באחת הסצנות המעניינות בסרט הקולנוע התיעודי Fresh Dressed משנת 2015 של העיתונאי, העורך והסופר סאשה ג'נקינס – אושיית היפ-הופ ותרבות אמריקנית – מספר אחד המרואיינים, הלבוש מכף רגל ועד ראש בבגדי המותג פולו ראלף לורן (Horsey, בשפת הרחוב), על הקשר בין אופנת פנאי שהייתה מיועדת לאוכלוסייה לבנה אמידה ואימוצה על ידי קהילת ההיפ-הופ השחורה. או במילים אחרות, היחסים בין כסף לבן לצעירים שחורים. "לא היו לי רהיטים בבית, אבל הארון שלי היה מלא בחולצות של פולו ראלף לורן", אמר והוסיף כי התשוקה שלו ושל חבריו הייתה לרכוש בגדים בחנות הדגל של המותג בשדרה החמישית במנהטן. ללבוש חולצה של פולו יצר מסר כלפי חוץ: "יש לי כסף, אני שווה משהו", כפי שכותב הראפר Thirstin Howl the 3rd.
אחת הסוגיות המסקרנות שהסרט בחן היא הפיכת ההיפ-הופ מתופעת שוליים למיינסטרים ממוסחר, מה שלימים גם עיצב את אופנת ההיפ-הופ עם ריבוי לוגואים ושרשראות בלינג. בסרט מסופר כי המעצב טומי הילפיגר הגיע בשנות ה-90 לשכונות השחורות, וכמו סוחר סמים עבר בין הנערים וחילק בחינם בגדים בעיצובו כדי שילבשו אותם. עם היחלשות מגמת ההיפ-הופ בשנות ה-90, הלקוחות של הילפיגר נעלמו – אך לורן דילג מעל המשוכה. "לראלף לורן יש קהל לבן, והוא היה מאוד מוערך בסצנת ההיפ-הופ, אבל הוא לא נפגע מהטרנד שנעלם", הסביר ג'נקינס בריאיון שערכנו איתו עם יציאת הסרט, "בניגוד להילפיגר, ראלף הצליח לייצר סגנון על-זמני. גם מאוד מכבדים אותו בארצות הברית. לאף אחד אין משהו רע להגיד עליו".
הנצחיות של ראלף לורן, ובעיקר של חולצת הפולו שהשיק בשנת 1972, חוגגת בימים אלו יובל בספר חדש, Ralph Lauren's Polo Shirt (הוצאת Rizzoli) שהושק הבוקר (חמישי) בחנויות המעצב בישראל ובאתר פקטורי 54 המייבא את המותג. לכאורה, מדובר בחולצת כותנה עם צווארון ורקמה קטנה בצד החזה של רוכב פולו על סוס האוחז בידו מחבט מעץ. למעשה, מדובר בפריט לבוש שאינו משמש רק ככסות. הוא מסמן ומסמל השתייכות, מעמד, הצלחה. אם תרצו, הגשמת החלום האמריקני, או כפי שניסחה זאת מודעת המותג משנות ה-70 בדיוק רב: The Birth Of An American Classic. לא פחות.
בהקדמה לספר כותב במאי הקולנוע האמריקני קן ברנס כי "כשאתה לובש חולצת פולו, אתה עסוק מיד באירוניה עמוקה בין להיות ייחודי, אבל גם – בגלל שכל כך הרבה אחרים בעולם לובשים אותה – שייכות". בטקסט הקצר הוא מתפייט על החולצה, תוך שהוא מטעין אותה בדמוקרטיזציה – מדומיינת, כמובן – בינלאומית: מילד ניגרי צעיר שמשחק כדורגל ועד נשיא ארצות הברית לשעבר רונלד רייגן שצולם על מדשאות הבית הלבן עם אשתו ננסי והכלב רקס, כשהוא לבוש חולצת פולו בצבע צהוב בננה. והוא לא הנשיא האמריקני היחיד שבחר ללבוש פולו. תחת הקטגוריה "היכל התהילה" בספר מצולמים נשיאים רפובליקנים לצד דמוקרטים לבושים בחולצת פולו קלאסית, ביניהם ביל קלינטון, ג'ורג' וו בוש האב והבן, ברק אובמה וג'ו ביידן.
מגברים ועד כלבים
ראלף לורן (ליפשיץ, במקור) נולד וגדל בברונקס, ניו יורק, למשפחת מהגרים יהודית מבלארוס. הוא החל את דרכו בתעשיית האופנה הניו יורקית בסוף שנות ה-60 כמעצב עניבות תחת המותג "פולו", ובשנת 1971 חשף לראשונה את לוגו רוכב הפולו בקולקציית חולצות לנשים. רק שנה מאוחר יותר "המציא" את חולצת הפולו – שיועדה בתחילה לגברים כשהיא עשויה מאה אחוז כותנה, וכיום נמכרת בכ-70 גוונים שונים לגברים, נשים, ילדים, טף וכלבים. כן, גם להולכים על ארבע מוגשת קולקציה ייעודית המופיעה בין 544 עמודי הספר עב הכרס.
"כשיצרתי את החולצה בשנת 1972, כולם הגיבו אליה", כותב ראלף לורן בהקדמה אישית לספר, כשלצידו מופיע שער מגזין טיים משנת 1986 בכיכובו – עניין נדיר כשלעצמו שפניו של אופנאי מתנוססות עליו. "אולי זה היה האופן שבו הצווארון עמד, פתח הצווארון או ההתרגשות מהצבעים הרבים שבהם ייצרנו אותה. רציתי שהחולצה תהפוך לחלק מהחיים של האדם שלבש אותה. מעולם לא ידעתי שאחרי 50 שנה זה יהפוך לאייקון אישי כל כך בכל העולם. מה שאני עושה תמיד בא מהדרך שבה אנשים חיים. זה כן ומכל הלב, ואני מקווה שזה מה שנוגע במגוון האנשים שלובשים את הפולו שלי ואת כל הבגדים שלי".
מעבר על 400 התצלומים בספר, מציג את קשת האנשים שמצולמים בחולצת הפולו: בני משפחת המלוכה הבריטית, ספורטאים (בעיקר רוכבי פולו), מוזיקאים, פוליטיקאים, כוכבים וכוכבות – מבריטני ספירס וליאונרדו דיקפריו, ועד בר רפאלי במכנסוני ג'ינס וחולצת פולו לבנה, דוגמניות כמו כרמן קאס וברוק שילדס, אשת התקשורת אופרה ווינפרי, ומי לא, בעצם. בריאיון למגזין האופנה W הסביר דיוויד לורן, בנו של המעצב, כי מה שהופך את החולצה לפריט נחשק הוא "שאנשים מרגישים כאילו הם חלק ממשהו גדול יותר; זו הזדמנות לביטוי עצמי ודרך לקחת חלק בגרסה שלהם לחלום האמריקני".
הספר החדש (שיימכר ב-179 שקל בישראל, או ב-30 דולר לא כולל דמי משלוח באמזון) אינו מחקר אנתרופולוגי או סוציולוגי על הבגד, אלא בעיקר מפגן כוח אמריקני על מעמדה המיתי של חולצת הפולו שנמצאת בקולקציית העיצוב הקבועה במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק. כולם בספר יפים, חייכנים, בריאים, וכחלק מהתקינות הפוליטית של אמריקה, תמצאו בו שלל ייצוגים. חבל, לדוגמה, שהפרק על אימוץ החולצה על ידי קהילת ההיפ-הופ – נקודת מפנה בפופולריות שלה – נדחק לעמוד 500 בספר, קצת אחרי קטגוריה מורחבת בת ארבעה עמודים על עוגות שנוצרו בדוגמת החולצה. יותר משבחירה זו מעידה על תנועת ההיפ-הופ, היא מצביעה על בחירות עריכה תמוהות.
"בסופו של דבר, זה אף פעם לא היה על חולצה, אלא על דרך חיים", כותב לורן בספר, כשאחד הדברים שעליהם הוא מצביע – כמו גם בראיונות נוספים שהעניק לאורך השנים – הוא האופן שבו מתיישנת החולצה, ערך חשוב בעידן של קיימות. אין ספק שחולצת פולו שפגשה מכונת כביסה יותר מפעם אחת, נראית טוב יותר על הגוף ועל הקולב מאשר חולצה חדשה על המדף. כחלק ממטרת המותג להציע חוויה בת קיימא המותאמת לרוח הזמן, בחרו בראלף לורן להשיק מספר מצומצם של עיצובי וינטג' ואספנות שנבחרו מתוך אוסף במהדורה מוגבלת של חולצות פולו שתוקנו בעבודת יד על ידי אמנים מפלטפורמת העיצוב המעגלי Atelier & Repairs בלוס אנג'לס. קולקציית הווינטג' תימכר במספר חנויות בודדות בעולם ולא תגיע לארץ. עם זאת, בעוד כחודשיים, עם פתיחת החנות החדשה של המותג בקניון רמת אביב, יוצעו פריטים בהתאמה אישית של Create Your Own (CYO), הכוללים מבחר של עיצובים לצד האפשרות לרקום אותיות וסמלים על כל שרוול.
