ב-31 באוגוסט, יום לפני פתיחת שנת הלימודים החדשה בבתי הספר (לפחות אלו היסודיים), פרסמה מעצבת התכשיטים והאמנית גיל זהר פוסט מפתיע בפייסבוק, שבו סיפרה כי ביום למחרת היא תחל בתפקידה כמחנכת בבית הספר לאמנויות – קמפוס אריסון בתל אביב. מאות התגובות החיוביות חיזקו את זהר כי הלב שלה במקום הנכון. בכל זאת, לא בכל יום עורכת אופנה לשעבר ומעצבת תכשיטים בהווה, בעלת הכרה בינלאומית ופרסומים, מחליפה את מקומה על הספסל בשורה הראשונה בעמידה מול 36 תלמידים, ומרביצה בהם תורה לצד מקצועות כמו היסטוריה, שפה, דמוקרטיה ואקטואליה. מעיניים אל המסלול לעיניים אליי.
הצעד המפתיע של זהר היה תגובה אישית ל-7 באוקטובר. היא חגגה יום הולדת 50 כמה חודשים קודם לכן, והמלחמה שפרצה הובילה אותה לחשב מסלול מחדש. בשבועות הראשונים היא התנדבה עם פצועים ובני משפחותיהם בבית החולים איכילוב בתל אביב, מנסה למצוא את מקומה בתוך הכאוס והכאב.
"הבנתי שמשהו השתנה, שיש סדר עולמי חדש וצריך לשנות גישה", היא אומרת בריאיון ל-ynet. "במקביל, חברה סיפרה לי שחסרים המון מורים בתל אביב, ואני זוכרת שאמרתי לה: 'עם זה את באה אליי עכשיו? העולם קורס, וזה מה שחשוב?' למחרת חבר אחר סיפר לי על תוכנית הסבת אקדמאים להוראה של עיריית תל אביב, ואז הבנתי שאולי מישהו מסמן לי משהו. לאחר מחשבה, הבנתי שזה הדבר החשוב. אני רואה שליחות לחנך כאן דור חדש שיפריח את החורבן".
מה הכוונה בשליחות?
"התכנסנו כדי לעשות שינוי, לא בגלל המשכורת המדהימה", היא מחייכת. "היה לי ברור שאני מחנכת ילדים בכיתה ד', בני עשר – גיל שעל קו התפר – ילדים שהם לא קטנים מדי, ושנייה מלהפוך לציניים שחושבים שראו הכול. יש בהם סקרנות, קשב ופתיחות, והם קולטים כמו ספוג. אני מרגישה שאני בונה את היסודות שלהם כאנשים. להיות מחנכת זה לא 'העברת חומר'. חומר אתה יכול למצוא בספרים ובאינטרנט – תפקידו של מורה הוא לסקרן אותם, וגם להבין מי עומד מולך ולהתאים את עצמך תוך כדי תנועה. גמישות מחשבתית".
השתעשעת ברעיון להיות מחנכת קודם ל-7 באוקטובר?
"בחיים לא, אבל אני מאמינה שזה היה מושרש בי בגנים, כי אני מגיעה מבית אקדמי – אבא שלי, ז"ל, היה פרופ' בטכניון ואמא שלי היא ד"ר לתולדות האמנות. כנראה זו הסיבה שגם התרחקתי מהתחום לאורך כל השנים. כשסיפרתי לאמא שלי שאני הולכת להיות מחנכת ומורה, היא לקחה את זה כמחמאה. אבא שלי, לצערי, כבר לא זכה, הוא נפטר לפני שנה. אני מאמינה שאתה צריך להיות מאוד צנוע כדי להיות מורה. אתה לא הסיפור כאן. בחרתי להתמסר כולי לחנך ילדים בני עשר, הכי רחוק מעולם הזוהר והאופנה שהייתי חלק ממנו".
"אני מוצאת שההוראה עוזרת לי להיות אדם טוב יותר", היא מוסיפה. "אין פה מקום למניירות או מניפולציות. אתה מגיע נקי – כי עומדות מולך עשרות זוגות עיניים תמימות. לדוגמה, הכנתי מערך שיעור על ה-7 באוקטובר ולא רציתי לחזור אל הזוועות כי התלמידים עוד רכים ופריכים, אז החלטתי לשפוך אור על מושג התקווה, ופתאום אני מוצאת את עצמי מחפשת שירים וסיפורים בנושא. איפה הייתי עושה את זה אם לא הייתי מורה?! בין פגישה עם איריס אפפל לתצוגה בשבוע האופנה במילאנו? בגלגול הקודם זה לא היה קורה".
5 צפייה בגלריה
"בחרתי להתמסר כולי לחנך ילדים בני עשר, הכי רחוק מעולם הזוהר והאופנה"
(צילום: באדיבות גיל זהר)
זהר (51) היא דמות מוכרת בעולם האופנה והעיצוב המקומי, אם לשניים מנישואים קודמים ונמצאת כיום בזוגיות. היא בעלת תואר ראשון בתקשורת ותואר שני במנהל עסקים, ולאורך שנות ה-30 לחייה כתבה וערכה ב"גלובס", "את", מגזיני קבוצת "הארץ" והופיעה על המסך בתוכניות אופנה שונות בערוצים מסחריים. לפני עשור החלה לעצב תכשיטים ופסלים בהשראת מסופוטמיה ומצרים הקדומה, עם צבעוניות של הרבה זהב ושחור. תכשיטיה נמכרים בחנויות מוזיאון ובגלריות, והיא הציגה אותם במסגרות שונות בשבועות האופנה של פריז ומילאנו. אחת מלקוחותיה המפורסמות הייתה אייקון האופנה איריס אפפל, שהלכה לעולמה מוקדם יותר השנה, לאחר שהשתיים נפגשו במהלך תערוכת תכשיטים בינלאומית במיאמי.
את עברה כאושיית אופנה מקומית וכמעצבת, לא הסתירה זהר מהתלמידים, שמצידם החלו לחפש פרסומים שונים מהעבר עליה. הסביבה הקרובה, לעומת זאת, הייתה בהלם. "אבל כולם סופר פרגנו", היא מחדדת. אל בית הספר לאמנויות הגיעה מתוך בחירה, לאחר שסיימה את תהליך ההסבה. "היה לי חשוב שסביבת העבודה שלי תהיה עם אנשים כמוני. פחדתי למצוא את עצמי בבית ספר שלא אוכל להתחבר אליו, ובאמנויות הרגשתי שייכת. לשמחתי, יכולתי לבחור את בית הספר שבו אלמד, כי בכל בתי הספר משוועים למורים. זה קצת כמו חברות היי-טק שמחזרות אחרי עובדים. להבדיל השכר, כמובן".
מקצוע ההוראה נתפס כאפור, עם משכורות רעב ומורים שחווים אלימות מילולית ופיזית – את מסכימה עם דימוי המורה?
"לפי התגובות מהסביבה ואספת ההורים הראשונה שניהלתי – היחס הוא 180 מעלות ממה שאתה מציין. כל אדם, בעיקר מי שהורה לילדים, מבין את חשיבות מקצוע ההוראה. אנשים סופר מעריכים ויש המון כבוד לכך שאתה נרתם לעבוד בתוך המערכת. משכורת רעב? כן! ככל שאתה מכין את עצמך ליום תשלום המשכורת – זה עדיין בלתי נתפס. זה מקצוע שאתה חי אותו יום ולילה, והתגמול לא מספיק. משרד החינוך יושב על תקציבים גבוהים, אז לאן כל הכסף הזה הולך?"
שאלה טובה. איך התלמידים מגיבים אלייך? בואי נודה, את לא המורה הקלאסית.
"אני לא חושבת שאני יוצאת דופן בבית הספר לאמנויות", היא מושכת בכתפיה. "אני מביאה איתי ניסיון חיים עשיר, שמאפשר לי לראות את התלמידים. אתן לך דוגמה: יש לי תלמיד באחת הכיתות שישב בימים הראשונים כשהוא מכונס ומכסה את עצמו בסווטשירט עם קפוצ'ון. סיפחתי אותו אליי וביקשתי ממנו סיוע בכל מיני דברים קטנים בכיתה, ולאט-לאט הרגשתי שהוא מתחזק ונפתח. שלושה ימים לאחר מכן, הוא כבר נפתח לכולם בכיתה. אלו מקרים קטנים-גדולים שממלאים אותך".
עד כמה את משלבת אלמנטים מתחום העיצוב במערכי השיעור?
"זה קורה באופן טבעי. אני מלמדת היסטוריה של ימי הביניים את שכבה ז', ובאחת הכיתות יש קבוצת בנות שקצת מפריעות לאורך השיעור. שמתי לב שהן מאוד אוהבות אופנה, אז נתתי להן פרויקט מיוחד לחקור את הלבוש ההיסטורי בתקופת ימי הביניים, תוך תחקיר מעמיק של צלליות, חומרים וכדומה. לבסוף הן התבקשו לעצב שלוש מערכות לבוש של אציל, איכר ואביר. זאת דרך לקרב אותן לנושא דרך תחומי העניין שלהן".
את מתגעגעת לעולם האופנה?
"אני לא בזה לעולם הקודם, כי אני עדיין חלק ממנו וממשיכה לעצב תכשיטים, אבל אני מאוד נהנית מתפקידי כמחנכת. למרות שחששתי משעות הבוקר המוקדמות, בזכות ההוראה אני מתחילה את היום שלי מוקדם מאוד בבוקר, אז מתפנות לי שעות רבות ואני מצליחה לשלב בין השניים. אני חייבת להודות שלא משנה כמה הכרה בינלאומית קיבלתי כמעצבת, אם זה פרסומים במגזין ווג ערבייה ומגזין נומרו – יותר מרגש אותי עד דמעות טלפון מאמא של תלמידה, או תלמיד שהוריד את הקפוצ'ון מהראש. כמעצבת תכשיטים הרגשתי שמעריכים אותי ואת האמנות שלי, אבל בהוראה יש משהו יותר אמיתי ונקי. אולי זו הבשלות של הגיל, כי אני רואה את זה גם בבחירת בן הזוג שלי, החברים הקרובים".
משבר גיל ה-50?
"ניתחתי את זה רק בדיעבד ושמתי לב שכמעט כל עשור אני עושה שינוי רדיקלי: היה לי עשור בעיתונות, עשור כמעצבת ועכשיו אני בהוראה. לאורך השנים היו זליגות בין התחומים, אבל זה לא שהגעתי לגיל 50 ואמרתי לעצמי 'תמציאי את עצמך מחדש'. זה קרה מעצמו. אני גם אדם שתמיד אוהב להתחדש ואוהבת לעבור דירות כל כמה שנים. זה מכניס אנרגיה חדשה. זה לא סתם להיות בתנועה, כי להיות בתנועה אתה סתם בורח, אלא להיות בהתכווננות לשינוי אמיתי – להתפתח למעלה, לא לרוחב ולצדדים. אחרת החיים מאוד משעממים".
