תצוגת האופנה של המעצב נדב רוזנברג בשבוע האופנה האחרון בתל אביב לכדה את רוח הזמן והנינוחות של הקיץ הישראלי. מבט על המסלול הצבעוני הרגיש כמו טיול בשדרות רוטשילד בתל אביב ביום קיץ נעים. דוגמנים ודוגמניות בשלל גילים צעדו בשמלות קיץ צבעוניות בוורוד פוקסיה, חליפות מכנסיים עם הדפסים שיצר המעצב בעצמו, חצאיות מעטפת בטורקיז עם הדפס פייזלי או שמלה בגזרת קומות בצבע ירוק ניאון עם עיטור אורנמנטים מתוכשטים מווינטג' שמצא רוזנברג בארונות של נשות המשפחה ובשוק הפשפשים. הסטיילינג האגבי שהתקינה שי-לי נסים כלל תיקי אוברסייז צבעוניים מניילון וכיסויי מימיות שנתלו על הגב.
את ההשראה לקולקציה מצא רוזנברג, החוגג בימים אלו עשור למותג Northern Star שהקים שנתיים לאחר סיום לימודיו במחלקה לאופנה בשנקר, בהודו. את הטיול לאחר הצבא הוא החליף בלימודים וסטאז' אצל המעצב דיוויד קומה בלונדון, ומאז הוא לא מפסיק לנדוד בדמיונו מתוך ארבעת קירות הסטודיו ביפו. הפעם, כאמור, הוא הרחיק עד לתת היבשת, כשהוא טובל בפסטיבל הצבעים (Holi) המסורתי שאת השפעותיו ניתן למצוא בהדפס הפייזלי, שבמיתוס ההודי נוצר בהשראת פרי המנגו שתחתיו ישב בודהה; בהדפסים ילדותיים על גבול הפסיכדלי שמעטרים חלק מהבגדים; ובמשבצות המדרס המזוהות עם בגדי גברים בהודו.
"בשנותיי הראשונות כמעצב, ההשראות היו מתערוכות אמנות במוזיאונים ובגלריות, ויאללה, רציתי משהו אחר, להתחבר לתרבות של פסטיבלים וחיי לילה שגיליתי בגיל מאוחר", אומר רוזנברג. "רציתי ליצור לעצמי את המסע שלא עשיתי להודו: מטיול בשווקים ועד מסיבת טבע פסיכדלית, בדומה להרבה אנשים שבשנתיים האחרונות של מגפת הקורונה טיילו בעולם דרך האינטרנט והרשתות החברתיות". השראה נוספת שליוותה אותו היא המוזיקאית הישראלית Karma She (שם הבמה של כרמל מיכאלי), שחיה ופועלת בברלין.
הפלטה הצבעונית של רוזנברג (36) מלווה אותו מתחילת הדרך. תחילה בגווני פסטל רכים, כיום כבר אפשר לזהות צבעוניות חזקה שכובשת את הקולבים. אל מול האפור המונוכרומטי שהפך לבונטון בקרב מעצבות צעירות בתל אביב בשני העשורים האחרונים, האם הצבעוניות שלו היא מרד או לכל הפחות סוג של התנגדות? "אולי בתת-מודע", הוא עונה מהורהר. "פעם לא לבשתי בגדים צבעוניים והיום כן. אני עדיין באופיי טיפוס של מאחורי הקלעים. בתצוגה שלי תראה בעיקר לקוחות – לא סלבס. אני לא טיפוס של 'פרונט', אבל זה תהליך שאני עובר עם עצמי".
התהליך האישי החל בשנת 2014, אז השיל רוזנברג ממשקלו כמעט 50 קילוגרמים. המראה הגמיש והנערי שלו בא לידי ביטוי גם באופן המשוחרר שבו הוא נושא את עצמו. "אני מרגיש הרבה יותר טוב פיזית. קל לי, אני רץ, מתאמן שלוש פעמים בשבוע. כל החיים הייתי ילד שמן. תמיד הייתי שמן. ואולי בגלל זה תמיד בחרתי להיות מאחורי הקלעים", הוא מספר. לא פלא שבשנים האחרונות אפשר לזהות גם שינוי שעברו עיצוביו: מגזרות אוברסייז לבגדים קרובים אל הגוף וחושפי עור.
"הרגשתי שצריך להכניס קצת את האדג' הזה לבגדים בצורה שלא תביך אותי", הוא מסביר על התהליך שעבר. "פעם לא הייתי מעלה למסלול שמלת סטרפלס או אוברול חושף כתפיים, הייתי חושב: איך אישה תלבש את השמלה בלי חזייה?"
"הלקוחות שלי רואות על המסלול נשים שנראות כמותן"
בסוף השבוע הקרוב (21-19 במאי) ישתתף רוזנברג ביריד האופנה והעיצוב About Us של היזמית קרין לאופר דיין, שייערך בטרמינל העיצוב בת ים. בריאיון איתו הוא מספר כי למרות שמעצבים צעירים נגישים כיום יותר ללקוחות – שיכולים לפנות אליהם ישירות דרך הרשתות החברתיות או במקרה שלו, פשוט להיכנס לחנות המותג ברחוב השל"ה בתל אביב – הוא אוהב מאוד ירידים, המייצרים עבורו הזדמנות לפגוש קהל חדש. בכלל, מגלה רוזנברג, בעשור האחרון הוא פועל להידוק הקשר בינו לבין הלקוחות.
11 צפייה בגלריה
"כל עולם האופנה השתנה: שבועות אופנה הפכו לדיגיטליים, האונליין התחזק וגם הקולקציות משתנות"
(צילום: אסף עיני)
בתחילת דרכו לפני עשור הן הוזמנו לסטודיו בבית אימו בצפון תל אביב, עכשיו הן מוזמנות לצעוד על המסלול שלו, מייצרות קשת רבגונית של דמויות: צעירות, מבוגרות, מלאות, רזות, טרנסג'נדריות וסיסג'נדריות, דוגמניות מקצועיות וגם אימו, שצעדה על המסלול בשמלה בהירה בצבע תכלת.
"להציג נשים רבגוניות על המסלול לא הרגיש מאולץ בשבילי, זה מה שאני עושה ביום-יום", הוא מסביר. "פעם לקוחות היו שולחות לי הודעה פרטית עם דגם שהן אהבו ושאלו איך זה ייראה עליהן – עכשיו הן רואות את זה במסלול על נשים שנראות כמותן. הן רואות את עצמן".
יש לך קשר כל כך חזק עם הלקוחות?
"עם חלקן יש קשר כל כך חזק שהן הוזמנו לחתונה שלי עם בעלי".
הרצון לבסס את מקומו כמעצב ישראלי החל בגיל צעיר. "כל החיים ידעתי שאתעסק באופנה, חלמתי להיות ז'אן פול גוטייה", הוא אומר. בגיל 21, מיד בתום שירותו הצבאי, הוא התקבל למחלקה לאופנה בשנקר – לימודים שהיום במבט לאחור היה דוחה בכמה שנים בשל גילו הצעיר אז. משם עבר לסטאז' אצל המעצב הגיאורגי דיוויד קומה בלונדון במשך עשרה חודשים. באותה תקופה קומה היה עדיין מעצב אנונימי וצעיר, לפני שבדצמבר 2013 מונה למנהל האמנותי של בית האופנה מוגלר, תפקיד שאותו מילא במשך ארבע שנים. "הסטאז' בלונדון מאוד עזר לי להתפקס מהר ולהבין שלעבוד בחו"ל זה לא בשבילי", הוא נזכר בימים שבהם הסתובב במזרח לונדון בגיל 25 עם אנגלית רצוצה. "הייתי בודד בלונדון והעדפתי לחזור הביתה. שם הבנתי כמה אני מחובר לארץ, לתל אביב ולמשפחה שלי".
עם חזרתו לארץ השיק את המותג Northern Star, ומאז הציג בשבוע האופנה של תל אביב כמה פעמים ובשנת 2014 גם לקח חלק במחזור הראשון של חממת מפעל הפיס, כשלצידו מעצבים צעירים נוספים כמו הד מיינר, אלירן נרגסי, גל שנפלד, מוסלין בראדרס ואחרים. מבין כולם, מיינר הוא היחיד שהחליט למנף את העשייה שלו לקריירה בינלאומית ופועל על קו תל אביב-פריז כשהוא מציג בקביעות בשבוע האופנה לגברים המתקיים בעיר האורות. האם זה גם חלומו של רוזנברג? "רציתי 'לתקוף' את הנושא לפני שנתיים, אבל הקורונה שיבשה את התוכניות שלי", הוא אומר. "אני מגיע ממשפחה אמידה, ויש לי תמיכה כלכלית: אבא שלי רק מחכה שאתן 'אוקיי' לצאת לחו"ל ולהשקיע בזה".
איך עברת את תקופת הקורונה כמעצב אופנה?
"התקופה הזו עוררה בכולנו יצר הישרדותי שלא היה לי פשוט. המציאות השתנתה מהר מאוד. ומצד שני, אתה רוצה להמתין, לראות מה יהיה. כל עולם האופנה השתנה: שבועות אופנה הפכו לדיגיטליים, האונליין התחזק – המזל שלי הוא שהגעתי לקורונה מוכן עם אתר מכירתי – וגם הקולקציות משתנות. מייצור קולקציה אחת בעונה, עברנו ל'דרופים' כל כמה שבועות, וזה לא בא לי בקלות. רק הוצאנו עכשיו קולקציה של שבוע האופנה, ויש תחושה שהיא כבר מוצתה ואנשים רוצים דברים חדשים ל'דרופ' של בגדי ערב שיֵצא ביולי, בעוד שאצל חברים שלי מתחומי האמנות והעיצוב שאינם אופנה, הם מוציאים מוצר חדש פעם בשנתיים. היום אנשים רוצים לקנות את מה שהם רואים, אבל תעשיית האופנה עדיין ממשיכה לייצר ולהציג קולקציות חצי שנה מראש. מבחינתי, הייתי רוצה שהכול יהפוך להיות מעכשיו לעכשיו. העולם כבר ערוך לזה".
