לפני כשנתיים הרגישה איזבל אדלר שהיא יוצאת מאיזון. מי שהייתה לאחת הדוגמניות המפורסמות בעשור הראשון של שנות האלפיים עם קמפיינים בינלאומיים וקילומטראז' ארוך על מסלולי התצוגות, הבינה אט-אט שהיא בפתחה של תקופה חדשה בחייה, רק שאף אחת לא סיפרה לה על זה: גיל המעבר. או כפי שהיא מכנה אותו: גיל המֵעֵבֶר, אותה תקופת זמן אשר מאופיינת בשינויים הורמונליים שנשים חוות מאמצע-סוף שנות ה-40 לחייהן למשך כמה שנים.
כמי שעוסקת בנטורופתיה וטיפול בשני העשורים האחרונים, אדלר (47) מסמנת את הנושא בתשוקה גדולה ומבקשת להעביר הלאה את הידע שצברה ואת השאלות שהיא ממשיכה לשאול. בעוד כשבוע וחצי היא תחנוך יחד עם שותפתה, ליאת ורדי בר, את me'ever – הריטריט הראשון לנשים בגיל המעבר, שייערך בבית האירוח Slowness בקיבוץ מורן בצפון, שלושה ימים שמטרתם לאפשר לנשים להגיע ולהקשיב אחת לשנייה, לעבור סדנאות ולשמוע הרצאות בנושא גיל המעבר.
5 צפייה בגלריה
"בכל שלב בחיים נפתח שער חדש". חולצה, זארה | הלבשה תחתונה, פמינה | עגילים, קרן וולף
(צילום: נטשה זריקר)
"בשנתיים האחרונות החלו לי תנודות במצבי הרוח ודכדוך שבא והולך. פתאום לא הכרתי את עצמי", היא משתפת. "מצד שני, את מחזיקה את עצמך חזק כדי לתפקד בבית, וכל הזמן יש את תחושת הערפול הזו בראש שאני לא מכירה. המוח הופך לצמר גפן ואת אומרת לעצמך: 'בסדר, אז אני קצת עפיפון', אבל לאט-לאט תנודות מצבי הרוח מתגברות, ואת מתחילה להרגיש לא מובנת, לחוש בדידות וחוסר מימוש".
"גם במבט של שנתיים אחורה, אני מרגישה שהשיח בנושא מבולבל. לא ידעתי לשים את הדברים שהרגשתי במקום הנכון, לא דיברו על זה סביבי, אמא שלי בטח לא סיפרה לי, ונשים רבות כמוני הרגישו מבולבלות, מטורללות אפילו. גיל המעבר זה לא רק הפסקת הווסת וגלי חום – זאת תקופה שאת מתבגרת, וצריך למתג את התקופה הזו מחדש. יש נשים שהשלב הזה יכול לקחת אצלן גם עשור, והרצון שלי הוא להגיד לזה 'וולקאם', לפגוש נשים נוספות שעוברות את התהליך וליצור קהילה משותפת שתעניק לתקופה הזו לגיטימציה ושם".
"אני בכלל מרגישה שזה גיל ההתבגרות האמיתי שלי. מצבי הרוח וההורמונים המשתנים בגיל העשרה זה כלום לעומת מה שאנחנו עוברות היום. וכשנדע לדבר את זה – נקבל את זה. זו תקופה שמשהו בה התפרק כדי להתאחות מחדש"
השאלות הרבות של אדלר, כמו גם של נשים אחרות, קיבלו מענה לאחר שיחה עם המטפלת קרין קידר, המתמחה בתקופת גיל המעבר וצפויה להשתתף גם בריטריט עצמו. "היא הביונסה של התחום", אומרת אדלר. "הרגשתי שחסר לי ידע, והיא הסבירה לי על השינויים ההורמונליים שעוברים על הגוף, ירידת האסטרוגן והפרוגסטרון, וכיצד השינויים האלה משפיעים על מיניות, מערכות יחסים, מה קורה לבן הזוג בתקופה הזאת וכו'. הרגשתי שאני יוצאת ממנה 'עם משימה'. מעבר להכול – זה מפגש של נשים שיכולות לבוא, לשתף, לדבר ולחגוג את עצמן".
השינויים הפיזיולוגיים בשנות ה-40 המאוחרות לחיים אינם מגיעים בוואקום, אלא הם חלק מתהליכי התבגרות. אדלר מעידה על עצמה כמי שבתקופה זו של החיים היא כבר לא דופקת חשבון לאחרים, עייפה משיפוטיות, ובכלל, מרגישה נשית ומינית יותר ממה שהייתה כאישה צעירה. "בכל שלב בחיים נפתח שער חדש. אני בכלל מרגישה שזה גיל ההתבגרות האמיתי שלי. ביג טיים", היא אומרת. "מצבי הרוח וההורמונים המשתנים בגיל העשרה זה כלום לעומת מה שאנחנו עוברות היום. וכשנדע לדבר את זה – נקבל את זה. זו תקופה שמשהו בה התפרק כדי להתאחות מחדש".
"כשהמבט כלפייך הוא רק חיצוני, ברור ששם נוצרות הפרעות"
כבר בשלהי קריירת הדוגמנות שלה, פלרטטה אדלר עם עולמות הטיפול. תחילה עם נטורופתיה, בהמשך עם סדנאות לניקוי רעלים ותזונה בריאה, ועכשיו היא בדרך למתג את עצמה כגורו לנשים בגיל המעבר. הבחירה בעולמות הטיפול, היא מספרת, תמיד הייתה שם, אולם התחזקה במהלך קריירת הדוגמנות שלה.
5 צפייה בגלריה
"מערכת היחסים שלי עם אוכל עברה תיקון". שמלה, רוני קובו בפקטורי 54 | צמיד, זארה
(צילום: נטשה זריקר)
"אני מתהלכת בחיים האלה כשאני לא תמיד מכוונת למטרה. הדברים קורים. המסך נפתח ויש קריאה, אני לא תמיד יודעת מה הסיבה, אבל זה מה שאני צריכה", היא אומרת במה שנשמע כמו שפת קוד לחובבי ניו-אייג'. "עולם הדוגמנות הרחיק אותי מהמקום הפנימי, מעולמות הרוח והרגש. בדוגמנות את כלי פיזיֿ שצריך לדאוג לו, והמבט כלפייך הוא תמיד חיצוני".
"כשהייתי דוגמנית עשיתי הרבה צילומי הלבשה תחתונה, ואני זוכרת שלפני ימי צילום הייתי מחזיקה את עצמי ימים – לא בצום, אבל בדיסציפלינה שהייתה מאוד קשה עבורי. החזקתי משמעת של לא לאכול בערב כדי שהבטן תהיה שטוחה... והפיצוי שהייתי עושה אחר כך"
"באיזשהו שלב, בתוך המסעות שלי בעולם, הרגשתי שהגוף שלי דורש אוכל בריא. הייתי נכנסת לחנויות של אוכל בריא ומרגישה בלונה פארק. זה אפילו לא ממקום של שמירה על המשקל – אלא ממקום של בריאות. התחלתי במקביל לתרגל יוגה ונסעתי לאוסטרליה לעבודה, ושם זה פגש אותי יותר. הייתי לבד, הלכתי למסעדות בריאות, ביליתי הרבה בים. וכשחזרתי ארצה, נכנסתי לחנות טבע ברמת אביב והרגשתי שזה מדבר את העולמות שבתוכי והחלטתי ללמוד תזונה. הייתה קריאה פנימית שביקשה לעשות שלום עם הגוף שלי ועם האוכל".
מתי הרגשת שאת והגוף במלחמה?
"כשהייתי דוגמנית עשיתי הרבה צילומי הלבשה תחתונה, ואני זוכרת שלפני ימי צילום הייתי מחזיקה את עצמי ימים – לא בצום, אבל בדיסציפלינה שהייתה מאוד קשה עבורי. החזקתי משמעת של לא לאכול בערב כדי שהבטן תהיה שטוחה... והפיצוי שהייתי עושה אחר כך".
את מתארת כאן הפרעות אכילה.
"אף פעם לא הייתי אנורקסית או בולימית, אבל החזקתי את עצמי עד כאב. היו לי ממש כאבי בטן כרוניים ותחושות לא נעימות. רק כשהגעתי ללימודים ברידמן, גיליתי את הנטורופתיה והבנתי שהנשמה שלי מבקשת ריפוי. מאז מערכת היחסים שלי עם אוכל עברה תיקון. לאורך השנים, בעבודה בקליניקה עם נשים, הבנתי שדרך הטיפול שלי באחרים – אני מטפלת גם בעצמי. היום אני יודעת לומר שהקריאה והכמיהה היו לטפל בעצמי. הקריאה הגדולה הייתה לטפל ביחסים עם הגוף שלי, וכשזה קרה, הנשמה התיישבה בחזרה בגוף כמו במקדש שנעים לה לחיות בו".
5 צפייה בגלריה
"אני מאמינה בתהליך". ז'קט, אנין בינג בעמנואל | צמיד, קרן וולף | משקפיים, בר חדד tlv
(צילום: נטשה זריקר)
דוגמניות רבות בהווה ובעבר מספרות על יחסים מורכבים שהן מנהלות עם אוכל ועם הגוף. מצד אחד, הן מתפרנסות ממנו ושומרות עליו; מצד שני, הן מנהלות איתו יחסים חולניים. ואני תוהה, האם הדוגמנות היא הבעיה או הפתרון?
"כשהמבט כלפייך הוא רק חיצוני, ברור ששם נוצרות הפרעות. דוגמניות שלא פיתחו את עצמן לאורך השנים, והמשקל, תרתי משמע, הוא רק על החוץ – זאת טרגדיה".
הזכרת מקודם שכשאת מציגה את עצמך, את לא מספרת שאת דוגמנית לשעבר, על אף שזה היה חלק מאוד משמעותי ממי שאת.
"זה לא משהו שאני מסתירה, אבל זה לא משרת אותי כרגע. מי שמכיר ויודע – בסדר, אבל זה לא הדבר שאותו אני מציגה. ברגע שיש בי חלקים נוספים שפיתחתי וההיאחזות שלי היא לא במראה החיצוני, אני יכולה להתבגר וגם להכיר בזה. מי שמחזיקה רק את המראה החיצוני ככרטיס הביקור שלה בעולם, ההתבגרות שלה תהיה קשה".
אני מניח שלדוגמניות קשה יותר עם סימני הגיל.
"אני לא חיה בסביבה שמקדשת את הנעורים. במעגל האישי שלי יש יותר קבלה לשיער הלבן, לקמטים, למראה הטבעי. כשאני מסתכלת במראה, אני אוהבת את מה שאני רואה, אבל האם אני ממש אוהבת את כל הקמטים בפניי? אני מקבלת אותם ולפעמים גם מפלרטטת עם הרעיון לעשות איתם משהו קטן ויפה, אבל עד עכשיו זה לא קרה. האם יקרה בעתיד? אולי כן, אולי לא, לא יודעת. אם ארצה – אעשה. זה לא מבטל שום דבר בדרך. כשהייתי צעירה יותר, אמרתי לעצמי: 'אני אקבל את עצמי כמו שאני' ועכשיו עולות שאלות חדשות ואני בסדר עם זה. אם אני אעשה משהו, זה בטח לא פרוצדורה שתעוות את הפנים או כזו שתגרום לי להיראות כמו כולן".
"אני לא חיה בסביבה שמקדשת את הנעורים. במעגל שלי יש יותר קבלה לשיער הלבן, לקמטים, למראה הטבעי. כשאני מסתכלת במראה, אני אוהבת את מה שאני רואה, אבל האם אני ממש אוהבת את כל הקמטים בפניי? אני מקבלת אותם ולפעמים גם מפלרטטת עם הרעיון לעשות איתם משהו קטן ויפה, אבל עד עכשיו זה לא קרה"
שיא הקריירה שלך היה בתקופה שקדמה לרשתות החברתיות. היום חלק מהדוגמניות מקדישות את האינסטגרם לשיח על קשיים ומורכבות. את חושבת שהיית מצליחה לשרוד בתקופה הזו?
"אני כל כך מודה על זה שכשהייתי דוגמנית לא הייתי צריכה להתעסק ברשתות חברתיות ולתקשר את החיים שלי לעוקבים. לא הייתי שורדת את זה. בתקופה שלי, סיימת יום צילום ושם זה נגמר. אני לא עובדת בזה מעבר לכך, לא זקוקה לאישורים חיצוניים וגם לא להמציא את עצמי כל הזמן. פייר, אני כבר לא יודעת אם השיתופים האלה אותנטיים או שהתפקיד שלהם הוא למכור לנו תוכן חדש. צריך להביא ג'וס, לא? רמת הגירויים כיום כל כך מוטרפת, וזאת התמכרות קשה והתעסקות אובססיבית. לאורך כל הקריירה שלי דאגתי להפריד בין החיים לעבודה. לא חייתי חיים של דוגמנית. לא אני ולא אורן בעלי, וזה מה שהפך אותי לאדם שפוי. מלבד זה שהדוגמנות שירתה אותנו כלכלית וטיילנו הרבה בעולם – לא הסתובבתי עם אנשי הצוות מחוץ לסט הצילומים, לא עשיתי סמים, לא הייתי חלק מחיי הלילה, וגם לא הייתי חייבת או צריכה לשתף את חיי האישיים".
"אני אופטימית שבסוף יהיה פה טוב"
אדלר נולדה בחיפה וגדלה בכרמיאל. בשנת 1995 זכתה בתחרות "נערת השנה" של השבועון "מעריב לנוער", שהובילה לפריצתה הגדולה כדוגמנית. אחיה הצעיר הוא השחקן גיא אדלר, שחי באיטליה עם אשתו, הדוגמנית לשעבר ולנטינה מיצ'טי. כבר למעלה מחצי יובל שהיא במערכת יחסים עם אורן סימנטוב, דוגמן לשעבר וכיום עוסק באמנות לאחר תקופה ארוכה כאיש נדל"ן. השניים נישאו ב-2004 והם הורים לשתי בנות ובן. הקמפיין האחרון של שניהם היה יחד ב-2009, ומאז די התרחקו מעולם האופנה.
אורן ואת שומרים על יציבות מ-1998. זה לא טריוויאלי בעידן הזה. מה סוד הקסם?
"אין לי נוסחת קסם. אני מאמינה בחיבור אישי משמעותי ונשמתי. אורן הוא אדם מאוד 'איזי גואינג' וקל מאוד להיות איתו. ותמיד יש לנו עבודה משותפת לעשות".
5 צפייה בגלריה
"פלרטטתי עם הרעיון להצטלם שוב כדוגמנית". גופייה ומטפחת - COS | צמיד, זארה
(צילום: נטשה זריקר)
בצילומים לכתבה זו, מספרת אדלר שנהנתה מאוד, והיא לא פוסלת להצטלם בהמשך לקמפיינים שיתאימו לה. לאחרונה אף הצטרפה לסוכנות הדוגמנות והטאלנטים אלינור שחר. "נהניתי מאוד ולרגע פלרטטתי עם הרעיון להצטלם שוב כדוגמנית, אבל למשהו שמתאים לעולמות התוכן שלי", היא אומרת.
מיה, בתך בת ה-17, הצטלמה איתך לאחרונה לקמפיין תיקים. היא עתידה ללכת בדרכי ההורים שלה?
"היא כל כך יפה, אבל היא לא מדברת את זה או מניעה את זה. הצטלמנו לקמפיין חברי של קייטפרייד, מותג עם ערך חברתי ואקולוגי. אם היא תיקרא לזה, אז יכול להיות שהיא תרצה".
לא שאלת אותה?
"שאלתי, אבל אין לה דחף לזה. אם תהיה הזמנה לצילומים, היא תשמח. אני תומכת בכל בחירה של הילדים שלי, ואני אהיה שם עבורה כמו עם כל החלטה אחרת. הבת האמצעית שלי בת ה-14 מאוד רוצה להיות שחקנית מפורסמת, אבל איתה אני הולכת בצעדים איטיים יותר, כי אני לא מבינה מאיפה מגיעה הקריאה שלה. אם את בתשוקה למשחק, תתמקדי בזה ולא בתשוקה לפרסום. יש מקומות שאני שמה גבולות".
"לאורך כל הקריירה שלי דאגתי להפריד בין החיים לעבודה. לא חייתי חיים של דוגמנית. לא אני ולא אורן בעלי, וזה מה שהפך אותי לאדם שפוי. מלבד זה שהדוגמנות שירתה אותנו כלכלית וטיילנו הרבה בעולם – לא הסתובבתי עם אנשי הצוות מחוץ לסט הצילומים, לא עשיתי סמים, לא הייתי חלק מחיי הלילה"
את מצליחה לשמור על שפיות בימים אלה?
"אני מאמינה שכל אחד מכיר את עצמו, כמה העור שלו דק וכמה הדברים חודרים ומטלטלים. אני ממעטת להתעדכן בחדשות ומנסה להיות בעשייה נוכחת כמה שאפשר. אני מנסה להבין איפה אני יכולה להזין את עצמי, ולהיות באיזה well being כדי לתת שירות למטופלות שלי. יש לי את הזכות להיות בנתינה. שורה תחתונה: אני אופטימית שבסוף יהיה פה טוב. אני חלילה לא מבטלת את הכאב שלנו, אבל אני מאמינה שהדברים ישתפרו וישתנו לטובה. אני מאמינה בתהליך".
