תאמ;לק לי: וינונה ריידר הייתה, קרוב לוודאי, הקראש הקולקטיבי של כל מי אשר איתרע מזלו להעביר את נעוריו המיוסרים בשנות ה-90. "ביטלג'וס", "המספריים של אדוארד", "מלכות הכיתה", "בתולות הים", "נשים קטנות", "מציאות נושכת" – היא כיכבה בכולם, עם הפגיעות החשופה, העדינות והאומץ. כן, היה רגע בהיסטוריה שבו היא פשוט הייתה בכל מקום, ובמקום שזה יהפוך למעיק, רק רצינו ממנה עוד.
14 צפייה בגלריה
הקראש הקולקטיבי של כל מי אשר איתרע מזלו להעביר את נעוריו בשנות ה-90. וינונה ריידר
(איור: ארז עמירן)
ריידר בת ה-52 הייתה הפנים של דור ה-X – דור מורד וציני, מלנכולי ברובו, שאימץ את סגנון החיים העירוני אך התקשה להתקיים בו כלכלית. ריידר כיכבה בסרטים הכי נכונים, הסתובבה עם הבנים הכי שווים, והייתה יפה אבל לא יותר מדי, חכמה אבל לא מאיימת, אוחזת בשילוב של עור חרסינה, עיניים עמוקות, רזון כמעט מורבידי וסוג השבריריות שמתיישבת כמו כפפה על תסביך האביר המושיע שגברים שולפים מארסנל הקלישאות מול כל מופע של עלמה במצוקה.
במשך עשור היא סימנה וי על כל הסעיפים: המראה המועדף, הסרטים שבחרנו לצפות בהם, התדמית שחיקינו, והביוגרפיה המגניבה שכוללת ילדות בקומונה, הורים בוהמיינים ואת תימוטי לירי, נביא ה-LSD של דור הפרחים, בתור סנדק. ואז זה נגמר, יחד עם הניינטיז, יחד עם דור ה-X ויחד עם הקריירה הקולנועית שלה שהסתחררה בין בחירות כושלות של פרויקטים קולנועיים ועד להיעלמות כמעט מוחלטת מהתעשייה.
וינונה ריידר בשנות ה-90
אל כל אלה היא צירפה גניבה מחנות יוקרה שהובילה למשפט מתוקשר, ואווירת טרלול כללית שהתלוותה אל מי שנדמה היה כי המעבר בין "להתראות נעורים" ל"שלום מילניום" כבד מכפי יכולתה.
סרטון הגניבה של וינונה ריידר
איך היא מתלבשת? ריידר הייתה הסנדקית הלא רשמית של סגנון הגראנג' משנות ה-90 והמוזה הרשמית של המעצב מארק ג'ייקובס. את התואר הכפול הזה הרכיבו שמלות קומבינזון, נעליים שטוחות, מכנסי ג'ינס בגזרת מותן גבוהה וחולצות טי מודפסות. המלתחה שלה הושלמה בעזרת קרדיגנים רכים ושמוטי כתפיים, מעילי קטיפה ושרשראות קולר על הצוואר. שחור על שחור עם שחור וליפסטיק אדום.
וינונה ריידר בקמפיין של מארק ג'ייקובס
על סט צילומים בתחילת שנות ה-90
אם כל זה נשמע לכם מוכר, זה כנראה בגלל ששנות ה-90 (הכעורות למדי, מותר להודות) שוב איתנו כאן. הן חזרו לככב בחנויות ועל המסלולים, והן עושות את זה בסנכרון מרשים עם קולות הקאמבק שנשמעים לאחרונה מהכיוון של מי שהייתה האיט גירל של העשור ההוא. רק צריך לחשוב על השמלה של אלכסנדר מקווין לז'יבנשי שלבשה קנדל ג'נר לאירוע הגאלה של מוזיאון המטרופוליטן השנה – ואשר עיצוב זהה שלה כבר נלבש על ידי ריידר בצילומי שער למגזין "פלאונט" אי אז ב-1999.
ריידר ספגה תמיד במידה את האווירה האופנתית של בני זוגה. כשהיא וג'וני דפ היו הזוג הכי לוהט בתעשייה, הם אימצו, יחד ובהתאמה, את מראה "הילד הרע" ו"הנסיכה המתפרחחת". כשעברה לדוג את הפרטנרים שלה בין הגיטרות החשמליות (או כפי שנטען בקשר אליה, "אתה שום דבר בתעשיית הרוק אם לא רבת עם קורטני לאב ושכבת עם וינונה ריידר"), היא נטמעה לתוך "המראה של סיאטל" עם מכנסי ג'ינס, בנדנות וחולצות פלנל.
מאז 2011 היא נמצאת בזוגיות עם מעצב האופנה סקוט מקינלי האן, שמספק לה גם יציבות רומנטית וגם (אולי) תמיכה סגנונית, כי האופן שבו היא מתלבשת בשנים האחרונות הוא פשוט נטול פגמים. את ההוכחה לאופנתיות המנצחת של ריידר סיפק החודש המגזין "הרפר'ס בזאר", שהעלה אותה על השער בסדרת צילומים שבהם היא נראית כמו וינונה ריידר של שנות ה-90: רזה, יפה, נערית, ועם אותו קסם גותי שכנראה מעולם לא אבד.
על שער גיליון אוגוסט 2024 של מגזין הרפר'ס בזאר
עם אותו מסגור שחור (שמלה, שיער, נעליים) לשפתיים האדומות, היא עדיין מזכירה את הנערה המורבידית שרואה רוחות – זו שכישפה אותנו ב"ביטלג'וס" לפני למעלה משלושה עשורים. היום היא עושה את זה בגרסה שחושפת קצת יותר רגליים ולא הרבה יותר קמטים. מנפלאות הפוטושופ או מניסי הגנטיקה?
לצד השער של "הרפר'ס בזאר", ריידר מככבת כעת גם בקמפיין הסתיו החדש של ג'ימי צ'ו, שם היא מופיעה במערכות לבוש כהות ונגיעות צבע דרך התיקים והנעליים. גם מחוץ לצילומי אופנה, קשה למצוא אותה כשהיא לבושה בבגדים שאינם שחורים. אולי זה קצת צפוי ומשעמם, אבל אין ספק שהמחויבות הזו לחוסר צבע נראית עליה טוב.
וינונה ריידר בקמפיין סתיו 2024 של ג'ימי צ'ו
עתידות: אם יש משהו שהוליווד אוהבת יותר מצפייה בנפילות כואבות, אלה קאמבקים מרגשים. המסע של ריידר לשחזור תהילתה התחיל לפני שמונה שנים בתפקיד מרכזי בסדרת הדגל של נטפליקס, "דברים מוזרים", וכעת היא מככבת על השטיח האדום בפסטיבל ונציה עם ההמשכון המדובר של הסרט שגילה אותה לעולם, "ביטלג'וס". האם תהיה לה שוב קריירה קולנועית גדולה? כנראה שלא. האם היא חזרה כדי להישאר? כנראה שכן.
מחיאות כפיים או מטח עגבניות? מחיאות כפיים, ללא ספק. בכל זאת, אין כמו אהבה ראשונה. השנים שחולפות רק צובעות אותה בנוסטלגיה מעוורת. גם אם היא תעבור ללבוש אדום, תנסה לגנוב קולקציה שלמה מחנות כלבו ודמותה תיהרג בעונה הבאה של "דברים מוזרים", זה לא ישנה. כמו הקעקוע שנשאר על זרועו של ג'וני דפ הרבה אחרי שהפך ללא רלוונטי – וינונה היא לנצח.
עם שיער קצוץ בשנות ה-90
