"רוצחי פרח הירח", סרטו החדש של מרטין סקורסזה, נמתח על פני למעלה משלוש שעות המגוללות את סיפור רציחתם של עשרות בני שבט האוסאג', ילידים אמריקאים במדינת אוקלהומה. הסרט הוא עיבוד לספר המחקר של העיתונאי דיוויד גארן מ-2017, שחשף את האופן בו השתלטו אמריקאים לבנים על אדמותיהם של בני השבט, אשר הניבו נפט והפכו את חברי השבט לאנשים עשירים. לצד כוכבים הוליוודים שמקשטים את המסך כמו ליאונרדו דיקפריו ורוברט דה נירו - אחד מגיבוריו של הסרט הוא חפץ: שמיכה צבעונית בה מתכסות נשות השבט כבשאל, המופיעה לאורך כל הסרט פריים אחר פריים, כחלק חיוני בסיפור העלילה.
7 צפייה בגלריה
"הם לבשו את מיטב האופנה הצרפתית, האיטלקית, הניו יורקית; והיו מעודכנים בתסרוקות והנעלה"
(צילום: יח"צ)
גיבורת הסרט, מולי ברקהארט (שמגלמת השחקנית הילידית-אמריקאית לילי גלדסטון), מציגה על גופה לאורך 206 הדקות של הסרט אוסף שמיכות צבעוניות מעוטרות גדילים. שמיכות אלו התפתחו באוקלהומה בסביבות תחילת המאה העשרים, במיוחד בקרב שבטי הילידים האמריקאים, אוסאג' ואוטו. ייצור השמיכות הגיע לשיא במהלך תנופת הנפט באוקלהומה בשנות ה-20 וה-30, ציר הזמן שממסגר גם את עלילת הסרט. בתקופה זו הרוויחו משפחות אוסאג' סכומים נכבדים מהנפט שעל אדמותיהן, ואורח חייהם נעשה נוח וראוותני.
בראיון למגזין הבידור "וראייטי", הסבירה מעצבת התלבושות של הסרט, ג'קלין ווסט, כי סקורסזה "רצה שהבגדים והמלתחה יעזרו לספר את הסיפור". על עיצוב התלבושות היא עבדה בצמוד ליועצת הלבוש של בני האוסאג' ג'ולי או'קיף, שסייעה בדיוק היסטורי ופרשנות לדימויים שעל השמיכות. סך הכל, ווסט השתמשה ביותר מ-1,000 שמיכות, חלקן שוחזרו מחדש על ידי חברת פנדלטון מפורטלנד, אורגון, שממשיכה לייצר שמיכות צמר על פי דוגמאות מסורתיות במחירים שבין 300 ל-530 דולר. אחרות נרכשו מאוספי וינטג', היתר הושאלו על ידי חברי קהילת אוסאג', שנשותיו ממשיכות ללבוש את השמיכות לאירועים מיוחדים.
7 צפייה בגלריה
מתוך שיתוף הפעולה של ראלף לורן עם מעצבת הטקסטיל נעמי גלסס משבט הנוואחו
( צילום: באדיבות פולו ראלף לורן לפקטורי 54)
"לאוסאג' הייתה עין לסגנון ולצבע בכל הנוגע ללבוש ולקישוט", אמר בראיון לניו יורק טיימס דניאל סי סוואן, פרופסור לאנתרופולוגיה באוניברסיטת אוקלהומה שכתב על השבט. "אם אתה קורא תיאורים על מפגשים איתם במאה ה-16 וה-17, נכתב שיש להם סגנון אמיתי", הוסיף. "הם לבשו את מיטב האופנה הצרפתית, האיטלקית, הניו יורקית; והיו מעודכנים בתסרוקות והנעלה. הדוגמה הטובה ביותר לזוהר שלהם ולתרבות, הייתה בחתונות".
הדבר לא חמק גם מעינו של סקורסזה, ואחד הרגעים האופנתיים בסרט מתגלה בסצנת החתונה, שעבורה בחרה ווסט בז'קט צבאי אמריקאי מהמאה ה-19 שעובד מחדש לשמלת אוסאג' באמצעות שילוב רצועות בד ועבודת רקמה. בנוסף, על ראשה של ברקהארט הונח כובע נוצות צבעוני בגובה 18 אינץ'. מעילי כלה דוגמת אלו היו סמל לעושר משפחתי, וסיפור התגלגלותם אל המלתחה של בני שבט האוסאג', חושף את מערכת היחסים בין השבטים הילידים לקולוניאליזם האמריקאי, כפי שאלו שזורים בספרי ההיסטוריה.
7 צפייה בגלריה
"נשות האוסאג' עשו ניכוס מחדש של הכובע על ידי כיסויו בנוצות. זו כמעט מרדנות נגד הצבא האמריקאי"
(צילום: יח"צ)
בתחילת המאה ה-19 ביקרו מנהיגי האוסאג' את תומס ג'פרסון, נשיאה השלישי של ארצות הברית, בבית הלבן. הם התקבלו במפגן צבאי שהציג את העוצמה הצבאית של ארצות הברית, ובסיום הביקור קיבל אחד מראשי האוסאג' מאנשי הצבא מעיל אחד. מאחר והמעיל לא התאים למבנה גופו כי היה גבוה במיוחד, הוא העביר אותו לבתו, שלבשה אותו לחתונתה, מסורת שנמשכה מאז מאות שנים. גם המגבעות הגבוהות שזוהו עם החיילים האמריקאים אומצו על ידי בני האוסאג'. על מהלך זה אומרת או'קיף כי "נשות האוסאג' עשו ניכוס מחדש של הכובע על ידי כיסויו בנוצות. זו כמעט מרדנות נגד הצבא האמריקאי".
חלק מהשמיכות הצבעוניות בסרט הושאלו ונרכשו מהאספן ברי פרידמן, בעל הכינוי Blanket Boy. בראיון לאתר Phoenix Home & Garden, סיפר כי מכר למעצבת התלבושות של הסרט שמיכות פסים עדינות, שהיו פופולאריות בקרב נשות האוסאג'. חברת ההפקה של הסרט רכשה גם שמיכות בגוון כהה יותר, כדי להתאים למצב הרוח המשתנה בעלילת הסרט - מסיפור של אהבה וחיים לסבל ומוות. מוטיבים נוספים שבלטו על השמיכות היו דוגמאות גיאומטריות (שנוצרו על ידי פנטלון ללא קשר למשמעויות עבור השבט) וכן דוגמאות שבטיות כמו כף יד פתוחה, המסמל חברים ובני משפחה, וסוסים שמסמלים שגשוג ומציינים גם שמות משפחה.
אימוץ סגנון ואלמנטים עיצוביים מילידים אמריקאים הוא מלכודת למעצבי אופנה שאינם מבני הקהילה. בעידן של תקינות פוליטית ושיח ער על ניכוס תרבותי - שבחודשיים האחרונים גם מסמן את ישראל כמדינה קולוניאליסטית הפועלת לכיבוש וניכוס התרבות הפלסטינית - כל אימוץ או שימוש באלמנט המזוהה עם שבטים ילידיים או יצירת קולקציות לבוש בהשראת קבוצות אתניות מסומן מיד על ידי תרבות הביטול. כדי להימנע מכך, על היצירה להיעשות בשיתוף מלא עם בני הקהילה (כל קהילה, בכל מקום) והענקת קרדיט מלא ליוצרים הלוקחים חלק בתהליך העיצוב. אלא שזו נחלתם הבלעדית של בודדים, ובהרבה מקרים הסגנון הילידי מאומץ על ידי חברות ורשתות אופנה למטרות רווח בלבד.
קולקציית קפסולה חדשה בעיצוב ראלף לורן שהושקה בתחילת דצמבר היא דוגמה לסיפור הצלחה שיתופי. המעצב המזוהה עם סגנון האמריקנה, פועל בשלוש השנים האחרונות להרחבת השפה העיצובית שלו לכלל אמריקה כחלק משיח על גיוון והכלה. ב-2022 הוא שיתף פעולה עם הקולג'ים השחורים מורהאוס וספמן באטלנטה ליצירת קולקציית בסגנון בגדי קולג' משנות ה-20 עד ה-50 של המאה הקודמת; ובאותה שנה, הכריז המעצב על סדרת "רזדנסי" שבה יתארחו במותג אמנים ילידים אמריקנים ליצירה משותפת של קולקציית קפסולה למותג, כחלק מ"מאמצים רחבים לעבור מהשראה לשיתוף פעולה עם קהילות שהעניקו השראה לראלף לורן", כפי שהסבירו במותג.
7 צפייה בגלריה
אימוץ סגנון ואלמנטים עיצוביים מילידים אמריקאים הוא מלכודת למעצבי אופנה שאינם מבני הקהילה
( צילום: באדיבות פולו ראלף לורן לפקטורי 54)
לשיתוף הפעולה הראשון Polo Ralph Lauren x Naiomi Glasses (שלא יגיע לישראל) נבחרה מעצבת הטקסטיל נעמי גלסס משבט הנוואחו, מהגדולים שבשבטי הילידים האמריקאים, עם מעל 400 אלף חברים שחיים כיום בארצות הברית. באוסף הראשון מבין שלוש מהדורות מוגבלות הכוללות בגדי גברים, בגדי נשים ואביזרים, אפשר למצוא פריטי ערב ויומיום כמו שכמיות צמר בצבעי אדמה ובדוגמאות גאומטריות, סריגי צמר מקושטים סמלים, שמלות מקסי רקומות, ומכנסי ג׳ינס בגזרה ישרה שעליהם רקמה צבעונית - כולם בהשראת האסתטיקה העיצובית של בני השבט. הקולקציה צולמה, בין היתר, על אנשי הנוואחו ודוגמנית העל קוואנה צ'ייסינגהורס-פוטס, בת הנוואחו.
7 צפייה בגלריה
אסתטיקה עיצובית של בני השבט וקולקציה שצולמה על אנשי הנוואחו
( צילום: באדיבות פולו ראלף לורן לפקטורי 54)
את שיתוף הפעולה עם לורן, מוצאת גלאסס, המתמחה באריגה והקימה את המותג העצמאי שלה ב-2015, כצדק היסטורי. "במשך זמן רב, סגנון האמריקנה (שלורן הוא ממנסחיו החדשים, א"י) לא כלל מעצבים ילידים, בעוד אנחנו האנשים הראשונים בארץ הזו", אמרה גלאסס בראיון לערוץ האופנה של CNN. "מורשת ומסורת עומדים במרכז כל מה שאני אוהב", הוסיף לורן. "הביטוי האותנטי ביותר של מורשת, פירושו לעבוד עם אלה שיצרו וקיימו את המסורות הנצחיות הללו במשך מאות שנים, ולשתף את הסיפורים שלהם עם העולם".
