סדינים ממכבסת קיבוץ ניר עם בעוטף עזה, חליפות גברים שפורקו ונתפרו מחדש, בגדי ספורט ישנים שקיבלו חיים נוספים - כולם מצאו את דרכם לעיצובים חדשים שיצרו 16 סטודנטים עבור המוזיקאית נגה ארז, במסגרת הקורס "אתחול אופנה" במחלקה לאופנה בשנקר. שיתוף הפעולה התגבש ביוני שעבר, נעצר בעקבות מלחמת "חרבות ברזל", והתחדש עם פתיחת שנת הלימודים האקדמית בדצמבר. התוצאה: מגוון מערכות לבוש שיצרו הסטודנטים עבור ארז, אשר ישמשו אותה לצילומים ולסיבוב ההופעות הצפוי שלה בארץ ובעולם.
מאז פרצה לחיינו עם אלבומה השני KIDS בשנת 2021, הבינה ארז גם את חשיבותם של בגדים לעיצוב התדמית שלה כמוזיקאית בינלאומית. יד ביד עם הסטייליסט הצמוד תומר אלמוזנינו, שירטטו השניים את דמותה בתוך חליפות מכנסיים, חלקן בגזרת אוברסייז, שארזו אותה במראה מתוחכם ובו בעת גם רכבו על מגמה רחבה של נזילות מגדרית. חלקן מצאו את דרכן גם לפרויקט עם הסטודנטים בשנקר, שנעשה בשיתוף פעולה מלא עם ארז ואלמוזנינו.
"באתי לפרויקט עם ראש פתוח ובידיעה שלא בטוח שאוכל להשתמש בכל התוצרים של הסטודנטים", אומרת ארז ל-ynet. "לא ציפיתי לקבל מלתחה שלמה שתחזיק אותי עכשיו חודשים. הנמכתי ציפיות כי הסמסטר החל באיחור בגלל המלחמה והתקצר, אבל לבסוף קיבלתי 16 מערכות לבוש שאשתמש בהם, בין אם כפריטים בודדים או כטוטאל לוק מלא".
בין הפריטים שקיבלה, היא מספרת, היו לא מעט בגדים עם סיפורים ומשמעויות מאחוריהם. "מעיל שחור ענק עם המספר 71, המספר במכבסת הקיבוץ של אחת הסטודנטיות מעוטף עזה; דגם של מכנסי טלאים בהשראת גופיית סבא מסטודנטית שהיתה רוב הסמסטר במילואים; וסטודנט שעשה את הדגמים שלו בהשראה מביגוד של דרי רחוב. איפה עוד תמצא בגדים עם סיפורים כאלה? זאת מתנה כל כך גדולה שקיבלתי ואני לא יכולה לחכות ללבוש את הבגדים האלה על במות ברחבי העולם".
יחד עם תומר אלמוזנינו בניתם סגנון לבוש שזוהה איתך. מה משך אותך מלכתחילה אל חליפות מחויטות?
"תמיד אהבתי ורציתי ללבוש חליפות מחויטות ולקח לי איזה רגע להעז לעשות את זה. הייתי צריכה להגיע לאנשהו כדי לכבד את המעמד. ואז, בפעם הראשונה שהלכתי על זה לפני מספר שנים, הרגשתי הכי בנוח, הכי עצמי. בתור ילדה הייתי רואה לפעמים את אבא שלי בסוף טקס ההתארגנות ליציאה לעבודה קושר את העניבה, מנקה את כפות הרגליים, שם גרביים ונועל נעליים. אני זוכרת את ריח האפטר שייב והתחושה שבא לי גם להיות כבר גדולה, לצאת לעולם, עצמאית, נקייה ומדוגמת. כשעבדנו על האלבום KIDS הדבר הזה עלה הרבה כי האלבום עסק לא מעט בלהיות ילדים מבוגרים. תומר עזר לי לקחת את כל זה ולדייק את הגזרות והצבעוניות ולהעז ללכת אפילו יותר גברי ואובר סייז. הידע והדיוק שלו לקחו את זה מספר מדרגות למעלה".
את מרגישה קשר בין סגנון הלבוש שלך למוזיקה שלך, ובעיקר לעבודה על האלבום החדש?
"עכשיו זאת הפעם הראשונה שהייתי צריכה ממש לחשוב - מי אני באלבום הזה? ואיך אפשר לתקשר אותו דרך אופנה? בגלל שמצאנו לוק שמזוהה איתי בפעם הקודמת, הרגשתי שבא לי משהו אחר, פחות אחיד. אבל פתאום נולד גם צורך נוסף, פרקטי יותר. במהלך כמעט ארבע שנים של הופעות ברחבי העולם עם האלבום הקודם נאספו ערימות של בגדים, חליפות שלבשתי, שילבתי, הפכתי, שהרגשתי שאני צריכה לשחרר ולשים מאחור. חשבתי לעשות מכירה של החליפות ולתרום את הכסף, אבל הרגשתי שיש בבדים האלה סיפור שצריך לספר מחדש, ומכאן עלה הרעיון לשיתוף הפעולה עם הסטודנטים משנקר".
מה הדבר המרכזי שלמדת בנושא הקיימות מהעבודה מול הסטודנטים מהמחלקה לאופנה בשנקר, וכיצד את צפויה ליישם אותו כאדם וכאמנית?
"קודם כל למדתי שאפשר. הסטודנטים במחלקה הם אנשים עם יכולות טכניות ועיצוביות מאוד גבוהות, אז מן הסתם את הדברים שהם עשו, לא כל אחת יכולה לעשות. בנוסף, למדתי שיש דרכים שאפשר ליישם את הקיימות גם כשזה נוגע לארון שלנו. להתחייב לקיימות בעולם של אופנה מהירה ומתחלפת זה בהכרח אומר לעצור, לחשוב, לחפש. מהיכרות עם עצמי אני מצפה ליישם את זה בהדרגה, באופנה ובחיים בכלל, בתקווה שאוכל להשתפר בלייצר כמה שפחות נזק לעולם.
"הלבוש על הבמה הוא דרך ביטוי, ממד אדיר של יצירתיות בתוך הופעה ובתוך הפרסונה של אמנים. קשה לוותר על החלק הזה, ולכן בחרתי את הדרך שתיקח את מה שעשיתי עד עכשיו ותעשה בו שימוש חוזר, עם יותר יצירתיות, פחות שימוש בחומרים חדשים. בעתיד אני מקווה למצוא את הדבר האחד, בגד שאוכל ללבוש ולהרגיש בו נוח כל ערב מחדש. רוזליה עושה את זה בערך, ליטל סימז לגמרי שם. שלא לדבר על מוזיקאים גברים. אבל עד שאמצא את אותו פריט מושלם, אנסה כמה שאפשר לשלב בין הצורך לחדש ולהתבטא, לצורך לשמר ולקיים".
שיתופי פעולה בין מפורסמים לסטודנטים במחלקות לעיצוב מתקיימים באופן תדיר באקדמיות ובתי הספר לעיצוב השונים. בבית הספר "סטודיו 6b" עיצבו בעבר סטודנטיות לפיגורות כמו עדי אשכנזי ועלמה זק, במחלקה לאופנה בבצלאל יצרו בגדים למרגי ונטע ברזילי. במחלקה לאופנה בשנקר זוהי הפעם הראשונה שבה נוצר קורס נלווה בשיתוף אמן. "נגה הייתה מעורבת מאוד בכל התהליך, החל מסיעור המוחות הראשוני, דרך התבוננות בתהליך הרעיוני והעיצובי, במדידות הראשונות ועד לתוצרים הסופיים", אומר ראש המחלקה אילן בז'ה. "זה תרגיל מצוין לסטודנטים בעבודה מול לקוח עם צרכים מדויקים וסגנון מאופיין".
במסגרת הקורס "אתחול אופנה".(מנחות: אורית פרייליך, דבי אליחאני) קיבלו הסטודנטים והסטודנטיות בשנה ג' הנחיה לפעול כדי להקטין זיהום אוויר ופסולת טקסטילית, וליצור פריטי לבוש ברי-קיימא דרך ערכים כמו מיחדוש (מיחזור וחידוש), Zero Waste ושימוש בחומרים טבעיים. בנוסף, נדרשה חשיבה של עיצוב ללקוחה ספציפית: ארז - פרפורמרית שזקוקה לבגד שמתאים לבמה ושיהיה עבורה נוח ופרקטי. הסטודנטית מור אלפסי, שיצרה פרויקט ממכנסי ג'ינס שלה שעברו מיחדוש, מספרת כי במפגש הראשון עם ארז היא הסבירה להם: "אני מזיעה הרבה בהופעות, אני באה לעבוד".
באופן טבעי, רוחות המלחמה שבחוץ חדרו גם אל חדרי המחלקה. הסטודנטית אור רבין, שנולדה וגדלה בקיבוץ ניר עם (בת דודתה היא רבש"צית הקיבוץ ענבל ליברמן, שהצילה את הקיבוץ. היא החליפה את אביה של רבין בתפקיד לאחר 25 שנה), עיצבה עבור ארז בגדים שנוצרו מסדינים שנלקחו ממכבסת הקיבוץ. "ב-7 באוקטובר הייתי בדירתי ברמת גן בזמן שההורים שהו בקיבוץ", היא נזכרת. "הקשר עם הקיבוץ נפל ורק בשעה 3 לפנות בוקר למחרת, לאחר כמעט 24 שעות ללא אות חיים מהמשפחה, גיליתי שהם בסדר. הייתה לנו שמירה אלוהית".
החיבור אל המכבסה, היא מספרת, נולד מאנלוגיה לחיים, הפרדה בין צבעים, בין החיים לפני המלחמה לבין המציאות כיום. "הלבוש האישי שלי מאופיין בצבעוניות עזה של ורוד וסגול, ומאז ה-7 באוקטובר הרגשתי שאני לא מסוגלת יותר ללבוש צבעוני - רק שחור. אלו בגדי האבל שלי. מאחר ולא היו לי בגדים שחורים להלוויות, הלכתי לקנות בגדים שחורים ומאז אני בשחור. החיים הצבעוניים שלי הפכו לשחורים".
רבין חזרה לקיבוץ, אספה ציפיות וסדינים ותפרה מהם מערכת לבוש חדשה לארז. את הציפיות לכריות היא צבעה בגוון פחם והפכה למכנסיים קצרים, והז'קט מעל נתפר מסדינים בצבע שחור, שעליו התיזה צבע לבן. רבין מספרת כי תחילה חשבה לתפור את הז'קט ממגבות, אך לאחר הערה שקיבלה מאלמוזנינו על כך שהמגבות לא פרקטיות בתנועה על במה, שינתה לסדינים.
פרויקט מעניין נוסף שייך לסטודנטית והרקדנית ללי בן פורת (שגם הופיעה לצדה של ארז בקיסריה), שנוצר בהשראת ביקור בתערוכה "לבוש לנצח: גלגולם של תכריכים בתרבות היהודית" שבמוזיאון ישראל. היא חיברה את זה לשיחה עם ארז, שסיפרה לסטודנטים כי שם אלבומה החדש יבטא כאוס ואנרכיה, מה שעורר בבן פורת רעיון ליצור בגדים שקוראים להתנגדות. "דרך הבגדים אנחנו יכולים להביע התנגדות, כמו שהמעצבת ויויאן ווסטווד עשתה שנים רבות", היא אומרת.
בן פורת עשתה מהלך עיצובי מעניין בנושא התכלות של בגדים, ופירקה בגדי ספורט "מתים", כולם עשויים חומרים סינטטים שאינם מתכלים - בשונה מבדים טבעיים. מערכת הלבוש שיצרה כללה בגד גוף שנתפר מחתיכות של מכנסי טייץ, מכנסיים שיצרה ממכנסי ספורט ישנים, ותיק שעיצבה מהגומי שנותר, "הפסולת". "אופנה מגיבה למה שקורה", היא מוסיפה, "והשנה התחלתי לדבר יותר על מוות. רק בתקופה האחרונה הרשיתי לעצמי לדבר על זה".
על אף ששני הפרויקטים נשמעים מורבידיים, סיפורם לא בהכרח מופיע על הבגדים עצמם. עם זאת, הם מעלים שאלה מסקרנת, עד כמה הקושי, העצב והמורכבות צפויים להקרין ולהשפיע על מי שלבוש אותם. "נגה ותומר התלהבו מאוד מהפרויקט. היא אמרה שהמראה הספורטיבי חדש ומעניין אותה", מספרת בן פורת לסיכום. "על אף הנושא הקשה והכואב שנגה הייתה חשופה אליו", מוסיפה רבין, "נאמר לי שהדגם לא נראה עצוב. להפך, הם מאוד התרגשו מהסיפור שעומד מאחוריו".
