הסטודיו של צלמת האופנה מירי דוידוביץ בביתה שבמרכז תל אביב, הוא מסע בזמן לאורך כארבעה עשורים של אופנה מקומית. מתצלום המונח על הרצפה מביטה יעל רייך הצעירה בתחילת שנות ה-90, כשידיה משולבות זו על זו ובעיניה מבט שברירי. בתצלום אחר מופיעה מיכאלה ברקו מחובקת עם נזירה מכנסיית גבירתנו של ארון הברית באבו גוש עם כובע מחודד על הראש. למרות שקשה לחשוב על שתי דוגמניות שונות יותר זו מזו במראה וביופי – כולן היו בנותיה של דוידוביץ, מצלמות האופנה הפוריות והוותיקות הפועלות כאן, ובעיקר בתל אביב, העיר הנשקפת ומתועדת בעבודותיה מאמצע שנות ה-80 ועד היום.
היא גדלה בתל אביב, למדה צילום במכללת הדסה, ומאז לא מפסיקה לצלם. עם שובה ארצה באמצע שנות ה-80 לאחר שנה בלונדון, החלה דוידוביץ לצלם עבור מגזיני אופנה ועיתונים מקומיים, למעצבות ולמותגי אופנה, ולקמפיינים מסחריים. למרות שתחום הצילום נשלט על ידי גברים באותה תקופה (וגם היום), דוידוביץ מציינת כי פעלו לצידה צלמות אופנה נוספות כמו דנה מנוסי, יעל רוזן ופנינה מרקמן בונויט. כמו אז, גם היום, מסכימה דוידוביץ כי נקודת המבט של צלמות נשים היא שוביניסטית פחות מזו של הקולגות הגברים.
בנוסף הוצגו עבודותיה בגלריות ובמוזיאונים, ביניהם תערוכת היחיד "רוק שחור: כסאח במועדוני שנות ה-80" (אוצרת: כנרת פלטי), שהוצגה ב-2014 במוזיאון ארץ ישראל והציעה מבט מחודש על תרבות המועדונים באותו עשור. בעבודותיה מצליחה דוידוביץ, המתארחת השנייה במדור "סרט צילום", לשלב בין צילום אופנה מהוקצע לסדר היום הציבורי. בשנים האחרונות, לדוגמה, אפשר לזהות בעבודתה מוטיבים חברתיים רבים והפקות היוצאות מהסטודיו אל הרחוב הישראלי.
גוף העבודה הבולט שלה בעשור האחרון שם במרכזו צילומים עם דוגמניות ודוגמנים כהי עור, חלקם מבקשי מקלט בישראל מדרום סודן, שהופכים מול העדשה שלה לכוכבים. לדוידוביץ חלק גדול בנרמול היחס שלנו למבקשי המקלט, כשהיא מתעדת ומנכיחה אותם בצילומיה המופיעים בעיתונים וברשתות החברתיות. חלקם מופיעים בכתבה שלפניכם, שמתחילה בצילומיה הראשונים באמצע שנות ה-80 למקומון "העיר" התל אביבי ומגיעה עד פרויקטים מסחריים ואמנותיים שיצרה בשנים האחרונות. יחד הם מרכיבים פסיפס ישראלי עכשווי.
"בחרתי את התמונות שמביאות לידי ביטוי את ה'אני מאמין' שלי בצילום אופנה", היא מסבירה. "היה לי מאוד קשה לבחור, אז לצד תמונות מהעבר בחרתי בשבע עבודות מחמש השנים האחרונות, שם אני מרגישה שאני מביאה לידי ביטוי גם את ה'אני מאמין' וגם את היכולת המקצועית שרכשתי עם הזמן. דברים שאני מאמינה בהם ויודעת. יש לי בארכיון עוד הרבה מאוד עבודות, אבל אני לא בן אדם נוסטלגי".
אנשים מהרחוב, בגדים מראש אינדיאני
"התצלום הזה הוא מתחילת הקריירה שלי כצלמת אופנה בעיתון 'העיר' באמצע שנות ה-80. יש בתצלום הזה הרבה אלמנטים שאני מאמינה בהם כל הזמן. הייתה לי מוטיבציה להראות שגם פה, בתל אביב, אפשר לעשות צילומי אופנה מדהימים, ולא רק צילום מסחרי כפי שהיה כאן. בדיוק שבתי לישראל לאחר שנה שחייתי בלונדון ונחשפתי להרבה מוזיקה חדשה וביליתי בעיקר בהופעות. בהתחלה צילמתי הרבה חברים ואנשים שפגשתי ברחוב ומצאו חן בעיניי, כמו ג'ו ויואל, שמצולמים כאן לבושים בבגדים של ראש אינדיאני. היא הייתה מוכרת בבוטיק ואותו פגשתי ברחוב".
13 צפייה בגלריה
"בהתחלה צילמתי הרבה חברים ואנשים שפגשתי ברחוב ומצאו חן בעיניי"
(צילום: מירי דוידוביץ)
רונית אלקבץ, יעל רייך ואורלי ויינרמן סוריאליסטיות
"בסוף שנות ה-80 קיבלתי מדור במוסף סוף השבוע של עיתון 'חדשות', שבו יצרתי פעמיים בשבוע הפקות אופנה בקביעות ביחד עם שירה ברויאר (עיתונאית אופנה לשעבר, סופרת בהווה, א"י). עשינו ככל העולה על רוחנו. בהפקה שצולמה בתיכון אנקורי בתל אביב ברחוב טרומפלדור, מופיעות שלוש דוגמניות שאהבתי לעבוד איתן: רונית אלקבץ, יעל רייך ואורלי ויינרמן (באמצע), והתצלום נוגע בעולמות שאני מאוד אוהבת כמו סוריאליזם, אגדות ילדים (אלמנטים מתוך 'עליסה בארץ הפלאות') והנוכחות המתמשכת של תל אביב בעבודות שלי".
13 צפייה בגלריה
"שלוש דוגמניות שאהבתי לעבוד איתן: יעל רייך, אורלי ויינרמן ורונית אלקבץ"
(צילום: מירי דוידוביץ)
הגבר הטווסי של 1991
"אחד הדברים העיקריים שמעניינים אותי בצילום הוא סגנון אישי. בתחילת שנות ה-90, היה לי מדור בשם 'הטווסים' במוסף 'סושפבוע' של מעריב, שערך בזמנו אדם ברוך. אירחתי בו דמויות כמו ישראל אהרוני, בילי היימן, ציונה טוכטרמן ועוד. מבין העבודות, בחרתי בסופר צבי ינאי, ששמח על הפנייה", מספרת דוידוביץ ושולפת את הדיוקן המהפנט שלפניכם, שמצליח לשלב בין רכות העיניים לגוף המחושל.
13 צפייה בגלריה
צבי ינאי. "אחד הדברים העיקריים שמעניינים אותי בצילום הוא סגנון אישי"
(צילום: מירי דוידוביץ)
מיכאלה ברקו בכנסייה
1987. "התצלום הזה הוא מתוך הפקה שצילמתי למעצבת האופנה אורנה אלעמי (בעלת החנות מודאדא ברחוב דיזנגוף בתל אביב). באותה תקופה צילמתי קולקציות למעצבות אופנה מקומיות, ביניהן אילנה אפרתי וטובה'לה. הקמפיין צולם בכנסיית גבירתנו של ארון הברית באבו גוש עם מיכאלה ברקו, שכבר הייתה מאוד מפורסמת בעולם. מגה סטאר. בתצלום הזה היא מופיעה בספונטניות עם אחת הנזירות במקום, שאפילו שלחה לי מכתב תודה על הצילום. פעם אפשר היה לצלם ללא תיאום מראש, היום בגלל הרשתות החברתיות כבר יש שליטה".
13 צפייה בגלריה
"מיכאלה ברקו, שכבר הייתה מאוד מפורסמת בעולם, מופיעה בספונטניות עם אחת הנזירות במקום"
(צילום: מירי דוידוביץ)
הפקת אופנה עם עמנואל לאם, פליט מדרום סודן
"אני קופצת כמעט 20 שנה קדימה ל-2016. מה קרה בדרך? מלא דברים, אבל אני לא יכולה להראות הכול. לא מעניין אותי להראות מה אני יודעת – אני בוחרת להראות את הכי יפה ואת הכי מעניין. לפני כשש שנים, החלטתי שאני עושה קמפיין קטן לשינוי התדמית של מבקשי מקלט ופליטים, ופגשתי ברחוב את עמנואל לאם, פליט מדרום סודן. כשנפגשנו, חשבתי על זה שאם הוא היה מגיע, לדוגמה, לקנדה או לארצות הברית ולא לישראל, הוא היה הופך מיד לדוגמן בשכר של אלפי דולרים ביום. הצעתי לו להצטלם, ולשמחתי הוא הסכים מיד. עשיתי איתו הפקת אופנה בהשראה אפריקאית בשיתוף הסטייליסט אורן דר. ההפקה הזו התפרסמה במגזינים שונים ועם הזמן עמנואל הפך לצלם בעצמו".
13 צפייה בגלריה
"אם הוא היה מגיע לקנדה או לארה"ב ולא לישראל, הוא היה הופך מיד לדוגמן בשכר של אלפי דולרים ביום"
(צילום: מירי דוידוביץ)
צילומים באווירת הגירה משפחתית
"שלוש שנים לאחר מכן, אורן דר ואני המשכנו לפרויקט נוסף בנושא הגירה. ההפקה הזו החלה מקיר מצויר בשדרות ירושלים ביפו, שחיכה להפקה המתאימה. צילמנו את הדוגמנית מבקשת המקלט מוניקה ג'וזף עם דוגמן בשם מקווי מדרום סודן. בחרתי לצלם על הרקע הזה כי הוא הזכיר לי צילומים משפחתיים של סבא וסבתא שלי ממרכז אירופה. הבחירה בסטיילינג אקלקטי של מראה שכבות ותיקי מסע משובצים המזוהים עם מהגרים, חיזקה את הסיפור כולו".
13 צפייה בגלריה
"הרקע הזה הזכיר לי צילומים משפחתיים של סבא וסבתא שלי ממרכז אירופה"
(צילום: מירי דוידוביץ)
מוניקה ג'וזף ותום נשר בקמפיין
"קמפיין מסחרי למותג ג'ינג'ר עם תום נשר ומוניקה ג'וזף. זה היה הקמפיין הראשון של מוניקה, ואני מרגישה שהוא חיזק את הביטחון העצמי שלה ואת היכולת ליזום דברים בעצמה. לא מזמן נפגשנו במקרה ברחוב והיא אמרה לי 'מירי, בואי נעשה משהו יחד'".
13 צפייה בגלריה
"זה היה הקמפיין הראשון של מוניקה, ואני מרגישה שהוא חיזק את הביטחון העצמי שלה"
(צילום: מירי דוידוביץ)
אופנה ודברי מתיקה
"כבר חמש שנים שאני מצלמת את הקמפיין של חברת רולדין, קמפיין מזון המבוסס על צילום אופנה מהוקצע. אני מקבלת מהם יד חופשית וזה מאוד משמעותי. חשוב לי להראות בקמפיין הזה מגוון אקלקטי של דמויות ולהדגיש שהכול אמיתי כאן, ושום דבר לא נעשה בעבודת מחשב. על הארט בתמונה הזו הופקד אורן דר".
דוגמנית בחיג'אב
"התצלום הזה הוא מתוך הפקת אופנה שצילמתי ברהט ב-2019. בן זוגי עבד עם מרכז תרבות שם, והתלוויתי אליו באחת הנסיעות. החלטתי שאני רוצה לצלם שם הפקת אופנה ונסעתי לרהט עם דוגמנית במראה סלאבי ועם חיג'אב. צילמנו ברחובות העיר, והתצלום הזה משלב בין המראה המסורתי של הגבר ברחוב לבין הדוגמנית. הלבוש התואם של השניים מקרי לחלוטין" (התמונה בראש הכתבה).
התזמורת הפילהרמונית
"במהלך השנתיים האחרונות עם הקורונה, צילמתי בהזמנת התזמורת הפילהרמונית את כל 101 הנגנים. גם כאן לקחתי את האסתטיקה שלי כצלמת אופנה והכלתי אותה על הרעיון של צילומי פורטרט. בניתי סטודיו לצילום בהיכל התרבות, ובמשך 25 ימי צילום שנמשכו לאורך שנתיים צילמתי את הנגנים לצד כלי הנגינה שלהם. הייתי מעורבת גם בבחירת הלבוש של כל אחד מהם, והנחיתי אותם באיזה בגדים להגיע לצילומים".
13 צפייה בגלריה
"לקחתי את האסתטיקה שלי כצלמת אופנה והכלתי אותה על הרעיון של צילומי פורטרט"
(צילום: מירי דוידוביץ)
תהילה ריץ' ואימהּ
"לאחרונה התחלתי לצלם סדרת עבודות קטנה עם אנשים שמעניינים אותי, כמו תהילה ריץ' ואימהּ, שתי נשים שאני מכירה ומסקרנות אותי. כמו תמיד, המשיכה שלי היא לאנשים עם סגנון אישי, וזה, אם יורשה לי, חוט השני בעבודות שלי ובאנשים שאני אוהבת לצלם".
13 צפייה בגלריה
"לאחרונה התחלתי לצלם סדרת עבודות קטנה עם אנשים שמעניינים אותי, כמו תהילה ריץ' ואימהּ"
(צילום: מירי דוידוביץ)
- המדור "סרט צילום" צולל אל תיקי העבודות של צלמי האופנה הישראלים, שמגלים לנו את הסיפורים מאחורי הדימויים הבולטים בגוף העבודה שלהם. דרך התמונות נוצר ארכיב היסטורי של אופנה מקומית ושל צילום אופנה ישראלי, השב אל דוגמניות התקופה, צלליות הבגדים והשיח התרבותי-חברתי-פוליטי שתיעד כל צלם דרך העדשה.
