ממטבח ביתה של מעצבת האופנה קרן שביט בקיבוץ גבת, נפרסים מרחביו ונופיו של עמק יזרעאל, אשר משרים מיד רוגע במי שיוצא מהפיח האורבני אל השדות הירוקים. החצר הפונה אל הנוף מעניקה לבני הבית אפשרויות מגוונות ליהנות ממנו: אפשר להיזרק על כריות הענק על הדשא, שנוצרו מבדים מודפסים מהקולקציות בעיצובה של שביט; בשעת ערביים אפשר לשבת על צמד כיסאות הבר ולהביט בשקיעה; או להסב לשולחן על כיסאות צבעוניים. רק רעש מטוסי ה- F-16 מבסיס חיל האוויר הסמוך ברמת דוד, מפירים מדי פעם את השלווה, מזכירים את מציאות החיים במדינת ישראל.
לפני עשור נטעה משפחת שביט את ביתה בשטחי ההרחבה של הקיבוץ. עידן, בעלה של קרן, הוא בן הקיבוץ, והם הרגישו כי החזרה הביתה היא הצעד הנכון עבורם. קודם לכן התגוררו במזכרת בתיה. כאן גם קבעה את הסטודיו שלה לעיצוב אופנה, הממוקם באחת הממגורות ההיסטוריות בכניסה לקיבוץ. החלל האינטימי נראה כמו גרסה מוקטנת של הבית שבו היא מתגוררת: שילוב בין אוספי וינטג' שהיא מלקטת כבר שנים רבות לחפצים מודרניים שמשתלבים שם בהרמוניה.
כבר תריסר שנים ששביט, מעצבת תקשורת חזותית בהשכלתה, מעצבת בגדים שהעניקו לה פרסום גדול בזכות שילוב של גזרות נשיות והדפסים צבעוניים. בזמן שמעצבות ישראליות רבות חוששות לשחק בפלטת הגוונים ונוטות לצבעוניות אפורה ומונוכרומטית – שביט מביאה איתה לקולקציה את כל קטלוג הצבעים של פנטון. לא פלא שההשראה לכך מגיעה מהבית, ובעיקר מהמטבח רחב הידיים ופינת האוכל, עם קיר צבעוני ומלא פריטי וינטג' שאספה ואצרה יחד לאורך שנים: כאן זוג פלמינגו שרכשה בשוק הפשפשים, פה דמותה של מריה עשויה שעווה שהביאה איתה במזוודה מחו"ל וחפצי קרמיקה ואירוח רבים שמשרתים אותה בעיצוב שולחנות לאורחים.
בכלל, הבית של משפחת שביט עשיר באוספי וינטג' אשר מעניקים לו תחושה חמה, כמו מזוודות משוק הפשפשים בחיפה שעליהן כיתובים או שמות הבעלים הקודמים המרמזים על סיפורם, או דלתות בתוך הבית שהיו שייכות בעבר לבית ישן בחיפה וקיבלו חיים חדשים בקיבוץ. ולמרות זאת, הבית הנוסטלגי של שביט הוא לא מסע בזמן, אלא מייצר חוויה – מילה שהיא משתמשת בה לא מעט – חדשה שהורכבה על ידה.
"אני אוהבת שכל חפץ מספר סיפור", היא אומרת. "באספנות וינטג' יש חפצים שאי אפשר לראות במקום אחר. ואלה גם פריטים שמציתים את הדמיון. אני אוהבת לדמיין ולשאול את עצמי איפה החפצים האלה הסתובבו קודם, מה הם ראו, את מי הם שירתו. אני חושבת שזה גם חלק מאווירת המסעות שאני אוהבת, אני אוהבת את הסיפורים שהארגזים מספרים".
הנכס: ארבעה חדרים במפלס אחד, שטח של 137 מ"ר הבנויים על מגרש של 500 מ"ר.
השכונה: קיבוץ גבת, עמק יזרעאל.
הדיירים: קרן שביט (50), מעצבת אופנה; עידן שביט (50), מהנדס תוכנה; הבנות עלמה (15) ונגה (12), והכלב ג'וני (חמש).
ותק בבית: עשר שנים.
מי עיצב את הבית? "עיצבתי את הבית בעצמי".
מה היה חשוב לך במיוחד בעיצוב הבית? "תאורה טבעית, קמין, ושיהיו בו פינות רבות שבהן כל אחד מבני המשפחה יוכל לתפוס פינה פרטית וליהנות מחוויה אישית. המחשבה הזאת הובילה אותנו גם בגינה, וראינו שזה עובד בתקופת הקורונה. כשתכננו את החלל הביתי, החלטנו לוותר על חדר נוסף לטובת חללים משותפים רחבים ומרווחים יותר, כמו פינת מחשבים או פינת עבודה גדולה. לא רציתי שיהיה מחשב בכל חדר, ושכל אחד ואחת ינעלו את עצמם איתו. זה לא שאין לשתי הבנות מחשב נייד, אבל הן חולקות את רוב הזמן בחלל המשותף. בכלל, אני מרגישה שכל הבית נבנה סביב חוויות מרכזיות, כמו הבחירה בשולחן אוכל גדול שיכול לשמש גם כשולחן עבודה. כשהרימו את הקירות בתחילת הבנייה, סימנתי עם גיר היכן השולחן ימוקם ומה גודלו. זה לא גודל סטנדרטי, אלא גודל שמותאם לבית הזה".
האם יש קשר בין סגנון עיצוב האופנה שלך לסגנון העיצוב של הבית? "הבית מאוד מגוון ואקלקטי, ויש סיבה מדוע כל אחד מהפריטים נמצא שם, בבית כמו גם בקולקציה. אני אוהבת עיצוב מנומק. לקוחות לא תמיד מבינים למה עיצוב עובד, אבל אני מרגישה שבחירת הצבעים, הצורות והגדלים של החפצים שאני מסדרת בבית יוצרת הרמוניה. כמו, למשל, הקיר הגדול בפינת האוכל. על אף המגוון הרחב והצבעוניות – נוצרת הרמוניה.
"כשאני מעצבת פינות בתוך הבית או מעצבת קולקציה, אני נשארת פתוחה לדברים נוספים והתכנים כל הזמן מתעדכנים. כלומר, הבית דינמי. יש, לדוגמה, פלטות צבעוניות שאני יוצרת על הקיר בפינת האוכל – קיר שהוא, עבורי, קיר השראה – שמוצאות את דרכן להדפסי הטקסטיל בקולקציה שאני מעצבת. אני אוהבת לשבת ולסדר את הקיר בכל פעם מחדש יחד עם שתי הבנות שלי, סוג של 'חינוך לעיצוב'".
כיצד היית מגדירה את סגנון עיצוב האופנה שלך? "הרפתקני, נועז, חוקר, צבעוני, שואל שאלות. עבורי, בגדים זה כיף גדול, דרך לחקור ולטעום, לשאול איך אני מרגישה כשאני לובשת גלימה ואיך אני מתנהגת כשאני לובשת אוברול של פועלות. אני לא אישה אחת, אני כל מיני סוגים של נשים, ובכל פעם אני מאפשרת לאישה אחרת לצאת החוצה. בכלל, אני מאמינה שבגד מעניק לך כל מיני חוויות: יש בגד שהוא חתיכי ונותן לך תחושה מסוימת, ויש בגדים שמאפשרים לך לחגוג צדדים אחרים באישיות שלך".
שלושה פריטי מפתח בקולקציה שלך? "שמלת 'לואיזה' – שמלת מקסי ללא שרוולים, כמו השמלה הצהובה שלבשתי לצילומים, שהיא סוג של גלבייה אורבנית שאין לה מניירות מלבד גזרה טובה שיושבת על מבני חזה שונים ורוכסנים שהופכים אותה למשחקית; גלבייה, שהיא הפריט הראשון שעיצבתי ומבוססת על בגד מדברי שקניתי בדהב לפני 20 שנה ומאז לא הפסקתי ללבוש. לא החלפתי אותה בין אם ירדתי או עליתי במשקל, וכשהיא התפוררה ממש, כל החברים שלי אמרו 'די'. אז העברתי אותה לתדמיתנית ומהמוצר הזה התפתח קו אופנה. והפריט השלישי: מכנסי ג'ינס שהכנסתי לראשונה לקולקציה בחורף שעבר בטווח מידות רחב (50-34). מכנסי הג'ינס הפכו להיות סוג של גלבייה, בגד בעיצוב זהה שמתאים למגוון נשים. אני אוהבת נוסחאות מנצחות, חוקרת ומחפשת אחר דגם שיעבוד על מגוון מבני גוף. והחקירה הזאת גם מביאה איתה הפתעות: הרבה גברים ביקשו ללבוש את מכנסי הג'ינס האלה והם נראים על גברים נהדר".
כיצד היית מגדירה את סגנון הלבוש שלך? "אקלקטי, נועז, כיפי ועם הומור".
איך את מתלבשת בבית? "בדרך כלל בגלביות".
מה הפינה האהובה עלייך? "השולחן בפינת האוכל. אנחנו משחקים פה משחקי חברה ומאוד אוהבים לארח באינטימיות חברים".
היכן את נוהגת להירגע בבית? "בכל מיני פינות בגינה: הערסל או פינת 'האדון והגברת' שעידן ואני אוהבים לשבת בה בסוף היום מול הנוף עם דרינק ושש-בש".
היכן את נוהגת לשתות את הקפה שלך בבוקר? "במרפסת המשקיפה על העמק".
עד כמה הדירה משקפת את אישיותך? "אני אדם דומיננטי, אבל יתר בני המשפחה אוהבים את העיצוב של הבית".
האם יש לך חדר ארונות? "אין, אבל יש לי הרבה ארונות. בסטודיו אני מחזיקה בארכיון של כל הדגמים, אז בסוף כל עונה אני מעבירה את הארון שלי לשם ולובשת את הבגדים מהעונה הנוכחית".
על מה את מעדיפה לבזבז יותר: כלי בית ורהיטים או בגדים ואביזרי אופנה? "היו שנים שהייתי קונה בעיקר לבית, ובגדים אני לא קונה אלא לובשת את הקולקציות בעיצובי. היום מעניין אותי להוציא כסף על חופשות וחוויות. ונעליים".
פורסם לראשונה: 10:06, 09.10.22