באוגוסט 2018 פרסמו העיתונאיות ג'אן דאם ואמבר תומאס מאמר ויזואלי באתר Pudding, הבוחן את הפערים שבגודל הכיסים במכנסי ג'ינס של נשים וגברים. השתיים בחנו זוגות מכנסיים ממיטב המותגים הבינלאומיים, החל מרשתות מסחריות כמו גאפ, ליווי'ס ו-H&M, ועד ג'ינסים של מעצבים אמריקנים כמו קלווין קליין, טומי הילפיגר וראלף לורן. סיכום הממצאים מפתיע: הכיסים הקדמיים במכנסי נשים קטנים ב-48 אחוז וצרים ב-6.5 אחוז בהשוואה לכיסים קדמיים במכנסי גברים. רק ב- 10 אחוז ממכנסי הנשים ניתן היה להכניס יד מלאה אל תוך הכיס, בהשוואה ל-100 אחוז אצל הגברים. מאחורי נתונים אלה מסתתר מאבק ארוך של נשים לעצמאות. הכיסים הקטנים, טוענות דאם את תומאס, משפיעים על היכולת של נשים לנוע באופן עצמאי ומאלץ אותן להיות תלויות בתיק ואביזרים נוספים שהן נדרשות לרכוש בנוסף.
נתונים אלה מוצגים כחלק מהתערוכה "שובר.ת שוויון" המוצגת בימים אלו במוזיאון העיצוב חולון (אוצרות: מיה דבש, רונה זינגר, עדי המר יעקבי; נעילה: 15 ביוני 2024). האוצרות אספו את הנתונים שהופיעו במאמר ויצרו ממנו עבודת וידיאו (המצורפת גם בכתבה), ולצד זה מופיעים כיסים מארבעה מותגים, ועליהם איור שיצרה מעצבת האופנה לי מארי, הממחיש את החפצים שנכנסים לכיסים. לדוגמה, ניתן לראות איך סמארטפון מדגם iPhone X נכנס במלואו לכיס קדמי במכנסי גברים של ליוויס, ובדגם דומה לנשים כמעט שליש ממנו מציץ החוצה. בתום איסוף הנתונים הן גילו כי הטלפון הנייד נכנס במלואו רק ב-40 אחוז מכיסי הנשים, בהשוואה ל-100 אחוז אצל גברים.
הציטוט הנודע של מיי ווסט, "האם זה אקדח בכיס שלך, או שאתה סתם שמח לראות אותי?", מטעין את כיס המכנסיים הקדמי כמרחב פעולה מיני ביחסים שבין גברים לנשים, ובעשור האחרון גם מעלה שאלות על עיצוב ומגדר באופנה כחלק משיח פמיניסטי. היסטורית, הפערים בין נשים לגברים החלו הרבה קודם. החייט שלומי ענתבי, בן לשושלת חייטים ומרצה בכיר בשנקר, מסביר כי באופן מסורתי, בבגדי נשים לא היו כיסים מאחר שהכסף הוחזק בידי גברים. לנשים היה מעין כיס פנימי קטן מחובר ל- Petticoat, אותה תחתונית שלבשו מתחת לשמלה, ובה הן נשאו אביזרים קטנים כמו חוטים ומחט לתפירה, בושם הרחה וכו'. "נשים לא נשאו כסף ולכן לא היה להן כיסים", מסביר ענתבי. "זה השתנה במהלך המאה ה-19, עם התנועה לשוויון ובודדות שהחלו לאמץ מכנסי גברים".
הכיסים של נשים קטנים יותר
(באדיבות מוזיאון העיצוב חולון)
ההתפתחות העיצובית, המעבר מהכפר אל הערים הגדולים ותהליכים גיאו-פוליטיים הקרינו גם על המלתחה הנשית. בתחילת המאה ה-20 נשים יצאו לעבוד, לקחו חלק בשתי מלחמות העולם, קיבלו זכות הצבעה, והחלו ללבוש יותר ויותר מכנסיים. הייתה זו גבריאל (קוקו) שאנל שבשנות ה-30 הציעה לראשונה מכנסיים לנשים עם כיסים, אך אלו הפכו לפופולריים רק בשנות ה-60 והלאה של המאה ה-20. ילדי הפרחים והקריאות לשוויון מגדרי הובילו גם למלתחות זהות. אלא שאז החלה הפרדה בין כיסי הגברים לנשים. אם לרפרר ל"מיתוס היופי" שקבעה הסופרת נעמי וולף, יש שיאמרו שכיסים קטנים הם מהלך כלכלי הפוגע בנשים, שנדרשות לרכוש תיק כדי לשאת חפצים, ובכך, הדבר מגביל אותן ומצריך מהן הוצאה כלכלית נוספת.
הגישה בתעשיית האופנה שונה. "נשים לא אוהבות כיסים קדמיים כי זה מרחיב אותן", מסבירה מעצבת האופנה חגית טסה, שנחשבת ל"מלכת המכנסיים" של ישראל. גודל הכיס, מסבירה טסה, אינו הבעיה אלא הבטנה הפנימית, "השקית" שמייצרת מראה לא מחמיא. לדבריה, נשים רבות מעדיפות מכנסיים ללא כיסים קדמיים, מאחר שאלו מרחיבים את צללית הגוף. "בניגוד לגברים שאוהבים לדחוף הכול לכיסים: מכסף ועד טלפון נייד", ממשיכה טסה, "נשים אוהבות את הג'ינס שלהם צמוד ומחטב, ואם הוא בגזרה לא צמודה, אז שלא יהיו לו בליטות קדמיות. יש לקוחות שמגיעות ומבקשות במיוחד להוציא את החלק הפנימי של הכיס ורק להשאיר את הצורה שלו".
דברים דומים מוסיף ענתבי, שתופר בגדים בהזמנה אישית לגברים ולנשים. "כיסים קדמיים בולטים ולכן נשים רבות מבקשות להסיר אותם", הוא אומר. "בהרבה מותגים בוחרים היום להקטין את הכיס או שיוצרים מראה דמוי כיס. באופן אישי, אני גם לא אוהב לדחוף דברים לכיסים ומסתובב עם תיק. אבל הדור של אבא שלי ז"ל יצא מהבית ללא תיק ואת כל הציוד הניחו בכיסים: מצרור המפתחות, דרך הארנק ועד טלפון נייד. היה לנו לקוח ותיק, שביקש שניצור לו במיוחד כיסים עמוקים עד הברכיים. סיפור אמיתי. וכל הזמן שאלתי את עצמי, מה כבר יש לו להכניס לשם?".
העבודה "כיסים בבגדי נשים חשובים פחות", המוצגת במוזיאון, היא חלק ממארג עבודות עיצוב שמבקשות להצביע על ההבדלים העיצוביים והכלכליים שבין נשים לגברים. למשל, מחירם הגבוה של סכיני גילוח של ג'ילט לנשים בהשוואה למחירם הנמוך אצל גברים למרות השימוש הזהה, שמופיע גם בתערוכה. בשיחה עם עדי המר יעקבי, אוצרת שותפה של התערוכה, היא מסבירה כי הבחירה להציב את עבודת הכיסים בתערוכה משיגה שני דברים במקביל: "את הדבר עצמו, כלומר, את הדיון על עיצוב הכיסים, ושנית, להראות את הכוח של עיצוב לתווך מידע מורכב בדרכים ויזואליות".
על אף החשיבות של השיח השוויוני, נושא הכיסים טופל בתערוכה בצורה מעט שטחית. שאלות שכדאי היה לשאול, כמו האם גודל הכיסים הקטן מקרין על מחיר המכנסיים? האם מכנסי גברים זולים או יקרים יותר מאלו של הנשים בעקבות הבחירה העיצובית הזו? (לרוב המחיר זהה, תלוי בחברה) והאם ישנם מותגים בעלי אג'נדה פמיניסטית שמציעים דגמים עם מכנסיים בעלי כיסים עמוקים יותר מאשר אלו של הרשתות המסחריות? - נותרו מחוץ לתערוכה. עם זאת, הבחירה בג'ינס כפריט לבוש יומיומי חוצה מגדרים לבחינת הנושא היא נכונה, אף שבשנים האחרונות נושא הכיסים צף מחדש גם בתצוגות אופנה ובטקסי פרסים - יותר ויותר כוכבות בוחרות בשמלות ערב עם כיסים עמוקים לסמאטרפון, או סתם כדי לשמור את הידיים קרוב לגוף.
"היו הרבה מחשבות איך לטפל בנושא, לרבות לעשות סקירה היסטורית של הכיסים או מחשבה על הצגת הכיסים בפריטים אחרים", אומרת המר יעקבי. "מספיקה לי המחשבה שמבקרת אחת תלך ותעמיק במאמר לאחר ביקור בתערוכה, או שהמחשבה הזאת תלווה אותה בפעם הבאה שהיא תרכוש מכנסי ג'ינס. גילינו שדברים שנראו לנו טריוויאליים, לא מוכרים לקהל הרחב, כמו הפרויקט של ג'ילט או מבחני ריסוק במכוניות - רק ב-2015 החלו לבצע מבחני ריסוק עם בובות באנטומיה נקבית, לאחר שנים ארוכות על בובות זכריות בלבד. בסוף, אלו הדוגמאות שהקהל הרחב הולך איתן הביתה".
ביחס לכיסים, כשאתה משוחח עם מעצבי אופנה ותוהה מדוע זה קורה, התשובה חד משמעית: זה מרחיב ונשים לא מעוניינות בזה. אני תוהה על הפער כאן, שאינו כזה נדיר, בין שיח אקדמי תאורטי שמלביש אג'נדות, לבין החיים עצמם. הפער הזה מעניין ולא מופיע בתערוכה.
"בסופו של דבר, הרעיון הוא לא לנפץ תבניות או דפוסים קיימים אלא לאפשר לאנשים בחירה. אני חושבת שיש הרבה שילכו ויקנו מכנסי ג'ינס לגברים כי הוא עונה להן על צורך, ואני מרגישה שיש תהליך של שינוי. המטרה היא לא לחנך את כולן, אלא לאפשר יותר בחירה ופחות דיכוטומיות".
