שמלה של איריס ואן הרפן היא כרטיס כניסה בטוח לרשימת המתלבשות המעניינות בכל טקס או אירוע שטיח אדום. ביום שישי שעבר לדוגמה, חתמה הזמרת האיסלנדית ביורק את חלקה השני של הופעתה בלייפציג, גרמניה, לבושה שמלת עלי פרחים צחורים בעיצובה של ואן הרפן, שהתנענעו בפראות כמו סופת שלג על הבמה הצבעונית. שיתוף הפעולה הצמוד בין השתיים ארוך שנים, כמו זה של ואן הרפן עם ליידי גאגא, שלבשה את עיצוביה האקסצנטריים של מעצבת ההוט קוטור ההולנדית במספר הזדמנויות מאז 2009, לרבות הופעה בלתי נשכחת בטקס פרסי VMA לפני שלוש שנים, לבושה שמלה צבעונית ומסכת עור פטישיסטית בצבע פוקסיה בעיצוב הספרדי ססיליו קסטיו.
את עיצוביה הייחודיים של ואן הרפן אפשר לזהות מקילומטרים בזכות כתב יד ייחודי ושפה עיצובית מגובשת המורכבת מטכניקות הוט קוטור עתיקות לצד פיתוחים טכנולוגיים חדשים כמו הדפסות תלת מימד וחיתוכי לייזר. אלו עומדים החל מהשבוע במרכזה של רטרוספקטיבה במוזיאון לאמנויות דקורטיביות בפריז (MAD). התערוכה - Iris van Herpen. Sculpting the Senses (אוצרות: קלואה פיטיו ולואיז קורטיס, נעילה: 28 באפריל 2024), מאפשרת מבט רוחב ועומק על עבודתה של ואן הרפן מאז שייסדה את בית האופנה הנושא את שמה ב-2007 ועד היום, באמצעות למעלה ממאה שמלות ופריטי לבוש שמוצגים בדיאלוג עם יצירות אמנות עכשווית של אמנים כמו קייסי קורן, נרי אוקסמן, דמיאן יאלט ואחרים.
על חשיבותה של ואן הרפן (39) בשדה העיצוב הבינלאומי אפשר ללמוד מרשימת האורחות שהתייצבו לערב הפתיחה ובראשן מקסימה מלכת הולנד, שהתייצבה לבושה שמלת גלימה בהירה מפליסה בעיצובה של ואן הרפן, ובריז'יט מקרון, הגברת הראשונה של צרפת, שהסתפקה בשמלת מיני ומעיל צמר מעל בגוון שמנת מנומנם. המלכה ההולנדית, שלובשת את עיצוביה של בת ארצה בקביעות, שיבחה את עבודתה של המעצבת ותיארה אותה כ"אמנית הולנדית מהמעלה הראשונה" ו"האישה שנתנה מימד חדש לאופנה, שכל שמלה בעיצובה היא הרפתקה וחידה".
ואן הרפן נולדה בכפר קטן במרכז הולנד ובריאיון לניו יורק טיימס ב-2019 סיפרה כי מאחר שלא הייתה בבית שבו גדלה טלוויזיה, החלה לרקוד בלט מקצועי מגיל צעיר. זו הסיבה שכל הבגדים בעיצובה גם מייצרים תנועה על הגוף ובמרחב. רק בגיל 16, כשנאלצה לעבור לבית ספר תיכון באמסטרדם, נחשפה לאופנה והתאהבה בתחום. מאוחר יותר נרשמה ללימודי אופנה ואמנות באקדמיה לאמנות ArtEZ בהולנד אותם סיימה בשנת 2006. היא התמחתה בבתי העיצוב של מעצב האופנה אלכסנדר מקווין ומעצבת הטקסטיל ההולנדית קלאודי יוסטרה ומיד לאחר מכן הקימה את בית האופנה "איריס ואן הרפן" שממוקם באמסטרדם.
את פרסומה הגדול בשדה האופנה קנתה בשנת 2010 עם הקולקציה החדשנית Crystallization, שלראשונה בעולם שילבה הדפסות תלת מימד בבגדים ונוצרה בשיתוף פעולה עם האדריכל הגרמני דניאל וידריג וחברת מדפסות התלת-ממד MGX. בראיון ל- Xnet סיפר וידריג כי "איריס ראתה את הפסלים שלי כשחיפשה מישהו לפתח איתו טכניקות חדשות לעיצוב בגדים. היא עבדה באופן ידני ורצתה להכניס היבט דיגיטלי לבגדים שלה. הפריט הראשון, שקראנו לו 'שמלה קריסטלית', היה הפיילוט, וכשראינו שזה עובד טוב המשכנו לקולקציה מלאה".
האובייקטים מאותה קולקציה פיסולית מובילים מאז את כתב היד של המעצבת, כמו שריון פיסולי בדוגמה אמורפית, שמלווה גם את פוסטר התערוכה. הקולקציה לא היתה חדשנית רק בעולמות הדיגיטליים של הדפסות תלת המימד, אלא אתגרה את המושגים שלנו לגבי הוט קוטור. לאורך השנים שיתפה פעולה ואן הרפן עם אמנים וחברות טכנולוגיה, וב-2013 הציגה נעליים שנוצרו במדפסות תלת מימד של חברת סטרטסיס מרחובות. השילוב של חומרים ייחודיים כמו פלסטיק ממוחזר או פולי קקאו מודפסים בתלת מימד, הפכו אותה לאחת ממעצבות האופנה המפתיעות בדורה. דוגמה נוספת אפשר למצוא בשמלת "השלד" מקולקציית Capriole מ-2020, שהציגה את השלד האנושי כשמלה וכפרשנות אמנותית לבישה ליצירה של האמן היפני היישירו אישינו.
"אני מרגישה שהוט קוטור הוא סוג של מעבדה עם פיתוחים וחידושים שאנחנו עושים מבחינת חומריות", סיפרה לפני שלוש שנים בראיון למגזין W. באותו ראיון גם הסבירה כי היא מכירה בכך שהגישה הטכנולוגית שהיא נוקטת בעבודתה עשויה להפחיד אנשים מסוימים בתעשיית האופנה. "ישנם כאלה שחוששים שהדיגיטלי יחליף את הפיזי, אבל זה לא יקרה. הם יחיו יחד וגם ישפיעו אחד על השני". עוד הוסיפה כי תהליך היצירה שלה שנעשה קודם כל באופן דיגיטלי ובהמשך פיזי, מעודד קיימות, בכך שהבגדים יוצאים לייצור רק לאחר הזמנה של הלקוח. בדרך זו, הסבירה, הבגדים בעיצובה יכולים להתאים גם למטאוורס.
הרטרוספקטיבה הפריזאית אינה התערוכה הראשונה שעושה כבוד לעיצוביה. לפני עשור הציגה בתערוכת יחיד במוזיאון חרונינגר בהולנד, שנדדה ב-2014 גם למוזיאון העיצוב חולון. התערוכה הנוכחית המחולקת לתשע חטיבות בהן יכולים המבקרים לבחון את האבולוציה העיצובית של ואן הרפן, שעיצוביה בשנים האחרונות מתאפיינים בתנועתיות ומשחקי פרופורציה מעניינים המותחים את גבולות הגוף האנושי. לדוגמה, שמלות צבעוניות עשויות שכבות בד דקות מקולקציית Sensory Seas מ-2020, או שמלה המורכבת משלד אבסטרקטי של הגוף משובץ קריסטלים של סברובסקי שממנו יוצאים חוטי סיליקון מפוסלים מקולקציית Meta Morphism שנתיים לאחר מכן.
על אף שעיצוביה נחשבים לאמנותיים ועלולים להרחיק ממנה את הקהל הרחב, ואן הרפן מבקשת למוסס את הפחד בראיונות שהיא מעניקה. "לא כל אופנה היא אמנות, אבל בהחלט, מקור האופנה הוא באמנות", סיפרה ל-W. "העולם משתנה כל כך מהר ואופנה לא תמיד חוקרת את השינויים האלו. מעצבים אוהבים להסתכל אחורה, למקום שממנו באנו - אבל אני רוצה להסתכל קדימה, אל הלא נודע", הוסיפה בראיון ל"ניו יורק טיימס". "לעתים קרובות, העבודה שלי נראית אחרת ממה שהיא מרגישה על הגוף. יש הנחה שהבגדים קשים ללבישה כי הם לא תמיד נראים כמו בגדים שאנחנו מכירים, אבל זו תפיסה ולא מציאות. תהליך העיצוב מתרחש על הגוף ואני מודדת את העיצובים על עצמי. את רוב השמלות שלי אפילו אפשר לכבס במכונת הכביסה".