השחקנית אניה טיילור-ג'וי התייצבה השבוע לפרמיירה הניו יורקית של הסרט "חולית: חלק שני", לבושה שמלה מקולקציית ההוט קוטור המדוברת של מייזון מרג'יאלה בעיצוב ג'ון גליאנו. השחקנית בת ה-27 אף אימצה על השטיח האדום את תנועות הגוף התיאטרליות של הדוגמניות שצעדו על המסלול בפריז, עם ידיים תלויות לצידי הגוף. הקולקציה של גליאנו למרג'יאלה עמדה בזמן אמת לביקורת סביב המחוכים הצרים שהציג, תזכורת מהעולם הישן לדיכוי נשים. עכשיו גם טיילור-ג'וי עומדת תחת חיצי הביקורת.
בתום הפרמיירה פרסמה השחקנית סדרת תמונות מהשטיח האדום בחשבון האינסטגרם שלה, ביניהן תמונה בשחור לבן שבה היא מכסה את החזה בשתי ידיה, חושפת לראווה את מותני הצרעה שיצר המחוך. "האם אפשר לא לנרמל רעב?", נכתב באחת התגובות שזכתה לאלפי לייקים. "אניה, אני אוהבת אותך, אבל זה נראה כל כך 'פרו-אנה'", הוסיפה אחרת, מכוונת לעידוד אנורקסיה שהתמונה מייצגת. מנגד, היו לא מעט עוקבות ועוקבים שיצאו להגנתה: "כולם רוצים יותר חופש לנשים ושהן יהיו מועצמות, וכשהיא מתלבשת איך שהיא רוצה, פתאום כל הנשים נגדה. תבדקו את הצביעות שלכן".
השיח סביב המחוך של טיילור-ג'וי זכה אתמול (שלישי) לתמיכה מכיוון לא צפוי: קים קרדשיאן. הכוכבת פרסמה ל-364 מיליון העוקבים שלה באינסטגרם שתי תמונות שלה חנוטה במחוך בעיצוב טיירי מוגלר. התגובות התחלקו בין השוואתה לביאנקה סנסורי, אשתו הנוכחית של קניה ווסט, לביקורת סביב השפעתה על מיליוני נשים בעולם. "כמי שיש לה בנות בעצמה, האם זה משהו שהייתה רוצה שהן יראו?". בתגובה נוספת סיכמו את נושא המותניים ה"נעלמים" של קרדשיאן בתגובה: "זה כל כך אכזרי לאנטומיה האנושית".
למעשה, זו אינה הפעם הראשונה שבה קרדשיאן עומדת לביקורת סביב בחירתה לקדם מחוכי צרעה המציגים מודל יופי בלתי אפשרי. בשנת 2019 היא הגיעה לטקס המט-גאלה בשמלת מחוך צרה, גם היא מארכיון בית האופנה מוגלר. בריאיון ל"וול סטריט ג'ורנל" היא הבהירה כי לא הסירה צלעות כדי להיכנס לשמלה (פרקטיקה שבה השוויצה בעבר אייקון האופנה והמוזה אמנדה לאפור). "מעולם לא חוויתי כאב כזה בחיי", שיתפה בריאיון. "אני צריכה להראות תמונות של הסימנים העמוקים שנוצרו על הגב והבטן שלי כשהורדתי את המחוך".
המחוך הגמיש
הנוכחות של המחוך באופנה אינה דבר חדש, אלא חוזרת מדי כמה שנים. הסיבוב הנוכחי החל לפני שלוש שנים, כתגובת נגד לסגנון הלבוש הנינוח בקורונה, אבל לא רק. שורה ארוכה של מפורסמות - מבילי אייליש ועד נטע ברזילי - אימצו מחדש את אביזר הלבוש שמזוהה עם פטריארכליות ודיכוי נשים, כניכוס מחדש (ריקליימינג) וכלי להעצמה, תוך שהן מעניקות לו פרשנות חדשה, גמישה ונוחה, צעירה יותר. אפילו אתר המכירות הפופולארי Terminal X השיק לאחרונה קוקלציית מחוכים לצעירות, בשיתוף מעצבת האופנה ג'ניפר קים, וצילומי הקולקציה הציגו אותו יחד עם מכנסי טרנינג, ניגוד לדימוי הלא נוח של מחוכים.
המחוך הומצא בתחילת המאה ה-16 בחצר המלוכה הספרדית במטרה ליצור מודל יופי ואת צללית ה- S שכוללת חזה מודגש ומורם לצד מותניים צרים. מותניים צרים נחשבו ל"נכס" העיקרי של אישה יפה. אבל אותו אובייקט שאישה מ"בית טוב" לא הייתה נראית בציבור בלעדיו, היה בעצם מכשיר עינויים, עשוי אריג נוקשה שלצורך הקשחתו נתפרו על גבי המחוך "מסילות" חלולות אשר בתוכם הושחלו קני במבוק, כפיסי עץ או עצמות לוויתן. מאוחר יותר אפילו חוטי מתכת. לעיתים לבישת מחוך גרמה לבעיות נשימה, סחרחורת ולפעמים גם הביאה להתעלפות ופגיעה באיברים פנימיים.
3 צפייה בגלריה
תמיד חוזר לאופנה. מחוך בתצוגה של ארמאני פריווה לסתיו-חורף 2021-22
(צילום: Getty Images)
רק לקראת סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 נשמעו יותר ויותר קולות של רופאים שקראו להפסיק ללבוש את המחוך, במקביל לצמיחה של תנועת הנשים והפמיניזם שקראו לשיוויון זכויות. מי שנחשב ל"משחרר" הנשים מהמחוך היה מעצב האופנה פול פוארה, שהציע בתחילת המאה ה-20 בגדים משוחררים שלא הצריכו לבישה של מחוך, ובהמשך הייתה זו גבריאל (קוקו) שאנל שמסחרה את הרעיון והובילה אחריה נשים רבות שקראו תיגר על המחוך. אבל הוא מעולם לא נעלם, אלא שב וחזר לאורך המאה האחרונה בקולקציות רבות - מכריסטיאן דיור ועד ויויאן ווסטווד - ונותר פופולארי מאוד בענף שמלות הכלה.
"חשוב להגיד שלא כל הנשים הרגישו שהמחוך כובל אותן. חלקן הרגישו שהוא עוזר להן ליציבות ולזקיפת הגב", סיפרה היסטוריונית האופנה יערה קידר בכתבה שפרסמנו לפני כשנתיים. "היו גם הרבה מיתוסים נגד מחוכים שהופרכו. למשל, שהם גורמים לעיוות איברים, שבירת צלעות או מקרי מוות – לא הוכח שזו אמת. האם זה היה נוח? האם זה נוח לעומת היום? זו שאלה שמאוד העסיקה אותי. מדדתי את המחוכים שמוצגים בתערוכה 'הנשף' (אותה אצרה קידר במוזיאון העיצוב חולון, א"). מודה שזה היה נחמד ל-20 דקות בערך, ואחר כך רציתי להשתחרר מהמחוך מהר ככל האפשר".
