תאמ;לק לי: סקרלט ג'והנסון היא אחת השחקניות הכי עסוקות בהוליווד, שמדלגת בחן בין סרטי אינדי ייחודיים לשוברי קופות מהיקום הקולנועי של מארוול. יש לה ברזומה שלוש חתונות (אחת מהן לראיין ריינולדס), שני ילדים, מועמדות כפולה לפרס אוסקר (שחמק ממנה), דור חדש של מעריצים שמכיר אותה רק מסדרת "הנוקמים", ויום הולדת 40 שהיא חוגגת החודש.
היא גם יפה, גם יהודייה, וגם בעדנו. תוסיפו לזה יכולת שירה לא רעה בכלל, כישורי דוגמנות וחושים עסקיים משובחים שדוחפים קדימה מותג טיפוח משלה, ותקבלו גיבורת-על גם מחוץ לסרטים.
בקולנוע היא כיכבה ב"אבודים בטוקיו" – אחד הסרטים הכי אייקוניים בפילמוגרפיה של שנות ה-2000; בתפקיד "האלמנה השחורה" – הדמות הכי סקסית שמסתובבת ביקום של מארוול; ובסרט "היא", שבו השתמשה בקולה בלבד כדי לגרום לחואקין פניקס להתאהב במערכת בינה מלאכותית.
ג'והנסון היא לא שחקנית מהסוג שדי בשמה כדי להביא את האנשים לאולם הקולנוע, אבל היא יעילה, מגוונת, ויש לה סקס אפיל בכמויות מסחריות. אומנם אין לה אף אוסקר על המדף, אבל יש לה נוכחות מרשימה בכל רשימה שמדרגת את הנשים הכי סקסיות בעולם.
כבר קראו לה, לא פעם, "מרילין מונרו החדשה". אין ביניהן באמת דמיון, אבל בעולם שנלכד בין הרצון להחפיץ ולהכתיר מושאי תשוקה לבין תרבות הפוליטיקלי-קורקט שמנסה להכחיד כל ניסיון כזה, די ברור למה ג'והנסון מצאה את עצמה במשבצת של הבלונדינית המפורסמת. היא יפה ומשווקת תדמית של פאם פאטאל קלאסית, ויחד עם זאת היא נתפסת כאישה עצמאית וחזקה שלא חוששת לעמוד על דעתה גם מול לחצים חברתיים (כמו כשהתעקשה להתנגד ל-BDS ולהמשיך לייצג את חברת סודה-סטרים הישראלית).
איך היא מתלבשת? לג'והנסון יש סעיף בחוזה שמאפשר לה לא להופיע בעירום בסרטים, אבל בהופעותיה הציבוריות היא מיישרת קו עם רחשי הלב של הקהלים הגבריים שרואים בה סמל סקס עכשווי. המראות שהיא מעדיפה הם ללא ספק מהסוג שהמילה "סקסי" מוטבעת עליהם באותיות מובלטות.
בסרטי "הנוקמים" היא יצוקה לתוך חליפה צמודה במיוחד ומאובזרת בשיער אדמוני, ב"נערה עם עגיל פנינה" היא מכוסה עד הצוואר בתלבושת תקופתית, ובסרט החדש שלה "קח אותי לירח" היא מבצעת קאמבק מרשים לאופנה הסקסית והמופרכת של שנות ה-60. אבל הווירטואוזיות האופנתית של ג'והנסון מתבלטת בצורה המיטבית בהופעות שלה על השטיחים האדומים.
כמי שכיכבה בעבר בקמפיינים לגאפ ולמנגו, וגם למותגי יוקרה כמו קלווין קליין, דולצ'ה & גבאנה ולואי ויטון, ג'והנסון יודעת איך "להחזיק בגד". היא לא מאוד צנומה ולא ממש גבוהה, ויש לה את מה שעולם האופנה – שחזר לאחרונה לפחד משומן – מכנה "קימורים". למרות כל אלה, ואולי דווקא בזכותם, היא נראית מושלם בכל בגד שהיא לובשת.
יש לה סגנון שנראה כשייך למחצית הראשונה של המאה ה-20, עם העדפה בולטת לווינטג' של שנות ה-50, צלליות שעון-חול, דילוג על טרנדים של אבזור עודף, והתרחקות (מרעננת) מהקצוות. היא עצמה מגדירה את הסגנון שלה כ"ניו יורקי", אבל קשה למצוא תוכן אמיתי מאחורי שם העיר הידועה.
לדבריה, היא מעריצה את מרלן דיטריך מבחינה אופנתית, ומרגישה נוח בג'ינס וסניקרס כמו גם בשמלות ערב ונעלי עקב. גם מחוץ לשטיחים האדומים ג'והנסון מוקפדת ומתוקתקת – היא לא תיתפס בטרנינג, לא תוותר על חזייה, ולא תצא מפתח הבית ללא איפור (גם אם באירועים נדירים היא מוכנה לחלוק את מראה פניה החשופות ברשתות החברתיות). למעשה, סיפרה בעבר שהיא מתאפרת כל יום מאז שהייתה בת 12.
עתידות: ג'והנסון היא שחקנית טובה יותר ממה שחושבים עליה. הגיע הזמן שבקרוב היא תביא הביתה אוסקר, כי באמת מגיע לה. ואם היא רוצה לחזק את קשריה עם היהדות, נשמח כמובן לראות אותה מאמצת את טרנד הסלבריטאיות המקומיות ומכריזה על התקרבות לשורשים – בלי שזה ישפיע על המלתחה שלה, כמובן.
מחיאות כפיים או מטח עגבניות? מחיאות כפיים מתונות, אבל מכל הלב. ג'והנסון יודעת לרתום את נתוניה הגופניים ואת הבחירות האופנתיות שלה לטובת התדמית הסקסית שהיא משכללת לאורך קריירה קולנועית מצליחה וארוכה. היא לא אדג'ית ולא אוונגרדית, ואין אצלה הפתעות – היא פשוט אישה שיודעת להתלבש כדי להיראות טוב. בסצנת האופנה הנוכחית, שנראית לרוב כמו קרקס שיצא משליטה, זה בדיוק מה שאנחנו צריכים.