הפנים הגבריות הניבטות מקירות גלריה אינדי לצילום בדרום תל אביב, מציגות חספוס מקומי ועוצמה פיוטית; שכבות של זיפים, עור ורגשות שמעביר בעבודותיו הצלם אסף עיני. תערוכת היחיד הראשונה והמרגשת שלו "חבּורות / Bruises" (אוצרת: מיטל אבירם, נעילה: 20 באוגוסט) ממשיכה את עיסוקו של עיני (35), מצלמי האופנה הפוריים והמוערכים בישראל, בגבריות – בין החזק לשברירי, בין המוכר לזר. דרך מצולמים גברים, סיטואציות פסבדו-תיעודיות ומבט עורג, מרכיב עיני מארג של גבריות מקומית בתצלומים על קו התפר בין אופנה לאמנות. התערוכה מציגה עבודות שיצר בחמש השנים האחרונות, אשר צפויות להתפרסם בשנה הבאה בספר אמן נוסף, לאחר שב-2019 פרסם ספר אמן ראשון, 10pm Sunset, בהוצאה עצמית.
"ניסינו לתפור בתערוכה מארג שכצופה אתה מוזמן להיכנס ולזהות בו דברים בעצמך ובמרחב, לצד דברים שזרים ומוכרים לנו בו-זמנית", מסביר עיני על העבודה המשותפת עם אוצרת התערוכה. "זה מקום שאתה מכיר וקרוב אליך, אבל גם לא. יש הרבה פידבקים מאנשים שהגיעו, ניסו לנחש אם זה בארץ ומה הרקע של המצולם, כי יש בלבול מסוים. כצלם, זה מה שמעסיק אותי". גם שם התערוכה מייצר משחק מילים: חבּורות. הכוונה היא כמובן לאותה פגיעה זמנית בכלי הדם היוצרת פני שטח חדשים על העור, אבל קריאה מהירה יכולה לבלבל את המילה בקלות עם חבורה – קבוצה מלוכדת של אנשים, כמו התצלום היפה המופיע בחדר פנימי בתערוכה של ארבעה נערים המצולמים על רקע בניין שיכון בצבע ורוד מתקלף.
11 צפייה בגלריה
"על אף השוני בין התמונות – בכולן עובר חוט דומה ברמת האסתטיקה והנינוחות". אסף עיני בעבודה
(צילום: אסף עיני)
עוד סרטי צילום:
עיני, שהחל לצלם לפני 14 שנה, סיים את לימודיו במחלקה לאמנות בבצלאל בשנת 2016, לימודים אשר חידדו את נקודת המבט שלו כצלם וכאמן. הוא פועל בישראל ומצלם בקביעות למעצבים מקומיים, ומפרסם את עבודותיו המסחריות והמערכתיות בארץ ובחו"ל. "הבחירות שעשיתי לכתבה מראות על ורסטיליות ואקלקטיות שלי כצלם. על אף השוני בין התמונות – בכולן עובר חוט דומה ברמת האסתטיקה והנינוחות. יש שקט בתמונות. גם בתצלום של הפירמידה האנושית של קבוצת האקרובטים ורטקס, יש שקט והרמוניה. שים לב שאפילו הבחור שעומד בראש הפירמידה מרגיש בבית".
עמית רהב למגזין בברלין
השחקן עמית רהב בצילום למגזין הבינלאומי נומרו ברלין, 2020. "עמית התפרסם בתחילת הקורונה בסדרה 'המורדת' (נטפליקס) והצילומים האלה היו לקראת סוף אותה שנה", מספר עיני על הפנייה שנעשתה אליו מצוות המגזין. ההפקה צולמה ביפו ועל הסטיילינג חתומה שי לי נסים, העובדת בצמוד לעיני כבר שנים ארוכות. "זה היה סט לא מתוכנן, הלכנו ממקום למקום וצילמנו. זאת הייתה חוויה כיפית". עיני, שלרוב מזוהה עם צילום דוגמניות ודוגמנים מקצועיים לצד אנשים שלוהקו מהרחוב, מספר על חוויית העבודה עם שחקן צעיר המודע למצלמה: "הוא גבר יפה ומלא כריזמה, אז קל לצלם אנשים כאלה. הם מפעילים אותך. עבורי, לצלם שחקן/טאלנט/ידוען זה אתגר להביא לסביבה הצילומית שלי. עם עמית זה קרה בטבעיות".
קמפיין יום הולדת 70 לדורין פרנקפורט
הדוגמנית והאמנית קארין קימל בצילומים לדורין פרנקפורט, 2021. "התצלום הזה הוא חלק מקמפיין חגיגות יום הולדתה ה-70 של דורין (לצד קימל הופיעו בקמפיין הדוגמניות יעל רייך, סמדר קילצ'ינסקי, הודא נקאש ואחרות, א"י) ואני אוהב אותו כי יש בו נינוחות שמאפיינת את דורין ואת קארין, שאני אוהב כדוגמנית וכאדם. יצרתי אותו יחד עם בתה של דורין, קיאן, ועבדנו על לדייק את המהות של דורין כמעצבת שהתהוותה לאורך השנים", הוא אומר. "דורין ואני עובדים באופן צמוד יחד לאורך עשור ברצף. היא קטפה אותי די מוקדם בתחילת הקריירה שלי, ומאז לא החסרנו עונה. זאת היכרות ארוכה ורציפה שהובילה להיכרות משפחתית עמוקה. אני מרגיש שחלק מציוני הדרך שלה הם גם שלי".
11 צפייה בגלריה
"היא קטפה אותי די מוקדם בתחילת הקריירה שלי, ומאז לא החסרנו עונה". קארין קימל לדורין פרנקפורט
(צילום: אסף עיני)
אקרובטים לאולימפיאדה
"הצילום הזה הוא מהפקה אהובה עליי במיוחד, שהתפרסמה במגזין Fucking Young (ובהמשך פורסמה במלואה גם כאן, א"י) ועד היום אני מקבל עליה הכי הרבה פידבק", הוא מגלה. "ההפקה נוצרה עם קבוצת האקרובטים ורטקס, אלופי עולם בתחומם. צילמנו את ההפקה שבועיים לפני הקורונה לגיליון מיוחד לאולימפיאדה של המגזין, והייתה בצילומים אווירה משוחררת ונעימה. אני נהנה למתוח גבולות של אופנה ולהפגיש אותה עם ענפים נוספים". בתצלום לובשים האקרובטים בגדים של מותג האופנה הישראלי-פלסטיני אדיש בסטיילינג של נסים. בתשובה לשאלה כמה זמן החזיקה החבורה מעמד אחד על כתפי השני, הוא אומר בחיוך: "זה צילום אנלוגי, איטי יותר, על חצובה, אבל זה היה קלי קלות עבורם. הסיבה היחידה שהם נדרשו לרדת הייתה כדי שנדייק את הבגדים בצילום, לא כי נגמר להם הכוח".
סטיילינג של טיפוס הרים
צילום מתוך כתבה והפקה עם המטפס המקצועי עופר בלוטרייך, שפורסמה בספר בנושא Travel של מגזין Kinfolk. "כבר בשיחת הטלפון הראשונית ביני לבין עופר היה חיבור טוב", משתף עיני. "מטפסים אולי רגילים לסוג צילום אחר, עם יותר אקשן, אבל הסברתי לו שאני מנסה לחבר צדדים אמנותיים. צילמנו בסביבה הטבעית שלו בביתו שבחיפה עם הזריחה, ומשם יצאנו לטפס באחת הנקודות הצפוניות בארץ, 300 מטר מגבול לבנון ליד קריית שמונה. הצילום הספציפי הזה היה בתוך מערה, שהטיפוס נעשה ממנה החוצה אל פני השטח. זאת הייתה חוויה מדהימה שגם אפשרה לי להתנתק מתבניות שיש בצילום אופנה. התנתקתי מהסטיילינג – כל הציוד היה שלו, אבל עזרתי לו לבחור פריטים מהארון. גם לא היה רפרנס מנחה, ופשוט צילמתי ללא סוף את הסיטואציה. חזרתי משם בעננים".
11 צפייה בגלריה
"התנתקתי מהסטיילינג – כל הציוד היה שלו, אבל עזרתי לו לבחור פריטים מהארון"
(צילום: אסף עיני)
מוסא והסוסה שלו
צילום מתוך התערוכה. "אלו צילומים שנערכו על חוף הים ביפו עם מוסא והסוסה שלו. היה בוקר אביך בצורה קיצונית, וזה רגע לא מבוים כשמוסא המתין לי שאגיע", הוא מספר על התצלום הפיוטי. לרוב בצילומים של גברים (וגם נשים) הרוכבים על סוסים, מנסים לייצר הרואיות על גבול קנטאור מיתולוגי, ע"ע קמפיינים רבים באופנה, כמו זה בכיכובו של אדם דרייבר לברברי – חיבור בין החיה האצילית לרוכב. אלא שכאן עושה עיני מהלך הפוך ומצלם את מוסא כשפניו מושפלות, לבוש, בגבו למצלמה. "זה נכון שיש הרבה סוסים באופנה ויש על הנושא פרשנויות רבות, 'אגדות', אבל אני חושב שהתרחקנו מהמקום הזה", אומר עיני.
11 צפייה בגלריה
"יש הרבה סוסים באופנה ויש על הנושא פרשנויות רבות, 'אגדות', אבל אני חושב שהתרחקנו מהמקום הזה"
(צילום: אסף עיני)
תאומים למוסלין בראדרס
"הרבה מהפרויקטים הראשונים שהתחלתי לצלם יחד עם שי לי, לאחר שסיימתי את לימודיי במחלקה לאמנות בבצלאל – היו הרגעים היותר מכריעים שלי כצלם. התחלתי לפתח שפה אישית ומתודת עבודה שהיא יותר ספציפית לי, והקמפיין הזה מ-2017 למותג מוסלין בראדרס (שמציג בימים אלו תערוכה במשכן לאמנויות בערד) הוא אחד הרגעים הראשונים של הדבר הזה. ציון דרך. בצילום מופיעים התאומים הלא-זהים עמוס ויואל, שצולמו בבית שעמד למכירה. בתוך הבית היה טפט ישן ומתקלף שצילמנו עליו. יצרנו את הקמפיין בדקה ה-90 עם קאסט שכולו הורכב מ'לא דוגמנים'".
נועה קירל מציגה חדר של מתבגרת
נועה קירל, 2019. "צילמנו את נועה לקמפיין מקומי של חברת האופנה והספורט פילה בסט של חדר של מתבגרת שבנינו", מספר עיני. "חוויית הצילום איתה הייתה מדהימה. היא סופר חמודה ומקצועית. היא יודעת להצטלם, אבל גם מאוד מאפשרת לי כצלם חופש פעולה להוביל אותה לאן שאני רוצה להגיע". אל הצילומים הוזמן עיני על ידי הקריאייטיב דירקטור סיימון אלמלם. "זה מאפשר לי לראות את הוורסטיליות שלי כצלם. המקום הצילומי שלי יכול לחלוש על כמה אזורים בתוך התעשייה. ברוח הצילומית אני פה. ואני גם מת על נועה קירל" (התמונה בראש הכתבה).
צילומי קמפיין באוקראינה
קמפיין לחברת המזוודות הגרמנית רימוובה. "זה היה הקמפיין הבינלאומי הראשון שצילמתי. הרעיון הראשוני היה לצלם בכמה לוקיישנים בישראל, אבל מאחר שהם חיפשו אסתטיקה מסוימת שהחברה לא מצאה כאן – הצילומים הועברו לקייב, בירת אוקראינה", אומר עיני. אל הצילומים הגיע עם עומר קפלן, העוזר שלו באותה תקופה, והדוגמנים פבל פצ'רסקי ודורית רבליס. "אני מאוד אוהב את הפריים הזה, כי הוא ספציפית לא היה בבריף של מקומות הצילום. היינו בחלל מתחת, בהפסקה בין צילומים, וברגע שגילינו את המקום – כל הצוות התגייס כדי לייצר פריים לא מתוכנן".
טורסו שרירי ורגליים מגולחות
"אני אוהב את המתח בין הטורסו השרירי והגברי לרגליים העדינות, הפצועות והמגולחות", מסביר עיני על הצילום של המתעמל האמנותי רוברטו, שמופיע בספר הצילומים הראשון שפרסם בשנת 2019 בהוצאה עצמית, 10pm Sunset. "מדברים איתי על רוברטו, שואלים וכותבים לי איך ניתן ליצור איתו קשר. יש לו עדת מעריצים", הוא ממשיך ומספר על ההיכרות עם המתעמל האיטלקי: "נסעתי לצילומים בסיציליה וכשחיפשתי באינסטגרם מצולמים, נתקלתי בציור שרוברטו צייר. הוא תייג את העיר שהיינו בה, ודרך זה הגעתי לפרופיל שלו. נפגשנו בספונטניות בדירה שבזמנו התארחתי בה, והנחתי שיצאו מזה שניים-שלושה קליקים בלבד, אך לבסוף היה סשן ארוך ונינוח".
11 צפייה בגלריה
"מדברים איתי על רוברטו, שואלים וכותבים לי איך ניתן ליצור איתו קשר. יש לו עדת מעריצים"
(צילום: אסף עיני)
ליתאי מרכוס בים המלח
"זה הצילום הכי עכשווי שלי, שצולם לפני חודש", אומר עיני לסיכום. "את הדוגמנית ליתאי מרכוס צילמתי ממש בתחילת הקריירה שלה לפני עשור, ומאז היא עברה גלגולים רבים בקריירה ורציתי מאוד לפגוש אותה שוב. הצילום הזה הוא מקמפיין למעצב האופנה עידן לרוס בים המלח. זה היה הקליק האחרון של היום".
- המדור "סרט צילום" צולל אל תיקי העבודות של צלמי האופנה הישראלים, שמגלים לנו את הסיפורים מאחורי הדימויים הבולטים בגוף העבודה שלהם. דרך התמונות נוצר ארכיב היסטורי של אופנה מקומית ושל צילום אופנה ישראלי, השב אל דוגמניות התקופה, צלליות הבגדים והשיח התרבותי-חברתי-פוליטי שתיעד כל צלם דרך העדשה.
