שריי גבעתי, איך הכול התחיל?
"גדלתי בטבריה, ובחוף הכנרת תמיד היו באים אליי כל מיני סוכנים מפוקפקים שהציעו לצלם אותי. ככה הבנתי שיש לי אופציה לדגמן, אבל ממש רציתי לשחק. התחננתי להורים שלי שייתנו לי ללמוד בתלמה ילין ולנסוע לבית הספר כל יום מטבריה לגבעתיים. הם לא הסכימו, ברור. מאז נשבעתי לעצמי שאגור תמיד במרכז, כי בצפון לא היו הרבה אפשרויות. קינאתי בילדים שהיו להם אופציות. בתיכון כבר התחלתי לנסוע פעם בשבוע ללימודי משחק אצל יונתן קוניאק בתל אביב. הוא שיחק אז בסדרה 'רמת אביב ג'' והיה ממש כוכב. מיכל אנסקי גם הייתה איתי בכיתה. מהלימודים אצלו התחלתי להגיע לכל מיני אודישנים ופרסומות. אבל משום מה, תמיד רציתי לככב בחו"ל ולדבר אנגלית, כי בגיל שש הייתי בחופשה בארצות הברית והיא נשארה לי בלב. אני מנגנת מגיל שש על פסנתר ולימדתי את עצמי לנגן על גיטרה. זה מה שהכי רציתי. רציתי קריירה בחו"ל. רציתי לחוות".
ומתי זה קרה?
"בגיל 19, כששחררו אותי מצה"ל בגלל האסתמה, נסעתי להוואי. דגמנתי וניגנתי ולא הייתי בלחץ על קריירה, כי רציתי לחוות. לא הייתי מהבנות האלו שבגיל 19 הן תעשייה. הייתי מנגנת וגולשת. בן הזוג שלי אז היה גולש ומתחרה, והיינו גולשים הרבה. אלה היו החיים שלי. אחרי שנה, הרגשתי שאני יותר מדי זמן על האי ונסעתי ללוס אנג'לס, אבל היא הייתה יותר מדי בשבילי. אז עברתי לניו יורק, ושם כבר למדתי משחק אצל אוטה האגן. לקחתי הרבה שיעורי אנגלית, נהניתי מהחיים ודגמנתי. כשהדוגמנות קצת העיקה עליי, מכרתי ציורים שלי ואפילו היו לי תערוכות. אבל זה אף פעם לא היה החלום שלי. זה פשוט עבד. יש דברים שקורים לך דווקא כשאת לא לוחצת".
6 צפייה בגלריה
"לא הייתי מהבנות האלו שבגיל 19 הן תעשייה. הייתי מנגנת וגולשת". גבעתי בחצר ביתה
(צילום: טל שחר)
מה קרה בהמשך?
"חזרתי לארץ, היה לי אודישן ל'אקזיט' והתקבלתי. שם הייתה הפריצה שלי בארץ. לא רציתי להישאר, כי לא כל כך נהניתי. רק מהכסף נהניתי מאוד. אז נסעתי שוב ללוס אנג'לס. הרבה אנשים הרימו גבה והסוכנים שלי מאוד כעסו עליי. הם לא הבינו איך בן אדם שקיבל הזדמנות כל כך גדולה ובשנה מתפרסם ככה, עוזב הכול. אבל זה לא הרגיש לי נכון ורציתי להמשיך במסע שלי. אל-איי התחילה לי הפעם ממש טוב, כי בשנה הראשונה עשיתי תפקיד ראשי בסרט אמריקאי שצולם במרוקו עם סטיבן דורף. שיחקתי גם ב'חוק וסדר'. הייתה לי פתיחה טובה. ואז הייתה שביתה של הכותבים בהוליווד וישבתי בבית חצי שנה.
"פתאום התקשר אליי הסוכן של אנריקה איגלסיאס וביקש שאופיע בקליפ שלו. זה היה משום מקום. בדיעבד, הבנתי שהבמאי של הקליפ ראה את הסרט ששיחקתי בו בפסטיבל טורונטו. בזמן שצילמו את הקליפ, ישבתי ליד הפסנתר וניגנתי. הבמאי שמע אותי ואמר שהוא רוצה להכיר לי נגנים ולהקים לי להקה. ככה התחיל הרומן המקצועי שלי עם המוזיקה. חתמתי עם טל הרצברג, וכעבור מספר חודשים הוא נפטר מסרטן. זה ממש שבר לי את הלב. אז עזבתי הכול וחזרתי לארץ ב-2012".
אבל הצלחת שם יפה.
"קרו לי הרבה דברים וזה היה נחמד אם זה היה נגמר בהצלחה אדירה. ככה זה סתם סיפור חמוד".
התפרסמת בארץ ובעולם גם כשוברת לבבות, בגלל הקשרים שלך עם אוליבייה מרטינז, אדם לוין וג'רארד באטלר.
"עם ג'רארד באטלר מעולם לא יצאתי. סתם כתבו את זה בארץ. הוא אחלה בן אדם ואנחנו חברים טובים, והוא בכלל יצא עם חברה שלי. עם אדם לוין יצאתי ממש קצת. עם אוליבייה הייתי במערכת יחסים ארוכה. אבל בניגוד למה שכתבו בארץ ובעולם, הוא נפרד מקיילי מינוג הרבה לפניי. כשאנשים כל כך מפורסמים עובדים בכל מיני מקומות בעולם, לא תמיד יוצא לך לעדכן את בן הזוג. הרבה מערכות יחסים נוצצות הן לא באמת כמו שאנחנו רואים אותן. זה אנשים שרואים אחד את השני מעט מאוד. אז היה איזה זמן שהוא לא נפרד ממנה רשמית, אבל זה היה ברור שהם כבר לא ביחד.
"זו הייתה תקופה מטורפת, כי חודשים חיכו לי פפראצי מתחת לבית. תקופה הזויה, שהיו משאירים לי מעטפות מתחת לדלת עם הצעות לראיונות, בתמורה לסכומים אסטרונומיים. מאות אלפי ליש"ט, כי ההצעות היו מ'הדיילי מייל' ומ'הטלגרף' הבריטיים. צילמו אותי פותחת את הדלת מופתעת. חיים אתגר אמר עליי בארץ שאני האישה הכי שנואה באוסטרליה, כי בגללי אוליבייה מרטינז עזב את קיילי מינוג. אז בסוף אישרתי למנהל שלי שאני רוצה להתראיין ולהגיד את האמת, וזה נרגע מאז".
אתם עדיין בקשר?
"יש לנו מעגל חברים משותף בלוס אנג'לס, אז אני כל הזמן יודעת מה קורה איתו. בסך הכול, חייתי חיים מאוד מגוונים, גרתי בהרבה מקומות ונהניתי, כתבתי שירים לסרטים. אומנם בזבזתי זמן יקר, כי לא התמקדתי בדבר אחד, אבל נורא נהניתי. היום אני מבינה שזה הרבה בגלל הפרעת הקשב שלי. זה הבן אדם שאני, ואני עדיין נלחמת בזה".
מה קורה איתך עכשיו?
"בשנים האחרונות, אני די ממוקדת. מכרתי הרבה כלי נגינה ופירקתי את האולפן שלי. הפסקתי לעשות סקיצות במוזיקה. פעם הייתי עושה את כל הסקיצה של השיר מההתחלה עד הסוף. עכשיו אני הולכת למפיק והוא עושה את זה בשעה. עכשיו אני מתמקדת רק בכתיבה. אין לי זמן לעוד דברים".
זה שינוי שחל בך מאז שהתחתנת והפכת לאימא?
"כן. את בעלי הכרתי בשידוך. חבר אמר לי: 'יש לי מישהו להכיר לך, ואין סיכוי שזה לא יעבוד'. תוך 10 חודשים, התחתנו והייתי כבר בהיריון. תיק, תיק, תיק. בגדול, מאז שאני בארץ אני אימא. בהתחלה עוד טסתי ללוס אנג'לס וחייתי בסרט שאני עדיין מתחזקת את הקריירה שלי גם בחו"ל. אבל אחרי שהבן שלי נולד, הבנתי שאני גרה פה. הקורונה סגרה את זה סופית. אפילו על הגרין קארד שלי ויתרתי. התחלתי לשמוע מוזיקה בעברית ולכתוב בעברית. עולם חדש.
"הוצאתי שני סינגלים חדשים והשלישי בדרך. את הסינגל הראשון כתבתי והלחנתי לבד. את השני רק כתבתי, והלחן הוא של אבי אוחיון. את השלישי כתבתי, ואת המלחין אני עוד לא יכולה לחשוף. אני עושה עדיין אודישנים למשחק ועשיתי סרט דוקו, אבל כל הלב שלי עכשיו במוזיקה. זה עושה לי טוב. זה הרבה שליטה בלו"ז שלי ובמה שאני אומרת. זה המקום שבו אני הכי יכולה להתבטא והוא מרפא את הנשמה. אחרי שנים של תחושה שאת כל הזמן באוויר ואת כן עושה סרט, לא עושה סרט – זה די שורף את המוח. המוזיקה היא מקום ממש בריא. אני מחליטה מה אני עושה ואיך".
("לראות כוכבים" של שריי גבעתי)
מה היה הרגע הכי טוב והכי פחות טוב בקריירה שלך?
"היה סרט שממש רצו אותי, 'הטורף', וזה כבר היה ממש שלי עם תאריכים ולוקיישנים. הפקה ענקית בהוליווד, יותר גדולה מכל מה שעשיתי. ברגע האחרון, זה נפל והסרט קרה בלעדיי. חזרתי לארץ להתאושש, ואז שוב התקשרו לקרוא לי, ובסוף שוב פעם אמרו לי 'לא'. זו הייתה אחת הטלטלות הכי גדולות בחיים שלי. מאז למדתי להגן על הלב שלי. היום אני לא מתרגשת מכלום. כשזה לא תלוי רק בך, אלא בעוד 200 איש, אני מתרגשת רק בסוף, כשאני רואה את המוצר המוגמר.
"הרגע הכי גדול שקרה לי, אני חושבת שזה היה בפסטיבל טורונטו, כשהייתי על החוברת של הפסטיבל. קטלו את הסרט, אבל כתבו שמה שמציל אותו זו ההופעה שלי, ושזו הופעה שהופכת אדם לכוכב. זה היה מאוד מפתיע, כי לא ציפיתי וזה קרה על ההתחלה. אפילו היחצנית שלי הופתעה. היא אמרה לי: 'וואלה, את יכולה לשחק'. בארץ יש אנשים מאוד מוכשרים, אבל עוד לא חוויתי פה פיקים כמו באל-איי. הפיקים שם היו הרבה יותר גדולים. היום הפיקים שלי הם מגלים בים".
איזו אימא את?
"אני לא מפנקת את הילדים שלי. נותנת להם לעבוד קשה. אני מאוד מקפידה על גבולות ולא מוכנה שיהיו מפונקים. אני ממש סולדת מילדים מפונקים. מצד שני, אני משחררת ונותנת להם חופש – הם הכי ילדי טבע".
מה עמדתך בנוגע להזרקות ולניתוחים פלסטיים: בעד או נגד?
"אי אפשר להיות נגד. אלה הטכנולוגיות המתקדמות שיש היום ומה שקורה בכל העולם. גם בקופות החולים הכניסו את זה. השאלה היא איך עושים. להגיד שמצח קפוא עושה את הבחורה יותר צעירה? לא. כשבחורות צעירות מקפיאות את המצח, זה אפילו מבגר. הקיפאון הוא לא מה שמעניק מראה צעיר.
"אני יכולה לספר מה אני עושה. יש טיפול שנקרא סקין בוסטר – זה לא בוטוקס, אלה הרבה דקירות בכל הפנים עם מחטים עדינות, שמחדירות חומצה היאלורונית. זה לא חומר שמייצר נפח. הוא מעודד את העור לייצר סיבי אלסטין וקולגן. קולגן בטוח לא נכנס לגוף דרך שתייה. זה כן מחדיר והפנים נראות זוהרות ומקבלות חיות. אני גם מעלה את זה באינסטגרם, כי אם יש משהו טוב, למה לא לשתף?
"בתור שחקנית, אני צריכה את כל ההבעות שלי. עם השנים מסתכלים על המראה ואי אפשר לצאת בהצהרות לגבי העתיד. צריך לשמור על העור וזה עובד על איכות העור וקצת יותר פולשני ממזותרפיה. אני עושה גם טיפולי לייזר, שעושים עבודה דומה. את הטיפולים אני עושה אצל ד"ר יוני קליין, שהוא הבן של ד"ר דב קליין. הוא מדהים, וגם גולש כמוני. הוא בן אדם של עדינות, יש לו וייב כזה. אני גם הולכת למימי לוזון פעמיים בשנה. אני לא יודעת מה בדיוק היא עושה לי, אבל זה עובד ואני מאוד אוהבת אותה".
עד כמה היופי משמעותי בחיים שלך?
"אני דווקא לא הטעם של עצמי. סוג היופי שאני אוהבת הוא כמו של שלומית מלכה".
6 צפייה בגלריה
"כשבחורות צעירות מקפיאות את המצח, זה אפילו מבגר. הקיפאון הוא לא מה שמעניק מראה צעיר"
(צילום: טל שחר)
ספרי על שגרת הטיפוח שלך.
"אני מנקה את הפנים עם מסכת פילינג של בובי בראון, שנותנת לי מראה בריא וקורן. אני מורחת מעל סרום וקרם של ד"ר קליין. המוצרים שלו נותנים תוצאות מיידיות. אם יש לי קצת זמן, אני מורחת גם קצת מייק-אפ, סומק ורדרד של מאק שהוא קרמי ומשמש אותי גם כשפתון, גם כסומק וגם כצללית עיניים, ומסקרה של מאק. בערב אני מוסיפה גם תוחם עיניים רק בזוויות העיניים. הגבות הכי חשובות לי. אני הולכת פעמיים בשנה לאיציק וקיל, שמסדר לי אותן. מקפידה לנקות בין הגבות עם פינצטה, כדי שלא יהיה לי פרידה קאלו, ומורחת עליהן ג'ל גבות בגוון בהיר, כמו צבע השיער שלי".
איך את מטפלת בגוף?
"הבושם שלי הוא קלואה, כל החיים. עכשיו התאהבתי גם בבושם החדש של רוסלנה, שעומד לצאת. הוא אחד הטובים. אמרתי לה שיש לה ריח מדהים, והיא נתנה לי בקבוק. קרם הגוף שלי הוא הכי פושטי שיש. אני לא בן אדם שמקפיד באופן כללי, אבל אני משתדלת למרוח".
מה לגבי השיער?
"את הגוונים עושה לי שגיא דהרי. באל-איי היה לי את אלון שלום ובניו יורק את שלום שרון. אני הולכת לשגיא פעמיים בשנה. הוא מקפיד לא להתקרב לשורש, ואז אפשר לעשות מדי פעם ולא צריך ללכת כל הזמן. אני חופפת עם שמפו הוואי הירוק והקונדישנר שלהם".
ספרי על שגרת התזונה והכושר שלך.
"פעם הייתי הולכת לליקי בנמל פעם בשבוע, ופעם בשבוע ליוגה וגולשת. בקורונה התחלתי ללכת בחוץ, כי אנחנו גרים ליד הים, ופתאום התחלתי לרוץ. בחיים זה לא קרה לי, כי הייתי ילדה אסתמטית וההבנה הייתה שאני לא רצה. יצא ששיפרתי מאוד את כושר הלב-ריאה שלי. מאז אני רצה ויש לי את השקט של הלבד. הפסקתי ללכת לסטודיואים. ליוגה אצל ללין אני הולכת רק פעם בחודש. אני רצה, עושה יוגה וסקוואטים לבד. רק אני והמוזיקה שלי, ואף אחד לא מפריע לי. הגלישה היא לחלק הגוף העליון. אני הולכת בכל פעם שיש גלים, וכשאני לא עובדת. כשכל המכלול הזה קורה, אני גולשת פעמיים בשבוע.
"מבחינת התזונה, אף פעם לא שמנתי ולא רזיתי. כל החיים אני באותו המשקל. יש לי איזון פנימי כזה. אני כן אוהבת אוכל בריא ומקפידה לאכול מספיק ירקות ופירות. גם לילדים שלי אני חופרת על זה. כשהם אוכלים ירקות, אני באושר עילאי. מצד שני, יש לי גם סוכר וג'אנק בתפריט. אני פשוט לא אוכלת הרבה. בבוקר אני בדרך כלל לא אוכלת כלום. רק קפה ועוגייה. בשעה שתיים בצהריים אני אוכלת בשר, או חומוס בפיתה, או סושי. אני מפחיתנית ומקפידה לא לאכול הרבה בשר. ואז בערב אני לא רעבה ממש. רק אוכלת משהו קטן. יש לי ארוחת שחיתות פעם ביום בצהריים, ואז בערב אין לי קרייבינג. זה ההרגל של הגוף שלי. אני חושבת שנעשים רעבים בערב, אם נמנעים כל היום. בלילה, אני אוהבת לעשן סיגריה עם כוס יין או וויסקי או סאקי. כוס אחת של משהו. זה הרגע שכולם ישנים ואף אחד לא מדבר איתי".
איזו עצה היית נותנת לעצמך הצעירה?
"להתפקס. להחליט על דבר אחד, ולא להתפזר. יש לי הפרעת קשב ואני בן אדם מאוד מבולגן ושכחן. אני עדיין חיה מריגושים, כמו ילדה קטנה, כי יש משהו אצלי שלא התבגר. יש לי הרבה יכולות, אז יש לי נטייה להתלהב ולעשות כל מיני פרויקטים, וקל לי לסטות מהדרך. כמובן שעם הגיל אני יותר מפוקסת. בעיקר מאז שהפכתי לאימא, כי פתאום כבר אי אפשר להספיק לעשות הכול".
איפור לתמונות סטילס: זיוות הרשקו לאיל מקיאג' | עיצוב שיער: שי בוטא | סטיילינג: אייל חג'בי | הפקה: ערן רחמני | בגדים: סווטשירט וטי שירט, בילבונג; מכנסים קצרים, זארה; חליפת חצאית, סאקס; נעליים, אולסטאר; מגפיים, וינטג'
