השחקנית שירה נאור עוד זוכרת את יום ההולדת בילדותה, כשקיבלה מחברה במתנה סט מצעים צבעוני עם הדפס מקושקש, מהסוג שהקפיץ לאמא שלה את הפיוז ובלוטות הטעם. "כל מה שרציתי כילדה היה כריות בצורת לב של 'קטנטנות' וסט מצעים של 'המורדים'. כשאתה ילד דביל אתה רק רוצה לישון בתוך הפרצוף של פליפה (קולומבו, מהשחקנים המפורסמים בסדרה שהיתה ללהיט גדול בישראל, א"י), אבל אמא שלי לא הרשתה. 'לא בבית ספרי'", משחזרת נאור בצורה תיאטרלית, כשהיא נדרשת לספר איך התעצב טעמה וסגנונה האישי בצל האם. "לפני אותו יום הולדת, האמא של החברה שאלה אותה מה ישמח אותי, והיא ענתה – מצעים, כי לדעתה המצעים שלי מאוד עצובים. המצעים שהגיעו כמתנה נמסרו או נתרמו. בקיצור, הועלמו באלגנטיות על ידי אמא שלי".
רוחה של האם, מעצבת הפנים והאדריכלית ענת נאור, חולשת על כל פרט ופרט בדירה המעוצבת והנעימה של נאור ובן זוגה, התסריטאי וקומיקאי עידו קציר, בבניין לשימור בשכונת נווה צדק בתל אביב, שאליה עברו במהלך השנה החולפת מרחוב בוגרשוב הסואן. יחד הם מגדלים את הכלבה המעורבת טופאק. מהמרפסת הסובבת את הדירה ניתן להשקיף על הגגות האדומים של השכונה וחוף הים של תל אביב, שביום גשם סוער נראה קוצף במיוחד.
"כשהייתי ילדה, ביקרתי בבתים של חברות עם רצפת שיש ועציצים מפלסטיק, וחשבתי שזה הכי יפה בעולם", נזכרת נאור. "זה היה ההפך מטעמה של אמא שלי, שהיום אני סוגדת לו". היום היא מזהה את דפוס ההתנהגות שעליו התחנכה באופן בו היא ממששת חומרים ומשלבת בין טקסטורות וצבעים בבית, בין אם אלו מנורות מעוצבות מסטודיו בילונגינג של נעה בר-לב דוידור המקשטות את הסלון, או מצעים לבנים עם כיסוי מיטה בדוגמת פסים עדינים שמשתלבים עם שולחן הטואלט מעץ של נאור והווילונות הרכים בחדר השינה.
"ילדות גדלות לעולם של פילטרים שמשבש את התפישה שלהן"
כבר למעלה מעשור וחצי שנאור לא יורדת ממסך הטלוויזיה. בהתחלה עוד התבלבלו בינה לבין שירה מנור, בת זוגו של צביקה פיק, כפי שהאינטרנט זוכר. את דרכה המקצועית החלה בדיבוב, המשיכה לתוכניות ילדים ונוער ("אליפים", "גאליס", "מועדון החנונים"), משם דילגה בטבעיות לעולם המבוגרים עם "תאג"ד" ו"שבאבניקים". לאחרונה סיימה להצטלם ל"זרים מושלמים", סרטו הראשון של ליאור אשכנזי כבמאי, וכיכבה על המסך בתוכנית הסאטירה "היהודים באים" שעלתה הקיץ לכותרות בעקבות "ביזוי קודשי ישראל", כפי שהונפו השלטים בהפגנה נגד התוכנית שהתקיימה בירושלים באוגוסט. בימים אלו תוכלו לראות אותה בעונה הרביעית של הסיטקום הישראלי "צפוף" (המשודר בערוץ ZOOM לילדי HOT), לצדם של יעל שרוני, דניאל ליטמן ואלי פיניש.
22 צפייה בגלריה
"הזרקות ושפתיים מנופחות אולי נראות טוב בפילטר, לא במציאות". שירה נאור בביתה
(צילום: ענבל מרמרי)
נאור מגלמת את דניאל, יוטיוברית בגיל ההתבגרות העוסקת בנושאים המטרידים את בני גילה. בפרק הראשון מדברת הדמות שלה בסרקזם על שפתיים מנופחות של משפיעניות אינסטגרם – ממפגעי הרשתות החברתיות – פרק אשר צולם לפני התפוצצות "פרשת השפתיים" המנופחות של אלין כהן. לדברי נאור, העיסוק בחומרים אקטואליים וחשיפת מנגנוני ההשפעה ופרסום של רשתות חברתיות הוא חלק אינטגרלי מסדר היום שלה. למרות שהיא מחזיקה בחשבון עם כמעט מאה אלף עוקבים באינסטגרם, היא מסרבת לשיתופי פעולה מסחריים וכל פרסום תמונה גורר ממנה מאמץ יתר.
"באחד הפרקים בעונה הקודמת, אחותי הקטנה בסדרה שואלת אותי למה אני שמה מוצרים שאני נגעלת מהם למרות שאני מרוויחה מהם הרבה כסף, ומסבירה לי שאני מנוצלת בתוך מערכת שמשתמשת בה", מבארת נאור את דעתה על תעשיית האינסטגרם. "זה דיאלוג חשוב בעיניי, כדי שהילדים האלה יבינו שמישהו משתמש בהם כדי להרוויח כסף על גבם. גם כשכוכב גדול עושה קמפיין הוא מרוויח, אבל בתחום הזה של נוער ורשתות חברתיות, ילדות גדלות לעולם של פילטרים שמשבש את התפישה שלהן ומדמה כל הזמן פרצוף שהוא לא ריאלי".
וכשהן מתבגרות הן גם עושות ניתוחים פלסטיים כדי להיראות כך.
"זה יכול להיראות טוב בפילטר, אבל הזרקות ושפתיים מנופחות לא נראות טוב במציאות. לא שאני פוסלת את זה, שכל אחת תעשה מה שבא לה, אבל יש ילדות בנות 14 שעושות היום ניתוחים כדי להיראות כמו פילטר באינסטגרם! אני רואה כוכבות צעירות שעושות ניתוחים וחושבת לעצמי שהן היו הרבה יותר יפות קודם. את לא יכולה לעשות שפה עליונה יותר נפוחה מהתחתונה ולחיים נפוחות! זה לא נראה טוב!"
22 צפייה בגלריה
"למדתי עם השנים שלהגיד 'לא' זה דבר קריטי בקריירה, למרות שזה מעביר אותי ייסורים קשים"
(צילום: ענבל מרמרי)
לאחרונה את עושה דרכך החוצה מעולם הילדים והנוער עם יותר תפקידים ל"מבוגרים". זה שלב אבולוציוני בקריירה?
"גם כשהשתתפתי בסדרות ילדים, לא הרגשתי כוכבת ילדים. לא שיניתי הרגלים, כמו הדרך שאני מתראיינת. אני מעשנת, אפילו בתמונות באינסטגרם. לא חתמתי חוזה עם דיסני ישראל או ערוץ הילדים שאני טאלנטית שמייצגת את עולם הילדים. יותר מזה, אני לא חושבת שאני מודל ראוי לחיקוי: אני לא באה לחנך ולא רוצה למכור לילדים משפטים שאני לא מאמינה בהם, כמו 'תהיו טובים בלימודים'. יותר חשוב שהם יהיו חברים סבבה אחד לשני".
השאלה אם תבחרי מעכשיו תפקידים שמותאמים לגילך הביולוגי.
"למדתי עם השנים שלהגיד 'לא' זה דבר קריטי בקריירה, למרות שזה מעביר אותי ייסורים קשים. בשנתיים האחרונות הבנתי שמעניין אותי לעשות תפקידים שקשורים לגילי. שיחקתי המון ילדות – עכשיו הציעו לי לשחק בת 18 ואני עוד רגע בת 30 – וכרגע מעניין אותי לדבר על מה שקורה לי בגיל הזה. כשאתה בלופ של פרויקטים ומתמכר לעבודה במקום לעצור ולהתמודד עם ייסורי היצירה, אתה מאבד ערך מוסף. לאחרונה התחלתי לכתוב פרויקט בנושא שקשור לנשיות ולגוף הנשי עם מספר חברות. זה כל כך בהתחלה, שאני עוד מתקשה להגדיר אותו".
תוכנית הסאטירה "היהודים באים", שהצטרפת אליה השנה, היתה תחת מתקפה אלימה. זה משהו שפחות קורה בתוכנית ילדים.
"היו שחקנים שקיבלו איומים על חייהם וזאת תחושה איומה ונוראית שחבר שלך חווה דבר כזה. זה מאוד אלים וקשה. כשאתה עושה סאטירה, אתה לוקח בחשבון שיש צד שעלול להיפגע ואסור לזלזל בכאבם של אנשים, כי הם גדלו והתחנכו על הסיפורים האלה", היא מתכוונת לסיפורי התנ"ך שהתוכנית שוחטת באופן סאטירי וחד. "באותה נשימה, האנשים שכתבו את הפרויקט (אסף בייזר ונטלי מרכוס, שגם יצרו את 'צפוף' בהשתתפותה, א"י) גדלו והתחנכו על התנ"ך מפרספקטיבה אחרת. בעיניי, הדבר הכי יהודי זה להתפלפל. אני מבינה שיש אנשים שלא אוהבים את הפרשנות".
ההפגנה הגדולה שבאה בעקבות זה, כמו גם הקריאות לצנזורה ופוליטיקאים שעשו על הנושא הון פוליטי, יגרמו לך לחשוש להביע את דעתך בעתיד?
"בחיים לא אסרב לעבודה כי אני מפחדת להרגיז מישהו. זה נושא שעידו ואני מאוד חלוקים בו: אני לא רוצה להיות בן אדם שמפחד להגיד מה הוא חושב, עבורו יש ערך ליצירה שמנותקת מעמדה אלא קיימת רק בשם היצירה. גם התכנים שהוא עוסק בהם אינם פוליטיים, אלא יותר נונסנס. בניגוד אליו, אני מרגישה לא אחת חובה לומר את מה שאני מרגישה. חשבתי שזה בסדר לומר שאני הולכת להפגין בבלפור, לדוגמה. אני מאמינה שאם אני רוצה ליצור – אני חייבת להיות בעלת עמדה".
22 צפייה בגלריה
"נהייתי פמיניסטית באמת רק כשהתחלתי לעבוד בגיל 20 בהפקה שרובה היתה מורכבת מגברים"
(צילום: ענבל מרמרי)
למרות שהיא נעה באי נוחות כשהיא מביעה את דעתה – לנאור יש לא מעט מה לומר בליווי תנועות ידיים גרנדיוזיות, גם אם אחר כך היא מעט מתחרטת על זה. אחד הנושאים הבוערים בה בשנים האחרונות הוא השיח על שוויון נשים, או כפי שהיא רושפת במהלך הראיון: פמיניזם. מהצד זה עלול להישמע כמו מילת גנאי. "נהייתי פמיניסטית באמת רק כשהתחלתי לעבוד בגיל 20 בהפקה שרובה היתה מורכבת מגברים", היא מספרת. "זאת היתה הפעם הראשונה שהבנתי את הפער ואיך מתייחסים אחרת לנשים ולגברים, מה זה להיות בהפקה שרובה גברית".
את מרוויחה כמו שחקן גבר?
"אני בטוחה שלא. פעם גם שאלתי ואמרו לי שכן, ולא האמנתי. אני בטוחה שזה עדיין קורה. אין סיבה שגברים ונשים באותו מעמד יקבלו כסף שונה, ומדהים שתפישתית לגברים 'מגיע' יותר כסף על העבודה שלהם ונשים צריכות להיות אסירות תודה שהן מקבלות שכר. אני מאמינה שכדי לייצר שינוי, גברים צריכים להושיט יד ולומר 'אני לא מוכן לקבל יותר'. ואגב, ברוב הפעמים אתה יודע את זה! אומרים לך לא לדבר על זה".
את מרגישה שמהפכת MeToo הובילה לשינוי בשנים האחרונות ביחס לנשים על סטים?
"יש יותר רגישות ומודעות על הסט, פחות הערות כמו בעבר ויותר כבוד וגבולות. אני רואה את זה גם לפי שיח שיש לי עם גברים. העובדה שהם מעלים תהיות ושאלות לגבי סיטואציות שהם לא יכולים לחוות דרך העיניים שלהם מעודדת, לכן אני מאמינה שהמאבק הזה חייב להיות משותף. גם אנחנו, הנשים, צריכות להבין שגם גברים נולדים לעולם פטריארכלי ששם עליהם משקל כבד כמו מאצ'ואיזם – אל תבכה כמו ילדה, תהיה גבר, ולא לעשות דברים שלא מספיק גבריים. כנשים אנחנו צריכות לדאוג שהשיח הזה ישתנה וזאת, בעיניי, המטרה של MeToo".
"יש משהו משחרר בלהצטמצם"
רגע לפני שהקורונה הכתה בעולם המערבי, נאור עוד הספיקה לבקר בלוס אנג'לס, שם מתגורר ועובד לסירוגין אביה, האדריכל טל נאור. היא עוד הספיקה לעשות שופינג מינורי של מכנסיים מתרחבים בכחול נייבי (אותם לבשה לצילומים) וחולצה של איסי מיאקי, לפני שהחנויות בעיר נסגרו בגלל התפשטות הנגיף. כמו כל תהליך התבגרות טבעי, לנאור מלתחה שעברה הידוק ודילול. "פעם הייתי יוצאת לקניות ומפוצצת, יוצאת עמוסת שקיות ומסיימת עם ארון נשפך מבגדים – היום אני לא יכולה יותר להיכנס לחנויות גדולות. אני מבוהלת מהשפע", היא מסבירה. "אני קונה מעט וטוב. אם פעם הייתי נכנסת לחנות וקונה מיליון מכנסי ג'ינס וטי שירטים באלף שקל ונפטרת מהם מהר מאוד, היום אני מעדיפה לקנות חולצה טובה באלף שקל, שכנראה תהיה איתי לנצח או שיהיה לה מקום של כבוד בארון. יש משהו משחרר בלהצטמצם".
פעם, היא מספרת, פזלה לכיוון המראה הבלתי מושג של נערות צעירות מרמת אביב בואכה רמת השרון, "שתמיד נראות נקיות גם בבגדי ספורט", היא מדגישה, עם תיקים שמונחים על הזרוע כמו מטוטלת. "הבנתי שאני לא יכולה להיות כמותן", היא נאנחת, "אני כל הזמן מדברת עם הידיים".
היום נאור היא מתלבשת מקצוענית. מספיק להציץ בתמונות מתוך האינסטגרם שלה או מאירועי שטיח אדום מהשנים האחרונות, כדי לראות את גרף ההתבגרות שעברה. היא אוחזת במלתחה מתוחכמת ונשית שמורכבת מבגדי מעצבים אותם היא רוכשת במקומות כמו בוטיק 77 בנווה צדק, המייבא מותגים כמו IRO, ba&sh ו-R13, לצד מעצבות ישראליות שעם חלקן יש לה קשרי חברות, כמו אביבה זילברמן, הסטייליסטית נועה רנרט בעלת המותג Porn Tees וגרביים של המותג Dueple Socks בעיצוב יערה עגנון.
ועדיין, נאור לא ממהרת להוביל קמפיינים. לא באופנה, לא באף תחום אחר. זאת בשעה שכוכבות מפורסמות פחות ממנה מחזיקות ברזומה עשיר של קמפיינים. "לאחרונה סירבתי לקמפיין, דווקא מהסוג של אלה שאת הכי רוצה לקחת, אבל משהו בבטן הרגיש לי לא טוב. החלטתי לסרב אפילו עוד לפני שהבנתי מה זה בדיוק אומר, אבל בדיעבד אני יכולה להגיד שכנראה ידעתי מצוין מהרגע הראשון", היא מסבירה את סירובה העיקש. "מבחינתי, הסירוב הוא דרך לדייק קודם כל עבור עצמי מי אני או מה אני רוצה להגיד בכלל בעולם. זה קשה ומפחיד, אבל בזכות ה'לא' הזה הגיע רעיון למשהו שהתחלתי ליצור וזה לא היה מגיע לולא הסירוב. ברור לי שאם אמשיך ככה, יגיעו דברים גדולים יותר. אני מאמינה שאם הוויתור הוא מהסיבות הנכונות – יגיע בעתיד משהו טוב וגדול יותר".
ומה גילינו בארון שלה?
"המכנסיים המתפוררים היו שייכים לחברה טובה שלי, והכרחתי אותה לתת לי אותם במתנה לפני 12 שנה. הרגשתי שהם נועדו עבורי. בפעם הראשונה שהם נקרעו בקו התחתון של הישבן, פחדתי שהיא תראה את זה ותיקנתי אצל חייט. מתברר שהם כבר נקרעו קודם. מאז עברתי איתם הכל".
"זה מותג של חברתי מיכל לוריא, ולאחרונה צילמנו עבורה הפקה של חברים בלבד וזה היה אחד מימי הצילום שבהם הכי נהניתי. אני אוהבת צעיפי משי, אבל הם כל הזמן מחליקים לי".
"קיבלתי את התיק במתנה מדודה שלי, שהתברכה בארון משובח ביותר. יש לי תמיד חרדה שאני לא נושאת אותו כהלכה ושעליי לכבד את התיק. אני מרגישה עשירה כשאני הולכת איתו, אבל אז מבינה את הפער, כביכול, בינו לבין מי שהולכת איתו".
"קניתי אותה בלוס אנג'לס בתחילת הקורונה בבוטיק האהוב עליי בעיר. התלבטתי אם לקנות אותה, כי היא היתה די יקרה, אבל בכל זאת קניתי כי אהבתי אותה. ביום למחרת סגרו את כל החנויות בעיר בגלל הקורונה. הרגשתי ניצחון מטורף!"
"קיבלתי אותו במתנה מסבי מצד אבא, שהיה, בין היתר, פסל. הוא נפטר לפני שלוש שנים. היה לו מטבע מילדות עם חץ של קופידון שהוא שמר לילדה שאהב. המטבע הפך לתליון וזאת היתה מתנה מדהימה. לא הורדתי אותו אף פעם, ובאחד מימי הצילום הורדתי והוא נעלם. היה לי שברון לב גדול, כי לא שמרתי על המטבע שהוא שמר עליו כל החיים. אחי שיחזר לי אותו מתמונה של התליון ונתן לי כמתנה. מאז אני לא הולכת איתו, כי אני חוששת לאבד אותו".
"קניתי אותה בחופשה בפוליה, איטליה. יש לה קצת כתמים וחורים מאחורה, אבל אני לא יכולה שלא ללבוש אותה, גם לאירועים. אז אני מחשבת כמה אני צריכה לעמוד, ושמה תמיד תיק על התחת במשך שעות. בכל פעם שאני עושה את זה, אני תוהה למה אני מקריבה כל כך הרבה".
