חני נחמיאס (62), שחקנית וזמרת. אמא של טום (37) ומאי (34). סבתא של אמיתי (שנה) וג'ייקוב (חצי שנה)
חני נחמיאס, ספרי איך הכול התחיל.
"הייתי בת שבע כשאימא שלי לקחה אותי לראות בקאמרי את ההצגה 'שלמה המלך ושלמי הסנדלר', וחוויתי התרגשות מאוד גדולה. מאותו רגע, התחלתי לחפש מודעות 'דרושים' לילדים שחקנים בעיתון הילדים שהייתי מנויה עליו, 'אצבעוני', עד שמצאתי את המודעה שחיפשתי והלכתי לבחינות ב'תיאטרון מארץ עוץ'. התקבלתי ושיחקתי בתיאטרון הזה במשך כמה שנים. הייתי אולי בת עשר כשהתחלתי. השיא היה כשהופעתי בהצגה 'שמלת השבת של חנה'לה' – שיחקתי את התפקיד הראשי והקלטתי את התקליט 'מי אוהב את השבת', שמושמע עד היום. לא למדתי בתלמה ילין, למרות שבית הספר היה ממש מול הבית שלי, אבל שרתי במקהלת צדיקוב במשך כמה שנים. הופעתי איתם בטקסים מאוד חשובים ובאירועים מרכזיים. כשהתגייסתי, הצטרפתי ללהקת הנח"ל. הייתי בלהקה כמעט שלוש שנים, כי חתמתי גם קבע. אחרי השחרור, עשיתי אודישן בטלוויזיה החינוכית לסדרה 'בלי סודות'. התקבלתי, ומאז הפכתי לכוכבת ילדים".
ומה קרה אחר כך?
"קרו הרבה דברים. הצטרפתי גם לתיאטרון הקאמרי. שיחקתי במשך חמש שנים בהצגות של התיאטרון הרפרטוארי והשתתפתי בסרט 'בובה' עם זאב רווח. אבל כאשר 'בלי סודות' עלתה לשידור, כל אופי העשייה שלי השתנה. התחלתי להשתתף במחזות זמר, פסטיגלים, מופעים לילדים, קלטות ותוכניות טלוויזיה. נשאבתי לעולם הילדים. השתתפתי ב-22 מחזות זמר. על הסדרה 'בחדר של חני' קיבלתי שני פרסי טלוויזיה".
מה את עושה היום?
"היום אני כבר לא בעולם הילדים. ברור שלא. בימים אלה אני מופיעה בתיאטרון הבימה בהצגות 'מאמא מיה' ו'בוסתן ספרדי', וכמו שכולם כבר יודעים, הייתי השועלה ב'זמר במסכה'".
השמועה אומרת שהיו לך הרהורי פרישה לאחרונה. זה נכון?
"כן, זה נכון. לפני הקורונה היה לי עומס מטורף בעבודה. סבלתי מעייפות החומר. היו לי מחשבות שהגיע הזמן שאתלה את הנעליים. סבלתי מעייפות ומתשישות, וכבר לא נהניתי מהעשייה. ואז באה הקורונה והייתה בשבילי כמו ריסטרט. המנוחה הטוטאלית הזו שנכפתה על כולנו, הייתה בשבילי מתנה אדירה. ההתנתקות מכל המתחים והעומס, הייתה עבורי נפלאה. היא אפשרה לי באמת לנוח. מנוחה לגוף שלי ולגרון שלי".
אז החלטת בסוף להישאר?
"כן. פנו אליי להשתתף ב'בוסתן ספרדי' ולפתוח עם ההצגה את חזרת התיאטראות. זה לא שלא היו לי היסוסים, אבל הרגשתי שהגוף שלי נח מספיק בשביל להגיד כן".
ותוך כדי תקופת הקורונה, עברת גם עוד שינוי משמעותי בחיים.
"נכון. לאחרונה נפרדתי מבעלי וזו הייתה החלטה לא פשוטה, אבל אני שלמה איתה. זה יותר נכון גם לי וגם לו, ואני מאחלת לו בריאות ואושר".
מה היו רגעי השיא בקריירה שלך, לטוב ולרע?
"היו לי הרבה רגעים עוצמתיים ותחושה של עשייה מבורכת. העשייה שלי תמיד הייתה מבורכת. אחד הפיקים הבולטים היה, ללא ספק, 'צלילי המוזיקה'. אני חושבת שזה המחזמר ששם אותי בליגה הלאומית. זה היה תפקיד ראשון משמעותי, ומחזמר שנשאתי על הכתפיים. הביקורות היו מצוינות. וכמובן, הפגישה עם ג'ולי אנדרוז בארצות הברית. מנחם גולן סידר את זה דרך בעלי הזכויות של המחזמר. נסעתי לניו יורק ופגשתי אותה מאחורי הקלעים של 'ויקטור, ויקטוריה'. הרגשתי שחני הילדה מגבעתיים פוגשת כוכבת בינלאומית, ושתיהן נפגשות ככוכבות של אותו מחזמר. אחת בארצות הברית ואחת בישראל. זה משהו שלא היה ברור ומובן מאליו. הייתי אז בת 35 בסך הכול ואחרי 200 הצגות של המחזמר, שהיה הצלחה גדולה.
"רגע פחות טוב? אין לי רגע כזה. בטח לא בחיים המקצועיים. אני לא זוכרת, טפו, טפו, טפו, שום ביקורת רעה, שוחטת או מעליבה. שום פרויקט שנכשל כישלון חרוץ. הרגעים הקשים היו בחגי חנוכה, כשהיינו עושים ארבע הצגות ביום. לשיר על הבמה ארבע פעמים ביום ב'פיטר פן', ב'צלילי המוזיקה' וב'עליסה בארץ הפלאות', וגם פסטיגלים, זה עומס מאוד גדול על הגוף ועל המיתרים. זה חטא לגוף, בעיניי. עומס לא הגיוני. במיוחד כשזה קורה יום אחרי יום, במשך שמונה ימים. זה ספורט לא חוקי, שממרום גילי, אני לא רוצה להשתתף בו יותר".
6 צפייה בגלריה
"הדבר הכי חשוב בטיפולים אסתטיים זה לא להגזים, אלא לשמור על המראה הטבעי"
(צילום: טל שחר)
מה דעתך על הזרקות וניתוחים פלסטיים, את בעד או נגד?
"לפני עשר שנים פנה אליי רופא, שאני לא רוצה להזכיר את שמו, עם הצעה לשיתוף פעולה של טיפולים תמורת פרסום. הוא שכנע אותי לעשות מתווה שפתיים. לעבות אותן מעט. זו הייתה טעות – גם כי הוא הזריק לי חומר לא ברור והשפה התנפחה כמו שטף דם, וגם כי יש לי שפתיים נהדרות. עשיתי את זה יום לפני שטסתי לחו"ל לפגוש את הבת שלי בדרום אמריקה, בטיול שהיא עשתה אחרי הצבא. נראיתי כמו איש הפיל. הנפיחות ירדה רק אחרי שבוע. בכלל לא היה צורך לעבות לי את השפתיים, כי הן נראות טוב גם ככה.
"הדבר הכי חשוב בטיפולים אסתטיים זה לא להגזים, אלא לשמור על המראה הטבעי. היום אני הולכת לד"ר אירנה שנדשטיין ומאוד מרוצה. אני חושבת שצריך לקחת את זה כתחזוקה. לא לעשות דברים שייראו מופרזים ואז לא רק שלא יוסיפו, אלא יגרעו. אני הולכת אליה פעם בשנה ובדרך כלל עושה בוטוקס באזור העיניים ובמצח, כי אני בן אדם שמרבה לחייך והמימיקה של שחקנים היא חזקה ועוצמתית. פעם בשנתיים או בשלוש שנים, אני עושה גם מילוי של חומצה היאלורונית בצידי הפה.
"אחת המחמאות הכי גדולות שקיבלתי לגבי העור שלי הייתה בטעות, מספרית שהלכתי אליה. כשהיא חפפה לי את הראש, הרגשתי שהיא מאוד מתמקדת באזור שמסביב לאוזניים שלי. שאלתי אותה אם יש שם משהו. היא התחילה לצחוק. היא סיפרה לי שבת הדודה שלה אמרה לה שאין מצב שלא עשיתי ניתוח פלסטי, ושתבדוק אם יש תפרים מאחורי האוזניים שלי. לכן, היא חיפשה וחיפשה את התפרים, אבל לא מצאה כלום. היא אמרה לי שאני צודקת ושבאמת לא עשיתי שום ניתוח. יצא שככה קיבלתי מחמאה: שאני נראית אחרי ניתוח הרמת פנים, עם הוכחה חד-משמעית שלא עשיתי. באופן כללי, אני מרגישה שיש לי גנים טובים. העור שלי רווי. אני מטפלת בו באדיקות והולכת באופן קבוע לקוסמטיקאית בשם ספיר דוד (דה קווין) בכפר סבא. אני אצלה כל חודשיים לטיפולי מיצוק ופילינג. כשאני יוצאת ממנה, אני נראית תמיד כמו הבת של עצמי".
את שלמה עם איך שאת נראית?
"אני שלמה עם המראה שלי. עם זאת, אני לא חושבת שיש אישה ששלמה לגמרי עם המראה שלה. כאלה אנחנו, קצת דפוקות. במקום לומר תודה מבוקר עד ערב על המתנות שקיבלנו, אנחנו מחפשות תמיד איפה אפשר לשפר. בתקופת הקורונה עליתי במשקל שמונה קילו של נחת, והם תקועים לי. הצלחתי להוריד שלושה, אבל החמישה האחרונים עוד עליי. מצד שני, זה עושה לי טוב. אבל מכנסי הג'ינס שלי לא עולים עליי. אני מחכה. לא מוותרת. כמובן שהייתי שמחה אם היו לי עוד חמישה סנטימטרים לגובה, כי אני 1.58 מ'. בגדול, אם אני רוצה להיות הגיונית, אני יכולה להגיד תודה לבורא עולם על מה שהוא העניק לי. אני עושה הכול כדי לשמור על המתנות שקיבלתי".
מה טיפ הטיפוח הכי טוב שלך?
"במילה אחת: תחזוקה. פנים נקיות לחלוטין לפני השינה, הזנה בקרמים משובחים וטיפולים אצל קוסמטיקאית פעם בחודשיים. הזרקות בעדינות ובקטנה פעם בשנה, ושתייה מרובה. אני שותה המון. בחיים אני לא יוצאת מהבית בלי הבקבוק שלי. זה בקבוק מיוחד, ששומר על הטמפרטורה של המים, ואני שותה חמישה בקבוקים כאלה ביום. גם בזמן הצגות, אני שותה המון".
ומה הייתה פשלת הטיפוח הכי גדולה שחווית?
"השפתיים שנופחו ללא צורך ונופחו יותר מדי".
ספרי על שגרת הטיפוח שלך.
"אני משתמשת עכשיו במוצרים של שיסיידו מיפן. אני נוהגת להחליף מוצרי קוסמטיקה. זה בא לי בתקופות. אני גם מקבלת מוצרים מכל מיני חברות ומנסה אותם. זה טוב לשנות וזה גם נכון יותר לפנים שיהיו שינויים ולא להתרגל. אז כרגע אני משתמשת במוצרים של שיסיידו והם מצוינים. הם דשנים ועשירים, ואני מרגישה שהפנים שלי מאוד רוויות כשאני קמה בבוקר. יש לי גם את קרם הניקוי שלהם, גם סרום, גם קרם לחות וגם קרם עיניים. אני מקפידה תמיד להשתמש בקרם הגנה כל השנה, גם בקיץ וגם בחורף. כרגע יש לי קרם הגנה מעולה של לה פררי, שזו חברה שווייצרית מצוינת.
"לגבי איפור, רוב המוצרים שלי הם מהליין הפרטי של המאפר יוסי ביטון. המייק-אפ שלו מצוין. בבוקר אני מורחת ממנו ממש מעט. בערב, בתיאטרון, אני מורחת ממנו שכבה עבה יותר. בשבילי, הוא המייק-אפ הטוב ביותר ונותן כיסוי מושלם. גם האייליינר והסומק שבהם אני משתמשת הם שלו. מאוד איכותיים. הוא, אגב, גם מאפר נפלא. איפר אותי ואת הבת שלי בחתונה שלה. יש לי גם את המסקרה שלו. המסקרות הכי פשוטות הן הכי טובות, בדרך כלל. הן נותנות מראה מאוד עבה וארוך לריסים. בליפסטיקים אני מורחת את מה שנופל לי ליד. ביום-יום, אני משתמשת רק בברק ובגלוסים. בערב, בליפסטיקים עם יותר נוכחות. השפתיים שלי לא צריכות הגדלה".
מה לגבי הגוף?
"כשאני חוזרת מהצגה, אני תמיד מתקלחת במים חמים-חמים. ממש רותחים, כי אלו הצגות מאוד פיזיות. ממש עד שהגוף אדום-אדום-אדום. יש לי הרגשה שאז הוא סופג את קרם הגוף הכי טוב. ממש שותה אותו. אני מאוד אוהבת את הקרמים של ללין. כרגע יש לי את ניחוח הווניל. באופן עקרוני, אני אוהבת קרמים עם ריח של ניקיון. הבושם שאני הכי אוהבת זה לה וי אה בל של לנקום".
איך את מטפלת בשיער?
"בעיקרון, השיער שלי חלק. אבל עם השנים, הגוונים, הצבע בשורשים והייבוש בפן, הוא נהיה יבש. לכן, פעם בשמונה חודשים או בשנה, אני עושה עכשיו החלקה. אני הולכת לאלי כהן, שהוא אמן של שיער ותוספות, ברמת גן ליד הבורסה. הוא עושה לי החלקה פעם בשנה, ואז אני מרגישה שהשיער מקבל הרבה יותר ברק, הרבה יותר חיוּת והוא הרבה יותר נעים למגע. חוזר לו הברק שהשנים כבר לקחו ממנו. פעם בחודשיים, אני עושה צבע בשורשים. בכל זאת, סבתא".
מה שגרת הכושר והתזונה שלך?
"עכשיו אני מתאמנת פעמיים-שלוש בשבוע. אני לא יודעת אם זה מספיק. אני עושה לעצמי הנחות, כי בתיאטרון במחזמר כמו 'מאמא מיה', שנמשך שעתיים, אני ממש מרגישה כמו בשיעור אירובי. מאחר שבחודש יש לי לפחות 20 ערבים של הצגות, אני אומרת לעצמי שאת מה שאני לא עושה בחדר כושר – אני עושה על הבמה. אני חושבת ששחקנים צריכים להיות בכושר מצוין, כי זו עבודה לגמרי פיזית. גם ב'זמר במסכה', אם לא הייתי בכושר – לא הייתי עומדת בזה. האימונים שאני עושה היום הם פילאטיס ואירובי בקטנה. אני מתאמנת במרכז בוסט של רוני דואני ברחוב הארבעה, ממש ליד הבית שלי. הדבר הכי מרכזי בחיים שלי כרגע, זה להנגיש את כל הדברים. שיהיה לי קל. אני רוכבת על אופניים בכל ערב לתיאטרון. זו המתנה הכי יפה שהענקתי לעצמי. אני לא צריכה להיתקע בעיר בפקקים או לחפש חניה. את כל הסיבובים שלי בתוך העיר, אני עושה על אופניים. אני נוהגת באוטו רק כשאני יוצאת מתל אביב. הכול היום במרחק הליכה או רכיבה ממני.
"התזונה שלי מאוד השתנתה בקורונה, כמו שכל החיים שלי השתנו. עשיתי מהפכה, שהקצה שלה היה גם הפירוק של הבית. החיים שלי קודם לכן, היו מלאי איסורים. זאת אני שקבעתי לעצמי הכול. תבעתי מעצמי דברים, שלקחו ממני את כל העונג. עשיתי ספורט חמש-שש פעמים בשבוע, לא אכלתי גלוטן וסוכר במשך חמש שנים. כשבאה הקורונה, היה משהו בהסתגרות בבית, במיוחד כשהבנו שזה הולך לקחת הרבה זמן, שגרם לי להתפרע. פתאום בישלתי המון ספגטי, שלא הכנסתי לפה חמש שנים, ופינקתי את עצמי עם מתוקים. כל השנים חייתי באופן סגפני, כי המקצוע הזה היה תובעני. צפיתי בנטפליקס עד השעות הקטנות של הלילה – משהו שבדרך כלל אני לא יכולה להרשות לעצמי, כי אם אני לא ישנה מספיק, הגרון משלם מחיר. ראיתי סדרות ואכלתי בלי חשבון, וחדרי הכושר היו סגורים. עשיתי ספורט בזום, אבל זה לא אותו דבר. עליתי במשקל והגוף שילם מחיר, אבל הנפש גאתה משמחה. עכשיו אני לא במשטר של גלוטן וסוכר יותר. אני משתדלת לא להגזים. הבנתי שאנשים שלא אוכלים מתוקים הם אנשים פחות שמחים".
איזו עצה היית נותנת לעצמך הצעירה?
"תעשי את כל מה שעשית, כי עשית טוב. ממש!"
