עוד הרבה-הרבה לפני המצאת משחת השיניים או טיפולי ההלבנה, שיניים היו סמל סטטוס. בימים שבהם אוכל טרי היה מצרך נדיר מאוד, רוב בני האדם היו מסתובבים עם שיניים רקובות או ללא שיניים בכלל אחרי שנפלו להם בגיל צעיר. מתי המעט שהציגו "חיוך מושלם" עם שיניים בריאות העידו בכך כי יש להם גישה למים נקיים ולאוכל טוב, משמע הם עשירים. זינוק עצום בזמן לימינו: שיניים היו ונותרו פלטפורמה שמאפשרת לנו להביע עושר, כשהאמצעי המדובר כיום הוא ה"גרילז" - תכשיטים לשיניים. מהסרט זוכה האוסקר "אור ירח", שם השיניים המוזהבות של הגיבור משחקות תפקיד חשוב, ועד למדונה, לקים קרדשיאן ולג'סטין ביבר - האם הגרילז הם התחליף לאידיאל השיניים הלבנות? ולמה החיוך הצחור והסימטרי הוא זה שהפך לסממן של בריאות והצלחה?
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
מדונה אומנם אימצה את הגרילז כבר בשנות ה-90, אך היא עדיין משתמשת בהם כדי לאתגר את השיח. כאלמנט קישוטי שנולד אצל ראפרים שחורים, השימוש של מלכת הפופ בגרילז מעוררת ביקורת רבה. "זה כמעט יום ההולדת שלי, אז קניתי לעצמי זוג גרילז", אמרה המוזיקאית בת ה-64 בריאיון אצל ג'ימי פאלון בשנה שעברה. "לאנשים יש בעיה עם הגרילז שלי, אני לא יודעת למה. אני לובשת אותם עשורים. אני אוהבת את איך שזה נראה. אלו תכשיטים לפה, ויש לי שיניים ממש מכוערות".
6 צפייה בגלריה
''אני לא יודעת למה לאנשים יש בעיה עם הגרילז שלי''. מדונה
(צילום: Ernesto Ruscio/Getty Images)
שיניים מכוערות הן כנראה לא הסיבה לכך שמדונה לובשת גרילז, שמגיעים ממסורת של שופוני, תרבות שרוצה להגיד "שימו לב, יש לי כסף". לא נראה שיש בשיניים עצמן אמירה ייחודית - מבחינתם של חלק מהראפרים, אם זה היה אפשרי הם היו שמים זהב גם בעיניים. "זו הדרך של הראפרים להראות שהם עושים שריר. זו דרך להראות שיש להם הרבה כסף. זה חוזר עכשיו במסגרת החזרה לניינטיז ולטרנדים מאז", מסבירה אריאלה גארבר, חוקרת תולדות האופנה והתרבות הפופולרית, מרצה בנושאי היסטוריה של אופנה וטרנדים ובעלת העמוד "Timeless Hemlines: אופנה והיסטוריה".
בתחילת שנות ה-90 הטרנד שבלט אצל דוגמניות היה ההרואין שיק - דוגמניות שהתגאו לכאורה באורח חיים לא בריא, שכלל תזונה דלה מדי ועישון סיגריות. זה התחבר היטב עם הסגנון המוזיקלי ששלט באותם ימים, הגראנג', ששידר אווירה של "לא אכפת לי". "בכל תמונות הפפראצי של קייט מוס מהתקופה הזו היא הייתה עם סיגריה, היו לה שיניים קטנות וצהובות", מזכירה גארבר. "כשהראפרים הגיעו עם הבלינג והנוצץ, זו הייתה אנטיתזה לכל תרבות הגראנג'".
עדויות מוקדמות לחשיבות שייחס האדם לשיניו אפשר למצוא עוד מימי קדם. "בשנת 350 לפני הספירה, הרופא היווני היפוקרטס המליץ על שימוש באבקות לניקיון השיניים", מספרת גארבר. "אם היו לאנשים שיניים, זה היה סממן לנעורים ופוריות. בריאות השיניים תמיד הייתה סמל סטטוס".
מדונה מדברת על הגרילז שלה אצל ג'ימי פאלון
לקראת סוף המאה ה-18, התפתחות בעולם האמנות הביאה לעלייה נוספת במעמדן ובחשיבותן של השיניים הבריאות. "באותה תקופה אמנים פריזאים הביאו טרנד חדש - ציורים עם חיוכים", מספרת גארבר. "עד אז אצילים אירופאים לא חייכו. התפיסה הייתה שחיוך שייך למעמדות הנמוכים. חיוך שובר דיסטנס, ולכן זה המוני. בני האצולה רצו להיות מורמים מעם. החיוכים בציורים הכניסו את האצולה לפאניקה, כי הם לא היו רגילים לזה. בגלל שהיו הרבה מחלות באירופה, השיניים לא היו משהו שרצו לחשוף בתמונות".
מה שהקשה כמובן על ניקיון השיניים ובריאותן היה הסוכר, אותן פחמימות מתוקות שמטרידות עמוקות את עולם הבריאות והרפואה גם כיום. פיטר וורד כותב בספר "הגוף הנקי" כי ההתמכרות לסוכר הרסה את הלסתות של בעלי ההון והממון, ובהם המלכה אליזבת הראשונה. שיניה של המלכה היו ידועות לשמצה בשל ההתמכרות שלה לסוכר. "השיניים שלה צהובות מאוד ולא שוות, רבות מהן חסרות, ויש קושי להבין מה היא אומרת כשהיא מדברת מהר", כתב עליה השגריר הצרפתי בשנת 1597. בהמשך הרקיבו שיניה והפכו שחורות לחלוטין, אבל היא לא הצליחה להיגמל מתאוותה לסוכר.
"הרבה מבנות הלוויה של המלכה אליזבת הראשונה, במאה ה-16, השחירו את שיניהן כדי לא להיראות יותר יפות ממנה, כי היא הייתה קנאית מאוד. אם היו יפות ממנה, היא לא הייתה נותנת להן להיכנס לחצר שלה בכלל", מספרת גארבר.
גם את ג'ורג' וושינגטון היה קשה להבין. הנשיא הראשון של ארצות הברית התחיל לסבול מבעיות שיניים בגיל 24, כשביצע לראשונה עקירה. בשנת 1770 המציא לעצמו וושינגטון שיניים תותבות, שהיו מורכבות משנהב, משיניים אנושיות שנקנו מעבדים ומשיניו שלו עצמו, שאותן עקר לבד. השיניים התותבות הכאיבו לו, ולא התאימו ללסת שלו כראוי. בעת השבעתו לנשיאות בשנת 1789 נותרה בפיו שן אחת בלבד.
ניקיון שיניים לא היה פרקטיקה יומיומית עבור רוב האוכלוסייה. לאורך השנים הומצאו עשרות מוצרים לניקוי השיניים, שהיו יקרים מאוד. בשנת 1887 הומצאה משחת השיניים הראשונה על ידי קולגייט. האבקה היקרה נמכרה לעשירים בבתי מרקחת בצנצנת, תחת השם "אבקה דנטלית". רק בשנת 1896 החלו לשווק משחת שיניים בצורה המוכרת לנו, צינורות מתקפלים שהיו עשויים מפח, שהיה קל יותר לשיווק. עלויות הייצור ירדו, וכך גם המחירים. כך נוצרה דמוקרטיזציה של בריאות הפה והחניכיים, והמעמדות הנמוכים יותר החלו לטפל בבריאות השיניים שלהם.
לאורך שנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20, תעשיית השיניים השתנתה לחלוטין בעקבות כניסת מפרסמים למשחק. מי ששכנעו את הציבור להשתמש במשחת שיניים לא היו הרופאים, השינניות או האחיות בבית הספר אלא המפרסמים, שהרתיעו מפני בידוד חברתי בשל צבע שיניים או ריח רע מהפה (הליטוזיס).
בסרטון של היוטיוברית מינה לי, "שיניים כהצהרת אופנה", היא מדגישה ששיניים טובות הן בחירה אסתטית ולא רק בריאותית, וקושרת בין האסתטיקה לבין המצב הסוציו-אקונומי שלנו. "'שיניים טובות' הן לא רק סממן של בריאות טובה כפי שזה סממן של יופי, משהו שאנחנו רוצים כי אנחנו חושבים שזה יגרום לנו להיות מושכים יותר ויוביל את הסביבה להתייחס אלינו טוב יותר. שיניים רעות גורמות לאנשים לחשוב שאת לא יכולה לטפל בעצמך, לא יכולה לעבוד, וזה גורם לאפליה אישית ולפגיעה בזכויות האדם שלך".
המפרסמים שינו לגמרי את התעשייה. פרסומת לקולגייט מתחילת שנות ה-50
שיניים תמיד היו קשורות למעמד חברתי. מארי אוטו, מחברת הספרת "שיניים", קושרת בין השניים כשהיא מסבירה שכיום, המשמעות של עושר כלכלי היא חיוך יפה. הדוגמנית מאמיי אדג'יי (Mame Adjei), שהתחרתה בתחרות מלכת היופי של מרילנד, קיבלה מימון בסך עשרת אלפים דולר ל"שיפור החיוך" שלה. כמי שמצופה ממנה לייצג אידיאל של יופי ואסתטיקה, היא יודעת שהחיוך המושלם הוא כזה שיש בו שיניים מושלמות. היא מסבירה לאוטו שהזדמנות לשפר את השיניים שלה היא כזו שמגיעה, באופן טבעי, עם הצלחה. "מצפים לחיוך מסוים מאנשים שנמצאים במסלול להצלחה", היא מסבירה. "ברגע שיש לך כסף, מצופה ממך לומר 'אני פה, הצלחתי! הנה החיוך שלי!'"
בעוד בתרבות המערבית התפתחה אסתטיקה של שיניים לבנות, ביפן העתיקה היה נהוג לצבוע אותן בשחור. אריסטוקרטים וגיישות היו מורחים את שיניהם בתמיסה שחורה, מנהג המכונה "אוהאגורו". חיוך שחור משחור נחשב שם למלכותי. בטקס המעבר מילדות לבגרות, הנערים השתמשו בתמיסה בשם "קנמיזו" כדי להוכיח לחברה שהם מוכנים להפוך למבוגרים. גם בתאילנד, בסין, בווייטנאם ובלאוס נשים וגברים צבעו את השיניים שלהם בצבע שחור, מסיבות רבות, ובחלק מהמקומות המנהג הזה עדיין קיים.
"כשאנחנו חושבים על שיניים בריאות אנחנו חושבים על שיניים לבנות, ולכן אחד הטרנדים שבעינינו נראים הכי הזויים הוא השחרת שיניים", מסבירה גארבר. "במשך מאות שנים, עד תחילת המאה ה-19, מרחו את השיניים למתבגרים ולמתבגרות בגיל 15 בתמיסה שחורה של חלקיקי מתכות שעורבבו בחומצות של ירקות. התמיסה הגנה מפני מחלות וריקבון במהלך השנים. שיניים שחורות נחשבו לסימן לבגרות".
מנהג השחרת השיניים שימש בעיקר נשים נשואות אמידות, אבל לא רק. מבקרים רבים שהגיעו ליפן באותם ימים נדהמו מהפה השחור של הנשים. הם הניחו שמדובר בהיגיינת פה בעייתית ובשיניים רקובות. היו גם שחשבו שזהו עונש, דרך לוודא שהאישה לא תבגוד בבעלה. חוקרים יפנים שללו את התיאוריות האלו.
בניגוד לישראל, שבה טרנדים של שיניים לא משאירים חותם חברתי ממשי, ביפן שיניים הן עוד דרך להבעה עצמית. בעקבות טומומי איטאנו, סולנית הלהקה AKB48, נוצר טרנד של שיניים דמויות ניבי ערפד, מחודדות ושפיציות. בשנת 2011, נערות רבות ביקשו ליצור לעצמן לסת כמו הזמרת והשחקנית המפורסמת. לאיטאנו הייתה שן כפולה, ביפנית Yeaba. מדובר בטרנד של שן מלאכותית שמודבקת על שן רגילה, וכך מתבלטת ומזדקרת, ויוצרת את המראה שמכונה tsuke-yeaba. ההליך, שמבוצע אצל רופא או רופאת שיניים, עולה כ-270 דולר שהם 31 אלף יין. תוספת של יהלום סברובסקי תעלה עוד כ-500 דולר.
איטאנו הסירה את השן הנוספת מאז, ובכל זאת המראה המשיך להיות פופולרי במשך שנים, כשנשים בכל הגילים מוסיפות לעצמן שן כדי להיראות Kawaii (כינוי ביפנית לחמודה). יאצוקה מייקאווה, מחברת הספר "ייבה גירל", טוענת שמדובר בפרקטיקה יפנית עתיקה ומסורתית שמגיעה מהרעיון של וואבי-סאבי (wabi sabi), כלומר מציאת היופי במה שעקום ו"לא במקום".
החיוך אינו פרקטיקה רגילה ותדירה עבור יפנים. בעוד שבתרבות המערבית חיוך לזר ברחוב נחשב לסימן של קרבה, בתרבות היפנית לא נהוג לחייך אל זרים ברחוב. זה לא מעליב או לא מנומס, אבל גם לא נהוג באותו האופן ובאותה התדירות כמו אצלנו.
בימים אלו לומדים היפנים לחייך מחדש, אחרי שנים של לבישת מסכה עקב הקורונה. צעירים וצעירות יפנים הולכים לשיעורים שבהם עוזרים להם לחזור לחייך. לטענתם, רבים שכחו כיצד לחייך באופן רגיל וטבעי. קייקו קוואנו, מרצה בשיעורים ו"מומחית חיוכים" שלימדה כבר יותר מ-4,000 יפנים ויפניות את אמנות החיוך, תיארה ל"גרדיאן" את מהלך השיעור: המשתתפים יושבים מול מראות, מרפים את שרירי הלסת ומתאמנים על חיוך עד שהם מרוצים. קוואנו אמרה שרבים מהמשתתפים פיתחו "תסביך" לגבי החיוך שלהם. בשיעורים היא מדגישה שחיוך "נחשב" רק אם מביעים אותו כלפי חוץ. "אם את רק חושבת על לחייך ולא מלווה את זה בהבעה עצמה, החיוך לא יתבטא", היא מסבירה לתלמידותיה את מה שעבורנו נשמע מובן מאליו.
"שם את הכסף שלי איפה שהפה שלי וקניתי גריל, 20 קראט, 30 חתיכות, כדי שהם ידעו שאני פור ריל", כך שר בשנת 2005 הראפר האמריקאי נלי בשיר "גרילז", שם הוביל להולדתו מחדש של הטרנד שכיכב בניינטיז. זה היה בשיא ההצלחה של הראפר, והקליפ והשיר הביאו את סצנת הגרילז בחזרה לפופולריות עצומה.
ל'גריל', כיסוי על השיניים, אין ערך נוסף פרט לזה האסתטי. הכנת הפלאטה נעשית בהתאם למידות של הלקוח או הלקוחה, לאחר לקיחת תבנית של מבנה הלסת. משתמשים בשעווה כדי ליצור את התבנית, ממיסים אותה, ממלאים את הפלאטה בזהב, פוליש קטן וזה הכול. המחיר מתחיל בכ-600 פאונד ויכול להגיע עד ל-60 אלף פאונד. בריאיון לערוץ 4 הבריטי סיפר אמן התכשיטים ג'יי שהוא מרוויח כעשרת אלפים אלף פאונד בשבוע מגרילז. באינסטגרם של "לונדון גרילז" אפשר למצוא כל דימוי, גם המופרך ביותר, מוטבע על פלאטה בוהקת: פרפר כסוף, כוכבים זהובים, לבבות חרוטים, עצים מיניאטוריים, עכבישים על הניבים ואפילו מילים שלמות - אין שום דבר שג'יי לא יכול לעשות.
לגרילז יש מקור עתיק: האטרוסקים, עם קדום שחי בצפון-מרכז איטליה לפני התקופה הרומית, נהגו לכסות את שיניהם בחתיכות מתכת מבריקות, וכך גם בני המאיה, כהצהרה של עושר ושגשוג, בין 880 ל-900 לפני הספירה. הגרילז נעלמו מאז ועד שנות ה-70 של המאה שעברה, אז חזרו בפיהם של שחורים עניים בניו יורק כסממן לעושר ולשגשוג, וגם כמרד באידיאל היופי המערבי הלבן.
הגרילז שמסתירים את השיניים הם למעשה אקט פוליטי. הם מביעים שפע חומרי בחברה האמריקאית הקפיטליסטית שבה שחורים אמריקאים נידונים לחיים של עוני מרוד או שגשוג כלכלי. "הצלחה היא כרטיס היציאה היחיד מהעוני", מסביר תומר גרשנמן, שמשדר את תוכנית ההיפ-הופ "ג'יגה ג'וס". "או שאתה נופל לסמים או שאתה שחקן כדורסל או שאתה יודע לעשות ראפ. אין הרבה דרכים לצאת מהשכונה. בהרבה מהמקרים מדובר בשיכרון כוח. לא היה לך כלום, ועכשיו יש לך כסף ואתה צריך לדעת איך להתנהל איתו".
ההיבט הפוליטי של הגרילז העסיק ראפרים רבים לאורך השנים, ובהם הראפר האמריקאי ג'יי קול. בשיר בשם "Crooked Grillz" ('גרילז עקומים' או 'מרושעים') הוא שר (בתרגום חופשי): "הם אומרים לי שאני צריך להחליף את הגריל שלי, כי יש לי עכשיו כסף, אני לא הולך להעמיד פנים שלא חשבתי על זה, חיוך מושלם הוא יותר מושך, אבל זה מצחיק איך, השיט שלי עקום ובכל זאת הגעתי לכאן. אני שומר על הגריל העקום שלי כדי להראות לילדים מה אמיתי, אנחנו לא מושלמים אבל אנחנו עדיין שווים". עבורו, שינוי השיניים הוא חלק מתסריט חברתי שהוא מתנגד אליו. אולי, הוא מציע, אנחנו צריכים לשנות את האופן שבו אנחנו מבינים מהו "החיוך המושלם".
6 צפייה בגלריה
ראיין לוכטה, אלוף אולימפי בשחייה, מציג גרילז בעיצוב של דגל ארה''ב
(צילום: Adam Pretty/GettyImages)
בשיר משנת 2013, שכלל אירוח של TLC, מצהיר קול שהשיניים הן תזכורת מתמדת לשורשים שלו. בריאיון הסביר קול: "מטרת השיר היא להעצים אנשים לקבל את המגרעות שלהם, שישאירו את הראש שלהם למעלה. אני מבין שאין לי 'חיוך קולגייט'. העולם בהחלט מזכיר לך את זה כשאתה מוכר ברמה מסוימת. אז אני רוצה לקחת בעלות על זה, ולהגיד 'אני יודע! אז מה?'"
גרילז הם חלק מסמלי הסטטוס של תרבות ההיפ-הופ, באופן דומה למכוניות ענקיות ועתירות שפצורים. השיניים הזהובות הן כמו הרינגז היקרים של הגלגלים באוטו: סמל ליוקרה. יש שאומרים שהיה זה "רחים דה דרים" מאטלנטה שגילה את הגרילז לעולם. כבר בשנת 1988 היה אפשר לראות את הראפר הבריטי "סליק ריק" עם חיוך מסנוור שמורכב משיני זהב ומיהלומים.
ההקשר הפוליטי הולך לאיבוד או נמחק כשמדובר באמנים לבנים שמאמצים את האסתטיקה. כשקייטי פרי השוויצה בסט של גרילז בשווי מיליון דולר בקליפ שלה לשיר "Dark Horse" בשנת 2014, היא שברה שיא גינס כבעלת הגריל היקר ביותר אי פעם. גם קים קרדשיאן התגאתה בגרילז שלה מאבני לשם ומיהלומים בשנת 2021. שתיהן עוררו ביקורת על השימוש שלהן במאפיין של תת-תרבות שאינן משתייכות אליה.
ג'יי קול מסביר מה זה בדיוק "Crooked Smile"
"זה ניכוס תרבותי שלוחץ על נקודות, כי זה מרגיש מלאכותי", מסביר גרשנמן. "לא באתם משם, מה אתם בכלל מחפשים שם?". גארבר לעומתו לא רואה את הגרילז של מדונה כניכוס תרבותי שמשתלט על תרבות אחרת ומשתמש בה. "זה ממש לא בעייתי בעיניי, כי מדונה עשתה קריירה מלהיות אקסטרווגנטית ושונה. זה מתיישב עם המותג שלה. לאורך ההיסטוריה המון דברים בתרבות האמריקאית הגיעו מהתרבות השחורה, כמו למשל רוקנרול. זה דבר מאוד אמריקאי לעשות".
למה בישראל יש שמרנות בנוגע לשיניים?
"אנחנו תרבות של קז'ואל, לא יוצאים מהקופסה בכל מה שנוגע לאופנה. כך גם עם צבעי שיער וטיפולי שיניים. אנחנו מדינה קטנה, כולם מכירים את כולם, ותמיד יש פחד של מה יגידו השכנים".
תכשיטי פנים פופולריים מאוד, אבל לא תכשיטים בשיניים.
"תכשיטי פנים הם קישוטים שמהדהדים משהו אתני ושבטי, אבל זה לא קבוע, זה לא כמו לעשות חור בשן כדי להשחיל שם עגיל".
