אידי סדג'וויק
סליחה, במי מדובר? שחקנית, דוגמנית, נערת מסיבות, בת לאחת המשפחות הכי עשירות בארצות הברית, ובעיקר הגרופי מספר אחת של אנדי וורהול והמוזה הרשמית שלו (וגם המממנת העיקרית שלו ושל חבורתו) – אידי סדג'וויק הייתה יפה, בעלת חוש אופנתי משובח, ומספיק כסף כדי לתחזק אותו.
היא מצאה את מותה בגיל 28 ממנת יתר החודש לפני 50 שנה, אחרי שמועות על רומנים עם מוזיקאים כמו בוב דילן ולו ריד (ששניהם כתבו עליה שירים), מגוון סרטים הזויים בניצוחו של וורהול, וקריירת דוגמנות סמלית אצל המעצבת בטסי ג'ונסון. היו לה חיים קצרים וכנראה לא שמחים מדי, שמאוששים את הסברה כי כסף לא קונה אושר.
אידי סדג'וויק, 1965
אידי סדג'וויק נולדה לתוך משפחה של "כסף ישן", שהחזיקה הרבה יותר ממון ממה שראוי שיהיה לאיש. היא הייתה יפה וכישרונית, אך התמודדה מנעוריה עם הפרעות אכילה ובעיות נפשיות. אביה היה איש קשה ויש הטוענים אף מתעלל, שניהל את חייהם של ילדיו בקשיחות. מותם של שני אחיה (אחד בהתאבדות ואחד בתאונת אופנוע) דרדר עוד יותר את מצבה הנפשי. לא מופרך להניח כי אורח החיים הפרוע וחסר המעצורים שפיתחה שימש כמעין מנגנון פיצוי לשבריריות הקיום שחוותה בקשריה המשפחתיים.
סדג'וויק הייתה "ילדה עשירה ומסכנה", מהסוג הפריבילגי שפעם העריצו וכעת מעדיפים לבוז לו. לזכותה ייאמר כי ברגע שיצאה לעצמאות, עשתה כל שביכולתה כדי לבזבז כמה שיותר מהר את הכסף הישן הזה. היא העדיפה לבלות את ימיה בהסתובבות עם הבוהמה הניו יורקית של שנות ה-60 כשהיא נראית זוהרת ואופנתית לתפארת, ושימשה כתורמת העיקרית לסגנון החיים הבזבזני של וורהול וחבריו, שהתאהבו בכל הצ'ופרים הנלווים להסתופפות בחברתה של נסיכת חוג הסילון.
סדג'וויק, העגילים והסיגריה
למה אייקון? אידי סדג'וויק הייתה ההתגלמות הפיזית של מה שאנחנו מכירים כניו יורק של הסיקסטיז. היא סימנה וי על כל מה שבונה מיתולוגיה – המועדון סטודיו 54, הפקטורי של וורהול, סמי מועדונים טרנדיים ומלון צ'לסי. היא חיה את החלום הניו יורקי, ואת שברו.
סופרסטאר בעידן של פסיכדליה
סדג'וויק הייתה סופרסטאר בעידן שהתבסס על הערצת כוכבים גדולים מהחיים. היא ביטאה הלך רוח חדש עבור אמריקה בעשור שרצה לארוז בצד את ערכי המשפחה והמסורת, ולהשתחרר מכבלי השמרנות לטובת פסיכדליה ודקדנס.
היא הייתה התגלמות בלונדינית ומפונקת של תרבות הפופ שחותרת להפוך את החיים ליצירת אמנות, ומשתמשת בשילוב הזה כמגרש משחקים פרטי – רק עבור אלה שיכולים להרשות זאת לעצמם, כמובן.
סדג'וויק, אנדי וורהול וצ'אק וויין בצילום של ברט גלין, 1965
היא הייתה הבוהמיינית האחרונה של אמריקה, רגע לפני שהמושג איבד את משמעותו, וגם המודל לכל נערת מועדונים שהגיעה אחריה לעיר הגדולה כדי לכבוש ולהיכבש בה. היא כיכבה במגזין ווג והוכתרה על ידי העורכת דיאנה ורילנד כנציגת הדור הצעיר.
עיניים מושחרות וריסים מלאכותיים
סדג'וויק ניסחה מודל אופנתי חדש לתקופה שהגדיר רוח בועטת ומשוחררת, ששילבה בין אלגנטיות יוקרתית לאלמנטים טראשיים: שיער קצוץ ומחומצן מצד אחד, עיניים מאופרות בדרמטיות וריסים מלאכותיים מצד שני; חולצות טריקו שעד אז נחשבו להלבשה תחתונה לצד שמלות ערב שחורות. וכמובן, עגילים גדולים שהפכו לסימן ההיכר שלה. כל אלה היוו חלק מדמותה האניגמטית, שנשארה בתודעה צעירה לנצח.
בחייה ובמותה, אידי סדג'וויק הייתה תוצר של הנסיבות שלה. סמל לדור מסואב או ילדה יפה שאבדה בתוך הסיפור שיצרה לעצמה? אולי כל אלה ביחד, ואולי כמו שכתב עליה וורהול בספרו: "היא יכלה להיות כל מה שרצית שתהיה – ילדה קטנה, אישה, אינטליגנטית, מטומטמת, עשירה, ענייה, כל דבר. היא הייתה דף חלק יפהפה, בלתי מפוענח. החור השחור שיבלע כל מסתורין".
סגנון לבוש יוצא דופן לזמנו
למה לא? וגם את זה כתב עליה וורהול: "היה בה משהו חשוף, ריקני עד כאב, שהפך אותה לבבואה לפנטזיה הפרטית של כל אחד". זו לא נשמעת כמו דרך נהדרת להעביר בה את חייך. בשלב מסוים, כנראה, היא מאסה בתפקיד הזה.
אידי סדג'וויק
ובכל זאת: סדג'וויק תמיד תישאר המיצוי המפורש של מיתוס "15 דקות התהילה" - הקסם של רגע שייעלם כלעומת שהופיע, אך לזמן קצר ומוגבל הוא בוהק למרחקים ומשפיע על כל מה שמסביבו. כך היא יצרה מודל שלא היה קיים לפניה, האיט גירל, שאותו שואפת להמשיך כל מצטרפת לתואר הזה אחריה. הארומה האמנותית, האווירה נטולת הפחד, החבירה לאייקוני תרבות הפופ, המסיבות, הסמים, הפלירטוט עם הצד האפל של החיים, הרזון, האיפור הכבד והלבוש – כל אלה משולבים בפרסונה הייחודית והמסקרנת. הזמניות של ימיה באור הזרקורים רק הגבירה את כוחה של דמותה ואפשרה את קיצוניותה.
במגזין ווג, 1965
אידי סדג'וויק
מה זה אייקון אחד בשבוע?
עולם הזוהר זוכה ממני בדרך כלל להתייחסות ביקורתית וחשדנית (וגם אני רואה בעצמי לפעמים את המבוגר הממורמר), אך אני חייב להודות שיש בו צדדים שמרגשים אותי בכל פעם מחדש. היוזמה "אייקון אחד בשבוע" משלבת שלוש אהבות גדולות שלי – איור, אופנה וסקרנות, או אפילו אובססיביות, לחייהם של מפורסמים.
בכל שבוע אבחר דמות אחת שמבחינתי ראויה לתואר המחייב "אייקון אופנה", מקומי או בינלאומי, שאותה אאייר ואשתף כאן. אתם מאוד מוזמנים להציע הצעות משלכם לאייקונים לאיור, או להתווכח עם הבחירות שלי.
