בתום מסע מפרך ומייגע מול רשויות ההגירה בישראל, קיבלה הדוגמנית והשחקנית פיי ז'קיטה את האזרחות הישראלית שלה. בכך הגיעה לקיצה סאגה ארוכת שנים, שבה ביקשה ז'קיטה (25), בת למהגרי עבודה מקונגו, לקבל אזרחות במדינה שבה נולדה, גדלה, שירתה בצבא, ואותה היא מייצגת כדוגמנית בארץ ובחו"ל. "כמה חיכיתי לרגע הזה!" כתבה בחשבון האינסטגרם שלה. "אני כל כך אוהבת את המדינה ואת האנשים בה, אבל במהלך שנותיי כאן גרמו לי להרגיש שאין לי זכות קיום במדינה. וזה כאב כל כך, כי נולדתי כאן בגלל נסיבות החיים, ומבחינתי זה הבית שלי ואין לי ארץ אחרת (היום אני יודעת שבלב אני קונגולזית וישראלית גאה!)".
"אני רוצה להוביל לשינוי, אני רוצה להפוך את הדור הבא לדור של אנשים ומנהיגים טובים, ערכיים, אמפתיים, מקבלים ומכילים את השונה", הוסיפה בהמשך לפוסט, שבו היא מצולמת בכניסה למשרד הפנים בתל אביב, כשדגלי ישראל מתנופפים מאחוריה. "עכשיו אוכל לשמש כשגרירה רשמית של המדינה, ולייצג אותה בכבוד בכל אבן דרך בחיי. מבטיחה לכם שאהיה מושא גאווה לכולכם. עכשיו שאני חופשייה ויש לי בית רשמי. אני הולכת לכבוש את העולם, רק חכו ותראו".
קבלת האזרחות הישראלית
בשבוע שעבר נשבעה אמונים למדינה ובימים הקרובים היא צפויה לקבל את הדרכון המיוחל. היעד הראשון: פריז. "מעמד ההשבעה היה מרגש עבורי כל כך. זה נתן לי אישור סופי להיותי ישראלית. עכשיו כשזה רשמי וחקוק, אני יכולה מכל הלב – בלי הרגשת קיפוח וטעם מר בפה – לעשות את מה שאני עושה עד כה בשביל המדינה", היא אומרת. "הסטטוס הזה מובן מאליו לכולם, אבל עבורי הוא משמעותי. הוא הגביל אותי וגרם לי להרגיש כמו אזרחית סוג ב' במקום שמשמש לי כבית".
15 צפייה בגלריה
"ההפקה מסמלת את הזהות שלי. היא מוכיחה עד כמה חוויתי פה את חיי היומיום הישראליים"
(צילום: גלעד סספורטה)
רגע לפני שהיא יוצאת לכבוש את העולם, הפקת האופנה הייחודית שנוצרה על ידי הצלם גלעד סספורטה עם סטיילינג של אנה טובלי, חוזרת לתחנות משמעותיות בחייה. "ההפקה מסמלת את הזהות שלי. היא מוכיחה עד כמה חוויתי פה את חיי היומיום הישראליים במהלך כל הילדות שלי ועד היום", היא מסבירה. השניים יצאו למסע בין תחנות חייה בישראל, כשהיא מצולמת על רקעים ותמונות מאלבומה הפרטי, כמו יום הולדתה החמישי עם אביהּ, היום הראשון בכיתה א', השירות הצבאי והצפירה ביום הזיכרון. "אני חיה את התרבות הישראלית בכל רמ"ח איבריי, ואני מקווה שהמסר יעבור דרך התמונות", אומרת ז'קיטה.
"הרגשתי כמו פושעת"
לפני כשלושה חודשים, העתיד עוד היה נראה לוט בערפל. ז'קיטה ראתה את האזרחות הישראלית מתקרבת ומתרחקת ממנה, נתקעת בגלגלי הבירוקרטיה הישראלית והקונגולזית. בשלב האחרון היא התבקשה על ידי מדינת ישראל לבטל את האזרחות הקונגולזית כדי לקבל את האזרחות הישראלית – צעד שלא נדרש, לדוגמה, מיהודים שעולים ממדינות אחרות, אשר יכולים לשמור על אזרחות כפולה מתוקף חוק השבות. "מאוד התבאסתי שאני צריכה לוותר על האזרחות הקונגולזית שלי, המסמך האחרון שמייצר זיקה לשורשים שלי, למרות שבכלל נולדתי פה", היא אומרת בריאיון מיוחד ל-ynet.
15 צפייה בגלריה
"הסיפור שלי הוא סיפור של הרבה מאוד אנשים במצבי, שאוהבים את המדינה ויכולים לתרום לה"
(צילום: גלעד סספורטה)
בשנת 2019 החלה בתהליך ביטול האזרחות בקונגו, אך כמו במדינות רבות באפריקה, נתקלה בבירוקרטיה קשה וסבוכה במיוחד. "ביטול האזרחות יכול להיעשות רק דרך משרד המשפטים בקונגו, לא דרך השגרירות בישראל. למה? ככה", היא אומרת. היא שכרה עורך דין מקומי, שלקח את הכסף ונעלם, ואפילו שילמה שוחד לפקידים בקונגו כדי לזרז את הטיפול במקרה. אלא שאז הגיעה הקורונה, ובקונגו גם התחלפה הממשלה, והיא הייתה צריכה להתחיל את כל התהליך מחדש.
"כולם נעלמו לי", היא מחייכת ביובש. "היה שלב שהתייאשתי וחשבתי לוותר על התהליך. היום אני לא מחפשת את הקבלה כמו פעם, בעוד שלפני כן רציתי תמיד להיות חלק, להשתייך – אם זה להתגייס לצה"ל או לזכות במקום הראשון בחידון תל אביב, להיות הצעירה השחורה שיודעת על ההיסטוריה של ישראל יותר מישראלים. הסיפור שלי הוא סיפור של הרבה מאוד אנשים במצבי, שאוהבים את המדינה ויכולים לתרום לה כל כך הרבה. חשוב שהמדינה תתאמץ ותיתן לאותם אנשים הזדמנות, כמו גם לקהילה העברית בדימונה, שהתגייסו ותרמו למדינה".
היה שלב שרצית לקום וללכת?
"ברור. אבל לאן אני אלך? לפריז? הסטטוס שלי שם יהיה כמו כאן. היו מצבים שרציתי לטוס לחופשה בחו"ל, ולא נתנו לי ויזה כי פחדו שאשתקע. כל הנסיעות שעשיתי עד היום היו לשם עבודה בלבד, וגם זה מכיוון שהעבודה סידרה ויזה במיוחד. אחרת לא הייתי רואה עולם. אני מחכה לרגע שבו אני נכנסת לנתב"ג ופותחים לי את הדרכון הכחול ואומרים לי 'תעברי'. עד היום נתקלתי בשאלות פולשניות והרגשתי כמו פושעת. בנסיעה האחרונה שלי מברצלונה, פתחו לא בפניי את כל הכבודה שלי, עשו שם בלגן, איבדו לי חלק מהדברים".
יש פער מאוד גדול בין זה שאת מפורסמת בישראל – בכל זאת, זכית בתוכנית ריאליטי – לבין היחס אלייך.
"זה לא עוזר. מי זוכר פליטי ריאליטי? פליטים עוברים ומצטברים. אז זכיתי, אבל הזמן טס".
"אנשים הגיעו לפה כי הם רצו לשרוד"
היא נולדה וגדלה בשכונת שפירא בדרום תל אביב. הוריה הגיעו לישראל בנפרד מקונגו בתחילת שנות ה-90, הכירו כאן, נישאו והחליטו לגדל במקום את ילדיהם. כנערה הייתה כדורסלנית בקבוצת הנערות של "בני הרצליה" וחברה בשבט "איתן" בצופים, ואת תעודת הזהות הכחולה קיבלה בגיל עשר הודות למהלך של ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון לאשר מעמד קבע לילדים ולבני משפחתם שנולדו בישראל. את התיכון סיימה באליאנס שבצפון העיר, אז גם החלה לדגמן (כעת היא חתומה בסוכנות יולי). כיום היא גרה בשכונת יד אליהו עם בן זוגהּ מזה שלוש שנים, המוזיקאי עילי רביב המוכר בשם הבמה צוקוש.
15 צפייה בגלריה
"אני מייצגת את ישראל כדוגמנית, מספרת בחו"ל על תל אביב, משמשת כשגרירה"
(צילום: גלעד סספורטה)
סיפור חייה יכול לפאר דרמה טלוויזיונית, שהיא ודאי תכתוב יום אחד בעצמה. לפיי אחות צעירה בת 19, אח למחצה שהגיע לישראל מקונגו לפני כחמש שנים, ואחות למחצה שנרצחה בקונגו על ידי בן זוגהּ כשהייתה בת 20. "על אף שלא היינו בקשר פיזי יומיומי, היה לנו קשר מיוחד", סיפרה בריאיון קודם שערכנו איתה לפני כשבע שנים. "ביום הרצח הייתה במשפחה תחושה רעה שמשהו יקרה. למחרת בבוקר, סבתא שלי התקשרה וצעקה שאחותי קומבה נרצחה. זאת הייתה תקופה מאוד קשה עבורי, כי באותו זמן גם גיליתי את הגידול הסרטני בשד".
15 צפייה בגלריה
"כל הנסיעות שעשיתי עד היום היו לשם עבודה בלבד, וגם זה מכיוון שהעבודה סידרה ויזה במיוחד"
(צילום: גלעד סספורטה)
היא הראשונה מבני משפחתה שמוציאה אזרחות, מה שוודאי יקל בעתיד על שאר בני המשפחה לעבור את התהליך. "אני מקווה שאצליח לאזרח את ההורים שלי בהמשך", היא אומרת. "מאז שהמעצמות הקולוניאליות עזבו את אפריקה, הן השאירו את היבשת פצועה ומדממת, בלי לקחת אחריות על המעשים שלהן. אנשים הגיעו לפה כי הם רצו לשרוד". עם זאת, היא מבינה כי למדינה יש סיבות להחלטות שלה. "יש בעיות הגירה, וישראל רוצה לשמור על הצביון שלה", היא אומרת, "אבל לא בחרתי להיוולד כאן – זאת עובדה. ישראל היא הבית שלי. אני חיה ועובדת פה. אני מייצגת את ישראל כדוגמנית, מספרת בחו"ל על תל אביב, משמשת כשגרירה. הגנתי על מדינה שבתכלס לא ראתה בי אזרחית. ואני כבר 25 שנה פה".
15 צפייה בגלריה
"אני לא חושבת שלמותגי אופנה יש את האומץ לשים בפרונט דוגמנית שחורה"
(צילום: גלעד סספורטה)
מגיל עשר ועד היום, חייתה ז'קיטה בישראל כתושבת קבע. זה מקנה תעודת זהות, אבל לא זכויות נוספות של אזרחי המדינה. בין היתר, היא לא הייתה זכאית לדרכון ישראלי, מה שהגביל אותה ביציאה מישראל ובכניסה למדינות אחרות, שמולן נדרשה לבקש בכל פעם אשרת כניסה (ויזה). בנוסף, היא לא הייתה רשאית להצביע בבחירות לכנסת (רק בבחירות מוניציפליות), ונדרשה לשלם פרמיה גבוהה יותר על ביטוחים. המגבלות האלה גם פגעו בפרנסתה מדוגמנות.
לקראת השתתפותה בתוכנית "המרוץ למיליון" יחד עם הדוגמנית טיה גלילי, בה זכו השתיים במקום הראשון, נדרשה ההפקה לארגן מראש אשרות כניסה לכל המדינות, מה שגרם לדחייה של שנה בהשתתפותן. "כמה ימים לפני היציאה למרוץ, הם הבינו שעשו לי ויזה רק למדינה אחת", היא מספרת. "זה היה שיברון לב, אבל כל עכבה לטובה. שנה לאחר מכן, טיפלו בכל הוויזות מראש וזכינו במרוץ".
"מחפשת מחדש את הקול שלי"
קצת יותר משבע שנים שז'קיטה מדגמנת. היא השתתפה בכל שבועות האופנה המקומיים (כולל הופעה על שער המגזין של שבוע האופנה האחרון), הצטלמה למותגי אופנה כמו רוני קובו, קלווין קליין ואחרים, ולאחרונה גם עושה צעדים ראשונים בתחום המשחק. בקיץ האחרון הצטלמה בספרד להפקה בינלאומית על קונגו בשנות ה-60, תפקיד משמעותי ראשון שלה בקולנוע. לדבריה, הסרט מתוכנן להיות מוקרן בפסטיבל קאן.
במקביל, היא מרצה בבתי ספר על סיפורה האישי, כותבת סדרה וחולמת לכבוש את העולם. אשת רנסנס. "אני רוצה לגעת בלבבות של אנשים, ואני מאמינה שדרך משחק אני יכולה לעשות את זה", היא אומרת. "אני רוצה להיות גל גדות הבאה. כבודה במקומה מונח, אבל אני מרגישה שנועדתי לגדולות".
היא גם לא מפחדת לומר את דעתה. עמוד האינסטגרם שלה משמש אותה לא אחת כפלטפורמה להביע את מחשבותיה בענייני דיומא. כשהתפרסמו התלונות על עבירות מין מצד סוכן הדוגמניות שי אביטל, כתבה שהיא מופתעת כי המיוצגות שלו לא היו מודעות לנושא.
"יש מצב שהן לא ידעו", היא מעט נזהרת עכשיו. "הקטנת הראש הזאת הייתה לי מאוד קשה, כי הכתובת הייתה על הקיר. אולי הוא לא עשה את זה למיוצגות שלו, אבל היו לו דפוסי התנהגות לאורך השנים. הרי כולם ידעו: צלמים, דוגמניות, סוכנויות. פליז, גירל. לא להתייפייף, התעשייה פה בארץ צבועה גם ככה. הרי היו תחקירים שפורסמו כבר קודם. זה נושא שבוער בי אישית".
עברת הטרדות?
"הוטרדתי מאז שאני ילדה צעירה. גדלתי בדרום תל אביב, שדרות הר ציון פינת סלמה, לא המקום האידיאלי לגידול ילדים. אזור קשוח. רדפו אחריי גברים ברכב, נגעו בי, נאבקתי בשיניים, באלימות. זה לא משהו שזר לי. גם בתעשייה היו גברים שניצלו את הכוח שלהם נגדי, כי לא היה לי גב מהבית. פחדתי שלא ייקחו אותי לעבוד יותר. אולי אפתח את זה בעתיד. עכשיו אני מטופלת, מחפשת מחדש את הקול שלי".
15 צפייה בגלריה
"יש שיפור ניכר בתעשיית האופנה מבחינת קבלת היופי השחור. פשוט צריך קצת יותר"
(צילום: גלעד סספורטה)
בינתיים, עליה להמשיך ולהתמודד עם גזענות גם בתחום האופנה. גלויה ונסתרת. לדוגמה, למרות הזכייה בתוכנית ריאליטי בפריים טיים, מקפצה עבור דוגמניות רבות לקמפיינים גדולים, ז'קיטה לא קטפה אף קמפיין בולט. "זכיתי לכבוד מהרבה אנשים, אבל לא היו קמפיינים גדולים".
על הסיבות לכך, היא אומרת: "אני לא חושבת שלמותגי אופנה יש את האומץ לשים בפרונט דוגמנית שחורה. יש שינוי, יש התקדמות, אני מצטלמת לא מעט, יש מודעוּת, אבל זה לא נכנס עדיין במאת האחוזים למיינסטרים. לפעמים מלהקים דוגמנית שחורה כדי לצאת סבבה – אבל לא ישימו אותה ככוכבת בקמפיינים של רנואר או קסטרו, למשל. היא תהיה ליד, בצד, החברה הטובה".
או המשרתת של בר רפאלי בקמפיין של אירית משנת 2007.
"קמפיין כזה לא היה עובר היום. לפחות יש שיפור ניכר בתעשיית האופנה מבחינת קבלת היופי השחור. פשוט צריך קצת יותר. אני לא רוצה שייקחו אותנו, הדוגמניות השחורות, כגימיק, אלא שייתנו לנו ייצוג".
את עובדת לא מעט גם בהשוואה לדוגמניות אחרות.
"רק בשנה האחרונה התחלתי לקבל הרבה עבודות. חלק מזה נובע מהשינוי שיצרה מחאת Black Lives Matter בארצות הברית. כל מה שקורה בחו"ל, מגיע לישראל לאחר מכן".
והורדת את תוספות השיער שלך.
"לא היה לי כוח לזה יותר. זאת הייתה הוצאה כלכלית גבוהה, ועשיתי את זה במשך תקופה ארוכה כי התביישתי בשיער שלי. ניסיתי להתאים את עצמי לנשים לבנות. ויום אחד, נמאס לי. הבנתי שמי שרוצה לעבוד איתי, יכבד את המראה הטבעי שלי. גם התבגרתי והרגשתי מוכנות נפשית לזה: אין לי יותר מה להסתיר. זה הגוף שלי, זאת אני. כל המגננות הוסרו, והלב שלי נפתח יותר".
