את ביתה הצבעוני של מעצבת התכשיטים חיה אלפסי בשכונת עין הים בחדרה, קשה לפספס. בניגוד לבתים הלבנים הפזורים ברחוב הסמוך לחוף הים או לחיפויי הבטון הטרנדי, בית המשפחה מורכב משלושה צבעים: צהוב, טורקיז וחום. לכל אחד מהם יש משמעות וסמליות. "הטורקיז נגד עין הרע", מטעימה אלפסי, "הצהוב מסמל את השמש והאנרגיה, וצובע את האזור שבו נמצא המטבח, שהוא הלב והחמצן של הבית והחיים בכלל, והחום צבוע בצד חדרי השינה של בני המשפחה – צבעה של האדמה, השורשים, כדי שלעולם לא נשכח מאיפה באנו".
15 צפייה בגלריה
"הטורקיז נגד עין הרע, הצהוב מסמל את השמש והאנרגיה, והחום הוא הצבע של האדמה והשורשים"
(צילום: ענבל מרמרי)
אל הבית שבו בני המשפחה לאחר "גלות" של 11 שנה במושב בית חרות בעמק חפר, שאליו עברו כדי שהילדים ילמדו במסגרות חינוך מתאימות. "רציתי שהילדים ילמדו באווירה של קיבוץ מעברות, שלימים הפך להיות רמות חפר", מסבירה אלפסי. עם סיום הלימודים של הבת הצעירה, שבו בני המשפחה לבית שבנו וחיו בו לפני 22 שנה. מטבע הדברים, החזרה עם שלושה ילדים גדולים הצריכה התאמות מחודשות. לכל ילד נבנתה סוויטה הכוללת מקלחת ושירותים פרטיים, במחשבה עתידית גם על כניסה נפרדת מצידי הבית. לבן הבכור יש יחידה נפרדת הכוללת גם מטבח גדול וחצר פרטית הסמוכה לסטודיו התכשיטים של האם, שעובדת על קו ישראל-הודו.
לא נדיר למצוא סטודיו לעיצוב הצמוד למקום המגורים, בוודאי בתקופת הפוסט-קורונה, שבה המרחב האישי והתעסוקתי התערבבו זה בזה. הקו העיצובי מחבר בין שני החללים, שילוב בין קווים נקיים לחפצים קישוטיים שאותם אספה אלפסי בנסיעותיה הרבות להודו, אשר צובעים את הבית והסטודיו ומטעינים אותם באנרגיה. על אף שמדובר במבנה אחד, יש הפרדה בין המרחב הפרטי לציבורי, ולדברי אלפסי, הלקוחות המבקרות בסטודיו לא נכנסות אל הבית. בסטודיו היא מקיימת אירועים חברתיים ובימים אלו מציגה גם תערוכת תצלומים של חברהּ הקרוב, קובי אלבז.
הנכס: שלושה חדרי שינה וסלון הפרוסים על פני שלושה מפלסים בגודל 240 מ"ר על שטח של 400 מ"ר.
השכונה: עין הים, חדרה.
הדיירים: חיה אלפסי, 53; ישראל ליאני, 62; והילדים נבו, 24; אסף, 21; ואבישג, 19.
ותק בבית: חצי שנה.
מי עיצב את הבית? "האדריכלית ומעצבת הפנים נופי רותם".
15 צפייה בגלריה
"אני לא נשארת אדישה לאבני חן יפות או מול בגד יצירתי בהודו, גם אם זה לא בתקציב שלי"
(צילום: ענבל מרמרי)
איך היה לעבוד עם מעצב נוסף על החלל הפרטי? "נופי עיצבה את הבית הזה לפני 22 שנה כשבנינו אותו לראשונה, והזמנו אותה גם בסיבוב השני כדי להתאים אותו לצרכים החדשים של המשפחה. היופי בנופי הוא שהיא בונה את הבית שלך, ולא את הבית שלה. היא די נוטה להסכים עם דרישותינו כלקוחות, וכשהיא לא מסכימה – היא נעמדת על הרגליים האחוריות. כי לפעמים אנשים צריכים גבולות", מחייכת אלפסי. "לא עשינו שום דבר שלא מצא חן בעיניה".
מה היה חשוב לך במיוחד בעיצוב הבית? "שהבית מחבק אותך כשאתה נכנס אליו, אומר לבני המשפחה ולאורחים 'ברוכים הבאים'. ישראל ואני אוהבים מאוד לארח, וזה בית מאוד מאפשר ופתוח. אין לנו גדר, לדוגמה. דבר נוסף שהיה לנו חשוב זה להרגיש מוקפים בטבע ובגינה. לכן מכל חלל בבית רואים את הגינה, מה שמחבר בהרמוניה בין הפנים לחוץ".
האם יש קשר בין סגנון עיצוב התכשיטים שלך לסגנון העיצוב של הבית? "בנשמה שלי אני צוענייה – אין לי חוקים, אני לא מקובעת לכלום: תיק בן מאה שנה לצד חפצים מאיקאה, סארי צבעוני של כלה לצד כיסוי מיטה לבן. כמו שבתכשיטים בעיצובי יש שקט וניקיון אבל גם הרבה צבע, כך גם מעוצב הבית".
איך את מתלבשת בבית? "אני אוהבת להרגיש חופשייה ונינוחה, אז לבושה בעיקר בגלביות ובשמלות הודיות העשויות בדים נושמים ועדינים".
מה הפינה האהובה עלייך? "הפינה הצידית המשקיפה אל החוץ משמאל למטבח. זאת ג'איפור הקטנה עם אווירה מעט הודית, פראית, עם הירוק שבחוץ והספה הצבעונית".
היכן את נוהגת להירגע בבית? "בבונקר שלי, הסטודיו. ובים, כמובן. אנו גרים במרחק חמש דקות הליכה מהים, ובכל יום אני וישראל בעלי עושים שם הליכות".
היכן את נוהגת לשתות את הקפה שלך בבוקר? "בסטודיו".
עד כמה הדירה משקפת את אישיותך? "היא משקפת במאת האחוזים אותי ואת ישראל. יש לנו טעם דומה, ובגלל החיבור בינינו והכבוד למרחב והאחד לשנייה, למדנו לעשות פשרות עיצוביות. בהתחלה ישראל הטיל וטו על הצבעוניות של הבית או על השיש הטבעי במטבח, אבל לבסוף הגענו להחלטות משותפות".
האם יש לך חדר ארונות? "הסטודיו שלי הוא חדר הארונות שלי. אני אוהבת להחליף בגדים כל חמש דקות".
על מה את מעדיפה לבזבז יותר: כלי בית ורהיטים או בגדים ואביזרי אופנה? "אני לא נשארת אדישה לאבני חן יפות עבור התכשיטים שלי או מול בגד יצירתי בהודו, גם אם זה לא בתקציב שלי. אם יש התרגשות, אני קונה".
פורסם לראשונה: 20:09, 19.09.21
