השחקנית זנדאיה התייצבה בחודש שעבר לפרמיירה הלונדונית של סרט המדע בדיוני "חולית: חלק שני", לבושה מערכת לבוש מתכתית חושפת ישבן מקולקציית ההוט קוטור לסתיו-חורף 1995-96 בעיצוב מנפרד טיירי מוגלר, שהלך לעולמו ב-2022. היה זה רגע אופנתי מרהיב שכלל בחירה באחד העיצובים האיקונים שנוצרו במאה העשרים, לצד החלטה מושכלת להתכתב עם הסרט שעלה בסוף השבוע לאקרנים ברחבי העולם.
המראה הרובוטי שבחרה זנדאיה, שזכה במקור לשם Maschinenmensch (מגרמנית: רובוט אנושי), עוצב במשך כחצי שנה על ידי מוגלר בשיתוף האמן ז'אן ז'ק אורקן. השניים קיבלו את ההשראה לאוברול המתכתי מהדמות הבדיונית Futura, שהופיעה בתסריט הדיסטופי של תיאה פון הארבו "מטרופוליס", שעובד בשנת 1927 לסרט קולנוע על ידי בעלה, הבמאי פריץ לנג.
מאז שהוצג הבגד על המסלול בפריז לפני כמעט 30 שנה, הוא זכה לפרשנויות עיצוביות נוספות בבית האופנה, והופיע על כוכבות כמו ביונסה, סלין דיון, אירינה שייק, קים קרדשיאן ובווידאו קליפ לשיר Too Funky של ג'ורג' מייקל. הבגד העתידני היה מיזוג מוזר, ללא ספק אוונגרדי, של גוף, מתכת, מין ותשוקה, מה שמשמר עד היום את כוחו בעולם האופנה ובכלל.
סבב הפרמיירות הבינלאומי לסרט הפך את זנדאיה לאחת המתלבשות המסקרנות של החודשים האחרונים. אוסף התלבושות שהרכיב עבורה הסטייליסט הצמוד לאו ראוץ', התכתב עם הרוח העתידנית-מדברית של הסרט, שצולם בחלקו בוואדי ראם שבירדן. כמי שיכולים להשיג כל בגד מכל מעצב מקולקציות המסלול החדשות, השניים יצאו יחד להרפתקה מטורפת של אופנה ומדע בדיוני.
לפרמיירה במקסיקו סיטי, יריית הפתיחה לחודש של שטיחים אדומים, היא הופיעה בבגד של המעצבת הלונדונית ממוצא ניגרי-ברזילאי טורישג'ו דומי. מראה הלוחמת הורכב משכבות של בדים שלופפו על גופה באופן חופשי, הדהדהו את סגנון הלאפה (Lappa) הניגרי המסורתי של עטיפת הגוף בבד. עוד במקסיקו היא החליפה לסריג גולף חתוך בקו החזה עם חצאית בעלת שסע עמוק בצבע שוקולד בעיצוב בוטגה ונטה.
הסגנון המתכתב עם הסרט המשיך גם בבחירה של חליפת אוברול בצבע פודרה בעיצוב הקוריאני Juun.J שלבשה בסיאול, תואמת לזו שלבש השחקן טימותי שאלאמה. לפרמיירה בניו יורק היא בחרה בשמלה לבנה ומסוכנת בעיצוב הצרפתי סטפן רולאן, עם מחשוף עמוק בצורת קלשון היורד מקו עצמות הבריח עד הברכיים. את התחתונים היא השאירה הפעם בבית.
זנדאיה מצטרפת לשורה ארוכה של שחקניות שלאורך השנה האחרונה התלבשו לקידום הסרט בשפה עיצובית זהה של התלבושות, עד כי לפעמים לא ברור היכן מתחילה הדמות ואיפה מסתיימת הכוכבת. מרגו רובי כברבי, לדוגמה, צבעה בשנה האחרונה את השטיחים האדומים בוורוד, ונראה כי לא פספסה הזדמנות כדי להמאיס לכולם את החשק מהצבע שנהיה לטרנדי בשנתיים האחרונות.
גם קיילי ספייני כפרסילה בסרטה של סופיה קופולה, בחרה להופעותיה על השטיח האדום שמלות מתוקות שהתכתבו עם תקופת הסרט שעלילתו מתרחשת בשנות ה-50 וה-60. לפרמיירה בפסטיבל ונציה היא הגיעה בשמלה לבנה של בית האופנה מיו מיו, שהלביש אותה גם לטקס פרסי גלובוס הזהב בשמלה פרחונית בסגנון שנות ה-50 עם מחוך שקוף ושרשת יהלומים נוצצת של בולגרי. גם השחקנית אמה סטון, המועמדת לאוסקר על תפקידה בסרט "מסכנים שכאלה", בחרה לטקס הבאפט"א שמלה של לואי ויטון עם שרוול אסימטרי נפוח, שהדהד את מערכות הלבוש בסרט.
ואלו רק דוגמאות בודדות מהשנה החולפת. אף על פי שאף אחד לא לקח עליה קרדיט רשמי, התופעה החדשה הזו, יחסית, היא מהלך שיווקי שמובילים האולפנים הגדולים. תפקידה לייצר "המשכיות" של הדמות ולהדהד את הסגנון האמנותי של הסרט גם מחוץ לאולם הקולנוע. במגזין "ווג" תיארו את הטקטיקה הזו כ"הזדמנות להרחיב את היקום הקולנועי של הסרט אל השטיח האדום לפני שהסרט בכלל עלה לאקרנים".
בריאיון ל"דיילי מייל" בהתייחסות לנוכחות הוורודה של מרגו רובי השנה, הסבירה מומחית המיתוג היילי נייט כי "השיטה הזו נמצאת במגמת עלייה בשוברי קופות כמו 'ברבי', 'בת הים הקטנה' ו'ספיידרמן'". נייט הוסיפה כי זהו אינו קונספט חדש וניתן היה לראות אותו בעבר, אולם במינונים נמוכים בהרבה. "אודרי הפבורן התלבשה כהולי גולייטלי כדי לקדם את 'ארוחת בוקר בטיפאני' - ובואו נהיה כנים, השמלה השחורה (בעיצוב הובר דה ז'יבנשי, א"י) הפכה מפורסמת יותר מהסרט - וג'ינה דייוויס לבשה שמלה עם אלמנטים של תיפורי כדור בייסבול בבוכרה לסרט 'ליגה משלהן' ב-1992״.
נייט הצביעה על כך שייתכן שהמהלכים השיווקים צפויים להשפיע גם על קולקציות מסחריות של מעצבים ורשתות אופנה, אבל חודש של תצוגות שיסתיים היום (שלישי) בפריז, מראה כי זה לא המקרה. גישה מנוגדת למגמה מציגה הסטייליסטית קייט יאנג, העובדת בצמוד לשחקנית דקוטה ג׳ונסון. בכתבה שפורסמה השבוע במגזין "InStyle אוסטרליה", הסבירה יאנג, שהובילה את בחירות הלבוש של ג׳ונסון לקידום הסרט "מאדאם ווב" שעלה בחודש שעבר, כי "אני אוהבת שאנשים נראים כמו הגרסה הטובה ביותר של עצמם, ופחות בעניין להפוך את מסעות התקשורת למסיבת תחפושות על פי הסרט".
"אני חושבת שנתחיל לראות יותר שחקניות ושחקנים שבוחרים להתלבש בשיטה הזאת על השטיח האדום", אומרת נייט לסיכום ומסייגת: "כמו בכל פעילויות שיווקית, זה צריך להיות אותנטי ומסוגנן. התופעה הזאת לא יכולה ולא צריכה לחול על כל הסרטים, ובוודאי לא תתאים לכל השחקנים והשחקניות. אנחנו בהחלט רואים את זה כטרנד בקרב שחקניות הוליווד הצעירות, שנראה שהן נועזות יותר ומעורבות גם בבחירות האופנה שלהן וגם בסרטים שהן עושות. מעניין לראות כמה רחוק המגמה הזאת תלך".
