לדוגמנית הבינלאומית שי זנקו יש שם חיבה מהבית: שולה. כדי להבין את מקור השם, צריך להרחיק עד לקיבוץ הגושרים שבו גדלה אימהּ. שולה הוא בעצם שיבוש השם "שושינקה", על שם מתפרה שהייתה בקיבוץ. "זה שם שאימא ודודה שלי המציאו לי", צוחקת זנקו. "יש לי טעם מיוחד בבגדים, לא אחיד ונורמלי. בוקר אחד אני יכולה להתעורר ולהחליט שאני מתלבשת רק צבעוני. ביום למחרת וינטג' או כמו ב'מטריקס' או בסגנון קלאסי. אני לא אוהבת להגביל את עצמי".
כאחת מדוגמניות הפלאס סייז המובילות בישראל, כשברזומה שלה עבודות בינלאומיות למותגים כמו ויקטוריה'ס סיקרט, אסוס והקו Ivy Park של ביונסה לאדידס, צילומים לווג והופעה ברשימת "30 הצעירים המבטיחים מתחת לגיל 30" של פורבס ישראל – זנקו (21) עושה צעד אחד קדימה וכעת מגייסת את הפרסום הרב שלה להשקת קולקציה ראשונה בעיצובה.
יחד עם מותג הלנז'רי הבריטי למידות גדולות Oola ואתר האופנה הישראלי טרמינל X, יצרה זנקו קולקציית הלבשה תחתונה לצעירות ולנשים במידות גדולות עם חזיות סטרפלס וחזיות רגילות בטווח מידות שמתחיל ב-38DD ומסתיים ב-42G, טייטסים קצרים ותחתונים בטווח מידות של 52-42. הרעיון מאחורי שיתוף הפעולה נרקם לאורך שמונת החודשים האחרונים, מתוך רצון לשקף קולקציה צעירה במידות גדולות, לעומת הקו המבוגר והסולידי של המותג.
10 צפייה בגלריה
"יש בארץ אוכלוסייה גדולה שאין לה ייצוג. אתה רואה פה פרזנטורית אתיופית? וכמה פרזנטוריות פלאס סייז יש?"
(צילום: ענבל מרמרי)
"הלבשה תחתונה לצעירות במידות גדולות זה הדבר החשוב ביותר", אומרת זנקו בריאיון המתקיים בבית הוריה בצפון תל אביב, שם היא נמצאת בזמן ביקורה בישראל. "איך אתה מצפה שאישה תרגיש ביטחון עצמי כשאין לה הלבשה תחתונה ראויה? אם הבסיס לא תואם לגוף שלה ולא נעים למגע, אי אפשר להרגיש בנוח".
"כשאת קונה פריט בהרבה כסף, את רוצה להרגיש כוסית, שווה, מלאת ביטחון. זה מה שרשתות האופנה והמותגים מנסים לשדר לך, לא? אבל במידות גדולות שכחו את המיתוג. תגידי תודה בכלל שיש בגדים והלבשה תחתונה במידות שלך"
בניגוד למפורסמים שלא שוחים בשוק שאליו הם מעצבים, זנקו ממוקדת מטרה. "נערות כיום רוצות ללבוש שמלת סטרפלס לנשף, ואין מבחר של חזיות סטרפלס. אני יודעת, כי לבשתי אותן", היא משתפת. "התחלתי לקנות חזיות למידות גדולות כבר בכיתה ח'. למה בגיל 13 אני צריכה להסתובב עם אותה חזייה כמו אישה בת 50? כשאת קונה פריט בהרבה כסף, את רוצה להרגיש כוסית, שווה, מלאת ביטחון. זה מה שרשתות האופנה והמותגים מנסים לשדר לך, לא? אבל במידות גדולות שכחו את המיתוג וזה 'עלא באב אללה' (מערבית: מה שיהיה, יהיה). תגידי תודה בכלל שיש בגדים והלבשה תחתונה במידות שלך".
"אני מאוד רוצה שזה יצליח, שצעירות במידות גדולות יראו שעושים בשבילן באמת. מנגד, אני שומעת שמעצבים בגדים במידות פלאס סייז ואף אחת לא קונה. ברור. הדרתן אותן שנים רבות, אז הן כבר הלכו למקומות אחרים", היא ממשיכה בשצף דיבור. "בחיים לא אשכח שכנערה הייתי חוזרת הביתה מהקניון בוכה. מאז הפסקתי להיכנס לקניונים בישראל. איך אני יכולה להיכנס לחנות שמפרסמת שיש לה פלאס סייז, ואז את מגלה שאין בה מידות? זה מכניס לך לראש לא רק שאת שונה, אלא גם שאת לא בסדר. אז אומרים שמקבלים ושיש הכלה ורבגונית, אבל האם מקבלים באמת?"
השינוי לא באמת נעשה, ואי אפשר לסמוך על רשתות האופנה שיובילו אותו. רק לאחרונה הושקה רשת חדשה לצעירות, כשמידת מכנסי הג'ינס הכי גדולה בה היא 40. וגם ברשתות שמוכרות כבר מידה 46 – זה לא באמת 46, כפי שהציגה יוצרת התוכן מאיה דגן.
"כבר אמרתי בוועדת הכלכלה בכנסת שזה לא הגיוני שבאים למכור לי מטר, וזה בעצם 80 סנטימטר. אני גרה מול קניון ווסטפילד בלונדון, ובכל פעם שאני נכנסת לזארה בלונדון אני מצליחה לקנות. בישראל, לא. אותו פריט, אותה מידה, אותו צבע, אותו ברקוד – וזה שבישראל קטן יותר במידה וחצי. איך אתה מסביר את זה?"
אני לא יודע.
"אי אפשר להסביר את זה. אומרים לי שאני משוגעת, אבל אני לא. אני בסך הכול לקוחה שרוצה לקנות".
10 צפייה בגלריה
"לא אהבתי את איך שנראיתי כשהייתי רזה, הפרופורציות שהיו לי לא היו נכונות"
(צילום: ענבל מרמרי)
למרות שמבחוץ נראה שנעשים ניסיונות של השקת קולקציות במידות גדולות, מעצבים הפועלים בתחום, ירידי אופנה מכווני קהל וכדומה – הלקוחות ממשיכות להביע את אותן תלונות. אני מנסה להבין איפה זה נתקע: בשלב המיתוג, העיצוב?
"נפגשתי לא מזמן עם סוכנות דוגמנות מובילה בניו יורק, והם הסבירו לי שהבעיה נובעת מכך שבבתי ספר לעיצוב אופנה, לפחות בארצות הברית, לא מלמדים לעצב מעל מידה 44. עכשיו הם מגישים נגדם תביעה".
יש בזה היגיון מסוים: דירוג מידות הוא עד מידה 46. לאחר מכן עיצוב הופך להיות לפי דירוג פלאס סייז ולפי מידות של מבני גוף שונים. גם בישראל, היצע עבודות הגמר שמציגות מידות גדולות במחלקות לעיצוב אופנה באקדמיות הוא אפסי. היחידה שעשתה זאת הייתה רתם לויתן מהמותג רתמה ב-2017.
"מילא שלא מלמדים, אבל מציגים את זה כסחלה, משהו לא יפה ולא אופנתי. אבל עיצוב למידות גדולות זה חלק מהעולם. למה עיצבתי הלבשה תחתונה? כי משעמם לי? לא, כי הלבשה תחתונה זה בסיסי".
הניסיון הזה מוביל אותך לחשוב על עיצוב קולקציות נוספות בהמשך?
"זה חלק מהתכנון. אבל קודם שיהיה בייסיק טוב. כשאתה בונה בסיס טוב, אפשר להמשיך להתפרע. גם רומא לא נבנתה ביום אחד".
"לא הגיוני שאידיאל היופי בישראל נותר אחיד"
בארבע השנים האחרונות, סללה זנקו את דרכה בתחום הדוגמנות הבינלאומי. היא התגלתה במיונים שנערכו לתצוגה בשבוע האופנה בתל אביב, שם הכירה את סוכנת הדוגמניות ריי שגב. היא הוחתמה בסוכנות Milk הלונדונית (שאותה עזבה לאחרונה לטובת כמה סוכנויות בינלאומיות), וכיום היא חתומה בסוכנות itm של עמרי יערי. בישראל הפרובינציאלית, הפכה זנקו לכוכבת רק לאחר שהצליחה בחו"ל – מהלך שכותב שורות אלה מכנה "תסמונת מורן אטיאס", על שם השחקנית והדוגמנית הנודעת שקיבלה הכרה מקומית רק לאחר שכבשה את איטליה. אטיאס לא רק פילסה לעצמה דרך עצמאית, אלא גם פתחה דלת לאינספור דוגמניות בעלות מראה מזרחי, שחרגו מאידיאל היופי של שיער בלונדיני ועיניים כחולות ששלט אז ועדיין בענף האופנה הישראלי.
"אני חד-משמעית מסכימה עם הטענה שלך", אומרת זנקו, "המראה שלי ושל מורן הוא מזרחי (זנקו היא חצי רוסייה, חצי טריפוליטאית, א"י). יש כאלה שחושבים שאני ספרדייה, אחרים אומרים שאני נראית דרום-אמריקנית או ערבייה, ויש לי חברות מעורבות משוודיה שחושבות שאני נראית כמוהן. זה לא הגיוני שאידיאל היופי בישראל נותר אחיד, כשבכל כך הרבה מקומות בעולם זה כבר לא מתקבל. תסתכל על הפרזנטוריות של twentyfourseven, לדוגמה. לצד מרגי יש את מאיה קיי, חברה מאוד טובה שלי, ואת מישל גרציג, שיש לשתיהן את אותו מראה. לכל אחת יש את הדרך שלה והאישיות שונה, אבל מבחינת המראה אין גיוון".
יש בתעשייה דוגמניות כמו עדן פינס, שיר אלמליח. יש לא מעט דוגמניות שאינן בלונדיניות עם עיניים כחולות.
"ועדיין, יש פה אוכלוסייה גדולה שאין לה ייצוג. עזוב מזרחיות, אתה רואה פה פרזנטורית אתיופית? למה אין להם ייצוג? וכמה פרזנטוריות פלאס סייז אתה רואה? איפה הגיוון בתעשייה? אידיאל היופי בישראל לא השתנה בשנים האחרונות. אני דוגמנית עובדת ועשיתי עבודות גדולות בשלוש השנים האחרונות. העבודה שאני עושה היא לא רק לביתי. אני עוזרת להרבה נערות צעירות, וגם לנערים ולגברים שמתמודדים עם דימוי גוף ושולחים לי הודעות פרטיות".
"היום אני אוהבת את מה שאני רואה במראה. למדתי שלקבל את עצמך זה הכי חשוב. בשיא הרזון שלי הגעתי למידה 40, ועדיין כולם מסביבי אמרו לי: תרזי עוד"
זנקו, שבגיל ההתבגרות סבלה מבולימיה, מספרת כי היום היא מקבלת את עצמה הרבה יותר מאשר בתקופה שהייתה רזה. "לא אהבתי את איך שנראיתי כשהייתי רזה, הפרופורציות שהיו לי לא היו נכונות", היא אומרת. "היום אני אוהבת את מה שאני רואה במראה. למדתי שלקבל את עצמך זה הכי חשוב. אז יש תקופות שאני מידה 42 ויש תקופות שאני מידה 48, וזה בסדר. בשיא הרזון שלי הגעתי למידה 40, ועדיין כולם מסביבי אמרו לי: תרזי עוד. כל הזמן שופטים אותנו על איך שאנחנו נראים: אם את שמנה – את שמנה מדי, אם את רזה – את רזה מדי. יש הרבה שטיפת מוח, כך שלא משנה מה נעשה, אף פעם לא נהיה מספיק".
10 צפייה בגלריה
"הבעת דעה פוליטית, בעיקר מול הקהל הישראלי, יוצרת חסמים. אם מישהו לא חושב כמוך, ישר נוצר אנטי"
(צילום: ענבל מרמרי)
האקטיביזם של זנקו חשוב, אבל גם לה יש גבולות אדומים. הוא מסתיים כשהיא נשאלת אם משפיעניות ודמויות ציבוריות צריכות להביע את דעתן ולא לשמש כערוץ קניות בלבד, כפי שטענה מבקרת האופנה דורין אטיאס. זנקו, שחוטאת בקוד קופון מדי פעם אבל לא באופן יומיומי בדומה לאחרות בתחום, מעדיפה לא להיכנס לפינות עם 200 אלף העוקבות והעוקבים שלה.
"מגיעות לכאן שקיות מיחסי ציבור עם בגדים שרוצים שאני אפרסם, אבל אני עובדת רק עם מותגים שאני מאמינה בהם. אם הייתי עושה את זה רק בשביל פרנסה, הייתי מצטלמת לכל מותג. אבל כדי להציג פלאס סייז באור אחר, שלא ייראה בדיחה כמו בהרבה מקומות, צריך לעבוד קשה"
"אני מאוד משתדלת לא להיות קוד קופון. כסף הוא לא מניע אצלי, הוא כלי לעשות את הדברים שאני אוהבת ורוצה", היא אומרת, "אבל יש משפיעניות שבשביל הערכים שהן רוצות לקדם, הן זקוקות גם לכסף. אני מסכימה עם דורין אטיאס שכולן רוצות רק למכור לך כל היום. ערוץ קניות. מודה, גם אני קונה ממשפיעניות, אבל זה חלק מהתרבות היום".
ואיך את שומרת על האיזון בין תוכן לכסף?
"אני מעלה רק את הדברים שאני רוצה להעלות. גם אם אני עושה פחות כסף בחודש, לא איבדתי את האותנטיות. מגיעות לכאן שקיות מיחסי ציבור עם בגדים שרוצים שאני אפרסם, אבל אני עובדת רק עם מותגים שאני מאמינה בהם, שיש לי איתם עתיד, שמבינים את מה שאני רואה, כמו בננהוט (מותג בגדי הים של נטע אלחמיסטר ונועה בני, א"י) שאזרו אומץ לצאת מהקופסה ופנו למידות גדולות; ועם פקטורי 54 שבעבר טווח המידות שלהם היה מצומצם והיום יש להם מידות גם לנשים כמוני. אם הייתי עושה את זה רק בשביל פרנסה, הייתי מצטלמת לכל מותג. אבל כדי להציג פלאס סייז באור אחר, שלא ייראה בדיחה כמו בהרבה מקומות, צריך לעבוד קשה".
"בגלל שאני מנסה ליצור שינוי בנושאי אופנה, דימוי גוף ושוויון, אני לא רוצה להיכנס לפוליטיקה. אני יודעת מי אני ומה הערכים שלי, אבל מעדיפה לא להיכנס לזה"
מה לגבי דעות פוליטיות? היית משתפת אותנו?
"אני משתדלת שלא. הבעת דעה פוליטית, בעיקר מול הקהל הישראלי, יוצרת חסמים. ברגע שמישהו לא חושב כמוך, ישר נוצר אנטי. בגלל שאני מנסה ליצור שינוי בנושאי אופנה, דימוי גוף ושוויון, אני לא רוצה להיכנס לפוליטיקה. כן ביבי, לא בן גביר – יש אנשים שמבינים בפוליטיקה וזאת העבודה שלהם. אני יודעת מי אני ומה הערכים שלי, אבל מעדיפה לא להיכנס לזה".
ובכל זאת, אנחנו במאבק על אופייה של מדינת ישראל. את לא חוששת שהעבודה הבינלאומית שלך תיפגע בעקבות היחס המשתנה בעולם לישראל?
"בתקופת שומר חומות ביטלו לי חוזים ולא רצו לשתף איתי פעולה ברגע ששמעו שאני ישראלית. אם מפריע להם שאני ישראלית – שיחפשו. אני לא צריכה להוכיח את עצמי לאף אחד. הסוכנת הקודמת שלי בלונדון שאלה אותי לא מזמן, 'למה את לא משתפת משהו על אוקראינה?' עניתי לה שעמוד האינסטגרם שלי הוא לא כלי תקשורת. חשוב להביע דעה עד גבול מסוים. לא כל אחד חייב להביע עמדה פוליטית, כי תמיד יהיו אנשים משני הצדדים, וכן, לפעמים אני מעדיפה לשבת על הגדר".
ומה גילינו בארונה?
"ליווי'ס זה סמל. היו לי קרוב ל-120 מכנסי ליווי'ס, ואת רובם מכרתי. זה אחד הבודדים שנשארו, כי הוא מיוחד והאהוב עליי. יש לו שטיפה מיוחדת, הכיסים האחוריים שונים ויש לו גזרה מעולה".
"כשהייתי בת 14, מכרתי וקניתי בשוק הווינטג' שהיה בזמנו בכיכר דיזנגוף בתל אביב. באחד הימים מצאתי את החולצה הלבנה הזאת של נייקי, וכחובבת חולצות מבדי פיקה, התאהבתי בה מיד. לבשתי אותה כל יום. עד עכשיו מציעים לי עליה הרבה כסף, אבל אני לא מתכוונת למכור אותה. היא תלווה אותי כל החיים".
"זה תיק וינטג' מיוחד של לואי ויטון מ-2006 (מהתקופה שמארק ג'ייקובס עיצב למותג, א"י) וקניתי אותו בחנות הווינטג' Six and Seven shop של תמי הירש. זה תיק במהדורה מוגבלת ויש ממנו רק 45 בעולם. הוא ה'בירקין' שלי. כשהייתי במסיבה של טראוויס סקוט, קיילי ג'נר שלחה את הסטייליסטית שלה לבקש שאמכור לה אותו, אבל עניתי לה בשלילה. יש לה מספיק תיקים, היא לא צריכה את שלי".
"זו שמלת חרוזי צדפים בעבודת יד שקיבלתי במתנה לפני שנה מהמעצבת חנה עטאללה של המותג הלונדוני אוקיינוס. היא מאוד-מאוד מיוחדת ואני אוהבת אותה".
