לפני קצת יותר משנתיים, ממש עם תחילת מגפת הקורונה, צפתה מעצבת הנעליים ויזמת האופנה גל שוקרון בסרטון וידיאו של ילד בן 11 מהעיר פז במרוקו, הטובל עורות במים מעורבבים בצבע. כמעצבת שיצרה באותם ימים נעליים עשויות עור, היא מספרת שהסרטון "זעזע אותי כאדם וכיוצרת" והציף בה שאלות של אתיקה עיצובית: "האם האחריות שלי כמעצבת היא רק לספק ללקוחות מוצר יפה? או להביא מוצר שנוצר בסחר הוגן ומחומרים לא מזהמים?"
התשובה לשאלות היא מותג הנעליים החדש שהיא משיקה בימים אלו, FRDM (הנהגה כ-Freedom, חופש), במקביל ליום כדור הארץ שצוין ברחבי העולם ביום שישי האחרון. הנעליים עשויות המפ (זן תעשייתי של קנאביס), רפידה מסיבי קוקוס וסוליה מגומי טבעי ושבבי סוליות ממוחזרות – ללא פלסטיק וללא חתיכות הקשחה מברזל. יתרה מזאת, בניגוד לנעלי עור או לנעליים מחומרים אחרים, לרבות כותנה, הנעליים החדשות מתכלות ומיוצרות, לדברי שוקרון, בתנאי ייצור ושכר הוגנים במפעל בסין הפועל על פי ערכים של אנרגיה ירוקה.
שוקרון היא שחקנית ותיקה בשוק הנעליים הישראלי. בשנת 2007 היא הקימה יחד עם נינה רוזין את בית הספר לנעליים "הגילדה" (שאותו עזבה לאחר עשור) ובין השנים 2020-2018 פעלה תחת המותג Boota שהעסיק נשים פלסטיניות מחברון. עכשיו, כאמור, היא בכיוון אקולוגי. למרות שייצור מוצרים חדשים, ירוקים ומתכלים ככל שיהיו, מוביל לבזבוז אנרגיה, חומר וכדומה – שוקרון משתדלת להמשיך לעצב ולייצר תוך התחשבות בסביבה. "עבדתי על פיתוח המוצר במשך שנתיים וחצי", היא אומרת, "ולא רציתי רק לעשות עוד מוצר יפה. רציתי לפתור בעיה".
7 צפייה בגלריה
"אני לא צמחונית או טבעונית, אבל אפשר לראות את השינוי הזה גם בתעשיית הנעליים". גל שוקרון
(צילום: עדי טרקאי)
"הבעיה" מתארת שוקרון, היא כמות הנעליים שאנחנו צורכים וזורקים. תעשיית האופנה נחשבת למזהמת השנייה בגודלה בעולם לאחר נפט, ולדברי המעצבת, בכל שנה נזרקים לפח כ-25 מיליארד זוגות נעליים, חלקם נטמנים באדמה ומזהמים את הקרקע. מיליארדי נעליים שלא מתכלות, מזהמות קרקעות, עצים, מקורות מים ומזון, ויוצרות הרי אשפה עצומים. לדבריה, העידן שבו אנשים רוכשים נעליים ב-29.90 שקל ברשתות זולות באווירת "נעל וזרוק", חייב להשתנות.
"הבנתי שהנעליים הבאות שאני אעצב חייבות להיות מחומרים מתכלים: מהשרוך ועד הרפידה. אחד החיזוקים שקיבלתי לאורך התהליך היה כשגיליתי שצבא סין החליף מדים וגרביים של מיליון חיילים להמפ. ומיליארד סינים לא טועים".
לאחר מחקר עיצובי וחומרי, היא גילתה את נפלאות ההמפ – חומר שעדיין לא מאושר לשימוש במדינות מסוימות, מאחר שהוא זן של קנאביס. עם זאת, במדינות רבות הבינו את חשיבותו לתעשייה בכלל, בזכות יתרונות כמו חוזק, תנאי גידול נוחים, וצריכת מים מועטה לעומת כותנה. לשם השוואה, ייצור חולצת טי מהמפ צורך שליש מהמים שצורך ייצור של חולצה דומה מכותנה, ומדובר באלפי ליטרים של מים.
התוצאה היא שני דגמים של נעלי סניקרס (נמוכות וגבוהות) בחמישה צבעים ובטווח מידות שבין 45-36, המתאימות לנשים ולגברים. גם כאן, אומרת שוקרון, מדובר בהחלטה אקולוגית, מאחר שזה חוסך בלאי ופחת. המחיר לנעליים, המשווקות ברשת שופרא, הוא 395 שקל לדגם הנמוך ו-445 שקל לדגם הגבוה.
אחד הנושאים המעניינים בתהליכי עיצוב אקולוגיים הוא המתח הקיים בין החומר לחזון העיצובי. או במילים אחרות: ידו של מי על העליונה? האם החומר הכתיב את העיצוב הנגיש? "עד היום, נעליים אקולוגיות נראו 'היפיות' עם מראה טבעי, ורציתי נעלי סניקרס בעלות מראה אורבני ומגניב", היא מסבירה.
"אפשר לעשות עם החומר הזה הכול. גם נעלי עקב", היא עונה לשאלה האם אפשר לייצר מהמפ נעלי ערב אלגנטיות. "עשיתי ניסיון של נעלי עקב והצלחתי, אבל זה לא יצא בדיוק כמו שרציתי".
עד כמה הבחירה לייצר נעליים אקולוגיות הקרינה גם על אורח החיים שלך כאדם?
"כצרכנית, אני קונה רק מעצבים מקומיים, וינטג' ויד שנייה. לא תמצא אותי ברשתות כמו זארה או H&M. בסיורי האופנה שאני עורכת, חשוב לי לקדם אג'נדה של עיצוב מקומי".
האם הבחירה לייצר נעליים טבעוניות היא חלק ממגמה של השנים האחרונות, שהחלה במזון והמשיכה לעיצוב?
"לא אשקר – אני לא צמחונית או טבעונית, אבל אפשר לראות את השינוי הזה גם בתעשיית הנעליים. עד לפני מספר שנים, יבואן העורות הגדול בישראל החזיק חלל של ארבע קומות, היום הוא הצטמצם לקומה אחת. זו מגמה עולמית שמצמצמת את צריכת הבשר למזון ועורות לתעשייה".
7 צפייה בגלריה
"אני לא יכולה לשנות את העולם – התפקיד שלי הוא להעלות את הנושא למודעות"
(צילום: יעל בר כהן)
קמפיין הנעליים שלך צולם באיסלנד. רק הטיסה לשם מבזבזת אנרגיה רבה.
"הקמפיין צולם באיסלנד בניסיון להנגיש את נושא משבר האקלים. אבל לא טסנו, רק שלחנו את הנעליים לצלמת יעל בר כהן שחיה שם. אנחנו משתדלים להיות ירוקים ככל שניתן. הנעליים, לדוגמה, לא נמכרות בקופסה, אלא מגיעות עם תיק גב לשימוש רב-פעמי. זה מאפשר שינוע של יותר נעליים, פחות מכולות ופחות זיהום. אני לא יכולה לשנות את העולם – התפקיד שלי הוא להעלות את הנושא למודעות. למה אני עושה את זה? כדי להשאיר לבן שלי ולילדים שלו את כדור הארץ במצב טוב אחרי שאנחנו הרסנו אותו".
