קול רשרוש מתכת הוביל את פרויקט הגמר Till Death Do Us Part של שרה הלפרן. רק כשהדוגמנית התקרבה לכיווננו, לבושה מערכת לבוש ורודה שנראית כאילו נוצרה באופן ספונטני עם שתי רצועות חגורה צרות שפרצו ממנה בהפגנתיות, ניתן היה לראות כי הכפכפים שלרגליה הורכבו מתרמילי רובה שנצבעו בכחול, וכך גם תיק שעוצב בצורת רימון יד. שעה שאלפי קילומטרים משם נועדו נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן וראש הממשלה בנימין נתניהו עם משפחות החטופים בוושינגטון, הייתה זו אחת מיני עדויות למלחמה המתחוללת בחוץ.
(צפו בתצוגה המלאה של בוגרי שנקר, 2024)
בניגוד לפרויקטים נוספים שעסקו במלחמה על הסתעפויותיה והשלכותיה על חיינו כאן בעשרת החודשים האחרונים – הפרויקט של הלפרן, שמסמן צייטגייסט מיליטריסטי במחזור 2024, הוא גם פרויקט העוסק באישי. בעקבות המלחמה נדחתה חתונתה של הלפרן עם בן זוגה, שגויס להילחם בעזה. לדבריה, "הפרויקט עוסק באבסורד של הכלה אל מול האבסורד של המלחמה, קולקציה המשלבת את עולמות המלחמה והחתונה בצורה על-מציאותית, מופרכת, ומוגזמת".
מנעד התחושות המטלטלות והניגודיות בין יופי לכאב, בין שבר לצמיחה, הן ככל הנראה ביטוי למסע שעשו 43 בוגרי המחלקה, שהחלו את שנת הלימודים הראשונה שלהם דרך הזום בקורונה וסיימו אותה בשנה של מלחמה שעדיין מתקיימת. חלקם שירתו ומשרתים עדיין במילואים, יש מי שאיבדו חברים במסיבת הנובה, ובעלי קשר אישי כזה או אחר לחלק מהחטופים שבשבי חמאס בעזה.
היטיב לתאר זאת בנאומו אייל בן סימון, מנכ"ל קבוצת הפניקס, שחברה השנה למוסד האקדמי. "כחברה וקהילה שחיה, עובדת ויוצרת בישראל, אנחנו חווים כיום את אחת התקופות המאתגרות ביותר שידענו", אמר בן סימון בקול ברור ולא מתנצל. "אין אדם שחי כאן ו/או קשר את גורלו בתקומה של מדינת ישראל, שיכול לעמוד מנגד ולנתק עצמו מהקורה סביב".
"כולנו בתחושה קשה ומרירה לאור העובדה שעדיין 115 ישראלים מוחזקים בשבי, מלחמה מתחוללת סביבנו, פליטים מארצם בקרבנו ובתוכנו הרגשה כללית של חוסר תקווה לאור היעדר מנהיגות ודרך לעתיד טוב יותר", הוסיף. "די בלהביט סביב ולהבין שגם במוסד המפואר הזה שנקר ובסטודנטים הלומדים בו מתחוללת הסערה ואף בדציבלים גבוהים יותר, כשהיא נגררת אחרי שנה קשה שקדמה לה של סערות פוליטיות שגם מהן – עדיין מהדהדות רוחות רעות של דיכוי".
זהות, מיליטריזם ומגדר
לצלילי מוזיקה חיה ומצוינת של תזמורת "ארמון בזמן", תצוגת האופנה של שנקר (שנערכה בחמישי בערב) סיפקה תמונת ראי לחיים בישראל בימים אלו, עם סוגיות של זהות, נוודות, מיליטריזם, כאוטיות, ושאלות של מגדר וקיימות, שניתן היה לקרוא ב-41 הפרויקטים שהוצגו.
בתוך כך בלטו שתי מגמות עיצוביות חזקות: שימוש בעור כחומר גלם וחשיבה הוליסטית על אביזרים תומכים. פרויקט הגמר "מסגרת פלואידית" של תמר אלבז הדגים את שתיהן בהצטיינות. זה היה אחד הפרויקטים ההדוקים והיפים במחלקה, עם איזון בין רוך לקושי ויד טכנית חזקה במחויטים ועבודה בעור.
אלבז יצרה מערכות לבוש עשויות צמר ועור, כמו חליפת מכנסיים שחורה עם צווארון פיסולי בעל ווליום, מעיל צמר ארוך בצבע בז' ושמלת צמר בצבע אבן שאליה ציוותה צווארון עור נוקשה בצבע שוקולד. לצד זה, היא הציגה אביזרים נחשקים, כמו תיק עור סוריאליסטי שנראה כמו הלחם בין תיק לנעלי עקב, וכפפות עור ארוכות.
25 צפייה בגלריה
חשיבה נוספת על הגוף הפוסט-מודרני. פרויקט הגמר "ארגונומיה" של הנרי קליוזנר
(צילום: רפי דלויה)
יד בטוחה בעבודה בעור הציג גם הבוגר הנרי קליוזנר בפרויקט החכם "ארגונומיה", עם בגדי ספורט יוקרתיים עשויים עור וצמר, במהלך הזרה לבגדי ספורט מוכרים. מערכת לבוש יפהפייה שכללה חצאית עור בצבע אדמה עם וסט בעל כיסים גדולים ותיק יוגה תלוי על הגב, הייתה מופת של חשיבה ועשייה; וכך גם שתי מערכות לבוש בצבע חום, רוויות בכיסים ומשחקי נפחים שיצרו חשיבה נוספת על הגוף הפוסט-מודרני בעידן של החדרת שתלי סיליקון לגוף.
חוזקם של שני הפרויקטים אינו רק בטכניקת העבודה בעור, הצלליות המחמיאות לגוף והשפה המגובשת והאמנותית של אלבז וקליוזנר, אלא גם בנגישות והמסחריות של הדגמים. אלו יכולים לעמוד כבר מחר בבוקר על קולבים בבוטיקים – המחמאה הגדולה ביותר שמעצב צעיר יכול לשאוף אליה.
בין הפרויקטים המגובשים, גם אם לא חידשו בהרבה מבחינה סגנונית, היו "איש רגיש מאוד" של נדב בן דוד, שפתח את התצוגה באוסף צבעוני עם צלליות מלאות נפח ועבודות טקסטיל עמלניות; "אני אוהבת אותך אמא" שהקדישה מעיין גלילי לזכר אמה, חני, בפריטים חזקים ועוצמתיים, עשירים בניטים, עורות ודוגמאות חייתיות.
סשה רטנר הציגה פריטי לבוש בצבעוניות מרהיבה בפרויקט "תיבת נדוניה"; ולב פרימן הציג בפרויקט בגדי הגברים "תנועה עבור תכלית" צלליות מוצלחות ואלמנטים פיסוליים. רעיונות יפים הופיעו גם בעבודות הגמר של אבישג שמעוני, שני מיטב ונעם שליכטר, שיצרה הדפסים בצבעוניות הרמונית.
המסלול לעתיד: ניהול לצד עיצוב אופנה
התצוגה השנתית התקיימה בסמוך להכרזה של המחלקה על הקמת מסלול ניהול אופנה חדש, שיכשיר בוגרים עם כלים וידע בכלכלה, בשיווק אופנה, בניהול מוצר ובקניינות, אסטרטגיה, יזמות ועוד – תחומים קריטיים למעצבים ומותגי אופנה בתחילת הדרך. ידע זה לרוב אינו נלמד במחלקות לעיצוב באקדמיות המקומיות, והסטודנטים נדרשים ללמוד זאת תוך כדי תנועה ולא מעט כישלונות.
"הבנו שיש ביקוש גדול מאוד לתפקידים תומכים כמו סחר, שיווק וניהול", אמר ל-ynet ראש המחלקה לאופנה, אילן בז'ה. "בחמש השנים שאני בתפקיד, זיהינו דרישה לכך מצד הסטודנטים עצמם. בהמשך היינו רוצים לפתח את זה מלבד מסלול במחלקה". לדברי בז'ה, תוכנית הלימוד כוללת שנתיים ראשונות של מבואות אופנה, בדומה לסטודנטים במסלול לעיצוב אופנה, ובשנתיים האחרונות הם יתמחו במסלול הניהול.
המהלך של שנקר הוא צעד ראשוני חשוב עבור שינוי תפיסתי אצל מעצבים צעירים, שלרוב פועלים באופן עצמאי מדי. כפי שהדגימה תצוגת הגמר של המחלקה, נדרשות החלטות אמיצות ויציאה מחוץ לקופסה כדי להשמיע קול ברור וייחודי – תעוזה שהייתה רק למעטים. בתוך כך, יהיה מעניין לראות בעוד ארבע שנים את פירות מסלול הניהול שיחבור למסלול העיצוב בתצוגת הגמר.
יצירת פרויקט גמר עם חמש או שמונה מערכות לבוש, יצירתיות יותר או פחות, הוא רק שלב אחד ביצירת אוסף בגדים. הכלים שיביאו איתם בוגרי המסלול יכולים להקפיץ כל פרויקט, על ידי חיבור בין יצירתיות למסחריות, התאמה של פרץ אמנותי לקהל לקוחות רלוונטי ושאלות על מקוריות ובידול.
