ליסה
סליחה, במי מדובר? ליסה מאנובאן, הידועה רק בשמה הפרטי – כמו שר או מדונה – היא זמרת תאילנדית בת 25 הפועלת בקוריאה כחלק מלהקת הבנות הסופר-מצליחה בלאקפינק. ליסה היא לא רק חלק מסצנת הקיי-פופ ששוטפת את העולם, אלא גם אחת מנציגות מודל היופי האסייתי שמשתלט על תחום האופנה ומתווך לענף הכל כך בלונדיני הזה ערכים פחות מקובלים של יופי. כלומר, לא לגמרי, כי ליסה, בדיוק כמו שלוש הבנות האחרות בלהקה, היא סוג של ברבי מכף רגל ועד ראש, והתווים האסייתיים שלה מרומזים בלבד. ועדיין, יש משהו מרענן בפגישה עם המודל החדש אך הקל לעיכול הזה של יופי אקזוטי על שערי מגזיני האופנה.
ליסה נולדה לאם תאילנדית ולאב שוויצרי, ועברה לקוריאה כדי לפרוץ ולהיות חלק מאימפריית הקיי-פופ שמייצרת בעיקר הרמוניות פופיות קליטות, מראה מלוקק (במיוחד של להקות הבנים הקוריאניות, שגורמות לוואן דיירקשן להיראות כמו חבורת חוטבי עצים מסוקסים), תנועות ריקוד אחידות, וכמויות של מעריצים פעוטים במיוחד.
ליסה עברה את האודישנים המפרכים של חברת YG, שמולכת על תעשיית הפופ הקוריאנית, אשר הכשירו אותה להיות חלק מההרכב בלאקפינק. לאחרונה היא החלה לתחזק, במקביל, קריירת סולו בשירה, עבודות דוגמנות שהולכות ותופסות נפח עולמי, והשתתפות בתוכניות ריאליטי. כל אלה מסייעים לה בבניית המותג "ליסה", הופכים את ערוץ היוטיוב שלה לתופעה ויראלית, ומכתירים אותה ככוכבת הקיי-פופ עם הכי הרבה עוקבים באינסטגרם.
למה אייקון? ליסה היא הפנים הכי אופנתיות (אבל ממש לא היחידות) של סצנת הפופ הקוריאנית ושל השתלטות הטרנד האסייתי על התרבות הפופולרית העולמית. יחד עם צ'נג הו יון, הדוגמנית היפהפייה שכיכבה בלהיט המטורף של נטפליקס "משחק הדיונון", ועם חברותיה בבלאקפינק – ובעיקר המתחרה שלה על שערי המגזינים והקמפיינים, רוזה – היא יוצרת תרגום אנושי של נערות מנגה יפניות.
במסע מהקומיקס אל המציאות, ליסה היא ההתגשמות המושלמת של הפנטזיה המצוירת: דוגמניות שמשלבות תווי פנים מערביים עם אסייתיים שמופיעים על גוף נערי, ומתקשטות בפאות צבעוניות, איפור דרמטי וביגוד אקסצנטרי.
מדגמנת בתצוגת אופנה של סלין
חוץ מלשיר, יחד ולבד (והיא עושה את זה לא רע בכלל עד כמה שאני יכול לשפוט בתוך כללי הז'אנר הזה, שאם לומר את האמת, לא ממש נמצא בפלייליסט שלי), ליסה מחזקת את מעמדה כאושיית אופנה וכדוגמנית מבוקשת בהתהוות. הרי במסגרת הדרישות העכשוויות, בשביל להיות מולטי-טאלנט אי אפשר להסתפק רק בפנים יפות.
ליסה היא הפרזנטורית של מותג הקוסמטיקה הדרום קוריאני מון-שאט ושל חברת האיפור מאק. היא גם הפרזנטורית הכי מתוגמלת של מפעילת הטלפונים הכי גדולה בתאילנד ומובילה קמפיינים של סמסונג ושל אדידס, כשהיא לא עסוקה באלה של סלין ובולגרי.
היא כיכבה על שער המגזין הרפר'ס בזאר התאילנדי, שאזל מהמדפים במהרה, ולאחרונה הצטלמה לשער של מגזין Elle קוריאה. בקיצור, פתחו טלוויזיה או דפדפו במגזין אופנה, ורוב הסיכויים שתפגשו אותה שם.
למה לא? ליסה ובלאקפינק הן מיצג משקף של תעשייה שהתברגה בפסגה של המוזיקה הפופולרית בעולם, ומוכיחה שלפופ הקוריאני, כמו גם למודל היופי שמציגים חבריו, יש חיים מחוץ לסרטוני טיקטוק. אבל, בסופו של דבר, מדובר במוצר תעשייתי ומהונדס. הבנות של בלאקפינק הן, יותר מהכול, הולוגרמות – או לפחות כך הן נראות ומתנהגות. בדוקו ששודר לפני כשנתיים בנטפליקס, מצטיירת תמונה אפלה של חיים כעכברי מעבדה תחת השליטה של ענקית השידור הקוריאנית YG. מדובר בסגנון חיים דכאני, רודני ומלחיץ במיוחד, ששולח רבים מכוכביו ליטול את חייהם בידם. מאחורי היופי הקוריאני נחשף מנגנון מכוער למדי.
מדגמנת למותג התכשיטים בולגרי
ובכל זאת: הדרך לגיוון והכלת ייצוגי יופי אחרים בתעשיית האופנה המקובעת היא כזו שנבנית בסבלנות ובהדרגה. ההתפשטות האסייתית על שערי מגזיני האופנה ועל הקמפיינים של בתי האופנה החשובים היא צעד נוסף בכיוון הנכון, גם אם כרגע הוא מרוכך בדוגמניות שהמראה שלהן פחות אסייתי במובהק ויותר מזכיר ברבי עם נגיעות אקזוטיות.
מה זה אייקון אחד בשבוע?
עולם הזוהר זוכה ממני בדרך כלל להתייחסות ביקורתית וחשדנית (וגם אני רואה בעצמי לפעמים את המבוגר הממורמר), אך אני חייב להודות שיש בו צדדים שמרגשים אותי בכל פעם מחדש. היוזמה "אייקון אחד בשבוע" משלבת שלוש אהבות גדולות שלי – איור, אופנה וסקרנות, או אפילו אובססיביות, לחייהם של מפורסמים.
בכל שבוע אבחר דמות אחת שמבחינתי ראויה לתואר המחייב "אייקון אופנה", מקומי או בינלאומי, שאותה אאייר ואשתף כאן. אתם מאוד מוזמנים להציע הצעות משלכם לאייקונים לאיור, או להתווכח עם הבחירות שלי.
