סצנת הסיום של סרט הקולנוע "משהו ללבוש" של רוברט אלטמן משנת 1994 נחתמה בציטוט המיוחס למעצב האופנה כריסטובל בלנסיאגה, שנעל את שעריו של בית האופנה הנושא את שמו בשנת 1968. קיטי פוטר, כתבת האופנה הנוירוטית שגולמה בחן על ידי השחקנית קים בייסינגר, נטשה את המיקרופון ואת עבודתה בתום תצוגת האופנה של המעצבת סימון לו, שבמקום בגדים שלחה אל המסלול דוגמניות עירומות. פוטר המבולבלת העבירה את השרביט למתמחה הצעירה, סופי צ'וסט, שציטטה את בלנסיאגה ביום בו סגר את בית האופנה שלו. "לא נותר עוד את מי להלביש", אמר מי שנשים מפורסמות כמו ג'קי קנדי ופביולה מלכת בלגיה לבשו את עיצוביו בקביעות. "נדמה כי סימון לו", הוסיפה צ'וסט, "הרגישה אותו הדבר".
הבחירה לסיים את הסרט בדבריו של בלנסיאגה סימנה אותו כמעצב חידתי. בשנת 1994, בית האופנה כבר נשלט על ידי תאגיד היוקרה הצרפתי Kering של המיליארדר פרנסואה הנרי פינו, אך היה רחוק מלהפוך למגנט המפורסמים ושם קוד לבגדי רחוב אופנתיים ונעלי סניקרס "מכוערות", מהלך שהחל רק ב-1997 עם כניסתו של ניקולא גסקייה לתפקיד המנהל האמנותי (תפקיד בו החזיק עד 2012) וממשיך היום עם צילו הסמי-שערורייתי של המעצב דמנה. האחרון הוביל אשתקד את בית האופנה למספר שערוריות, שבמרכזן קמפיין שצולם עם ילדים בסגנון תיעודי בחדר שינה, מחזיקים בדובי לבוש רצועות "הארנס" מעולמות ה-BDSM. בבלנסיאגה היו מספיק זריזים כדי להתנצל ולהסיר את הקמפיין, ובו בזמן גם להתנער מהמוזיקאי קניה ווסט בשל אמירות אנטישמיות.
שלושים שנה מאז סרטו של אלטמן, סיפורו של כריסטובל בלנסיאגה זוכה לסדרת דרמה היסטורית שעלתה בסוף השבוע בערוץ דיסני+. לאורך שישה פרקים שירתקו למסך גם את מי שאינם חובבי אופנה, מתגלה סיפורו האישי והמקצועי של מעצב ההוט קוטור הבאסקי, מעצב של מעצבים, שזכה להכרה וכבוד ממתחריו בסצנת המעצבים בפריז של שנות ה-40 והלאה. גבריאל (קוקו) שאנל, שלאורך הסדרה מנהלת איתו יחסי אהבה-שנאה חבריים, אמרה עליו: "בלנסיאגה הוא קוטורייר במובן האמיתי של המילה. רק הוא מסוגל לחתוך חומר, להרכיב יצירה ולתפור אותה ביד. כל האחרים פשוט מעצבי אופנה"; ואילו דיור, המתחרה שלו מאז 1947 עד מותו עשור לאחר מכן, הוסיף, בסצנה שגם ניתן לראות בסדרה: "בלנסיאגה הוא המאסטר של כולנו".
הסדרה החדשה מצטרפת לשורה ארוכה של סדרות וסרטים עלילתיים ותיעודיים על כוכבי אופנה מהמאה ה-20, כאשר בחודש הבא צפויה לעלות באפל TV סדרת הדרמה The New Look על חייו ופועלו של כריסטיאן דיור. "כריסטובל בלנסיאגה" בהפקה ספרדית, מדלגת בהצלחה מעל יחס רכילותי ושטחי לאופנה, תוך שהיא בוחנת לא רק את אישיותו האנגימטית והמופנמת של המייסד (שמגלם השחקן אלברטו סן חואן), אלא גם מציגה את יחסיו המורכבים עם שותפו ובן זוגו האריסטורקרטי לדציו ד'אטנוויל, לצד יחסיו החורקים עם בני אדם בכלל. יותר מהכל, זו סדרה על אהבה לבגדים בתפירה עילית. לא אופנה מתחלפת, כי אם לסגנון נצחי וחזון עיצובי, ערכים שבליבו של ההוט קוטור, עולם הולך ונעלם בעידן של אופנה מהירה. לא בכדי, הסדרה מתחילה ומסתיימת במוות. לא רק של שני האופנאים המובילים של המאה העשרים - שאנל ובלנסיאגה - כי אם מותו של עידן.
סיפור המסגרת של הסדרה הוא ריאיון נדיר שהעניק בלנסיאגה בשנת 1971, שנה לפני מותו, לעיתונאית ה"טיימס" הבריטית פרודנס גלין. היא צדה אותו במהלך לוויתה של שאנל לבושה בגד בעיצובו, אולם רק לאחר שכנועים רבים הוא מסכים להיפגש איתה בביתו שבספרד. הריאיון התפרסם תחת הכותרת השערורייתית "בלנסיאגה וחייו של כלב", שלקוחה מציטוט שהעניק לה: "אף אחד לא יודע איזה מקצוע קשה זה להיות מעצב וכמה מפרכת העבודה", אמר בלנסיאגה לגלין. "מתחת לכל היוקרה והזוהר הזה, האמת היא שזה חיים של כלב!".
לאורך הריאיון הוא שב אל עברו ומערכת היחסים בין השניים מתהדקת כפי שאפשר לראות באחת הסצנות היפות בסדרה, בה הוא מתעקש לתפור מחדש שרוול בז'קט שלבשה, מאחר ובעיניו היה תפור בצורה עקומה. סצנה דומה חותמת גם את הפרק החמישי, כשבביקור בכנסיה הוא עוקב אחר מעיל משובץ בעיצובו שאינו מגוהץ כהלכה, ומציע ללקוחה להביא אותו לגיהוץ בסטודיו. היא מסבירה לו בגסות שמאחר ושילמה עליו הוא שלה ואינה מעוניינת בתיקון - סצנה שמצביעה על תשוקתו לעיצוביו, כמו גם על אישיותו השתלטנית של מי שנחשב ל"מלך ההוט קוטור".
כריסטובל בלנסיאגה נולד ב-1895 בכפר דייגים בחבל הבאסקים בספרד. אביו היה דיג שבהמשך התמנה לראש העיירה, ואמו הייתה תופרת. דרכה רכש מיומנויות וטכניקות תפירה ורקמה, וכבר בגיל 12 החל לעבוד כשוליה בסן סבסטיאן שבחבל הבאסקים. ב-1919, כשהוא בן 24 בלבד, פתח בוטיק משלו בסן סבסטיאן בתמיכתה של המרקזה דה קאסה טורס שהכירה אותו בילדותו. בהמשך פתח חנויות במדריד ובברצלונה והלביש את נשות החברה הגבוהה של ספרד, עד שבשנת 1935, בעקבות מלחמת האזרחים במדינה, גלה לפריז. שם הקים בשנת 1937 בית אופנה בשדרות ג'ורג' החמישי מספר 10 שהפך ליקר והאקסקלוסיבי ביותר בעיר. את העסק ניהל שותפו העסקי ניקולס ויזקרונדו, גולה פוליטי מספרד. דעותיו של בלנסיאגה על המלחמה נותרו עד היום פרטיות.
למרות שהסניפים הספרדיים נותרו פתוחים לאורך המלחמה, התבסס בלנסיאגה בפריז למשך שארית הקריירה שלו. הקולקציה הראשונה בעיצובו לא משכה תשומת לב משמעותית וגם הקליינטורה לא זרמה כמצופה, אבל מפה לאוזן הוא הקים במהירות קהל לקוחות משפיע. באחת הסצנות העוקצניות בסדרה, פוגש בלנסיאגה את שאנל ואת כרמל סנואו, העורכת הדומיננטית דאז של "הרפר'ס בזאר". שאנל עולבת בו ממושכות, ככל הנראה מקנאה, עד ששותפו העסקי מבקש לפגוש בה כדי שתייעץ מה על בלנסיאגה לעשות כדי להצליח. היא, בנדיבות לא אופיינית, ממליצה לו לחפש את קולו האישי.
בסצנה עוקבת, עושה ויזקרונדו מהלך חכם ומוביל את בלנסיאגה אל הביתן הספרדי בתערוכה העולמית שנערכה ב-1937 בפריז, בו הוצג לראשונה "גרניקה" - הציור החשוב של פיקאסו, כתגובה להפצצת העיירה הבאסקית גרניקה אותה שנה. "ספרד היא הדיבור החם כרגע", אומר ויזקרונדו לבלנסיאגה, וזה משתכנע ומתחיל לצלול אל תוך ספרי היסטוריה ותלבושות ספרדיים עתיקים, אשר מגיעים בהמשך אל עיצוביו וסייעו לו לפתח את קולו האישי והזניקו את הקריירה שלו בן לילה.
עיצוביו של בלנסיאגה בין מלחמת האזרחים בספרד למלחמת העולם ה-II מלווים את הפרק השני בסדרה ומציפים את שאלת מעורבותו בזמן הכיבוש הנאצי. הנאצים לא רק שרצו לכבוש את פריז - הם גם רצו להלאים את בתי האופנה שלה ולהפוך אותם ל"גרמנים". בית האופנה של בלנסיאגה היה מהבודדים שנותרו פתוחים לאורך שנות המלחמה, ובין לקוחותיו היו גם נשות קצינים נאצים, בזמן שבעליהן הטילו וטו על עיצובי הכובעים שלו שכונו "מושחתים".
האם בלנסיאגה הוא משתף פעולה או כפי שטען תמיד הוא שמר על א-פוליטיות? "זה היה הפרק המורכב ביותר בסדרה", מספרת ל-ynet יוצרת הסדרה לורדס איגלסיאס. "אני לא חושבת שבלנסיאגה היה פרו-נאצי. היו לו 3,000 עובדים והוא התייחס אליהם כאבא ולא רצה שהם יישארו ללא עבודה. אני מאמינה שהוא החזיק בעמדה ניטרלית בזמן המלחמה. גם אם הוא תפר עבור לקוחות נאציות, זה לא אומר שהוא תמך בהם. זה כמו קצב שמוכר בשר ומתחילה מלחמה בעיר שלו. הוא ימשיך למכור בשר לכולם, כי צריך להמשיך להתפרנס".
ברזומה של בלנסיאגה כמה מהחידושים הגדולים באופנה, עם צלליות וגזרות שלא נראו קודם לכן באופנת נשים, כמו שמלת הבייבי דול מתחרה שחורה שהציג ב-1958, והעניקה לנשים מראה משוחרר. שנה קודם הוא זעזע את עולם האופנה עם הצגת 'שמלת השק', שמלה בגזרה ישרה שביטלה לחלוטין את קו המותן. בתקופה שבה ה-New Look בצורת שעון החול של דיור עדיין היה דומיננטי, שמלת ה'שק' נתקלה בעוינות הן מצד הלקוחות והן מצד העיתונות. "קשה להיות סקסי בשק!", קרא ה"דיילי מירור", בעוד מרילין מונרו צוטטה אומרת: "אני לא נראית כמו שק, אז למה שאלבש שק?" כמו רבים מהעיצובים הרדיקליים ביותר של בלנסיאגה, המראה הזה הסתנן בסופו של דבר למיינסטרים.
החדשנות של בלנסיאגה לא התבטאה רק בגזרות ובצלליות הבלון המרהיבות שיצר, אלא גם בטקסטיל חדשני שדרש מספקי הבדים ליצור בבלעדיות עבורו. כזה היה ה-Gazar - בד משי חזק וקל, שנוצר מאריגה של חוט משי כפול עם טאפטה. הוא אפשר עמידות ויציבות של פיסול בבגד, כפי שהדגים בלנסיאגה בשמלת קוקטייל טרפזית מ-1967. למרות שהשמלה הייתה להיט גדול בעיתונות התקופה, ותמונה שלה גם הופיעה על קטלוג תערוכה על פועלו ב-2007 במוזיאון ויקטוריה & אלברט בלונדון, רק שתי יחידות ממנה נמכרו, כשאחת מהן הוחזרה על ידי הלקוחה, שלא הצליחה להבין איך אפשר ללכת איתה לשירותים.
אותה שנה גם יצר שמלת כלה שמופיעה בפרק האחרון בסדרה (לא זו שעיצב למלכת בלגיה), שנחשבת בעיני רבים לפאר היצירה של בלנסיאגה בזכות איכות טכנית גבוהה שאפשרה להחזיק את השמלה בתפר אחד. כובע הפקעת שעל הראש (שנוצר בהשראת כובעי כבאים), הדהד את "עידן החלל" ששלט אותן שנים בעולם האופנה הפריזאי עם מעצבים כמו אנדרה קוראז׳ ופייר קרדן, וכיצד בלנסיאגה התכתב עם המגמה.
התלבושות בסדרה נוצרו כולם על ידי מעצבת התלבושות הגרמניה בינה דייגלר, שבריאיון ל-ynet מספרת כי נדרשה ליצור רפליקות של העיצובים המפורסמים של בלנסיאגה בסטודיו שלה במדריד. "היה לנו ביקור אחד בארכיון של בלנסיאגה ובארכיון של מוזיאון גליארה לאופנה בפריז, שם יכולנו לראות חלק מהעיצובים וללמוד כיצד הם נתפרו", היא אומרת. "אבל רוב העבודה נעשתה דרך סקיצות ותמונות, וזה היה אתגר מאוד גדול. היה לי מזל גדול, כי אחד התדמיתנים בצוות שלי, למד מאנשים שעבדו בעבר עם בלנסיאגה, מה שאפשר לנו להבין יותר את תהליך העבודה".
אתגר נוסף, ולא פחות משמעותי, היה במציאת טקסטיל מתאים ליצירת הדגמים. "הבדים בהם השתמש בלנסיאגה אינם באותו משקל של הבדים כיום", היא מוסיפה. "זה הקשה עלינו לקבל את הצורה הנכונה של חלק מהדגמים. למשל, בדי הצמר כיום רכים יותר ונוקשים פחות מצמר בשנות ה-40 וה-50. היה לנו מזל שיכולנו למצוא את בד הגאזר המפורסם שבלנסיאגה השתמש בו וזה סייע לנו רבות". עוד הוסיפה דייגלר כי לאורך כל שנות עבודתו - כפי שניתן גם לראות בסדרה - "בלנסיאגה לא התחנף למיינסטרים. היה לו סגנון משלו והוא התקדם כל הזמן".
לאורך השנים הלביש המעצב כמה מהנשים הזוהרות ביותר, ביניהן השחקניות גרייס קלי ואווה גרדנר, אייקון האופנה גלוריה גינס ומונה פון ביסמרק, אחת הנשים העשירות בעולם, שהזמינה הכל: משמלות נשף ועד מכנסיים קצרים. מספרים שעם ההודעה על סגירת בית האופנה, הסתגרה פון ביסמרק בחדרה למשך שלושה ימים רצופים. כיום מזוהות עם עיצובי המותג כוכבות כמו קים קרדשיאן, קארדי בי, איזבל הופר, ושורה ארוכה של יוצרים ואמנים שהמנהל האמנותי דמנה (שמונה לתפקידו ב-2015) מלקט סביבו.
בקיץ 2021 הציג דמנה לראשונה קולקציית הוט קוטור בעיצובו - 52 שנים מאז הקולקציה האחרונה של בית האופנה. למתעניינות, מחיר שמלה מקו העילית, עומד על 100 אלף יורו, ו-40 אלף יורו למעיל. בתוך כך, בית האופנה העכשווי לא לקח חלק בהפקה, ואף טרח לפרסם הצהרה שפורסמה ביומון האופנה WWD ובה הבהיר כי הוא "להוט להבטיח נרטיב משכנע שישקף את המסע של כריסטובל בלנסיאגה. עם זאת, הסיפור נותר בדיוני ובפרשנות חופשית של דיסני+. בלנסיאגה אינה אחראית על דיוק הפרטים, ציר הזמן והבחירות האמנותיות".