קייט בלאנשט
סליחה, במי מדובר? אם שואלים אותי (ונגיד ששאלתם) קייט בלאנשט היא שחקנית הקולנוע הכי טובה שמסתובבת בינינו כרגע. יש לה גם שני פרסי אוסקר שיתמכו בהצהרה הקודמת, מבטא אוסטרלי "מהבית", יופי בלונדיני, קריר ואלגנטי, והיא הייתה "מלכת אנגליה אליזבת הראשונה" עוד יותר טובה ממלכת אנגליה אליזבת הראשונה עצמה.
היא בת 53, מתלבשנית-על, ורק החודש היא מככבת על שער גיליון נובמבר של מגזין הרפר'ס בזאר הבריטי ונותנת שיעור בסטייל לכל מלכות השערים הזאטוטיות שהתנוססו שם בשנה האחרונה.
על שער הרפר'ס בזאר הבריטי
בלאנשט סימנה וי על המסע המקובל של שחקניות אוסטרליות בדרכן להוליווד – גילוי אקראי, תפקידים קטנים בקולנוע ובטלוויזיה המקומית, ואז פריצה בסרט מליגת "הגדולים". במקרה שלה היה זה, כאמור, תפקידה כאליזבת בסרט הדרמה הבריטי המצליח בשם זה ב-1998.
משם והלאה, היא כמעט לא עשתה טעויות בבחירת תפקידיה הקולנועיים, ובנתה את עצמה, אט-אט, כשחקנית איכותית ונחשקת. "יופי עם אופי", אם לתמצת את העניין לפי שיטת הקטלוג הפשטנית של הממסד ההוליוודי. בדרך היו שם "הכישרון של מר ריפלי", "עמוק במים", "הטייס", "קרול" ו"בבל". היא גילמה אחת משש דמויות של בוב דילן בסרט "אני לא שם" (שהיה מוזר אפילו יותר מאיך שזה נשמע), והייתה "יסמין הכחולה" בסרטו של וודי אלן מ-2013, בתצוגת משחק שוברת לב במיוחד.
בלאנשט, שמגדירה את עצמה כפמיניסטית, לא מהססת לצאת נגד הוליווד והאופן שבו מתייחסת תעשיית הקולנוע לכוכבותיה המזדקנות, אבל היא גם, בעת ובעונה אחת, "משחקת את המשחק", משתפת פעולה עם הממסד ומתייצבת לכל פרמיירה כשהיא לבושה במחלצות הנבחרות ומדקלמת את הטקסטים הנדרשים. זה בסדר, כי באמת שאי אפשר אחרת, אבל גם קצת מאכזב.
למה אייקון? בלאנשט היא מגנט של פרסים, וגם מגנט של בתי אופנה שמרפדים את הופעותיה הציבוריות בשמלות שבכולן (נו, טוב, ברובן) היא מצליחה להיראות כמו המוזה המקורית של המעצב.
בניגוד לחברותיה האוסטרליות למסע ההוליוודי (ניקול קידמן, לדוגמה) נדמה שהיא יותר יציבה ומחוברת לקרקע – גם במינוריות של ההתערבויות הקוסמטיות שבהן היא נעזרת, וגם בהחלטה לחזור ולהתגורר באוסטרליה בשיא הקריירה שלה עם בעלה הלא-סלב וארבעת ילדיהם.
בלאנשט אוהבת לשחק דמויות "נשגבות" – בודדות, מרוחקות ובעלות עוצמה ושבירות גם יחד. נדמה שגם בה עצמה, מחוץ למסכים ועל השטיחים האדומים, יש ריחוק כמעט עילאי. היא לא "אחת מהחבר'ה", היא לא מישהי לדמיין אותה חולקת איתך מסטינג במילואים, או אפילו סתם יושבת איתך לקפה וריכולים במסעדה השכונתית. אולי אלה הבלונד עם העיניים התכולות, ואולי זה קשור להתנהלות המדודה והמאופקת שלה בתוך המילייה הסופר-דרמטי של עולם המשחק.
בלאנשט היא אייקון אופנה גם בסרטים שלה וגם בהופעותיה הפומביות. היא תמיד קצת אפלה והרבה אלגנטית, ויודעת שהיא מספיק יפה כדי לא להעמיס על עצמה יותר מדי תכשיטים ומספיק חכמה כדי לא לפחד משמלות דרמטיות.
הלבוש, מבחינתה, הוא חלק חשוב ובלתי נפרד מהדמות שאותה היא מגלמת. בסרט "סינדרלה", שבו היא שיחקה את האם החורגת, בלאנשט התפרעה עם פאה אדמונית ושלל שמלות ערב מטורפות בגוונים של ירוק. כגלדריאל מלכת האלפים בטרילוגיית "שר הטבעות", היא עטפה את עצמה בגלימות לבנות ומעט שקופות. אבל את הביטוי המובהק ביותר לאיכויותיה הסגנוניות, שסייעו בהפיכתה ליקירת מדורי האופנה, ניתן לזהות בדמותה בסרט "יסמין הכחולה" – האישה שירדה מנכסיה ונאלצת למחזר את בגדי המעצבים המעטים שארזה במזוודות הלואי ויטון שלה. זו שמצליחה להיראות מלכותית להפליא בז'קט של שאנל, אפילו כשהיא בעיצומה של התמוטטות עצבים באמצע הרחוב.
בחייה החוץ-קולנועיים, בלאנשט היא מה שאפשר לכנות פאשניסטה עם אג'נדה. היא משמישה מחדש באירועים את המראות שהיא כבר לבשה בעבר ומדגמנת חסכנות אקולוגית. היא תורמת לארגוני נשים את שמלות המעצבים הרבות שנאספו בארונותיה, ולפני חמש שנים, כשקיבלה את פרס "אייקון האופנה" של מגזין אינסטייל, היא ניצלה את המעמד לנאום של העצמה נשית שהסתיים במשפט "כולנו אוהבות להיראות סקסיות, אבל זה לא אומר שאנחנו רוצות להזדיין אתכם".
למה לא? בסוף, מה שמרים אותך הוא גם מה שמוריד אותך. אז שוב צריך לדבר על "יסמין הכחולה", שסימן את בלאנשט כשחקנית אייקונית וכפאשניסטה גדולה, אבל היה, בכל זאת, סרט של וודי אלן. במקביל ליציאת הסרט לאקרנים, יצאו לאור גם ההאשמות של בתו המאומצת דילן פארו על כך שלכאורה תקף אותה מינית בילדותה. במכתב פומבי שפרסמה פארו נגד שתיקת הכוכבים, היא גם פנתה בשאלה אישית לבלאנשט: "ואם זו הייתה הבת שלך?"
ובכל זאת: הסיפור של בלאנשט רחוק מלהסתיים. בגיל שבו רבות מהכוכבות עוברות להתגורר על קרחון באלסקה עקב הצטרפות לקטגוריית ה"מבוגרת מדי מכדי לשחק דמות רומנטית", בלאנשט קטפה בפסטיבל ונציה האחרון את פרס השחקנית המצטיינת על "טאר", סרט שנתפר במיוחד עבורה, ומהפנטת בתלבושותיה הן בסרט והן על השטיח האדום.
מה זה אייקון אחד בשבוע?
עולם הזוהר זוכה ממני בדרך כלל להתייחסות ביקורתית וחשדנית (וגם אני רואה בעצמי לפעמים את המבוגר הממורמר), אך אני חייב להודות שיש בו צדדים שמרגשים אותי בכל פעם מחדש. היוזמה "אייקון אחד בשבוע" משלבת שלוש אהבות גדולות שלי – איור, אופנה וסקרנות, או אפילו אובססיביות, לחייהם של מפורסמים.
בכל שבוע אבחר דמות אחת שמבחינתי ראויה לתואר המחייב "אייקון אופנה", מקומי או בינלאומי, שאותה אאייר ואשתף כאן. אתם מאוד מוזמנים להציע הצעות משלכם לאייקונים לאיור, או להתווכח עם הבחירות שלי.
