקוריה בסטודיו של המעצב בשדרות מונטאן בפריז, שמע מיסייה דיור את המוזה ויועצת אישית שלו, מיצה בריקרד, מברכת את הגעתה של קתרין לסטודיו במילים "וואולה, מיס דיור!" ככה נולדות אגדות.
סיפורה של דיור צף ועלה בקיץ האחרון בזכות קולקציית אביב-קיץ 2020 בעיצובה של מריה גרציה קיורי, המנהלת האמנותית של בית האופנה הצרפתי, שיצרה אותה בהשראת קתרין. דוגמניות עם כובעי קש, תיקי נשיאה מלבניים ושמלות אלגנטיות עשויות משי שיפון רקומות או מודפסות בדוגמאות פרחוניות, המרפררות לעיסוקה המאוחר של קתרין דיור כבעלת עסק בינלאומי למסחר בפרחים. הבחירה במיס דיור כמקור השראה ממשיכה את עבודתה של קיורי: שילוב בין המורשת של בית דיור לחיזוק נשים וסדר יום פמיניסטי.
דמותה של דיור, לוחמת חופש בתקופה אפלה של גזענות, שנאת זרים ויהודים במאה ה-20, ניצבת מחדש כמגדלור למציאות טובה יותר בעולם שנמצא בימים אלו בתקופה של פילוג ושנאה. בינואר השנה השיק בית האופנה סדרת תיקים חדשה הנושאת את כינויה בפי חברים ובני משפחה: קארו דיור. הלוגו המורכב מהאותיות CD מככב גם כאן. התיקים מקולקציית קרוז 2021 מגיעים בשלל גדלים ומחירים מופקעים: מחיר הפאוץ' מהסדרה החדשה מתחיל ב-1,750 דולר ועל תיק צד גדול תידרשו לשלם 4,600 דולר.
בהמשך השנה צפויים לצאת לאור שני ספרים המגוללים את סיפורה: ביוני יצא הספר Sisters of the Resistance: A Novel of Catherine Dior's Paris Spy Network מאת הסופרת כריסטין וולס, ובאוקטובר צפוי להתפרסם הספר Miss Dior: A Story of Courage and Couture של הסופרת ג'סטין פיקרדי, לשעבר העורכת הראשית של מגזין הרפר'ס בזאר בריטניה.
קתרין דיור נולדה באוגוסט 1917 בגרנוויל, בתם הצעירה והחמישית של מוריס ומדלן דיור. משם עברה עם המשפחה לפריז, ובשנת 1941 הצטרפה למחתרת הצרפתית שפעלה נגד הכיבוש הנאצי. סיפורה האישי, שתואר בהרחבה בספרים ובאתר האופנה Fashion Unfiltered, מגלה כי בנובמבר 1941, במהלך מסע קניות בעיר קאן, נכנסה דיור לחנות רדיו שניהל ברון שרבונרי, ז'ורז' פפיו, שכונה בפי חבריו "הרווה". זאת היתה אהבה ממבט ראשון. פפיו היה נשוי ואב לשלושה ילדים צעירים, אך הוא ואשתו לוסי ניהלו מערכת יחסים פתוחה. היא, מצדה, ניהלה מערכת יחסים אינטימית עם אשתו של בן דודה, השחקן אובר דה לפארן.
מלבד מערכת יחסים הדדית, קתרין, ז'ורז' ולוסי רצו להוביל את צרפת לשינוי, והשלושה התגייסו לרשת המודיעין הצרפתית-פולנית F2 שפעלה בחסות בריטניה ותפקידה היה ריגול, איסוף ושליחת מודיעין באזור הכבוש על ידי הנאצים. עבודה זו היתה מסוכנת ביותר, כיוון ששירותי הביטחון של משטר וישי היו מסורים, יעילים ואכזריים באותה מידה כמו עמיתיהם הגרמנים. במשך שלוש שנים פעלה דיור במחתרת, עד שבקיץ 1944 הצליחו הנאצים ומשטר וישי לחדור אל רשת המודיעין. ביוני 1944 נסעה קתרין דיור לפריז, שם שהתה בדירת אחיה כריסטיאן ברחוב רויאל, הנמצא לא הרחק מגני טווילרי. יש האומרים שהיא נפגשה שם עם אנשי קשר של F2, אך הטענה שעלתה לאחר המלחמה היא כי הדבר אינו סביר: יחידת הגסטפו שתפסה אותה ב-6 ביולי 1944, התעלמה מאחיה.
כריסטיאן דיור, אחיה הגדול של קתרין, הוא מחשובי מעצבי האופנה של המאה ה-20. בשנות ה-30 של המאה ה-20 החל דיור את דרכו בסצנת ההוט קוטור של פריז כשעבד עם המעצב רוברט פיג'ו. בשנת 1940 גויס לצבא הצרפתי. כשהשתחרר שנתיים לאחר מכן, הצטרף לבית האופנה של לוסיאן ללון, שם עבד כמעצב ראשי לצד פייר בלמן, לימים בעל בית אופנה משלו. בית האופנה של ללון היה בין הבודדים שהמשיך לעבוד במהלך מלחמת העולם השנייה מסיבות כלכליות ואמנותיות, ובמטרה לשמר את רוחה של תעשיית האופנה בתקופה זו.
על פי דיווחים, עיצב דיור שמלות לנשות קצינים נאצים ומשתפי פעולה צרפתיים, בדומה לבתי אופנה אחרים כמו ז'אן פאטו, לנוון ונינה ריצ'י. בתוך כך, יש לשים את הדברים בקונטקסט. כדי לקבל גישה לתצוגות האופנה בפריז באותה תקופה, נזקקו האורחות לכרטיס שהונפק על ידי קבוצת Couture Création (ארגון גג למעצבי ההוט קוטור שפעל אז). זו הנפיקה 20 אלף כרטיסים בשנת 1942, ורק 200 מתוכם נמסרו לנשות קצינים גרמנים. אלו היו בדרך כלל מהחברה הגבוהה בגרמניה וככל הנראה, היו לקוחות של בתי האופנה כבר קודם.
במהלך המלחמה חילק כריסטיאן דיור את זמנו בין דירתו בפריז לבית המשפחה בקליאן, דרום צרפת. זה לקח עוד חמש שנים עד שהקים בית אופנה הנושא את שמו, ובשנת 1947 השיק את קולקציית הבגדים הראשונה שלו, שזכתה לכינוי האייקוני The New Look. לאחר שנים של כיבוש וביגוד פונקציונלי וחסכני, עיצוביו האקסטרווגנטיים החזירו את העושר למרכז הבמה. עד היום יש המייחסים לדיור את שיקומה של פריז כבירת עולם האופנה, אולם הוא לא זכה להאריך ימים ובשנת 1957 מת מדום לב. אחותו קתרין נותרה כשומרת על חזונו האמנותי, ובין השנים 2008-1999 ניהלה את המוזיאון שלו בצרפת.
בשנת 2011 היה זה המנהל האמנותי של בית האופנה, ג'ון גליאנו, שהתפרץ בבית קפה בפריז על אורחים באמירות גזעניות ואנטישמיות. "אני אוהב את היטלר!" תועד גליאנו, ולמחרת הוזז מתפקידו כמעצב הכל-יכול של המותג. בבית דיור, שנוהל אז על ידי המנכ"ל היהודי סידני טולדנו, אין מקום לאנטישמיות, בטח כאשר קוראים את ההיסטוריה של בית האופנה. זמן רב קודם לכן, בשנת 1963, היתה זו קתרין עצמה שהפנתה עורף לאנטישמיות, כאשר אחייניתה, פרנסואז דיור, התחתנה עם הפוליטיקאי הבריטי הניאו-נאצי קולין ג'ורדן. קתרין דיור טענה שהתקשורת העניקה פרסום יתר לפרנסואז, שאותה תיארה כמי שהכתימה את שם המשפחה הפטריוטי והמכובד.
קתרין דיור שילמה מחיר אישי כבד על מלחמתה בנאצים. בשנת 1944 היא נתפסה על ידי קצין הגסטפו פרידריך ברגר, שהיה ראש הגסטפו ברחוב דה לה פומפ מספר 180 בפריז (לא להתבלבל עם קצין נאצי נוסף בעל אותו שם, שנתפס וגורש בגיל 95 בארצות הברית לפני כחודש וחצי, ונשלח בחזרה לגרמניה, שם לא יועמד לדין. פרידריך ברגר שהיה אחראי למאסר של דיור מת בשנת 1960 בגרמניה בנסיבות מסתוריות, לאחר שנים ששימש כמרגל אמריקאי במאבק נגד הקומוניזם). היחידה של ברגר עצרה לאורך השנים למעלה מ-300 סוכני המחתרת הצרפתית, מתוכם 160 גורשו למחנות ריכוז נאצים. 110 מתו בדרכים שונות, כאשר מתוכם 60 נורו למוות.
26 לוחמים מהיחידה בה שירתה דיור נעצרו ביולי 1944. אחד הסוכנים שנתפסו היה הסופר ומשורר ז'אן דסבורדס, חברו ואהובו של ז'אן קוקטו, שעונה למוות על ידי ברגר. עיניו נעקרו, והוא הוכה למוות. שמו נחקק בפנתיאון ברשימת הכותבים שמתו למען צרפת במהלך מלחמת העולם השנייה. קתרין דיור נותרה בחיים, אך הוכתה באלימות על ידי הבריונים של ברגר ונשלחה לכלא כדי להמתין לגירושה למחנה עבודה נאצי. ב-14 באוגוסט 1944, היא נשלחה לגרמניה יחד עם אסירים יהודים ממחנה הריכוז דראנסי שמצפון לפריז. דיור היתה אחת מ-593 נשים מתוך 2,197 המגורשים, באחד המשלוחים האחרונים שיצאו מפריז. רק 838 שרדו לאחר כניעת הנאצים במאי 1945.
לאורך תקופת מאסרה, ניסה אחיה להבטיח את שחרורה של אחותו, אך איש מחבריו ולקוחותיו המקושרים היטב לא היה מוכן להסתכן בסיוע. לבסוף פנה לקונסול השבדי ראול נורדלינג, שישכנע את מושל הצבא הגרמני בפריז שלא לציית להנחייתו של אדולף היטלר להשמיד את העיר, והצליח לערוך הסכם עם הפיקוד העליון הגרמני המאפשר להעמיד את כל האסירים הפוליטיים, כולל אלה המסומנים לגירוש, תחת הגנת שבדיה. זה כבר לא עזר לקתרין, שנשלחה למחנות ריכוז.
תחילה נשלחה דיור למחנה הריכוז וההשמדה הגרמני ראוונסבריק, בו נרצחו כ-40 אלף נשים (יש האומרים כ-91 אלף). שערה גולח ועל ידה קועקע המספר 57183RA. כאסירה פוליטית, היא לבשה משולש אדום הפוך על מדי הכלא שלה. משם נשלחה דיור לכלא הצבאי טוראגו, ומשם לאבטרודה, אחד ממחנות הלוויין של בוכנוואלד. ב-19 באפריל 1945, היא חולצה על ידי חיילים אמריקאים ליד דרזדן ואושפזה למשך חודש. כריסטיאן דיור היה המום כשראה את אחותו הקטנה לאחר עשרה חודשים שבהם סבלה מתת תזונה. לאחר שחרורה, מספרים כי לא היתה יכולה לעכל אוכל מוצק במשך חודשים רבים, ובנוסף סבלה מהפרעת דחק פוסט-טראומטית.
סיפורה של קתרין דיור עולה מחדש בימים אלו לציון 80 שנה להצטרפותה לתנועת ההתנגדות הצרפתית. מאז שחרורה ולמרות הקירבה ההדוקה לאחיה, היא שמרה לאורך השנים על פרופיל נמוך. היא עסקה במכירת וגידול פרחים לייצוא, ואת חייה הפרטיים העבירה עם הרווה פפיו. פעילויותיה של קתרין דיור בזמן המלחמה וגבורתה תחת העינויים שעברה בידי הגסטפו, זיכו אותה במועמדות לאות לגיון הכבוד הצרפתי. היא זכתה במדליית ההתנגדות של ממשלת צרפת, בצלב החילוץ הפולני, והבריטים כיבדו אותה במדליית המלך על אומץ.
