תאמ;לק לי בבקשה: הבלונדינית האפלה של הוליווד- מנערה בהפרעה ב"חפצים חדים" לנזירה בהיריון ב"טהורה", ובין לבין היא הייתה עשירה ומשועממת ב"לוטוס הלבן", אובססיבית ומוחפצת ב"אופוריה" (הערוגה המרכזית שבה הוליווד מגדלת את אייקוני האופנה הכי רלוונטיים שלה) ומסתובבת רק בבגד ים לאורך כל הסרט הכה גרוע אך מצליח "רק לא אתה".
לאחרונה היא גם הגיחה לסיבוב ניצחון כמנחה אורחת ב"סאטרדיי נייט לייב" והציתה דיון מטורלל על "החזה של סידני סוויני כסמל למותה של הפרוגרסיביות האמריקנית", לא פחות.
היא שחקנית מצוינת, וגם בלונדינית עם חזה גדול, שנאלצת להוכיח, שוב ושוב, ששני המושגים האלה לא סותרים.
איך היא מתלבשת: סוויני מתלבשת כמו מרילין מונרו. כלומר כמו שמרילין מונרו הייתה מתלבשת אם הייתה חיה היום. אחת שיודעת שהגוף שלה מדובר בציבור ולא חושבת שזו סיבה טובה לכסות ולהסתיר (כן בילי אייליש, אני מדבר עלייך). סוויני היא הגרסה העכשווית ל"יום הולדת שמח מיסטר פרזידנט", ומתאימה הרבה יותר לחבור אל השמלה ההיא שקים קרדשיאן השחיתה במאט גאלה. חייבים להודות - סוויני היא הדבר הכי קרוב לסמל מין בעידן שבו המונח הזה בוטל.
סוויני נשענת בברור על ההקבלה בינה לבין הבלונדינית היותר מפורסמת (עדיין), ואם מישהו פספס, השמלה שהיא לבשה במסיבה אחרי טקס האוסקר, שרפררה אל זו האייקונית שבה כיכבה מונרו בסצנה המפורסמת מהסרט "חטא על סף ביתך", די מיקמה את הכתר על ראשה.
השמלות של סוויני תמיד יהיו זוהרות מאוד, צמודות מאוד. את הנוכחות האופנתית שלה ניתן לסכם במילה אחת – "מחשופים", ובהרחבה - "מחשופים עמוקים". קשה למצוא תמונה אחת שלה שבה היא מכוסה. היא מלכת מחשופי ה"אנדר-בובס" וה"אפר בובס" ולפעמים היא משלבת את אלה באלה ומוסיפה להם עוד חור הצצה נוסף מהצד.
ההבדל הגדול בין השמלות של סוויני לאלה של מונרו לא נעוץ בעומקו של המחשוף, אלא בעובדה שסוויני לובשת את מה שהיא לובשת כי ככה היא רוצה, ולא כי הארווי ויינשטיין כלשהו הורה לה.
ובכל זאת, סוויני מתויגת כ"ברבי סקסית" ונראה שהיא משועבדת לתיוג הזה בכל הופעותיה על השטיחים האדומים. היא מתלבשת כמו שמצפים ממנה להתלבש.
נשמע מחפיץ? גורר דימויים של עדת זאבים מריירת? ייתכן. התדמית שלה (כמו שהיא עצמה ציינה במונולוג שלה ב-SNL) היא של "אישה בטלוויזיה שצורחת, בוכה ועושה סקס, לרוב בעת ובעונה אחת". סוויני לא רואה צורך להתנער מהתדמית הזו, בוודאי לא להנכיח תקשורתית דמות חסודה יותר. בין אם זה פמיניזם במיטבו, ניכוס עצמי של נקודת המבט הגברית, או דווקא משחק לידיהם של השמרנים שחוגגים את שובו של החזה הנשי אל הפריים-טיים התרבותי, נראה שסוויני פטרה את עצמה מהדיון כולו, וזה, כשלעצמו, ראוי להערכה.
עתידות: כך או כך, סוויני הגיעה למעמד הנחשק הזה שבו גברים רוצים אותה ונשים רוצות להיות כמוה. זה מעמד ממלכד, מצד אחד יש בו רווח שיווקי לא מבוטל - כשהיא לבשה (?) בגד ים ורוד ונועז בעונה השנייה של "אופוריה" למשל, היא הריצה עדרים של נערות צעירות לחנויות של "פרנקיס ביקיני" והפכה את הדגם לסולד אאוט ביומיים. מצד שני, נדמה שהיא מחוייבת למעמד הזה מכאן ולנצח (כלומר עד שתחגוג 30). הסיכוי שהוליווד תאפשר לה להיות משהו אחר, משול לסיכוי שליהיא גרינר תתגרש מהתקשורת.
מחיאות כפיים או מטח עגבניות? נראה לי גם וגם.ֿ מצד אחד אופנת השטיחים האדומים שלה מותאמת לציפיות הגבריות, כאילו הכתיב אותה דוש תל אביבי שכולנו מכירים. מצד שני נדמה שהיא חוגגת את הגוף שלה בדיוק כמו שהיא רוצה, מצד שלישי (יש גם כזה) היא מרצה את כו-לם. את הרפובליקנים, את הדמוקרטים, את החרמנים המריירים ואת הפמיניסטיות הלוחמניות. אי אפשר לבקש יותר.
