מעצב האופנה רוברטו קוואלי, "מלך הדפסי החיות", הלך היום (שישי) לעולמו בגיל 83 לאחר מאבק במחלה ממושכת בביתו בפירנצה. הוא השאיר אחריו שישה ילדים, ביניהם תינוק בן שנה מבת זוגו, הדוגמנית סנדרה ברגמן.
את מותג האופנה הנושא את שמו הקים קוואלי בשנת 1970, ושנתיים לאחר מכן פתח את הבוטיק הראשון שלו, לימבו, בסן טרופה, שם מכר גם מעצבים נוספים. כבר מתחילת דרכו העיצובית נחשב לפורץ דרך בזכות תהליך הדפסה חדשני על עור, שעליו רשם פטנט.
בהמשך הגיעו הדפסי החיות והשמלות החושניות, המזוהות עם בית האופנה עד היום, ועליהן היה אחראי. בהרצאה באוניברסיטת אוקספורד ב-2013 הסביר קוואלי את התשוקה שלו להדפסי חיות, שבהן השתמש בפריטי קז׳ואל כמו מכנסי ג'ינס ועד שמלות שטיח אדום: "אני אוהב את הטבע. לבעלי חיים יש את השמלות הטובות ביותר. אלוהים עשה אותם לבושים היטב. נשים אוהבות את העיצובים האלה, הן מרגישות בהן טבעיות".
באמצע שנות ה-90 חולל קוואלי מהפכה בעולם הדנים עם כמה חידושים, ביניהם ג'ינס סטרץ', אותו המציא על ידי הוספת לייקרה לבד הדנים. יחד עם הדפסי חיות ובגדי העור, הפך הג'ינס לחומר מרכזי בסגנונו של המעצב, מה שהוביל בשנת 1998 להקמת קו הג'ינס הצעיר, Just Cavalli.
קוואלי נולד בפירנצה בשנת 1940. סבו, ג'וזפה רוסי, היה צייר בעל שם. בעקבותיו הלך קוואלי לאקדמיה לאמנות של פירנצה, שם החל להתנסות בציור וטקסטיל. "אופנה היא חלק מהחיים שלנו. כשאתה מתעורר בבוקר אתה אומר: 'מה אני צריך ללבוש כדי להיראות יפה, פנטסטי, סקסי, מיוחד?"' אמר קוואלי ל-CNN בראיון ב-2008. "זו הסיבה שאני אוהב להיות מעצב אופנה כי אני יכול להשתמש בזה כדי להשפיע על מצב הרוח שלך, על החיים שלך".
בשנת 1973 פגש קוואלי את מעצבת האופנה הישראלית תמרה יובל ג'ונס, מבכירות המעצבות הישראליות ולשעבר ראש המחלקה לאופנה בשנקר וראש המחלקה לאופנה וצורפות בבצלאל. השניים הכירו דרך בת זוגו לשעבר של המעצב, הדוגמנית הישראלית חוה לוי, שהתגוררה אז בפריז.
יובל ג'ונס החלה לעבוד עם קוואלי בשנות ה-70 ושבה לעבוד איתו שוב בתחילת שנות ה-2000, כשהיא מביאה איתה שניים מהמעצבים הישראלים הבולטים כיום בישראל: אלון ליבנה וויקטור (ויוי) בלאיש, אשר שימש כמעצב ראשי אצל קוואלי בין השנים 1999-1996.
"קוואלי עיצב בגדים שנשים אוהבות", אומרת הערב (שישי) יובל ג'ונס ל- ynet. "אתה יכול לומר שזה 'פרחי', כן, אבל הוא הביא לקדמת הבמה את מראה האישה הסקסית והחושנית כי הוא פשוט אהב נשים חושניות. היה לו גם טעם מאוד טוב, מאוד 'פיין'. הוא למד באקדמיה לאמנות והבית שלו היה מעוצב ברמה גבוהה מאוד".
לדבריה, אחת מהתרומות הגדולות של קוואלי לאופנה הייתה על השטיח האדום. "הוא שייף את המראה שאנחנו רואים היום על השטיח האדום. רוב המעצבים החשובים עשו בגדים קלאסים, ואילו קוואלי יצר שמלות סקסיות, שהיום הן המיינסטרים".
"התרומה שלו הייתה בהכנסת אלמנטים עיצוביים שבאופן כללי הביאו טוויסט לכל הרצינות שאנשים רואים בבגדים באופן כללי: חופש, שפע, שמחה, פראיות. אלמנטים משוחררים", מחזק בלאיש בשיחה עם ynet. "כשהגעתי משנקר לסטודיו שלו, הכול היה נראה כמו אותה שמלה בכל מיני הדפסים, ורציתי לעצב שמלות סאטן סקסיות בגזרה אלכסונית. בהתחלה הוא קצת היסס, אבל לאחר שנה וחצי הוא נתן לי חופש פעולה".
"עבדתי אצלו יחד עם תמרה יובל ג׳ונס", מוסיף המעצב אלון ליבנה. "זאת הייתה חוויה מהממת עבורי. נחתתי אצלו מיד אחרי שעשיתי סטאז' אצל אלכסנדר מקווין, שאצלו הכול היה נוקשה בריטי ומנומס, בעוד אצל קוואלי זה הרגיש כמו ג'ונגל של יצירה עם חומרים מכל הסוגים וחופש ביטוי גדול של אפשרויות אינסופיות".
לקוואלי היה חיבור חזק לישראל, והוא הציג כאן תצוגת אופנה בערב גאלה של שבוע האופנה בתל אביב בנובמבר 2011, שאליה הגיע עם אשתו דאז, אווה קוואלי,דמות דומיננטית במותג. השניים הכירו בשנת 1977, כשקוואלי שימש כשופט בתחרות מיס יוניברס, ואווה קוואלי (לשעבר דירינגר) הגיעה לתחרות כמלכת היופי של אוסטריה. שלוש שנים לאחר מכן הם נישאו, וחיו יחד במשך שלושה עשורים, שבהם נולדו לשניים שלושה ילדים.
4 צפייה בגלריה
עם אווה קוואלי מאחורי הקלעים של תצוגה במילאנו
(צילום: Fulvio De Filippi/Getty Images)
"הייתה לו אהבה מאוד גדולה לישראל", אומרת יובל ג'ונס. "דרך חוה לוי ודרכי הוא הכיר את הנשים הישראליות, ולכן הוא גם בא הנה לבקר לא מעט. הנשים הישראליות נראו בעיניו חזקות ויפות, אל מול הנשים האיטלקיות שהיו אז צייתניות ושמרניות. אנחנו היינו ערימת אמזונות בהשוואה אליהן, והוא מאוד העריך את העצמאות שלנו, והיה מאוד פרו-ישראלי. שנות השבעים בישראל היו תקופה יפה".
קוואלי פרש מתפקידו במותג ב-2015 ובחר את המעצב פיטר דונדאס שיחליף אותו כמנהל אמנותי. דנדאס עזב את המותג לאחר שלוש עונות בלבד וכיום מעצב למותג המעצב פאוסטו פואיזי, שספד לו הערב בחשבון האינסטגרם של המותג. "רוברטו היקר, אולי אתה לא נמצא כאן איתנו פיזית יותר, אבל אני יודע שארגיש את רוחך תמיד איתי. הרגשתי כבוד גדול לעבוד תחת המורשת שלך וליצור עבור המותג שייסדת. נוח על משכבך בשלום, מגדלור של השראה עבור אחרים, ובמיוחד עבורי".
