תצוגת האופנה של המותג מונליזבת, שפתחה את יומו הרביעי והאחרון של שבוע האופנה קורנית FAC תל אביב 2023, הייתה הארוכה ביותר עד כה, כמעט 20 דקות. התצוגה השאפתנית של המעצבת האנונימית-יחסית אליזבת בראון הייתה כמו מסע בזמן – 20 שנה אחורה אל רחוב דיזנגוף בתל אביב שהציג אז שמלות כלה קצפתיות שניבטו אל העוברים והשבים מחלונות ראווה של מעצבים כמו דני מזרחי וגלית לוי.
הסגנון הפומפוזי שהפגינו אז, עשיר במלמלות, תחרות, נפח ואבני חן, פינה מאז את מקומו לטובת שמלות כלה מתוחכמות יותר, מקושטות פחות, שהפכו את מעצבי שמלות הכלה הישראלים לבולטים בסצנה הבינלאומית. אלו, כאמור, לא היו בנמצא הבוקר. אופי השמלות של בראון בהשראת "אגם הברבורים" נראה כמגיע מעולם עיצובי מיושן הפונה לאוכלוסייה השבויה ברצון להיראות "נסיכות" לערב. מצד שני, יש להניח כי גם לסגנון זה לא חסר קהל.
עוד משבוע האופנה בתל אביב
זו תצוגת האופנה הראשונה של בראון על הבמה של שבוע האופנה, והיו בה לא מעט טעויות של טירונים: תצוגה ארוכה ועמוסה בדגמים שחזרו על עצמם בסטיילינג שלא סייע להקפיץ אותם, עד שאפילו רעיונות טובים שהביאה אל המסלול – כמו חליפת מכנסיים לבנה עם גדילי טול שהשתלשלו מטה ושמלת משי-טאפט נסיכותית בצבע ורוד בייבי עם קשירת פרפר יפה בגב שלבשה הדוגמנית המבוגרת נורית גורדון – הלכו לאיבוד. לבלגן הזה תרם גם הזמר מיכאל בן דוד, ששר לאורך כל התצוגה על הבמה, מפלרטט עם הדוגמניות, צמא לתשומת לב, עד כי השתלט בהופעתו על הדגמים עצמם.
עידן לרוס
לפני קצת יותר ממאה שנה, בתחילת המאה ה-20, יצר המעצב פול פוארה (מי שהיה הראשון לשחרר את הנשים מהמחוך) את שמלת "האבל" (Hobble) – שמלת צינור ארוכה וצרה, שלא אפשרה לנשים לצעוד כפי שצריך. חלקה התחתון של השמלה היה כה צמוד מהברכיים ועד הקרסוליים, שלפעמים היה צורך להדביק את הרגליים זו לזו כדי למנוע פיצול של החלק התחתון בזמן הניסיון ללכת. "שחררתי את החזה, אבל כבלתי את הרגליים", העיד על עצמו פוארה.
נזכרנו בשמלה הזו היום בצהריים, כשעל המסלול של המעצב עידן לרוס צעדה דוגמנית לבושה בשמלת צינור עשויה בד לורקס בצבע ורוד, שהגבילה את תנועתה והקשתה עליה לצעוד – אנטיתזה לנינוחות שהציגה מיד אחריה סיגל שחמון, שדגמנה מכנסי ג'ינס רחבים וגופיית קולר שחורה שפרח במרכזה.
הניגודיות הזו נשמרה לאורך כל התצוגה. מראה נינוח מצד אחד שכלל מקטורנים נונשלנטיים, חולצות אווריריות ומכנסי ג'ינס בגזרה רחבה, לצד ניסיון לשדר מיניות אגרסיבית באמצעות שמלות קצרות או שסעים עמוקים, כשלצידם גופיות עם קשירה אחורית, כאלו שמצריכות אקרובטיקה כדי לקשור אותן מאחור או יד נוספת לעזרה – מהלך שמגביל, שוב, את היכולת של נשים להתלבש בחופשיות.
התצוגה של לרוס נפתחה עם השורדת המפורסמת מאיה קיי (לצד מפורסמות נוספות כמו יעל גולדמן ושחמון), וחגגה את אופנת Y2K של סוף שנות ה-90 ותחילת שנות האלפיים עם דגמים שהרגישו כמו הערת אגב אירונית על התקופה.
לדוגמה, שמלת סטרפלס צמודה ואדומה באורך מיני מקושטת פרחים, אשר היה נראה כי הדוגמנית שצעדה בה על המסלול חשה אי-נוחות מסוימת, שמלת קומבינזון עם שסע מבד פרחוני בשילוב תחרה שחורה, ושמלות תחרה קצרצרות עם גב חשוף, שהתאימו לפסקול שהורכב מדיוות מקומיות כמו דנה אינטרנשיונל עם "דיווה" ומיכל אמדורסקי ברמיקס לשיר "קח אותי גבוה" – שניהם יצאו לאוויר ב-1998.
האוס אוף ג'אפה
מותג אופנה נוסף שעשה את הבכורה שלו אשתקד בתצוגת ה-Upcoming וזוכה השנה לתצוגה עצמאית הוא House Of Jaffa, שנוסד בשנה שעברה על ידי זוג המעצבים גולן פרידמן ואדי גברילידיס. הסגנון האוריינטלי והפנטזיה על הגבר הים-תיכוני המחוספס, ממשיכים גם הפעם לבלוט בקולקציה שהציגו על מסלול שכוסה בשטיחים צבעוניים.
"גם העונה אנחנו עוסקים בקונספציות חברתיות של נעורים מול בגרות, ותפיסות מגדריות של גבריות מול נשיות וקוויריות מול ממסדיות, ומציעים בגדים שחוגגים אורח חיים חופשי, מודרני ובלתי מתנצל", מסר גברילידיס.
התצוגה נפתחה ונסגרה עם המוזיקאית לירז צ'רכי, שלוקחת בימים אלו חלק פעיל במחאת הנשים באיראן ובישראל. אחריה עלו ובאו דוגמנים וגם כמה דוגמניות, מבליטים את השפה העיצובית של המותג, שהשנה הרגישה מהודקת פחות מאשר אשתקד.
בין המראות הבולטים: דוגמן לבוש ז'קט בסגנון ספורטיבי עם הדפס גמל בשילוב חצאית וכיסי דגמ"ח בדוגמת פסים של תכלת ולבן, חולצות מכופתרות עם רקמת דקלים וחמסה גדולות על הצד השמאלי של החזה, ושמלת סליפ בצבע חום-אדמה עם שני שסעים קדמיים.
הילי ארי
על תצוגת הנעילה של שבוע האופנה הופקדה המעצבת הילי יעקובי למותג הילי ארי, שהשתתפה בשבוע האופנה בפעם האחרונה לפני שנתיים במהלך תקופת הקורונה. הקולקציה שהציגה כעת הייתה המשך ישיר לקולקציה ההיא, וחידדה את כתב היד והסגנון האלגנטי-מחוספס שהיא מנסחת מאז סיימה את לימודיה במחלקה לאופנה בבצלאל לפני עשור בדיוק.
על מסלול צהוב שעליו נכתב בשחור Make The First Move, פתחה את התצוגה בל אגם עם שלט שעליו הכיתוב "הפקרות" ובידה אזיק אלקטרוני, במחאה על הפלת חוק האיזוק האלקטרוני למניעת אלימות במשפחה על ידי הקואליציה שעות ספורות קודם לתצוגה. מחאות בצד, יעקובי יצרה קולקציה מגובשת, על קו התפר שבין דגמים מחויטים המיועדים ללקוחות סולידיים יותר או פחות, לצד פריטי לבוש מעולמות הפאנק, שאותם היא שזרה באופן מושכל לאורך כל התצוגה.
הקולקציה של יעקובי, שזכתה לשם הנאיבי Imagine Peace, הציגה חליפות מכנסיים בצבעוניות מונוכרומטית לנשים ולגברים. חלקן נסגרו על הגוף באמצעות חגורת עור דקיקה ואבזם מתכת או קושטו ברתמות עור סקסיות, שנוצרו בשיתוף פעולה עם מעצבת אביזרי העור המצוינים שני הראל מהמותג Nagelberg והביאו איתם אפיל מחוספס, המתכתב עם מגמת ה-BDSM שמטפטפת שוב אל עולם האופנה, ע"ע גם התצוגה של אלון ליבנה שהתקיימה לפניה.
היו שם גם שמלות קולר סקסיות בגזרה צרה, חצאיות מיני יפות וחולצות עם סרטי טול שהעניקו להן נפח. חליפות הגברים הציגו גזרות מחמיאות לגוף ושילובים כמו מכנסי ברמודה קצרים עם ז'קט, כאשר חלקן יתאימו גם לגברים שמחפשים חליפת חתן בשפה מעט אדג'ית. כל המראות שמרו לאורך התצוגה על מתח גבוה ושפה אחידה.
שנקר
על רקע שלט מחאה גדול בשחור ולבן עם הכיתוב FREEDOM, חשפה המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר את עבודותיהם של סטודנטים מהשנים ב'-ד' מקשת קורסים במחלקה: בגדי גברים, תרבויות עולם, מחויטים, פרויקטים של ג'ינס וכלות, קיימות ועוד.
את התצוגה פתחה הדוגמנית ואשת הטלוויזיה גלית גוטמן, לבושה אוברול צמוד שעליו הכיתוב "לכו להיבדק", שעוצב על ידי בוגרת שנקר ליאור שוורצמן במטרה להעלאת המודעות לעמותת "הבית של בר" הפועלת למודעות ולגילוי מוקדם של וירוס הפפילומה, למניעת סרטן והתחסנות, ותמיכה בנשים חולות ובמחלימות.
קודם לכן התקיימה תצוגה נוספת של משפיענית האופנה יובל כספית, ששילבה בגדים של תלמידי המחלקה. את שלל עבודות התלמידים תוכלו לראות בווידיאו המצורף.