מור קציר (42), דוגמנית עבר בינלאומית, בלוגרית ויוצרת תוכן. אמא של ינאי (15), יסמין (13) ורפאל (9)
מור קציר, איך הכול התחיל?
"בגדול, הקשר שלי עם עולם האופנה התחיל כשהייתי בת 16 ובדיוק סיימתי כיתה י'. הייתי נערה מאוד ביישנית מקריית אתא וממש רחוקה מעולם הדוגמנות. מה שכן, תמיד התעניינתי באופנה, בצילום ובבגדים. היה לי שיער מאוד ארוך והייתי צובעת אותו עם שטיפות אדומות של וולה שקונים בסופר-פארם. היה אז ז'אנר כזה. זה היה מאוד אופנתי בשנות ה-90. השיער הטבעי שלי היה שטני-בלונדיני. ואז החלטתי שאני מאוד רוצה לקצוץ את השיער. לידיד של המשפחה היה קשר לשוקי זיקרי, שהיה אז ה-דבר. בחופש הגדול הוא לקח אותי למספרה של שוקי בבן יהודה בתל אביב. שוקי ראה אותי ונדלק עליי. הוא סיפר אותי קצוץ וצבע לי את השיער לכתום. זה היה לפני הפרסומת של תפוזינה. הייתה לי תספורת תפוזינה, טרום-תפוזינה.
"שוקי לא רצה לקחת ממני כסף. מבחינתו, הפכתי לבת חסותו. הייתי בת 16 ומה ידעתי מהחיים שלי. הוא אמר לי שאני חייבת לדגמן ושלח אותי לאריק בן זינו מסוכנות יולי. הגעתי לפגישה ביולי עם אמא שלי והם מאוד התלהבו. שלחו אותי לתחרות 'נערת השנה' של 'מעריב לנוער', שכבר הייתה בעיצומה. כולם שכנעו אותי להיכנס לתחרות, כי זו הדרך הכי טובה להתחיל. תחרויות היופי אז היו בעצם כמו הריאליטי של היום. מאוד התביישתי ולא רציתי להיכנס לתחרות. אבל אחרי מסע שכנועים, כי הם עבדו עליי טוב-טוב, אמרתי 'טוב, בסדר וגם תהיה לי חוויה'. בכלל לא חשבתי שיש לי סיכוי לזכות. גם הייתי עם שיער כתום קצוץ, וזה לא בדיוק היה מודל היופי אז. בקיצור, זכיתי ומשם התחלתי להתגלגל בתוך העולם הזה".
ומה קרה אז?
"עברתי הרבה שלבים עם עצמי בתוך העולם הזה של הדוגמנות. ניגשתי אליו בהתחלה ממקום מאוד ביישני. לא עפתי על זה. היו לי הרבה סייגים. הייתי מאוד צעירה, תיכוניסטית עדיין. לאט-לאט התבשלתי והבנתי שאני בוחרת להפוך את זה למקצוע ולקריירה. החלפתי בדרך כמה סוכנויות והכרתי את רמי פרשוב, שהייתה לו סוכנות בוטיק קטנה שקראו לה ארט פורם. היו אצלו הדוגמניות הכי-הכי טובות. היחס היה מאוד אישי ומוקפד. איתו התחלתי את המסע של הקריירה הבינלאומית. הגעתי לחו"ל רק בגיל 22, למרות שלא עשיתי צבא מסיבות אישיות. עד אז דגמנתי רק בארץ. עשיתי עבודות טובות.
"אף פעם לא התפרסמתי יותר מדי, תמיד שמרתי מרחק. היו אז מדורי רכילות ומאוד התרחקתי מזה. אני חושבת שהייתי מאוד מקצועית ומוערכת, אבל לא הייתי שם שהכירו בכל בית בארץ, אלא רק בתעשייה. אף פעם לא התחככתי בעולם הזה, מתוך בחירה. בחו"ל את יכולה להיות דוגמנית סופר-מצליחה ומככבת, ועדיין לשמור על אורח חיים מאוד אנונימי. את לא הופכת להיות אושיה. לפחות בזמנו זה היה ככה. התחלתי בפריז, עברתי לניו יורק – שם הייתה לי דירה משלי. שם קבעתי את הבסיס שלי לכמה שנים".
6 צפייה בגלריה
"בחו"ל את יכולה להיות דוגמנית סופר-מצליחה ומככבת, ועדיין לשמור על אורח חיים מאוד אנונימי"
(צילום: טל שחר)
עבדת עם כל המעצבים הגדולים.
"עשיתי קמפיין לדונה קארן ועבדתי הרבה עם שאנל. טסתי איתם לכל העולם והשתתפתי בכל התצוגות שלהם. עד היום יש לי תיקים של שאנל, שקיבלתי מהם במתנה. הם היו נותנים תיקים ונעליים. פעם הם הזמינו אותי לבוטיק הדגל שלהם ברו דה קמבון בפריז ונתנו לי לבחור שם מה שאני רוצה. הרגשתי כמו בסרט 'אישה יפה'. זה היה מאוד מפתיע. אבל כל העולם השתנה מהזמנים שלי. הרשתות החברתיות שינו את כל כללי המשחק".
"כשמתחילים בתהליך של שינוי, הולכים לקיצוניות אחת כדי למצוא אחר כך את האמצע. הייתי צריכה לשנות את כל ארון הבגדים שלי. לא ידעתי מה ללבוש. הרגשתי שהבגדים שאני לובשת לא מחוברים לסיפור שלי ולמי שאני באמת. נראיתי לעצמי דוסית מדי"
מתי עזבת הכול?
"עבדתי ככה עד גיל 27 ואז התחתנתי, נכנסתי להיריון ועצרתי את כל הקריירה. חזרתי לגור בישראל עם בעלי ועברנו לגור במכמורת ליד הים. כל השנים האלה, כשהייתי על הקו, לא הייתה לי קרקע יציבה. הייתה לי כמיהה גדולה לבית, משפחה וילדים. זה משהו שמאוד חיכיתי לו. אז ברגע שנכנסתי להיריון, עצרתי הכול. מרכזתי את כל האנרגיה שלי בלקנן ולנהל משק בית. משהו שלא היה לי כל השנים האלו. ואז נולד ינאי ומאוד נשאבתי לחיים של האימהות. לחיים היותר פשוטים ורגילים. ממש לא ראיתי איך אני חוזרת לדגמן, בטח לא בחו"ל".
וחזרת?
"בערך כשינאי היה בן שנה וחצי, חזרתי לעבוד בחו"ל. היו לי כמה לקוחות קבועים, כמו H&M, שהזמינו אותי לעשות כמה עבודות בניו יורק, בדרום אפריקה ובספרד. אבל אחרי תקופה קצרה, הרגשתי שהלב שלי כבר לא שם, עם כל זה שהכסף היה מדהים. לא יכולתי כבר להיות בלופ הזה. תוך זמן קצר נכנסתי להיריון עם יסמין ועשיתי קאט – בטח בכל מה שנוגע לקריירה בחו"ל. החיים נהיו מאוד של בית, משפחה וילדים. הייתי 24/7 בתוך הגידול של הילדים, בהתמסרות די טוטלית. כמעט עשור ככה. היום אני לא יודעת אם הייתי מתנהלת באותו אופן. במקביל, הגיעה גם החזרה בתשובה. זה קרה כשינאי היה בן חמש בערך. זה שם חותם סופי על הדוגמנות. אז לא חשבתי שיש דרך לשלב בין העולמות. לא היו עדיין רשתות חברתיות.
"כשהכרנו, שנינו היינו חילונים. בעלי התחיל עם התהליך קודם. הוא התחיל לשמור שבת כמעט מיד אחרי שהתחתנו. שמרתי איתו שבת, אבל לא הייתי מחויבת. מבחינתי, נשארתי עדיין חילונית. הוא התקרב יותר ויותר לדת. במשך תקופה של שלוש שנים, ניהלנו חיים משותפים, כשהוא מקיים אורח חיים של שומר מצוות ואני חילונית לחלוטין. עד שקרה לי תהליך משל עצמי. תהליך פלאי או נסי. פתאום היה אירוע שהייתי בו, ולמחרת התעוררתי בתחושה קיומית חדשה עם הבנה ברורה שיש בורא עולם ויש תורה ומצוות. אמונה זה משהו שתמיד היה בי, אבל לא עשיתי את ההקשר עם תורה ומצוות. באותו יום קמתי והבנתי שיש חוקיות בעולם ומצאתי את עצמי חוברת לבעלי, ומה שנקרא חזרנו בתשובה. זה היה ב-2012, קצת לפני שנכנסתי להיריון עם רפאל".
אז החיים השתנו מקצה לקצה?
"כשמתחילים בתהליך של שינוי, הולכים לקיצוניות אחת כדי למצוא אחר כך את האמצע. אני לא חושבת שעשיתי מהלך קיצוני, אבל החזרה בתשובה עוד יותר הרחיקה אותי מהעולם הזה. הרגשתי שאין לזה יותר קשר אליי, שזו לגמרי נחלת העבר ותו לא. הייתי צריכה לשנות את כל ארון הבגדים שלי. לא ידעתי מה ללבוש. הרגשתי שהבגדים שאני לובשת לא מחוברים לסיפור שלי ולמי שאני באמת. נראיתי לעצמי דוסית מדי. לא הכרתי את עצמי בתוך המראות האלה. זה הרגיש לי לא אני. גם המקום של אופנה ולהתלבש בסטייל התחיל לדגדג לי מבפנים. התחלתי לחפש איך עושים את המראה הזה בסטייל. ניסיתי לחפש השראות ולא היו רפרנסים ללבוש צנוע בסטייל. לא היו אז אושיות אופנה כאלה.
"ואז עברנו לפני שמונה שנים לפרדס חנה ופתאום ראיתי הרבה נשים יפות לבושות בסטייל, שקושרות את כיסוי הראש שלהן בצורה מגניבה. זה הדליק אותי מאוד. התחלתי לחפש את המקום שלי בתוך הדבר הזה. בתמימות, החלטתי לפתוח חשבון אינסטגרם לפני חמש שנים, ממש בלי מטרה ובלי אג'נדה. התחלתי להעלות תמונות בפשטות, בלי יותר מדי כיוון ותוכנית, כי כבר לא הייתי בקשר עם אף אחד מהעולם הזה. לא חשבתי שזוכרים אותי, כי הייתי במקום מאוד אחר. פתאום, כשפתחתי אינסטגרם, נוצרו קשרים עם אנשים בתעשייה, פנו אליי וצילמו אותי. זה היה מאוד מהיר ונוספו לי הרבה עוקבות. זה קיבל הד בתגובות, ומהר מאוד הבנתי שיש לי שליחות במה שאני עושה. אני חושבת שהייתי בין הדתיות הראשונות שמראה שאופנה צנועה יכולה להיראות סופר-שיק. זה לא מוריד מהסטייל. יש לי גם עוקבות חילוניות, וזה מאוד מרגש אותי שגם נשים חילוניות מתחברות אליי ולובשות את מה שאני לובשת. אני מרגישה כמו גשר בין העולמות, עם האופנה שאני מביאה. עשיתי גם קמפיינים למנגו, לפקטורי 54 ולה. שטרן".
"אני חושבת שהייתי בין הדתיות הראשונות שמראה שאופנה צנועה יכולה להיראות סופר-שיק. זה לא מוריד מהסטייל. יש לי גם עוקבות חילוניות, וזה מאוד מרגש אותי שגם נשים חילוניות מתחברות אליי ולובשות את מה שאני לובשת. אני מרגישה כמו גשר בין העולמות, עם האופנה שאני מביאה"
לאחרונה גם חזרת ללבוש מכנסיים.
"זה התגשמות הגעגוע. הבגדים שלי פעם היו ג'ינס וטי שירט, הכי לא מתאמץ. מאוד התגעגעתי למראה הנונשלנטי הזה. תמיד אהבתי ללבוש מראה משוחרר. מכנסי הג'ינס היו מאוד חסרים לי. בשנה האחרונה, מתוך בשלות ואחרי פז"מ בעולם הדתי, הבנתי שאני מרגישה ממש צנועה גם בתוך מכנסיים רחבים. אני יודעת שיש שיחלקו עליי. הסיפור שלי הוא שאני לא הולכת לפי הנורמות החברתיות, גם בעולם החרדי. אנחנו בסגנון חופשי, לא מחוברים לרב או לפלג מסוים בתוך המגזר. זה בא לידי ביטוי גם בבחירות האופנתיות שלי. אני מרגישה שאני רק מחויבת להביא את עצמי כמו שאני. לפעמים עוקבות שואלות אותי על צניעות – איך אני רואה צניעות, ומה זה בעיניי. אני אומרת שצניעות זה משהו שאני מרגישה אותו. אין לי הגדרות מסוימות. זה עניין של תחושה פנימית ואני נשארת ערנית לה".
6 צפייה בגלריה
"המעבר לפאות יצר הרבה הדים בקהילה של העוקבות שלי. לחלק זה היה קשה, כי אולי פאה זה פחות צנוע"
(צילום: טל שחר)
למה את מתגעגעת בחיים החילוניים?
"אולי לנסיעות לחו"ל ולחופש לאכול איפה שבא, בלי לחשוב מה ואיך. יש משהו בחיים החילוניים, שהכול פתוח והכול אפשר. בחיים הדתיים יש הרבה גבולות. אבל בסך הכול, אני מאוד מעריכה את הגבולות. הם מאפשרים הרבה מרחב פנימי. הסתובבתי כל כך הרבה בחו"ל ויצא לי לראות עולם. חלק מתרבות זה גם לאכול אוכל מקומי. עדיין יש לי את הדפוס שאומר שלא כיף לנסוע לחו"ל עכשיו, כי אי אפשר לאכול אוכל מקומי. אז אני לא כל כך נוסעת לחו"ל. תשובה זה תהליך, לאט-לאט מפשירים. כמו שהפשרתי לקבלה של מכנסיים, אפשיר גם לנסוע לחו"ל ולשמור על כשרות. זה יותר מצומצם, אבל לא מוריד מההנאה. אני מודה שזה עדיין קשה לי.
"זה גם חדש שיש לי פאות. רק שנה אני איתן. יש לי שתיים שלקחתי מהפאנית חופית ימית. בזכותה עברתי תהליך מדהים. הן כל כך יפות וטבעיות. אני גם המון עם מטפחת. המעבר לפאות יצר הרבה הדים בקהילה של העוקבות שלי. לחלק זה היה קשה, כי אולי פאה זה פחות צנוע. יש כל מיני עניינים פנימיים, אבל אני מעל זה. אני לא נכנסת לרזולוציות האלו. אם בחרתי להיות עם כיסוי ראש, זה לא משנה באיזה צורה הוא – אם זו מטפחת או פאה. אני מוצאת שאני חייבת לעצמי הרבה ורסטיליות וגמישות בתוך העולם הזה".
מה את עושה עכשיו?
"בחודשים האחרונים אני עובדת על פרויקט שמרגש אותי במיוחד. אני מעצבת קולקציית קפסולה בשיתוף פעולה עם מותג אופנה מקומי שמדבר את השפה והערכים שלי. הקולקציה תושק כשבוע לפני ראש השנה ויש למה לצפות".
מה היו רגעי השיא שלך עד כה, לטוב ולרע?
"הרגעים הכי טובים היו הלידות של הילדים שלי, כל לידה בפני עצמה. היו לי שלוש לידות מדהימות. הרגע הכי פחות טוב? יש הרבה רגעים פחות טובים בחיים. החיים מאוד מורכבים ומלאים באתגרים. אני לא יכולה לשים את האצבע על רגע אחד. יש הרבה רגעים קשים, לצד רגעים יפים. הדרך היא לעבור דרך. לאפשר לעצמי לעבור דרך הכאב ודרך הקושי, לשהות שם ולא לפחד. זה משהו שלמדתי: פשוט להיות. זו ההתפתחות והצמיחה של האדם, רק דרך הרגעים האלה וההכרה שיש גם רגעים כאלה".
הייתה לך חוויה שעיצבה אותך?
"אני מרגישה שכל החיים שלי מהילדות עד היום הם תהליך אחד ארוך. אני עדיין מתפתחת בתוך התהליך הזה שנקרא חיים. אני בן אדם מאוד פנימי. יש לי ראייה מאוד רוחנית. המחויבות מספר אחת היא להיות בקשר פנימי עם עצמי ועם כל החלקים שעולים. הדוסים קוראים לזה: לטוב ולמוטב. לא אומרים 'לטוב ולרע', מתוך הבנה שאין רע, כי הכול לטובה. אני חיה חיים מאוד רוחניים, אבל לא במובן הרוחניקי של המילה. אני מאוד בתוך התהליכים הפנימיים וכל האירועים שעברתי בחיים עיצבו אותי. אני כל הזמן מתפתחת, מעמיקה ומתחברת עוד ועוד, ומכירה את עצמי יותר טוב. זה תהליך התפתחותי ארוך. האדם שאני היום לא דומה בשום צורה לאדם שהייתי בשנות ה-20 שלי מבחינת העומק והמרחב הפנימי שיש בתוכי".
את שלמה עם המראה שלך?
"אני מאוד שלמה עם המראה שלי, כשבד בבד אני מודעת ורואה את הפנים שלי משתנות מול המראה. הייתי בשיא ואני כבר אחרי השיא. יכול להיות שבעוד עשר שנים אסתכל על התמונות מעכשיו וארגיש שזה היה השיא שלי. אני חושבת שבגיל 39-38 הרגשתי הכי יפה. אני עדיין מרגישה יפה, אבל מודעת לשינויים של הבגרות וזה בסדר. לפעמים זה ממש קשה לי, כשאני רואה איזה קמט בבוקר, אבל אני מזכירה לעצמי ומלמדת את עצמי לאהוב את מה שיש. זה נשמע דבילי וקלישאתי, אבל זו המנטרה. בעידן של היום, קשה להיות אישה שמתבגרת".
"מלא דתיות עושות הזרקות ואין קשר לדת. אין עניין שהאישה תזניח את עצמה. להפך, היא צריכה להיות יפה ומטופחת בעיני עצמה ובעיני בעלה. זה עניין גדול ביהדות. הסיבות שלי אחרות. אני רוצה ללמד את עצמי קבלה עצמית, גם אם זה מזדקן, נופל ונראה פחות טוב"
מה דעתך על הזרקות וניתוחים פלסטיים, בעד או נגד?
"זה כל כך טרנדי ונוכח שם בחוץ, כמעט כל אישה שנייה מזריקה. כל כך הרבה נשים פועלות לשינוי המראה שלהן על ידי פרוצדורות פולשניות כאלו ואחרות. אני חושבת שאין בי טיפת שיפוטיות על הדבר הזה. באמת, שכל אישה תעשה את מה שנכון לה, אשריה. אני לא מבקרת את זה. לצד זה, אני מרגישה על עצמי שאני לא רוצה ללכת בדרך הזו. מלא דתיות עושות הזרקות ואין קשר לדת. אין עניין שהאישה תזניח את עצמה. להפך, היא צריכה להיות יפה ומטופחת בעיני עצמה ובעיני בעלה. זה עניין גדול ביהדות. הסיבות שלי אחרות. אני רוצה ללמד את עצמי קבלה עצמית, גם אם זה מזדקן, נופל ונראה פחות טוב. גם הנטייה שלי היא לטבעי. תמיד אעדיף את המראה הטבעי והבריא. אני מחוברת לזה ולא בקיצוניות, כי אני לא נוקשה עם עצמי. אני פשוט מרגישה שהזרקות זה לא אני. מי שמתחילה נכנסת ללופ כזה, שכל כמה חודשים צריך לחדש. זה להתרגל למראה מאוד מסוים. יש שם שאלה מאוד גדולה. אבל אני חייבת להגיד שאני גם לא יודעת מה ארגיש לגבי זה מחר. נכון לעכשיו, טבעי זה הכי-הכי שיש – זה האני מאמין שלי על עצמי".
עשו לך פעם פשלת טיפוח?
"למזלי, אף פעם לא. אבל פעם עשיתי טיפול פנים עם מכשור שעושה סוג של פילינג ששורף קצת את העור. זה היה מאוד כואב והפנים שרפו לי במשך 24 שעות. הרגשתי שלא משנה מה יהיו התוצאות, אני לא מוכנה לסבול יותר ככה בשביל להיות יפה. יש גבול כמה אשקיע בדבר הזה".
יש לך טיפ טיפוח מנצח?
"קודם כל, להשקיע בפנימיות שלנו. זה הדבר הראשון. חוץ מזה, הטיפ הכי טוב זה לאמץ אורח חיים מאוזן: לישון טוב, לאכול טוב, לעשות ספורט, לנשום וליהנות מזה. זה כשלעצמו גורם לנו להיראות יותר טוב".
6 צפייה בגלריה
"בחיים הדתיים יש הרבה גבולות. אבל בסך הכול, אני מאוד מעריכה את הגבולות"
(צילום: טל שחר)
ספרי על שגרת הטיפוח שלך.
"יש לי קוסמטיקאית קבועה, בינה ביטון מכרכור. אני מקפידה ללכת אליה כל חודשיים או שלושה. היא מטפלת בי, גם טיפולי פנים וגם עם מכשור מתקדם. על זה אני ממש מקפידה. יש לי גם שגרת טיפוח קבועה בבית עם קרמים שאני מורחת. בכל פעם אני מגוונת ומנסה דברים חדשים. לניקוי העור מאיפור, אני משתמשת במים המיסלריים של ביודרמה. מורחת סרום ארבע חומצות של דה אורגניק פרמסי, שזו חברה אנגלית שהמוצרים שלה טבעיים ואורגניים, קרם לחות לפנים של סיסלי ומוצר של סיסלי שנקרא All Day All Year, המכיל גם מסנן קרינה. אני לא מתאפרת כל יום, ומתאפרת מאוד עדין. לבסיס אני משתמשת בדמי מייק-אפ של סבוקלם, קונסילר של בובי בראון, סומק קרמי של קיילי ג'נר – שאני מטשטשת קצת עם הידיים ועם המברשת של גילי שני – ג'ל לגבות של קיילי ג'נר, עיפרון שפתיים עדין של גל גונן, ומעליו גלוס שקוף לשפתיים של דה אורגניק פרמסי. לפני שאני מורחת את המסקרה של דה אורגניק פרמסי, אני משתמשת במעגל ריסים וסופרת עד 30. זה טריק שלמדתי פעם ממאפרת שאיפרה אותי".
מה לגבי הגוף?
"אני לא חזקה בריחות. יש לי בושם אחד, שאני משתמשת בו כבר 20 שנה – נרסיסו רודריגז הוורוד".
יש לך שגרת תזונה וכושר?
"בגלל עניינים בריאותיים, שיניתי את התזונה שלי בחצי השנה האחרונה. יש לי מיגרנות והורדתי גלוטן, סוכר וקפה. מוצרי חלב גם ככה לא בתפריט שלי. חברה ליוותה אותי בכל התהליך. התחלתי לשתות מיץ סלרי, שאני סוחטת במסחטת מיצים, ולאכול רק פירות עד 12:00 בצהריים. למען האמת, זה לא פתר לי את המיגרנות, אבל מרגיש לי טוב לגוף. אני מרגישה מחוזקת מזה. אני מתרגלת יוגה פעמיים בשבוע ומתחילה עכשיו גם פילאטיס. אני עושה גם הרבה הליכות בשדות שליד הבית שלנו".
איזו עצה היית נותנת לעצמך הצעירה?
"לא לפחד מהמורכבות של החיים, אלא לעבור דרך המכשולים והכאבים באומץ. לזכור שהכול עובר ושאני שמורה ומושגחת תמיד".
איפור לתמונות סטילס: הילה דן | פאה: חופית ימית | בגדים: שמלה בהירה, bow m by maayan | מכנסיים שחורים, cos | חולצת פסים, oma | שמלה סגולה, אוסף פרטי | תכשיטים, HOTCROWN
