ליהי טולדנו (22), מוזיקאית, זמרת, יוצרת ושחקנית
צפו: סודות היופי של ליהי טולדנו מול המראה
(צילום: טל שחר)
ליהי טולדנו, איך הכול התחיל?
"קודם כל, שרתי עוד לפני שדיברתי. זו קלישאה להגיד את זה, אבל זה נכון. הייתי ילדה עם קוצים בתחת. כל מה שרציתי זה להושיב את המשפחה שלי על הספה, כשאני עולה על המפלס של שתי המדרגות מולם והם יודעים שהגיע הרגע שאני עושה את הקטע עם השיר והמונולוג. זה משהו שהיה בתוכי עוד לפני שידעתי מי אני בכלל. זה התבטא בכל מיני דברים. הייתי בלהקות נוער, השתתפתי בכל הטקסים בגן יבנה. האמת, בגן יבנה יש הרבה ילדים שאוהבים לשיר. זה מה שעשינו כל הזמן. בגיל 15 עברתי ללמוד בתלמה ילין ושיניתי ב-180 מעלות את כל החיים שלי".
באיזה מובן?
"בכלל הלכתי ללמוד שם תיאטרון. רציתי לחזק משהו שהייתי פחות טובה בו. חשבתי שלגעת בטקסט ממקום תיאטרלי, יכול לעזור גם ליצירה שלי וגם להגשה שלי כזמרת. כל כך היה ברור לי מה אני רוצה לעשות, אז לקחתי בחשבון את כל מה שיכול היה לעזור לי להגשים את זה".
ידעת שתהיי זמרת, כי כל המשפחה שלך זמרים? אבא שלך הוא אבי טולדנו, דוד שלך הוא עופר לוי ואחיך הוא אורי (קיימא) טולדנו.
"אני חייבת להגיד, שהדרך המקצועית שלי מאוד עצמאית. כל בחירה שעשיתי הייתה עצמאית, מהפרטים הכי קטנים ועד הכי גדולים. בתוך כל זה, הגעתי לתלמה ילין ולמדתי שלוש שנים תיאטרון. הגעתי ממחוז הפרחות למחוז ההיפסטרים. בשנתיים הראשונות, היו קוראים לי שם 'המתולתלת עם השקיות', כי הייתי נוודית שמסתובבת בין הבתים של האחים שלי והחברים שלי. הייתי קמה כל בוקר בחמש וחוזרת ב-12 בלילה, ובין לבין גם היו כל הבגרויות. זו הייתה טרפת. הפכתי מילדה בגן יבנה לבן אדם שלא רואה את ההורים שלו".
היית פרועה?
"המראה שלי מטעה. אני מאוד קפדנית וחנונית. אני פרועה בדברים אחרים. הרצון להגשים את עצמי זו מטרת-על. אני עושה הכול בשביל זה. השינוי הכי משמעותי, הרגע שבו התדמית שלי קיבלה תפנית בעלילה – היה כשהוצאתי שני סינגלים. הייתי אז עם רוברטו, כשאין לי מושג מי אני – מי אני כמוזיקאית, מי אני כבן אדם, איזו זווית שונה אני יכולה להביא בנוף הישראלי. זו הייתה תקופה של גיל העשרה. הייתי כל כך לא מחוברת לעצמי. כשהלכתי ל'כוכב הבא', לא הייתי מגובשת. לא ידעתי שאני אוהבת בנות. לא ידעתי כלום. קרו אז הרבה דברים שעיצבו אותי, שעוד לא היו אצלי במערכת. בגלל זה העיפו אותי מ'הכוכב הבא' אחרי שני שלבים. היה אז הד מאוד גדול סביב זה. זה היה לפני הקורונה. וזה קרה, כי עוד לא הייתי אני. הייתי בת 17 והייתי יהלום לא מלוטש. היו הרבה צבעים שאהבתי בי, אבל הם עוד לא היו משובצים במקום הנכון. אחד הדברים הטובים שקרו לי זה שלא התקדמתי שם. קיבלתי את הסטירה, והבנתי שאני חייבת לשבת ולכתוב על מה אני רוצה לדבר במוזיקה שלי. איך אני גורמת לעצמי להיות בפוזיציה אמיצה. איך אני צוללת לתוך המקומות בתוכי שמפחידים אותי, שלא קל לי בהם. ואז באמת כתבתי. התחלתי לעשות EP – אלבום קצר עצמאי, אבל בסוף החלטתי לגנוז אותו, כי הבנתי שהוא רחוק ממני. אחרי 'הכוכב הבא' לא התקרבתי אליי, אלא התרחקתי. אבל גם זה טוב, כי שם בדיוק הבנתי איך אני הולכת להתקרב אליי".
ומה קרה אז?
"בצבא התקבלתי גם לתיאטרון צה"ל וגם ללהקה צבאית, ובסוף שירתי בשניהם, כי התקבלתי למחזמר של התיאטרון וגם הופעתי עם נגנים ברחבי הארץ. בהמשך התחלתי לעבוד על האלבום הראשון שלי, שהוצאתי בפברואר האחרון. הוא כולו ממש על החיים שלי. עשיתי אותו במשך שנתיים. מאז אני רצה בהופעות בכל הארץ. אני פוגשת את הקהל שלי, שמבחינתי היו קודם איקסים, כי הכול היה אינטרנטי. זה היה ממש מטורף. ב-16 בספטמבר תהיה לי הופעה בבארבי".
7 צפייה בגלריה
"כשהלכתי ל'כוכב הבא', לא הייתי מגובשת. לא ידעתי שאני אוהבת בנות. לא ידעתי כלום"
(צילום: טל שחר)
במקביל היו לך גם תפקידי משחק.
"כן, שיחקתי בטלוויזיה, בקולנוע וכמובן ב'מרי לו'. השתתפתי בסרט 'זברות', שיצא בקרוב. בטלוויזיה יש את 'מיוחדת'. זו כבר העונה השנייה בכאן חינוכית. יש לי גם את 'מי שמע על חווה ונאווה' ביס ואת 'תלאתה', סדרה בניקלודיאון, ואני משתתפת בעונה החדשה של 'מחוברים', שתעלה באוקטובר בהוט".
עסוקה בלי הפסקה.
"זו טרפת".
עם יד על הלב, הייחוס המשפחתי עזר לך?
"אני לא ממש מרגישה שזה נוגע לי בקריירה. לא כי אני רוצה להיות פוליטיקלי קורקט, פשוט אין שום קשר מוזיקלי בינינו. לכל אחד מאיתנו יש את הסגנון המוזיקלי שלו. אח שלי הוא רוקסטאר ששר באנגלית, ואני בכלל עפרה חזה. אבא שלי זה אבי טולדנו ואני לא מרגישה שזה קשור. הקריירות שלנו לא נפגשות, הן מקבילות. המעורבות המוזיקלית המשפחתית באה לידי ביטוי רק אחרי הקידוש בשישי, כשכל אחד תופס כלי ומנגן. אבל לא בתוך הקריירה שלי. אני לא מרגישה שהייחוס המשפחתי עוזר לי או מלחיץ אותי".
בסך הכול, בחורה קוּלית.
"משתדלת להיות. יש בי מן העטרה ליושנה. אני מנסה לעשות כבוד למוזיקה הישראלית הישנה ולתת לה מקום, במיוחד בימים אלה. אני מרגישה שיש שילוב במוזיקה שלי, שמזכיר את עפרה חזה, ריקי גל ומתי כספי. בסוף, הטקסטים שלי מאוד נוקבים ומאוד ספציפיים. בתוך ההרמוניות המוזיקליות, אני מכניסה משפטים כמו 'מה חסר לך בחולון, שאת באה עד אליי'. בדיוק השילוב בין החיים ב-2024 בישראל לבין המוזיקה הישראלית הישנה שגדלתי עליה".
יותר קל להיות היום בת לוקחת בת?
"ברור שיותר קל. זו תקופה אחרת. אנחנו עוד לא במקום שהיינו רוצים להיות, אבל לאט-לאט מנרמלים את הדבר הזה, שהוא כל כך נפוץ. זה הזוי שזה עדיין לא נורמלי".
עדיין יש סטיגמות ישנות בנושא הלבוש המגדרי או שזה מאחורינו?
"אני חייבת להגיד שאנחנו עושים דרך מאוד יפה, כי גם בר רפאלי שהיא מודל הנשיות והעדינות, יכולה לזרוק על עצמה סווטשירט גדול עם מכנסיים רחבים ועדיין תיראה נשית. אני מרגישה את זה גם עליי. אני משלבת את הנשיות והגבריות ביחד. לובשת בלייזר גדול עם גופייה, או חולצת בטן עם מכנסיים גבריים ועקבים סופר-גבוהים. אני משלבת את כל הצדדים שבי, את הטום בוי ואת הנשי. יש לזה הרבה מקום. בחורה סופר-נשית יכולה ללבוש בגדים שהכי נוחים לה ולא מבליטים שום דבר, ועדיין להיחשב הבחורה הכי יפה. אנחנו עושים דרך".
לבת הזוג שלך, רייצ'ל ברכה, יש רקע דומה. היא הבת של שלומי ברכה ממשינה ושל השחקנית אביגיל אריאלי, והיא גם בעולם הבידור – המנהלת האישית של עדן גולן. איך זה מסתדר?
"אנחנו נמצאות במקצועות משלימים, ובוחרות לעבוד בנפרד. אם נעבוד יחד, נקבל ג'ננה וניפרד. אממה, יכול להיות שזה ישתנה בעתיד. בקשר לקריירה של עדן גולן, זו גאווה בשבילי שבת הזוג שלי נוסעת לאירוויזיון והן טסות, מייצגות את ישראל ועושות קריירה. אני לא רוצה שהיא תשב בבית ותסתכל עליי עובדת. הבחורה פורחת וזה כיף. ברור שלפעמים זה מתנגש מבחינת הלו"ז שלנו. שתינו בחרנו בחיים מאוד דינמיים. זו רכבת הרים. אנחנו מתמודדות עם הכול בבגרות, ובינתיים צולחות את זה. כבר שנה ביחד".
מה היו עד כה רגעי השיא שלך, לטוב ולרע?
"שלב הביניים בין לסיים את 'הכוכב הבא' לבין להבין מה אני רוצה לעשות עם עצמי – היה שלב שמאוד סבלתי בו. הייתי בחיפוש ולא האמנתי בעצמי. זה היה להסתכל במראה ולא לאהוב את מה שאני רואה. אבל זו גם הייתה תקופה מאוד חשובה. אני ממש מאמינה שמהמקומות הנמוכים אני לומדת הכי הרבה. אז אני מעדיפה שיהיו לי כמה שיותר כאלה, כדי שאמשיך לצמוח.
"רגע השיא, היה מופע ההשקה שעשיתי לאלבום שלי ברידינג בחודש מרץ האחרון. זו הייתה הפעם הראשונה שפגשתי את הקהל שלי. האורות נדלקו ואני רואה אלף איש, שצורחים את האלבום שלי שיצא חודש וחצי קודם לכן. זו תמונה שאני מאחלת לעצמי לא לשכוח לעולם. זה רגע שאני מעריכה, כי קרעתי את התחת בשבילו. חלום שהתגשם. פעם ראשונה שאני שומעת את הקהל שר את השירים שכתבתי והלחנתי. זה היה בשבילי רגע היסטרי ממש".
הייתה חוויה שעיצבה אותך?
"איפשהו בצבא הייתה לי פרידה, שממש התפרקתי ממנה. זה היה אחרי היציאה מהארון, אחרי כל התהפוכות ואחרי מלא הקרבות. ופתאום הכול התנפץ לי. זו תקופה שכל החברים שלי היו החברים של האקסית שלי. ואני כבר הייתי רחוקה מכל החיים שהיו לי קודם. אבל אז גם התחלתי במגעים עם יוניברסל, שזו חברת התקליטים שהחתימה אותי. התחלתי לכתוב את האלבום אחרי הפרידה. חשבתי איך אני בונה את עצמי מאפס, כשאין לי בן אדם אחד בעיר הזאת, תל אביב. התחלתי גם למלצר והייתי מאוד מושקעת בלהבין את עצמי. אבל אלה היו בדיוק הרגעים שמשהו הסתדר לי שם, גם מוזיקלית. אחרי הפרידה גנזתי את ה-EP. בתקופה הזו הבנתי שההתרחקות מהמוזיקה שלי שוות ערך להתרחקות שלי מעצמי. התחלתי אז לשמוע ריקי גל באוטובוס בדרך לפסיכולוגית. הבנתי שאם אני רוצה או לא רוצה, זו הזמרת שאני: אני נשמעת כמו מפעם, אני אוהבת בנות, יש בי שילוב בין פרחה להיפסטרית. אני משהו מאוד מורכב. זו כל החבילה. כשהבנתי את זה, הכול התבהר לי. חצי מהשירים באלבום הם על האקסית, ובסוף זה היה הניצחון האישי שלי להשלים עם מי שאני".
את שלמה עם המראה שלך?
"אני בדרך לשם, עובדת על זה. אנחנו חיים בעולם של מדיה, שלא פשוט לגדול בו ולאהוב את עצמך. אני עובדת בזה יום יום".
מה דעתך על הזרקות וניתוחים פלסטיים, בעד או נגד?
"אני יודעת על עצמי, שאם אתן זריקה הכי קטנה – לא אוכל כבר לעצור. אז אני לא מתחילה עם זה בכלל, לא נוגעת בדבר הזה. אבל אני לא יכולה להבטיח מה יהיה בעוד כמה שנים".
עשו לך פעם פשלת טיפוח?
"פעם צילמו אותי לפוסטר של סדרה. זה היה קיץ והשיער שלי היה פחות שחור וצבעו לי את הגבות לגוון שחור-שחור. עכשיו הפוסטר חזר, לקראת העונה השנייה של הסדרה, ואני שוב מתמודדת עם זה. חוץ מזה, לא עשו לי עוד פשלות. אני מאוד מקפידה שלא יקרו יותר".
יש לך טיפ טיפוח מנצח?
"נוחות היא הכול. אני באמת מאמינה שככל שאנחנו יותר טבעיות ומשוחררות – אנחנו יותר יפות. אני הולכת ככה רעננה גם בימים שיש לי שחור מתחת לעיניים. אנחנו הכי מרשימות בלי להתאמץ. פעם הייתי מפוצצת את עצמי בפודרה. נגמלתי מזה. היום אני בעד רעננות".
ספרי על שגרת הטיפוח שלך.
"אני הולכת לפולה בליק לטיפולי פנים ואת הגבות אני עושה אצל דורית גבות. אני משתמשת רק בחומרים של פולה: בסבון, ברפידות, בסרומים ובקרמים שלה. יש לי קרם לכל אזור בפנים, כי העור שלי מעורב, וגם קרם הגנה שלה. אני אפילו מקפידה לעשות את המסכות שלה כמה פעמים בשבוע. איפור – אני קונה את הכי זול בסקארה. אין לי בתיק אודמים יקרים. יש לי ג'ל גבות נדיר של עדה לזורגן, שהכרחתי מאפר על הסט לתת לי. ליום-יום אני לא מתאפרת בכלל".
מה לגבי הגוף?
"אני מורחת קרם גוף של פנינה רוזנבלום. הבושם שלי תמיד משתנה. כרגע אני אוהבת את ורסאצ'ה. זה הצד שבי מגן יבנה. ציפורניים אני אוהבת לעשות לצילומים ולהופעות. ביום-יום הן קצרות בלי לק, כי אני בעד נוחות".
איך את מטפלת בתלתלים?
"תומר דוידוב מיפו הוא הספר שלי מאז גיל 17. אני חופפת פעם בשבוע, שמה גלייז ומוס על שיער רטוב ומייבשת עם דפיוזר".
יש לך שגרת תזונה וכושר?
"אני עושה פילאטיס מכשירים בין פעמיים לשלוש בשבוע, תלוי בזמן הפנוי שיש לי. גם הצגות והופעות זה כושר מטורף. אני יכולה לישון כל היום ולהופיע רק פעמיים בשבוע – ואני מסודרת. לגבי תזונה, אני מקפידה על איזונים".
איזו עצה היית נותנת לעצמך הצעירה עוד יותר?
"הייתי אומרת לעצמי: תירגעי, סבלנות, תהיי בטוחה בעצמך ותאמיני, כי הייתי ילדה מאוד אימפולסיבית, חסרת סבלנות וחסרת ביטחון. הייתי רוצה לתת לעצמי משני הדברים האלה".
