ערב לפני ביקורנו אצל שונית חמד, הרשת סערה. השמרנות הישראלית הרימה ראש ויצאה למתקפה בעקבות שני סטוריז שיווקיים שפרסמה חמד בעמוד האינסטגרם שלה. היא הציגה סט של חזייה ותחתונים, שאותם הדגימה על גופה, והתמונות הפכו מיד לאייטם באתר הספורט one, שם צוין כי "קהל אוהדי הכדורגל לא קיבל זאת בהבנה גמורה וכמה מהם אף שלחו את הסטורי מלווה בביקורת כלפי האושיה".
חמד הייתה מופתעת מהתגובות. רק באותו שבוע דיברה בתוכנית "העולם הבוקר" של גאולה אבן-סער ברשת 13, שבה היא משתתפת כפאנליסטית קבועה, על שוויון מגדרי בעקבות חוק חדש שעבר בברלין המאפשר מעתה לנשים לשחות טופלס (ללא חלק עליון) בכל הבריכות הציבוריות בעיר. אז למה עכשיו פתאום צולבים אותה על דגמון חזייה בעיצוב שמרני יחסית?
"זה לא היה צילום פרובוקטיבי, ואין פה שום דבר ששונה מתמונה בבגד ים. להפך, אני חושבת שזה היה אפילו צנוע יותר", היא אומרת בתגובה מעט מחויכת. "מה הדליק אותם? לא יודעת. אני גם לא חושבת שאוהדי הפועל באר שבע מתעניינים בזה. אני חושבת שתמונות בבגדי ים היום יותר פרובוקטיביות מזה. אפילו הראיתי את זה אחר כך לתומר, שהוא שומר מסורת, וזה לא היה נראה לו לא בסדר. הוא סומך עליי בעיניים עצומות ואני אפילו לא מתייעצת לפני שאני מעלה דברים. יש לי חברות אוסטרליות, דוגמניות ומובילות דעת קהל, שמפרסמות ברשת תמונות עירום אמנותיות שלהן. מטושטשות כמובן. זה יפה לראות פתיחות ושוויון. הלוואי עלינו".
"לא רציתי להיות אאוטסיידרית כשאחזור לארץ"
לאחר 11 שנות נדודים בעולם וארבע ילדות קטנות, לאחרונה השתקעה המשפחה בווילה מרווחת עם בריכה צמודה בשכירות ביישוב עומר בדרום הארץ, מתוקף תפקידו החדש של תומר חמד כחלוץ הפועל באר שבע. היא, מצידה, סוללת את דרכה מחדש אל לב הציבוריות הישראלית עם תפקיד של פאנליסטית בטלוויזיה, השתתפות בשבוע האופנה האחרון והצטרפות לנבחרת השגרירות של אתר Terminal X, שאת בגדיו היא לובשת בקביעות, כולל בחלק מהצילומים בכתבה.
עם 112 אלף עוקבים באינסטגרם וערוץ יוטיוב עם למעלה מ-12 אלף מנויים, היא מג'נגלת בין סרטוני וידיאו משפחתיים, חופשות פוטוגניות בעולם ופלרטוט עם עברה כדוגמנית, כשנבחרה לנערת ישראל בשנת 2008.
מה עומד מאחורי שיתוף הפעולה שלך עם טרמינל X?
"חברות רבות, כמו טרמינל X, מעדיפות היום לייצר נבחרת של שגרירות. זה מייצר גיוון. אם פעם דוגמנית נמדדה רק לפי נתונים חיצוניים – היום המנעד רחב ומשקף גם את הגיוון שיש בחברה. ויפה לראות כיצד זה בא לידי ביטוי גם בעולם האופנה. פעם דוגמנית נחשבה למישהי רזה בגובה 1.75 מ' ומעלה – היום יש דקיקות ושופעות, גבוהות ונמוכות, מבוגרות וצעירות, אימהות ורווקות. ככה גם חברות האופנה מגיעות לקהל רחב יותר. מלבד הניסיון שלי כדוגמנית, אני מביאה איתי היום ערכים של משפחתיות, אימהות".
לפני שלוש שנים, כשנפגשנו בצילומים אחרים, אמרת שאת זקנה מדי לדגמן. עובדה שחזרת.
"אני חושבת שזה פשוט קיבל פנים אחרות. אני מאוד אוהבת את התפקיד החדש שלי כמשפיענית וגם את ההתנסות החדשה שלי בטלוויזיה. יכול להיות שאם תבוא חברת אופנה ותציע לי היום קמפיין, אני אשקול את זה".
והילדות? בזמנו הן הצטלמו איתך. זה משהו שהן עדיין בוחנות?
"הן כבר שכחו מזה. עברנו מאז כל כך הרבה, שאני לא חושבת שזה מעניין אותן. מיה הגדולה מאוד אוהבת להצטלם וגם משתתפת בערוץ היוטיוב שלנו, הקטנות זה לפי מצב הרוח שלהן. מצד שני, עכשיו כשאנחנו גרים בישראל, אני חייבת להודות שאני לא סגורה על כמה אני רוצה גם לחשוף אותן. אני לא רוצה שהן יקבלו תגובות או הערות בבית הספר. הגדולה כבר שומעת מילדים 'למה אבא שלך לא מסר להוא...' או 'יש חלוצים טובים ממנו'. אבל היא ילדה חכמה וחזקה, וגם חולת כדורגל כמו תומר".
אנחנו נפגשים בשעת בוקר מוקדמת. הילדות במסגרות, תומר באימון, היישוב עומר ישן. את רוב חייה הבוגרים העבירה חמד (36) מחוץ לישראל, כשנדדה בעקבות העבודה של תומר בין ספרד, אנגליה ואוסטרליה, שם גם הביאו לעולם ארבע בנות: מיה (תשע וחצי), אמי (חמש וחצי), לנה (שלוש וחצי) והיילי בת העשרה חודשים. לכולן שמות בינלאומיים, אבל חמד מגלה כי בכל אחד מהשמות מסתתר הקב"ה. השם אמי הוא ראשי תיבות של "אלוקים מלך ישראל" ומאחורי השם לנה מסתתר "לי נתן ה'". לעת עתה נראה כי הפסיקו את הנדודים, לפחות עד סוף השנה הבאה, אז צפוי להסתיים החוזה לשתי עונות של תומר בהפועל באר שבע.
הנדודים בעולם הם גם מה שהדביק אותה לאינסטגרם. תחילה כדי לשמור על קשר רציף עם חברות ובני משפחה, בהמשך ליצירה של קהילת עוקבות וירטואלית. כמו הרבה מפורסמות אחרות עם לא מעט עוקבות, הגיעה בהמשך פרנסה יפה בצידה. "לא רציתי להיות אאוטסיידרית כשאחזור לארץ ומצאתי את הפלטפורמה כמקום לשתף ולהתייעץ", היא מסבירה. "בסך הכול, תומר ואני חיינו די לבד בעולם וזה היה המקום שלנו לשמור על קשר. עברנו יחד שינויים, ארבע לידות, ועם הילדה השלישית גם חוויתי קושי כי היא סבלה מרפלוקס. אז התייעצתי שם עם אחרות, וגם המלצתי על הורות וטיפול בילדים מתוך הניסיון האישי שלי. היום אני מרוויחה מאינסטגרם גם כסף".
בחודשים האחרונים השתמשה חמד בפלטפורמה שלה גם כדי לתמוך במחאה הנוכחית, וגם זה הפך מיד לאייטם. "אני מגבשת היום את הדעות שלי", היא מסבירה. "לא חייתי כאן המון שנים, וניזונתי בעיקר מלראות דברים מרחוק. הרפורמה המשפטית הזו בעייתית – יש בה דברים טובים ורעים. אני מאמינה בהידברות וחושבת שהמדינה שלנו חשובה לכולם ולכל אחד יש עמדה ודרך ונקודת מבט אחרת. צריך שיהיה פה שיח מכבד ומכיל, והקשבה משני הצדדים".
כאישה וכאם לארבע בנות, הראשונים שייפגעו הם הנשים, הלהט"בים, הערבים. הנה, רק עכשיו הממשלה הפילה את חוק האיזוק האלקטרוני שהיה אמור לסייע לנשים שחוות אלימות.
"נכון, ולכן אני לא יכולה להתעלם מהנושא. אני רוצה מעמד שוויוני לנשים בישראל. אולי יש מי שרואה אותי כ'אשתו של', אבל תומר תמיד פרגן לי ודוחף לשוויון. אני מאמינה שזו גם חובתם של הגברים לתמוך בשוויון הזה – שנשים יהיו שוות גם בשכר לגברים, בכל הסקטורים".
"יש בינינו חוזה זוגי לא כתוב"
שונית ותומר הכירו בחטיבת הביניים בקריית טבעון. שני ילדים בני 13, שהפכו חמש שנים מאוחר יותר לזוג. ביוני הקרוב יחגגו עשר שנות נישואים, וחצי חיים יחד. הקריירה הבינלאומית שלו הוציאה אותם למסע ארוך באירופה ובאוסטרליה, מסע משנה חיים שחיזק את הזוגיות שלהם מצד אחד, וגם סייע להם למצוא את החוזקות שלהם כאינדיבידואלים. בין לבין, היא הספיקה להשלים שני תארים: תואר ראשון בחשבונאות ותואר שני במנהל עסקים ושיווק. למרות שמהצד הנדודים האלה בעולם נראים פוטוגניים, חמד גם יודעת להצביע על הקשיים.
"בכל פעם מחדש נשמטת לך הקרקע מתחת לרגליים ואתה נדרש להתחיל הכול מחדש, אפילו בדברים קטנים כמו מספר טלפון, חשבון בנק, רהיטים לדירה. לוקח חודשים לטפל בזה", היא אומרת, "וזאת בנוסף לקשרים החברתיים שלך כאדם וגם של הילדות. וכל שנתיים אתה עובר למקום חדש וגם נדרש לפעמים לשפה אחרת. עם הזמן למדתי להסתכל על הטוב, על היתרונות: שפות חדשות, היכרות עם אנשים חדשים, חשיפה לתרבויות אחרות. זה מעצב ומקדם אותך כאדם. היום אני יודעת שאת המקצוע שלי אני יכולה לעשות מכל מקום בעולם, למעט אולי טלוויזיה, אבל אני מאמינה שגם אם אסע ואחזור, יהיה לי פה מקום. ואם לא, אעבוד קשה כדי שיהיה לי מקום".
גם היית בהיריון כמעט כל שנתיים. זה משהו שתכננת מראש?
"רציתי משפחה גדולה ואני עדיין רוצה חמישה ילדים. הגעתי ממשפחה קטנה של ניצולי שואה: יש לי אח אחד וגם להורים שלי יש אח אחד. תומר, לעומת זאת, מגיע ממשפחה גדולה. הם ארבעה אחים, ותמיד כשביקרתי אצלו ראיתי כמה זה כיף משפחה גדולה".
12 צפייה בגלריה
"כשגרנו בפלמה בספרד היה לי ארון מלא בגדי ים, מאות, שמסרתי את רובם כשעזבנו לאנגליה"
(צילום: ענבל מרמרי)
יכול להיות שגם היה לך נוח יותר לעשות ילדים בחו"ל? בכל זאת, היה לך זמן פנוי.
"על פניו זה נשמע נכון, אבל הייתי שם לבד", היא מתחילה לדמוע. "אתה יודע מה זה להיות אימא בלי תמיכה מסביב? זה הכי קשה בעולם. זה לא שאני יכולה לקרוא לאימא שלי שתבוא לעזור לי. זה לא קל. גם עכשיו כשאני עם ארבע ילדות קטנות בעומר ואימא שלי בקריית טבעון, זה לא כזה פשוט, אבל אתה לומד לייצר סביבך מערכים של חברים ועזרה".
המרחק מהארץ הופך את הזוגיות לחזקה יותר?
"זוגיות זו עבודה. יש אתגרים, אבל לתומר ולי יש תקשורת בריאה ופתוחה. אנחנו משתפים אחד את השנייה בהכול, ויש בינינו חוזה זוגי לא כתוב".
תסבירי.
"יש לנו מעין חוזה שמשתנה עם הזמן והחיים: התחלנו כזוג צעיר ללא ילדים והיום אנחנו הורים לארבע בנות. אנחנו עוברים מדינות, הקריירה מתפתחת, כל הזמן צריך לפתוח ולדבר על הזוגיות שלנו. הקשיים, היכן אנחנו יכולים להשתפר. עכשיו, לדוגמה, שנינו עסוקים, אבל בעוד שנה וחצי תומר יכול לקבל הצעת עבודה בחו"ל ושוב נעזוב. החיים דינמיים".
12 צפייה בגלריה
"יש אתגרים, אבל לתומר ולי יש תקשורת בריאה ופתוחה. אנחנו משתפים אחד את השנייה בהכול"
(צילום: ענבל מרמרי)
המעברים בין יבשות ומדינות הקרינו באופן טבעי גם על המלתחה שלה. כל שנות חייה הבוגרים חיה חמד מחוץ לישראל, מה שהשפיע על הטעם האישי שלה, אבל גם לימד אותה כיצד להיטמע בחברה בכל מדינה שאליה הגיעו. "ניסיתי ללמוד מה המגמה והסגנון, ולהתאים את עצמי לזה", היא משתפת. "בספרד, לדוגמה, רשת האופנה דזיגואל עם הבגדים הצעקניים והצבעוניים מאוד פופולרית, אז הייתי נכנסת כדי לקבל השראה ולרכוש פריט או שניים כדי לשלב במלתחה. ברוב המקרים די התאמתי את הדברים לסגנון האישי שלי, שהוא שילוב בין מראה נונשלנטי של ג'ינס וטי שירט לשמלות ערב כשאנחנו יוצאים לבלות".
"נאלצנו גם להיפטר מהמון בגדים וחפצים כשנדדנו ממדינה למדינה. כשגרנו בפלמה בספרד היה לי ארון מלא בגדי ים, מאות, שמסרתי את רובם כשעזבנו לאנגליה. מזג האוויר שם פחות אפשר את זה. אני טיפוס מאוד סנטימנטלי, אבל לא יכולתי לשמור הכול בארגזים, אז כבר היה עדיף לתרום ולחלק את זה. צריך לזכור גם שעם כל מעבר, הבתים שגרים בהם משתנים: בברייטון, לדוגמה, גרנו בבית גדול עם גינה, ובלונדון עברנו לדירה בהייד פארק שבמרכז העיר. אז עם השנים, לומדים לשחרר וגם לשמור על הפריטים החשובים".
הנה כמה פריטים שהיא שמרה בארון
"לאורך השנים שבהן תומר משחק, בכל קבוצה שבה הוא שיחק הייתה לי חולצה שלו שהותאמה למידותיי. גם לילדות יש. זה היה רעיון של תומר, והייתי לובשת את החולצה למשחקים".
"המשקפיים האלו עברו מסבתא שלי לאימא שלי, ומאימא שלי אליי. עד היום אני לוקחת לאימא שלי דברים מהארון. וזה לא שהארון שלי לא מפוצץ".
"אני אוהבת את החולצה הזאת. היא מקושטת בחרוזים ופאייטים, ויש בה משהו על-זמני. לא יכולה להסביר את האהבה שלי לחולצה, פשוט אוהבת אותה".
"כשתומר שיחק בליגה הספרדית, חלמנו להגיע לליגה האנגלית. נסענו לחופשה בלונדון ולפגוש את יוסי בניון, שבדיוק שיחק אז באותו זמן באנגליה. היה קור אימים, אז רכשנו את הכובעים האלה והם מזכירים לנו את התקופה ההיא ואת החלום לשחק באנגליה".
"זאת פיג'מת ההריונות שלי. הכיתוב האופטימי שלה מלווה אותי כל הזמן. אני אדם אופטימי ורואה טוב, ובכל מקום שאני מגיעה אליו אני משתדלת לראות את הטוב שבו".
"כשסבא וסבתא שלי ברחו מהשואה, היו להם מטבעות זהב שהם נתנו לנוצרים כדי שיעזרו להם להסתתר. הם הגיעו ממשפחה אמידה והיה להם מפעל של סבונים, ובזמן המלחמה הם החביאו מטבעות זהב שעזרו להם לברוח ולהינצל. הם ברחו ממקדוניה, שהייתה יוגוסלביה בעבר, והתחנה הראשונה שלהם במסע הייתה אצל משפחה אלבנית, שלאחר המלחמה זכתה בתואר חסידי אומות עולם על כך שעזרה למשפחה של סבא שלי להינצל. בתום המלחמה נשארו להם 15 מטבעות והם נתנו לכל אחד מבני המשפחה מטבע, ומכל מטבע עשינו שרשרת. בזכות המטבעות האלה אנחנו חיים".
