שלושה שבועות אל תוך המערכה בין ישראל ועזה, והלילה (ו'), הדוגמנית בלה חדיד שברה את שתיקתה הארוכה. חדיד פרסמה מכתב ארוך ל-60 מיליון עוקביה באינסטגרם, אליו נלווה סרטון וידיאו המציג על רקע השיר Team של לורד, דימויים מהמלחמה לצד דימויים של ירושלים, נצרת, עכו ועזה, המייצרים נרטיב ויזואלי של פלסטין מאוחדת. "סלחו לי על שתיקתי", כתבה חדיד בת ה-27 בפתח המכתב הארוך. בשבועות האחרונים החלימה הדוגמנית ממוצא פלסטיני-הולנדי ממחלת הליים ממנה היא סובלת, ובחרה להתנתק מהרשתות החברתיות. כמי שנחשבת לאחת הדוברות הבולטות נגד מדיניות ישראל בשטחים ועזה, שתיקתה לאורך החודש האחרון הורגשה. עד הלילה, כאמור.
"טרם מצאתי את המילים הנכונות לשבועיים האחרונים, המורכבים והאיומים האלה, שבועות שהחזירו את תשומת הלב של העולם למצב שגבה חיים של חפים מפשע ומשפיע על משפחות במשך עשרות שנים", כתבה חדיד. "נשלחו אליי מאות איומים על חיי, מספר הטלפון שלי הודלף (בין היתר, על ידי בן אל תבורי, שפרסם את המספר בחשבון האינסטגרם שלו ומחק, א"י) והמשפחה שלי חשה בסכנה. אבל אני לא יכולה לעמוד בשקט יותר. פחד הוא לא אופציה. האנשים והילדים של פלסטין, במיוחד בעזה, לא יכולים להרשות לעצמם את שתיקתנו. אנחנו לא אמיצים - הם כן.
"לבי מדמם מכאב מהטראומה שאני רואה, כמו גם מהטראומה הממושכת של הדם הפלסטיני שלי, כשאני רואה את תוצאות התקיפות האוויריות בעזה", המשיכה חדיד. "אני מתאבלת עם כל האימהות שאיבדו את ילדיהן ועם הילדים שבוכים לבד. על כל האבות, האחים, האחיות, הדודים, הדודות והחברים שלעולם לא יתהלכו שוב על האדמה".
באופן נדיר לדוגמנית, שלרוב מקפידה להתעלם מהכאב הישראלי בהצהרותיה הפוליטיות ופרסומיה ברשתות החברתיות, היא כותבת על הטבח שנעשה ב-7 באוקטובר ורומזת על 224 החטופים המוחזקים בשבי חמאס והג'יהאד האיסלמי: "אני מתאבלת על המשפחות הישראליות שמתמודדות עם הכאב והתוצאות של ה-7 באוקטובר. אני מגנה התקפות טרור על אזרחים, בכל מקום. פגיעה בנשים וילדים וגרימת טרור אינה תורמת לתנועה לשחרור פלסטין. עמוק בלבי, אני מאמינה שאסור לקחת ילד או כל אדם ממשפחתו, לתקופה מוגבלת או בלתי מוגבלת. זה נכון לגבי אנשים ישראלים ופלסטינים כאחד".
ההכרה בטבח שנעשה בישראל לפני כשלושה שבועות מפיגורה בולטת כחדיד אינו טריוואלי בשיח הציבורי ועל מדינת ישראל להשכיל להשתמש בזה ככלי להסברה. רק השבוע, לדוגמה, פרסם מגזין ווג ערביה גיליון שלם שהוקדש ל"אנושיות" אך הביע הזדהות חד-צדדית עם הכאב הפלסטיני ללא מילה אחת על הטרור שהופנה כלפי אזרחי ישראל. הגיליון הצטרף להתייחסויות חד-צדדיות אחרות בעולם האופנה הבינלאומי, כמו פוסט שפורסם בעמוד האינסטגרם של הווג הבריטי, שנערך לאחר תגובות רבות שקיבלו עורכי המגזין. הפוסט של חדיד מתפרסם לאחר שאחותה, ג'יג'י חדיד, שלרוב אינה מתבטאת פוליטית, פרסמה התייחסות למלחמה ארבעה ימים לאחר תחילתה.
"חשוב להבין את הקושי של מה זה להיות פלסטיני, בעולם שרואה בנו לא יותר מטרוריסטים שמתנגדים לשלום. זה מזיק, זה מביש, וזה לא נכון באופן קטגורי. אבי נולד בנצרת בשנת הנכבה (בשנת 1948 שבה 750 אלף פלסטינים הוזזו מבתיהם). תשעה ימים לאחר שנולד, כשהוא בחיק אמו, גורשה המשפחה מביתה והם הפכו לפליטים, הרחק מהמקום שפעם כינו בית", המשיכה בלה חדיד לפרט את סיפור משפחתה בפוסט. "סבא וסבתא שלי לעולם לא הורשו לחזור. משפחתי הייתה עדה ל-75 שנים של אלימות נגד פלסטינים, ובעיקר פלישות אכזריות של מתנחלים שהובילו להרס של קהילות שלמות, רצח בדם קר וסילוק בכוח של משפחות מבתיהן. בניית התנחלויות על אדמות פלסטיניות נמשכת עד היום. הכאב בלתי נתפס.
"כולנו חייבים להתייצב יחד בהגנה על האנושות והחמלה - ולדרוש מהמנהיגים שלנו לעשות את אותו הדבר. כל הדתות שואפות לשלום, הממשלות הן שמושחתות, ושילוב ביניהן גורם לחטא הגדול מכולם. אנחנו אחד, ואלוהים ברא את כולנו שווים. על כל שפיכות הדם, הדמעות והגופות יש להתאבל באותו כבוד. בעזה יש משבר הומניטרי שיש לטפל בו בדחיפות. משפחות זקוקות לגישה למים ולמזון. בתי החולים זקוקים לדלק כדי להפעיל גנרטורים, לטפל בפצועים ולהשאיר אנשים בחיים. למלחמות יש חוקים - ויש לקיים אותם, לא משנה מה", חתמה את המכתב. "אנחנו צריכים להמשיך להפעיל לחץ על המנהיגים שלנו, באשר אנחנו, לא לשכוח את הצרכים הדחופים של תושבי עזה, ולהבטיח שאזרחים פלסטינים חפים מפשע לא יישכחו במלחמה הזו. אני עומדת לצד האנושות, באמונה שהשלום והביטחון שייכים לכולנו".
פורסם לראשונה: 08:57, 27.10.23
