בסוף חודש מאי יצא המוזיקאי האוסטרלי טרוי סיון לסיבוב הופעות אירופאי בעקבות אלבומו Something To Give Each other, שהושק בשנה שעברה. הטון הקווירי וההומו-ארוטי שליווה את הלהיט Rush מאותו אלבום, זכה לפרשנות בימתית מלאה בניואנסים כמו רתמות מעולמות ה- BDSM, מכנסי דגמ"ח בגזרת צ'אפס חושפת תחתונים עם שמו של הזמר חקוק על הישבן, וחולצות טי צמודות עם כיתובים כמו Cherry Boy שלבש להופעה במנצ'סטר, אנגליה. במגזין האופנה והתרבות "דייזד" סיכמו את שלל המראות שלו כ"טרוי סיוון חי את פנטזיית האופנה של ילד הומו קטן".
אחד הרגעים הבולטים בהופעה הגיע במחציתה, כשסיוון עלה לשיר את להיטו One of Your Girls לבוש מחוך שחור מקולקציית Tattoo של ז'אן פול גוטייה, המזכיר את זה שלבשה מדונה לטקס פרסי MTV ב-1989 ושכללה שנה לאחר מכן עם מחוך השנהב הנודע, גם הוא בעיצוב גוטייה, לסיבוב ההופעות "אמביציה בלונדינית". אל המחוך הוא ציוות מכנסיים שחורים עשויים בד מצנח בגזרה רחבה וגישה פרובוקטיבית שמגיעה לשיאה באקט מיני של סיוון עם אחד מרקדני הליווי, שבתנועות אגן ריקודיות לכאורה חודר אליו. הקהל, מצידו, היה באקסטזה.
המחוך של סיוון הוא חלק ממגמה רחבה של מוזיקאים גברים שבחודשים האחרונים מקפצים על הבמות וניצבים על השטיח האדום חמושים במחוך, אותו "מכשיר עינויים" שנשים נדרשו ללבוש במשך מאות שנים עד לדחיקתו החוצה בתחילת המאה ה-20 על ידי מעצבים כמו פול פוארה והתמורות בזכויות נשים ומאבקן של סופרג'יסטיות מסוף המאה ה-19 לקבלת זכות הצבעה. בשנים האחרונות חוזר המחוך, כשכוכבות מעולמות הבידור, המוזיקה והאופנה מאמצות אותו מחדש ומטעינות אותו בעוצמה נשית.
גברים לבשו מחוכים כבר במהלך המאה ה-19, אולם עכשיו, כחלק מהמגמה הא-בינארית (רגע לפני שהטשטוש המגדרי מתפוגג לטובת חזרתם של ארכיטיפים גבריים לאופנה), אפשר לראות את הפופולריות של המחוך על מוזיקאים כמו באד באני, שלבש מחוך מתחת לז'קט בעיצוב ג'ון גליאנו למייזון מרג'יאלה בערב הגאלה של מוזיאון המטרופוליטן, מחמוד האיטלקי שהופיע בארצות הברית במחוך ואף איזכר אותו בקליפ לשיר RA TA TA כמעין חגורת עור רחבה הממשיכה את גזרת המכנסיים הגבוהים, והמוזיקאים הא-בינארים סם סמית' שמשלבים בסיבוב ההופעות הנוכחי מחוך שחור ומרהיב עם מעין חצאית נוצות שחורה, כפי שתועדו בפסטיבלים לולהפלוזה בצ'ילה ואופנר בפולין.
על האובססיה העכשווית למחוך חתום, בין היתר, מעצב האופנה ג'ון גליאנו, אשר בתצוגת ההוט קוטור האפלולית של מייזון מרג'יאלה שנערכה בינואר בשבוע האופנה בפריז, הציג מחוכי צרעה הדוקים בשמלות שקופות שהפכו מיד לפופולריות על השטיח האדום. בזמן שברשתות החברתיות אנשים משנים את הפנים והגוף באמצעות פילטרים ותוכנות עריכה גרפיות, גליאנו עשה זאת באמצעות מחוכים היסטוריים.
את התצוגה פתח המוזיקאי והשחקן קטוע היד לאקי לאב (שם הבמה של לוק בריאר) חנוט במחוך בגזרת Waspie (מעין מחוך בצורת חגורה רחבה הלוכדת את המותניים ומסייעת ליצירת צללית שעון חול, שהופיע בפריז לאחר מלחמת העולם ה-II), כשעל המסלול צעד הדוגמן ליאון דיים במחוך לבן, שאיתו הצטלם הקיץ גם לשער מגזין האופנה Fantastic Man.
מפתה למתוח קו מחבר בין המוזיקאים המוזכרים לבין נטייה מינית ומגדר. כולם, ללא יוצא מן הכלל, על הרצף של מיניות ומגדר נזילים – טרוי סיוון ולאקי לאב מזדהים כהומואים; מחמוד אינו מזדהה מינית וטוען כי הגדרות מגבילות; באד באני מגדיר את עצמו כהטרוסקסואל אבל בריאיון ל"לוס אנג'לס טיימס" אמר שהוא פתוח לכל התנסות מינית בעתיד, גם עם גברים; סם סמית' מזדהים כא-בינארים.
ובכל זאת, האם גברים סטרייטים אינם מורשים לעטות מחוכים? בוודאי שכן, ובמהלך המאה ה-19 גברים רבים באירופה לבשו מחוכים מתחת לחולצות ומקטורנים. בתוך כך, נראה כי ההצפה מחדש של המחוך השנוי במחלוקת על ידי מוזיקאים מעולם הפופ, היא הצהרה החורגת מעבר לבנאליות של שיח קווירי ושחרור הבינאריות המסורתית של לבוש. יותר משהוא מגביל תנועה, המחוך הפך לאביזר שמגדיר ומעצב את הגוף, יוצר צללית חדשה ומעורר פנטזיה מודרנית וארוטית על הגוף הגברי, מטעין אותו בפטישיזציה מינית שבמשך מאות שנים הופנתה בבלעדיות לגוף הנשי.