בתחילת סבב הלחימה האחרון בעזה, השחקנית והזמרת אניה בוקשטיין מצאה את עצמה על סט הצילומים לקמפיין היופי החדש בישראל של המותג איב סן לורן. בוקשטיין, שתחגוג 39 החודש, מצטרפת לשגרירות בינלאומיות של המותג כמו הדוגמנית קאיה גרבר והשחקנית זואי קרביץ, וניכר כי מצאה לעצמה את הנישה הטובה לה בזירת האופנתית.
"אני חושבת שטוב לי 'לעבוד' מהחזה ומעלה", היא צוחקת. "עבורי, החיבור לסן לורן רחב יותר מאשר להיות פנים או פרזנטורית. זה מותג מלא סטייל ורוקנרול, ובהמשך אני בהחלט רואה את עצמי מאמצת אותו גם אל המוזיקה שלי. האם מהצד השני יהיו פתוחים לזה? יש שם חבר'ה יצירתיים וכולי תקווה שנוכל לחשוב יחד מחוץ לקופסה".
בתמונות שנחשפות כאן לראשונה, נראית בוקשטיין בבגדים שחורים ודרמטיים עם צווארונים מפוסלים המדגישים את עיני האוקיינוס שלה והגבות העבות. אלו ממשיכות את התצלומים בלבן בוהק שליוו את הקמפיין לקו הבישום.
"כשהייתי נערה, הייתי בטוחה שחופש זה משהו שארגיש במלוא העוצמה רק כשאתבגר, כשאוכל לעשות אך ורק מה שאני רוצה ואוהבת, ולא מה שאומרים לי לעשות", כתבה בחשבון האינסטגרם שלה לפני כחודשיים כשהצטלמה לקו הבישום של המותג, שלאורך השנים ייצג סגנון חיים של חופשות במרקש, אבל גם חופש מיני פורץ גבולות. "לקח לי לא מעט שנים להבין שחופש אמיתי הוא חופש מתלות באישורים חיצוניים. חופש אמיתי זה להקשיב לקצב הפנימי שלי, להיות בטוחה במרחב שלי, לחפש ולהתחרט, חופש לסרב, חופש לחלום ובעיקר חופש לבחור".
"לא הייתי בחופשה יותר משנה, כן", היא אומרת השבוע ל-ynet. "המושג חופש הוא לא מובן מאליו, ואני מודה שכשהפכתי לאימא וככל שאני מתבגרת – חופש הפך למצרך מאוד יקר. אני לומדת להעריך אותו. לאחר השנה שעברנו בקורונה, אני מרגישה שאני זקוקה לחופש עם נוף אחר ושפה שונה. ברמה הרגשית, חופש קשור אצלי להתבגרות, להיות מחוברת לעצמך ולהמשיך קדימה. אמנות זאת עבודה כל כך קשה, כי אתה סופג כל כך הרבה אכזבה בדרך ויש פער מאוד גדול בין איך שאתה רוצה את הדברים לבין איך שהם קורים. בתוך הפער הזה, האמונה יכולה להישחק, והחופש האמיתי הוא לשמר את האמונה, להקפיד על מה שאתה אוהב".
זה נהיה קל יותר או קשה יותר עם השנים?
"יותר קל מבחינה רגשית, אבל יותר קשה מבחינת לוח זמנים. נהייתי אדם יותר עסוק. בעבר הייתי יכולה להזמין כרטיס טיסה לפריז מהיום למחר, עכשיו אין לי את האפשרות הזאת. גם כי אני אמא וגם כי אני חיה את חיי הבוגרים, שהם מלאי אחריות. אבל בעולם הרגשי והרוחני, אני מרגישה שיש שחרור גדול שבא עם הגיל".
בוקשטיין היא מהכוכבות שעברו את חייהן לעיני הציבור. בגיל 11 כבר כיכבה בסרט "ארץ חדשה" של אורנה בן דור, ומאז היא כאן. לאורך השנים אפשר לזהות גם את התפתחות סגנון הלבוש האישי שלה, שהופך למדויק יותר עם הגיל, מפנה מקום לפריטי לבוש בעלי נוכחות. בתהליך הזה מלווה אותה לאורך שנים ארוכות מעצב האופנה עידן לרוס, שעבורו גם דגמנה בשבוע האופנה האחרון.
8 צפייה בגלריה
"אם אני רוצה לעלות על מדי א', מה שנקרא – זה אומר עקבים". בוקשטיין, 2020
(צילום: ענת מוסברג)
"שלוש השנים האחרונות – מאז שסשה נולדה ובהמשך הקורונה – הן בסימן נוחות: בגדים נעימים ולא צמודים", מנסחת בוקשטיין את המלתחה החדשה שלה. "לא רק שלא התלבשתי להשקות, גם לא התלבשתי ליומיום. בכל זאת, כדי לקחת את סשה לגן או לצאת לקניות בסופר, הכל היה פונקציונלי, משהו נעים ולא צמוד כמו חליפת טרנינג יפה מקשמיר ונעלי סניקרס. בעיקר נהניתי מאוד ללכת על שטוח, כי אין ציפייה ללכת על עקבים, שזה משהו שאני עושה הרבה במסגרת העבודה".
זאת ציפייה ממך או שזאת השלמה עצמית עם הנתונים הפיזיים שלך?
"מודה שלא התגעגעתי לעקבים, למרות שאני מאוד אוהבת עקבים. אני אוהבת לקנות נעלי עקב, לנעול אותן ולהרגיש טוב. לצערי, אני סובלת מהן אחר כך".
וזה לא משהו שהשתנה עם הלידה של סשה?
"ממש לא. אם אני רוצה לעלות על מדי א', מה שנקרא – זה אומר עקבים. וזה קשור לנתונים, אבל גם למה שעקבים גורמים לך להרגיש. זה מרים אותי, תרתי משמע".
לפני כמעט שלוש שנים הפכו בוקשטיין ובעלה, איש העסקים דותן ויינר, להורים לסשה. כמו כל המדינה, המשפחה חוותה יחד את תקופת הלחימה שהכניסה אותנו לממ"ד וללחץ. "תודה לאל, הילדה עוד קטנה ולא ספגה את המציאות שמסביב, ישנה בממ"ד ולא נדרשתי להסביר לה את המצב", אומרת בוקשטיין. "אבל מאוד כאב לי. אני לא יכולה לדמיין הורים שחווים את הכאב של הילדים, את הפחד והחרדה. האירוע הסתיים, כמו שאומרים בצה"ל, אבל תופעות הלוואי רק החלו. יש אזור שלם במדינה שאנשים חווים בו פוסט-טראומה על בסיס כמעט יומיומי, והמחשבה על זה מאוד מעציבה".
כאם טרייה, לא תקפה אותך חרדה?
"לא הרגשתי פחד קיומי. לצערי, זאת לא הפעם הראשונה שאנחנו סופגים פה, אבל זאת חוויה לא נעימה".
8 צפייה בגלריה
"אם החיים היו ממשיכים במסלולם, לא היה סיכוי שהייתי משכיבה את סשה לישון כל ערב"
(צילום: גיל חיון)
הלחימה בעזה הגיעה לאחר שנה וחודשיים של מגפה עולמית, שהדירה את בוקשטיין מהבמות. רגע לפני התפרצות הקורונה, עלה המחזמר "לא רק בלונדינית", שבו היא מככבת בתפקיד אל וודס. הסרט שמציין בימים אלו 20 שנה עובד למחזמר, ובקרוב מאוד צפויה העבודה על סרט המשך חדש ושלישי.
בוקשטיין, מצידה, לא ישבה רגל על רגל בבית. היא שיחררה דואט חדש עם הראל סקעת, צילמה שלושה סרטי קולנוע: "פילגש" של מעיין ריף, "תלויה על בלימה" (שם זמני) של שירי נבו פרידנטל – שתי במאיות צעירות שבוקשטיין הצטלמה בעבר לסרטי הסטודנטים שלהן; וסרט קצר של טל גרניט ושרון מימון (שכתב יחד עם גיא נתיב את התסריט ל"סקין", זוכה פרס האוסקר לסרט הקצר בשנת 2019).
(אניה בוקשטיין והראל סקעת)
"בסך הכול, הייתה שנה מעניינת לחיות בה מבחינה היסטורית", מסכמת בוקשטיין את התקופה. "בהתחלה צבטתי את עצמי כדי להבין שאני לא בסרט מדע בדיוני. אחר כך היה שבר גדול, כי המחזמר ירד במהרה לאחר מספר חודשי עבודה מאומצים. רק יצאתי משנת לידה, שהייתה מורכבת, ועד שהרמתי את עצמי ונכנסתי לתהליך עבודה מהנה ואנרגטי, הרגשתי שלוקחים את זה ממני. כמו כל העולם, מצאתי את עצמי סגורה בבית עם ילדה קטנה. זה התחיל בהלם, עצב גדול ותחושות קשות, אבל ככל שזה התגלגל, תשומת הלב שלי הופנתה לדברים אחרים: צילמתי שלושה סרטים, סדרה, כתבתי שירים חדשים, עברנו לבית חדש שמאוד רצינו. וכמובן, בילינו הרבה עם סשה. אם החיים היו ממשיכים במסלולם, לא היה סיכוי שהייתי משכיבה אותה לישון כל ערב".
עכשיו היא חוזרת לבמה, ברונטית שמגלמת בלונדינית. תפקיד שבמרחק של 20 שנה מצאת הסרט המקורי, מציג שיח חדש. נדמה כי רק בשנים האחרונות הבשילו התנאים להבין את החתרנות שבדמותה של אל וודס (בגילומה של ריס ווית'רספון במקור), בסרט שהדהד את נושא ההטרדות המיניות ואִפשר לנשים להיות גם יפות, גם חכמות וגם לא פראייריות. "אל וודס מאוד חכמה. יש לה הומור עצמי והמון חמלה, והיא דמות מאוד עגולה", אומרת בוקשטיין.
אל וודס היא "לא רק בלונדינית" - היא ההפך מברונטית, או כפי שאומר לה בן זוגה בסרט כשהוא עוזב אותה ועובר ללמוד משפטים בהרווארד: "אם יום אחד אהיה סנאטור, אני צריך להתחתן עם ג'קי ולא עם מרילין". כלומר, עם בחורה ברונטית ורצינית כמו ג'קי קנדי, ולא עם בלונדינית קלת דעת כמו מרילין מונרו. הסרט דורש להראות שאפשר להיות גם ממלכתית כמו קנדי וגם סקסית כמו מונרו.
"אף פעם לא הייתי בלונדינית", מודה בוקשטיין, שב-2014 צבעה את שערה לתקופה קצרה לבלונד עבור תפקיד בסרט "המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה". "אבל הרגשתי איך זה להיות המרילין – ובענק – כשהשיר 'רוקדת' עם עופר ניסים נכנס לחיים שלי. כל האנרגיה שלי התנקזה לשם. הרגשתי פשוט משוחררת ומחוברת לעצמי. הרגשתי 'מרילין', כי אני חושבת שמרילין הייתה שחקנית ואישיות מדהימה, מכיוון שהיא הביאה את הנשיות שלה לרמה של שחרור מוחלט. פעם התדמית בהוליווד הייתה שנשים בלונדיניות הן אולי לא חכמות, אבל היום אנחנו כבר מזמן לא שם. היום בלונדיניות מנהלות את העולם".
