דובי גל יושב לסעוד צהריים בגפו על הבר הפונה לרחוב באחד מבתי הקפה הפופולריים בתל אביב. זוהי חוויה אינטימית של אדם מול צלחתו, אך קשה להתיק את העיניים מפניו מלאות ההבעה של השחקן שנולד חודשיים לפני קום המדינה. כל מבט בהן מגלה עולם ומלואו. בגבו אל גל יושב הצלם דודי חסון, שכבר שנים ארוכות חולם לצלם את השחקן. "אני נבוך לפנות אל אנשים ולהציע להם להצטלם. להתחיל עם נשים קל לי יותר", הוא אומר. כשגל קם ויוצא החוצה, שועט לכיוונו חסון, נטול הגנות ומחסומים. גל הסכים מיד להצטלם וחסון שב אל השולחן בחיוך מנצח. עדיין לא ברור לו שאנשים יסכימו להתייצב מול העדשה שלו.
מדובי גל ועד גל גדות – יותר משהאנקדוטה הזו מזקקת רגע בתהליכי חיזור המתקיימים באופן תדיר בין צלם למצולם, היא מפרקת את הדימוי על צלם האופנה דודי חסון, שלעתים עלול להיראות מהצד כמרוחק ומתנשא, שכבת הגנה שעטה על עצמו מתחילת דרכו כצלם לפני 15 שנה. בשנים האחרונות אפשר לזהות כי הדימוי הזה מתמוסס, מפנה מקום לדמות משוחררת יותר, נגישה, מרוככת. טון הדיבור עדיין קצבי ולהוט כמו בתחילת הדרך, מרמז על תשוקה, וגם חוסר הביטחון קילף יותר משכבה אחת. רגע לפני שהוא חוגג 40, דודי חסון משיל מגננות.
15 צפייה בגלריה
"המפגש איתה אצלה בבית היה כמו עם כוכב רוק אגדי". חנה לסלאו בתערוכה בשיתוף אוליבר פיפלס
(צילום: דודי חסון)
הערב (שלישי) הוא יציג תערוכת דיוקנאות שנוצרה בשיתוף מותג המשקפיים אוליבר פיפלס. המותג האמריקני שנוסד בשנת 1987 וכיום חלק מתאגיד לוקסאוטיקה, חביב על מפורסמים בעולם ולוקח חלק בשיתופי פעולה אמנותיים בזירות יצירה שונות. חסון הוא האמן הראשון מישראל שמשתף איתו פעולה. על הפרויקט החל לעבוד עוד לפני הקורונה. לפעמים הטיל ספק שהוא יצא לפועל, אבל לערב אחד למוזמנים בלבד, יוצגו בחלל של גבעון פורום לאמנות בתל אביב עשרה דיוקנאות של דמויות המרכיבות את משקפי המותג: נינט טייב ויוסי מזרחי, יעל אבקסיס, חנה לסלאו, אביב גפן עם בניו דילן ואליוט, השף אייל שני וצבת היבשה רונה, האמן ניר הוד, הכוריאוגרפית שרון אייל ובן זוגה גיא בכר, מעצבת האופנה נילי לוטן ובן זוגה, הזמר דיוויד ברוזה, הראפר הצעיר דור 3 (שם הבמה של דור הרשקוביץ). תצלום בונוס: דיוקן עצמי של חסון במשקפי שמש של המותג, שקוע בתוך אמבטיה.
"בחרתי אנשים, חלקם מפורסמים, שיש להם קירבה אליי, ואנשים שאני מעריך ועניין אותי לצלם אותם ולהכיר אותם דרך הצילום. כל אחד ואחד מהאנשים האלה הוא טיפוס. לאביב גפן, לדוגמה, הגעתי דרך אילנה (ברקוביץ', אשתו לשעבר של גפן, א"י), שהיא חברה טובה מאוד שלי", מספר חסון. "חנה לסלאו היא, בעיניי, רוקנרול אמיתי. הדמות, ההווייה, השמחה והאנרגיה – המפגש איתה אצלה בבית היה כמו עם כוכב רוק אגדי. עם יעל אבקסיס הייתה חוויה מהפנטת. היא רקדה בבית לצלילי מוזיקה ערבית בזמן שצילמתי".
15 צפייה בגלריה
"אייל שני הוא המצולם שהכי התמסר אליי, בזמן שהצבה שלו מחרבנת ומשתינה עליו"
(צילום: דודי חסון)
על אף שמדובר בפרויקט מסחרי, נדיר שתערוכות של תצלומי אופנה מוצגות במוזיאונים ובגלריות בישראל. בשנים האחרונות ניתן לספור אותן על אצבעות יד אחת, עניין של יחסי כוחות בין עולם האמנות בישראל לתעשיית האופנה, שיוצאת כשידה על התחתונה. גם כשניסו להביא לישראל תערוכה של צלם האופנה האגדי גי בורדן, שעבודותיו הוצגו במוזיאונים הנחשבים בעולם, אף אוצר של מוזיאון ישראלי לא לקח על עצמו את היוזמה.
חסון, שבעבר הציג במסגרות גלריסטיות בישראל, מרגיש זאת. "בישראל יש סלידה מטורפת בעולם האמנות מתערוכות אופנה", הוא אומר. "זאת תערוכה שהייתה יכולה להיות מוצגת בגלריה או במוזיאון בפריז, ובישראל אין כבוד ראוי לתחום האופנה. ואז אתה מגיע למוזיאון תל אביב ורואה צלם שצילם עציץ באלנבי עם קשר פוליטי. עזוב את המשקפיים בצד, יש פה תמונות מרהיבות ואייקוניות".
15 צפייה בגלריה
"עם יעל אבקסיס הייתה חוויה מהפנטת. היא רקדה בבית לצלילי מוזיקה ערבית בזמן שצילמתי"
(צילום: דודי חסון)
על קירות הגלריה מציב חסון פריים בודד בגודל של 1.20 מ' על 1.80 מ', מוקף מסגרת עץ לבנה. הפריים הבודד הזה אינו רק צמצום מתוך עומס דימויים, אלא משאת נפש, דרך עבודה שהנחיל לעצמו. בעידן של עודפות ויד קלה על הדק המצלמה הדיגיטלית, חסון מצלם בפילם, שמגדיר מראש גבולות גזרה ברורים של חומר, אבל גם התמקדות, המתנה לפריים הנכון. הפריים הבודד הוא גם אספקלריה לעבודת הצילום של חסון, שהפכה לאינטימית יותר ויותר, ללא אנשי צוות. לפרויקט הנוכחי יצא לבד עם מצלמה. את הסטיילינג עשה בעצמו מהארונות הפרטיים של המצולמים, על ריטוש לא היה בכלל מה לדבר.
"זה הנתיב הנכון עבורי. הרגשתי שיותר נוח לי לצלם לבד, לייצר דימויים בודדים", הוא אומר. "זה עובד גם למצולם, שיוצא בתחושה נעימה יותר. הגעתי, ישבתי לקפה עם המצולם אצלו בבית בסביבה הטבעית. לפעמים הצילום לקח עשר דקות, לפעמים היה מפגש מרתק שנמשך יותר. עם אייל שני ישבתי ארבע שעות. הוא המצולם שהכי התמסר אליי, בזמן שהצבה שלו מחרבנת ומשתינה עליו. הוא אוהב אותה אהבה גדולה ואפשר לראות את זה גם בתצלום, הכי יפה בתערוכה. זה תצלום שעוד כמה שנים יסתכלו עליו ויבינו כמה שהוא אייקוני".
15 צפייה בגלריה
"המון שנים הדחקתי את מערכות היחסים שלי מול חברים ומשפחה, ועכשיו זה צף". פורטרט עצמי
(צילום: דודי חסון)
בתוך הפריימים ניתן לזהות את אחד הנושאים שמעסיקים את חסון בתקופה האחרונה: מערכות יחסים. לא בהכרח רומנטיות, אלא בין משפחה וחברים. "אני בתקופה שזה מעסיק אותי, ובלי לשים לב אני נמשך למקום הזה", הוא מודה. "אני חושב שהמון שנים הדחקתי את מערכות היחסים שלי מול חברים ומשפחה, ועכשיו זה צף. ההתעסקות הזאת היא הדבר הכי מדהים שקרה לי".
האם כמי שהיה מאורס לפני כשלוש שנים וחצי, העיסוק הזה מציף אצלו גם חשיבה על מערכות יחסים רומנטיות ומשפחתיות? "נראה לי שהייתי רוצה ילדים ומשפחה. יש יום שאני רוצה ויש יום שאני לא רוצה".
"רציתי שלגל יהיו את התנאים הכי טובים ונוחים"
חסון נולד באשקלון, גדל ברמת השרון, חי ועובד בתל אביב, שממנה הוא יוצא בשנים האחרונות לצלם ברחבי העולם. הוא הצליח לחדד לעצמו שפה אישית, טעם – חספוס פיוטי, אם צריך להגדיר זאת בצמד מילים. שמו זכה לבולטות בעקבות קמפיינים בינלאומיים לריבוק, וואווי, מארה הופמן, נילי לוטן ואחרים; אבל נקודת הזינוק שלו היא דרך הפקות אופנה למגזינים: "פרפל" הצרפתי, "ווג" אוקראינה, "ווג" סין, "ל'אופיסייל" והשער של "וניטי פייר" בארצות הברית עם גל גדות מנובמבר אשתקד. בין חסון לגדות מתקיימת מערכת יחסים מקצועית עוד מהימים ששימשה כפרזנטורית לרשת קסטרו, וגם כשעזבה את ישראל המשיך חסון לצלם אותה בקביעות.
15 צפייה בגלריה
"אם הייתי מצלם את גווינת' פאלטרו, לא הייתי מתרגש כמו שהתרגשתי". גל גדות בשער "וניטי פייר"
(צילום: דודי חסון)
"השער ל'וניטי פייר' הוא נקודת שיא של צלם אופנה מבחינת יוקרה", אומר חסון כשהוא נשאל האם היה זה שיא הקריירה שלו עד כה. "מעבר לכך שזה כבוד לצלם ל'וניטי פייר' – הגאווה הגדולה שהרגשתי הייתה לצלם את גל ל'וניטי פייר'. אם הייתי מצלם את גווינת' פאלטרו, לא הייתי מתרגש כמו שהתרגשתי. כשקיבלתי את המייל מהמגזין, גל שאלה אותי: 'אתה לא מתרגש? מה יש לך?!' הייתי מאופק מאוד. אין מקום להתרגשות, אני ישר מתרגם את זה לפרקטיקה, איך אני מצלם".
הצילומים נערכו בחוף הים של מכמורת, יומיים עם צוות ישראלי והקורונה שעטפה הכול בסוג של לוקאל פטריוטיזם. על הקריאייטיב, מספר חסון, עבד במשך כחודש. "הייתי מאוד קשה עם הצוות של 'וניטי פייר'. היו לנו הרבה שיחות בזום, והייתי מעורב בכל אספקט: מהמדידות של הסטיילינג ועד איפור ושיער", הוא מגלה. "רציתי שלגל יהיו את התנאים הכי טובים ונוחים, כמו הפקה של 'וניטי פייר' בלוס אנג'לס. התקציב גם אִפשר זאת. צילמתי במשך יומיים באור הכי יפה שרציתי, והבאתי כלבי רוח בהשראת תצלומים אייקוניים של ברוס וובר. אני מאוד מרוצה מהתוצאה, זה יצא בדיוק כמו החזון שהיה לי: תמונות גדולות מהחיים".
15 צפייה בגלריה
"זה יצא בדיוק כמו החזון שהיה לי: תמונות גדולות מהחיים". גל גדות ל"וניטי פייר"
(צילום: דודי חסון)
לדבריו, בעקבות השער קיבל פניות ממגזינים בינלאומיים. ביום שבת, לדוגמה, שב מחמישה ימים בניו יורק, שבהם צילם שער לאחד המגזינים הגדולים בעולם. לא מזמן הפסיד גם צילום קמפיין גדול בגלל הגבלות התנועה של הקורונה. זה מתאזן. הפניות כולן, הוא מגלה, נעשות כיום דרך הודעות אישיות באינסטגרם.
"האינסטגרם לא הרג את עולם האופנה, להפך. יש התפתחות. אבולוציה", הוא אומר. "היום בעידן האינסטגרם, סוכנויות לצלמים הפכו לנטל. התקשורת ישירה, אז למה לשלם לסוכנות עמלה של 30 או 40 אחוז? לא מגניב. הפניות נעשות כל הזמן, אבל אני לא עסוק באיזה קמפיינים אקבל – יותר מדליק אותי לצלם הפקות אופנה למגזינים כמו 'פרפל', 'ווג', 'וניטי פייר'".
15 צפייה בגלריה
"אני לא עסוק באיזה קמפיינים אקבל – יותר מדליק אותי לצלם הפקות אופנה למגזינים". דורית רבליס
(צילום: דודי חסון)
בשנה האחרונה גם צילם את שירה האס לשער של מגזין "ל'אופיסייל" ואת בנות הזוג חן יאני ואימרה ואן אופסטל למגזין "פרפל", בהפקה שנוצרה במהלך שישה סשנים של צילום. הקורונה גרמה לו לעצור בארץ ולנוח, אבל גם אפשרה לו ליצור פרויקטים אישיים יותר, כמו סדרת התאומים הגברים שהוא מציג בחשבון האינסטגרם שלו, או העיסוק המתמשך במערכות יחסים שעולה מתוך עבודותיו.
הוא לא לבד. אם בעבר נדרשו צלמי אופנה לבסס את מקומם בבירות אופנה בחו"ל, היום אפשר לעשות הכול מהמזרח התיכון, כפי שגם מדגימים הקולגות שלו, יניב אדרי ומיכל חלבין. "קל להיות היום צלם בישראל. כולם רוצים להגיע לצלם כאן", הוא מסביר ומספר כי צילם הפקת יופי ל"ווג" סין בכיכובה של דורית רבליס, ולאחרונה סיים פרויקט אישי שצולם בירושלים וצפוי להתפרסם בקרוב במגזין בינלאומי גדול.
ישראל ראתה בשנים האחרונות גם צלמים בינלאומיים שהגיעו לכאן עם צוות משלהם: הצלם הגרמני יורגן טלר צילם בחוף הים של תל אביב את קמפיין אביב-קיץ 2020 של המעצבת איזבל מארה; מגזין Holiday הקדיש לפני כשלוש שנים גיליון מיוחד לירושלים; וצלם האופנה מריו טסטינו היה במשא ומתן לצלם בישראל פרויקט גדול, ונפגש עם חסון בתיווכו של מוטי רייף. בזמן שהעולם גילה מחדש את המדינה הבוערת במזרח התיכון, חסון כמעט לא מצלם כאן, למעט קמפיינים מסחריים והפקות עצמאיות.
נוכחותו במגזינים ובאתרי אופנה ישראליים ירדה מתוך בחירה. "עושים פה דברים מצוינים במגזינים כמו 'לאשה' ו'את', אבל לי זה כבר פחות מתאים", הוא אומר. "היצירה היא עדיין מקום עם הרבה תשוקה ואני מעורב ברמות הכי עמוקות של כל פרויקט: אני יכול לצלם שער ל'ווג' ואז לבוא ולצלם קמפיין לגולף בבית שאן. זה בסדר מבחינתי".
15 צפייה בגלריה
"אני יכול לצלם שער ל'ווג' ואז לבוא ולצלם קמפיין לגולף בבית שאן. זה בסדר מבחינתי"
(צילום: דודי חסון)
"אני לא מבקש מדוגמנית להתפשט על סט"
מתחילת דרכו המסחרית והאמנותית בגיל 25, אחד האלמנטים המרכזיים בעבודה של חסון הוא עירום אמנותי. עבור 82 אלף העוקבים שלו באינסטגרם, ישבנים הם נוף קבוע. האם מהפכת MeToo השפיעה על נקודת המבט שלו?
"אני מצלם המון עירום. המון. אבל זה לא עירום מיני. גם בתהליך הצילום וגם בהתבוננות בתמונות, מעולם לא קיבלתי הערה מצופה שהתמונות מיניות", הוא אומר. "אני לא מבקש מדוגמנית להתפשט על סט. זה יכול להיות רגע ספונטני של הדוגמנית, רגע של שחרור. יש רגע מאוד משחרר בלהצטלם בעירום. ותמיד אנחנו צוות של אנשים על הסט. מעולם לא הייתי עם דוגמנית בעירום לבד. זה כמו סצנות סקס בסרטים. יש צוות שלם. אני תמיד נבוך מהסיטואציה, וכשאני מסתובב אני בקשר עין".
"הנושא הזה הפך לטעון בעידן של רשתות חברתיות", הוא מוסיף. "כשילדה בת 15 מצלמת את עצמה חצי עירומה בטיקטוק, זה קשה. זה אחר לחלוטין מעירום אמנותי, כמו הפרויקט עם חן ואימרה ל'פרפל'. כשנפגשתי עם מריו טסטינו בארץ, גם הנושא הזה עלה לשיחה (טסטינו הואשם ב-2018 בהטרדה מינית של דוגמנים שצילם, א"י). לדבריו, הוא לא מצטער על כלום. הוא התחיל עם דוגמנים ולא מכחיש שזה קרה. זה עצוב מאוד לשמוע, אבל בתקופה ההיא עשו את הדברים האלה".
15 צפייה בגלריה
"כשילדה בת 15 מצלמת את עצמה חצי עירומה בטיקטוק, זה קשה. זה אחר לחלוטין מעירום אמנותי"
(צילום: דודי חסון)
