שיירה אווירית של מאות מפורסמים כמו פארל וויליאמס ונעמי קמפבל, עורכי ועורכות אופנה ועשרות דוגמניות-על, עשתה את דרכה בתחילת דצמבר אל דקר, בירת סנגל שבמערב אפריקה. הדרך הארוכה לא נעשתה לטובת שבוע האופנה שנערך בעיר וציין באותה עת 20 שנה להיווסדו עם מעצבים מקומיים. 850 האורחים האקסקלוסיביים הוזמנו על ידי בית האופנה הצרפתי שאנל, שנדד באותו שבוע עם תצוגת האופנה האמנותית Chanel Métiers d’Art אל המדינה שהשתחררה מעול הקולוניאליזם הצרפתי ב-1960 לאחר מאות שנים של שלטון אימפריאליסטי. הבחירה של שאנל ביבשת שבה אין לבית האופנה חנויות או נקודות מכירה, עלולה להיחשד כשובו של האדם הלבן והקולוניאלי אל אפריקה.
כדי לדלג מעל משוכה זו בעידן של תקינות פוליטית, שאנל עשו הכול כדי להימנע מצעד אימפריאליסטי נוסף. התצוגה בהשראת "עשור הפופ-סול-פאנק-דיסקו-פּאנק" של שנות ה-70, נערכה בחצר היפה של Palais de Justice, בית המשפט הישן שנבנה שלוש שנים לפני עצמאותה של סנגל. הבניין בסגנון ברוטליזם הוא סמל לעושר הארכיטקטוני של דקר, ונבנה ב-1957 על ידי האדריכלים דניאל בדאני ופייר רו-דורלוט. הוא נסגר בשנת 1992 כאשר סדקים העלו חשש להתמוטטות, ובשנת 2016 קיבלו אותו מהרשויות מארגני הביאנלה לאמנות אפריקאית עכשווית בדקר כדי להפוך אותו לחלל התצוגה הקבוע שלהם. עם זאת, מצבו נותר מדאיג ובית האופנה שאנל התחייב לשפץ אותו ואת הרחובות סביבו לקראת התצוגה.
20 צפייה בגלריה
צפויים לחזור לדקר עם תוכנית לעבודה עם יוצרים מקומיים. תצוגת Métiers d’Art של שאנל בסנגל
(צילום: באדיבות שאנל)
לדברי ונסה פרידמן, כתבת האופנה של הניו יורק טיימס, האירוע בדקר נבנה כפסטיבל בן שלושה ימים "שנועד לשפוך אור על הכישרונות של המדינה באמנות, במחול, במוזיקה ובספרות". כדי להשתלב בנוף המקומי, מתוך 62 הדוגמניות בתצוגה, 19 היו אפריקאיות, תריסר מתוכן סנגליות. כמו כן, בית האופנה מסר כי צוותי השיער והאיפור הורכבו ממקומיים ומזרים (ודאי גם כדי להתמודד עם סוגי השיער והאיפור השונים הנדרשים בעבודה עם דוגמניות שחורות), ומתוך 850 המוזמנים בתצוגה, 500 היו מסנגל ומאפריקה. בנוסף, שאנל צפויים לחזור החודש לדקר עם תוכנית 19M לעבודה עם יוצרים מקומיים ובעלי מלאכה, שיהוו בסיס לתערוכה עתידית של המותג בפריז.
התצוגה של שאנל התקיימה ימים ספורים לאחר תצוגה אחרת שנערכה ביבשת וחגגה את אפריקה. בית האופנה דיור הציג את קולקציית בגדי הגברים שלו על רקע הפירמידות של גיזה במצרים, בתצוגה מרהיבה ועמוסת ידוענים. המנהל האמנותי קים ג'ונס הסביר כי המשיכה למצרים העתיקה מתקשרת לעבודות מוקדמות של המייסד כריסטיאן דיור ועיסוקו בסמלים ובאמונות תפלות. מצרים אף זכתה בחודשים האחרונים לעלייה במספר המבקרים במדינה, בעקבות ציון מאה שנה לגילוי קברו של תות ענח' אמון בנובמבר האחרון.
בגדים בהשראת מצרים שעיצב אוליבייה רוסטאן על שער מגזין "ווג ערבייה"
השבוע מככבות הפירמידות גם על שער מגזין "ווג ערבייה" עם בגדים אוריינטליסטיים בעיצובו של אוליבייה רוסטאן, המנהל האמנותי של בית האופנה הצרפתי בלמן, שהסביר את משיכתו למצרים מאחר שכילד תמיד אמרו לו שהוא דומה לפרעה והוא התאהב בסיפור. כנראה שהוא מעולם לא קרא בהגדה של פסח. בתוך כך, במגזין הסבירו זאת בצורה מושכלת יותר: "אנחנו מקדישים חלק מרכזי בגיליון לעלייתה של מצרים, שמהווה השראה לעולם מימי קדם, כיוון שהמדינה עוברת כעת מהפך כלכלי ותרבותי עם אינסוף הזדמנויות ופוטנציאל", כתב עורך המגזין מנואל ארנו.
"הפער בין העוני לעושר שהוצג בסביבת התצוגה היה קיצוני"
לגילוי הנוכחי של מותגי האופנה הצרפתיים את אפריקה יש הקשר רחב יותר. שנת 2022 תיזכר בזכות מינוף האופנה האפריקאית על ידי עולם האופנה במערב. בפברואר אשתקד הציב ווג בריטניה שבע דוגמניות אפריקאיות על שער המגזין – שעליו כתב העורך אדוארד אנינפול (שהיגר עם משפחתו בגיל צעיר מגאנה לבריטניה) בספרו האוטוביוגרפי A Visible Man (הוצאת Penguin Press) כי זהו אחד השערים שעליו קיבל הכי הרבה תגובות חיוביות מאז נכנס לתפקידו כעורך ווג חמש שנים קודם לכן. בנוסף, מעצב האופנה הדרום-אפריקאי תבה מגוגו חבר לעבודה משותפת עם בית האופנה ולנטינו (לאחר שעבד גם עם אדידס, דיור ו-AZ Factory של אלבר אלבז המנוח), ובמוזיאון ויקטוריה & אלברט בלונדון נפתחה ביולי התערוכה African Fashion אשר עושה כבוד ליבשת ולמעצבים הפועלים בה.
אפריקה היא מקור בלתי נדלה להשראה עבור יוצרים מכל התחומים. צלם האופנה תום מרשק חזר ממנה לאחרונה, לאחר שנסע לצלם בה הפקה (שטרם פורסמה) עבור מגזין תרבות חדש בשיתוף המעצב ארצי יפרח. השניים פועלים בשנים האחרונות מחוץ לישראל: מרשק חי ופועל בלונדון; יפרח במרקש, מרוקו. אל דקר, סנגל, הגיע מרשק במקביל לתצוגה של שאנל ונכח בכמה אירועי לוויין של בית האופנה. בין היתר, צילם את השחקנית הספרדייה רוזי דה פלמה. "הפער בין העוני לעושר שהוצג בסביבת התצוגה היה קיצוני", אומר מרשק ומוסיף כי לדעתו, ההתלהבות הנוכחית של עולם האופנה מאפריקה נובעת ממניעים כלכליים. "עולם האופנה רוצה לקחת חלק בכסף הגדול של אפריקה המתפתחת", הוא אומר ומביא בנוסף טיעונים אסתטיים מדוע אפריקה מרגשת יוצרים מתחום האופנה: "אפריקה היא עדיין מקום אותנטי, חם, אמיתי ובתולי. זה הדבר הכי יפה שיש".
אפשר לחפש מניעים נסתרים מאחורי החיבוק של המערב לאפריקה. הבולט מכולם הוא שאפריקה היא שוק כלכלי שמותגי היוקרה טרם כבשו. לאחר שהתפרסו בשוק האסייתי ונחלו כישלון באמריקה הלטינית (שחווה משבר כלכלי גדול), החיפוש אחר שווקים חדשים מוביל אל אפריקה, שם יש שכבה לא גדולה, אבל מתפתחת, של מעמד גבוה עם כסף. ניתן לראות זאת, לדוגמה, בסיבוב בקניון V&A Waterfront שבקייפטאון, דרום אפריקה, עם חנויות מותג של גוצ'י ולואי ויטון, שבהן גברים שחורים מקושטי יהלומים ונשים שמטופפות על עקבי סטילטו מאמצים גינוני יוקרה. מצד שני, מדינות אפריקה הפכו בשנים האחרונות למוקד עבור מתפרות של חברות אופנה מהירה, לאחר שרגולציה במדינות כמו בנגלדש ייקרה את הייצור. האירוניה מרימה ראש כשמגלים כי מאוחר יותר הבגדים הזולים מוטמנים באדמת היבשת, מרעילים את מקורות המים והאדמה.
לבוש כפעולה פוליטית
לביקורת הזו לא היה מקום בתערוכה African Fashion במוזיאון ויקטוריה & אלברט בלונדון (אוצרת: ד"ר כריסטין צ'צינסקה; נעילה: 16 באפריל 2023). התערוכה המשתרעת על שתי קומות היא מסע בזמן עם למעלה מ-250 חפצים, תמונות ובגדים מאוסף המוזיאון, כולל 70 רכישות חדשות. רבים מהבגדים המוצגים הם מהארכיון האישי של מבחר מעצבים אפריקאים מאמצע המאה ה-20 כמו קופי אנאש, כריס סיידו, שייד תומאס-פאם, לצד יוצרים עכשוויים כמו תבה מגוגו, אימן אייסי, מושינוס וגם יצירה חדשה של המעצב ארצי יפרח הפועל תחת השם Maison ArtC, המקבלת מקום של כבוד בקומה השנייה של המוזיאון. יפרח גם זכה לפני כחודשיים בפרס מעצב השנה בתחום בגדי ערב מטעם תחרות "פאשן ערבייה" שנערכה בקטאר.
20 צפייה בגלריה
תבה מגוגו, קולקציית Alchemy, יוהנסבורג, דרום אפריקה, סתיו-חורף 2021
(צילום: Tatenda Chidora)
20 צפייה בגלריה
IAMISIGO, קולקציית Chasing Evil, קניה, סתיו-חורף 2020
(צילום: Maganga Mwagogo, באדיבות IAMISIGO)
"התערוכה מציגה את האופנה האפריקאית כאמנות וחושפת את העושר והמגוון של היסטוריות ותרבויות אפריקאיות", מסבירה אוצרת התערוכה. "להציג את האופנה שמגיעה מאזור כל כך עצום, יהיה לנסות לעשות את הבלתי אפשרי. התערוכה מחפשת לחקור כיצד אופנה, לצד המוזיקה והאמנות החזותית, היוו חלק מרכזי ברנסנס התרבותי של אפריקה. היא גם מבקשת לחגוג את החיוניות והחדשנות של מבחר יוצרים קריאטיביים בתחום האופנה במאה ה-20, שנים שבהן מדינות אפריקה קיבלו עצמאות. שנות השחרור עוררו פוליטיקה רדיקלית וסדר חברתי חדש ברחבי היבשת".
20 צפייה בגלריה
אסו לנקי, קולקציית Kí Ató Ki Ènìyàn , לגוס, ניגריה 2021. Lagos Space Programme
(צילום: © Kadara Enyesai )
סיור בתערוכה מוביל את הצופה בצורה דידקטית בין עשורים. הקומה הראשונה מוקדשת לסקירה היסטורית של לבוש אפריקאי מסורתי כמו אריג הקנטה (Kente), המורכב מיריעות בד קטנות המחוברות יחד. לבד מיוחסות משמעויות תרבותיות, חברתיות ופוליטיות, והוא נחשב כסמל למעמד גבוה בגאנה. תחת הכותרת "לבוש כפעולה פוליטית", מספרים בתערוכה על ראש ממשלת גאנה לשעבר, קוואמה נקרומה, שבחר ללבוש קנטה בשנת 1957 לפגישות ולאירועים חברתיים, וזאת כדי לסמל את עצמאותה של גאנה – הראשונה באפריקה להשתחרר באותה שנה מהקולוניאליזם הבריטי. כשהוא משלב זאת עם חליפות מכנסיים מערביות, טווה נקרומה מחדש את ההיסטוריה של גאנה ושל אפריקה כולה.
החלק היפה בתערוכה הוא אוסף צילומים בשחור-לבן של אפריקה משנות ה-50 ועד שנות ה-70 של המאה ה-20. מבחר תצלומי הרחוב מציגים צעירים אפריקאים מסוגננים, לבושים שילובים של אופנה מערבית (כמו חולצת אדידס) לצד כפתנים אפריקאים או חליפות מכנסיים עם הדפסים אפריקאים. החיבורים המסקרנים האלה שרטטו אסתטיקה פוסט-קולוניאלית תוך שמירה על די.אן.איי מקומי. שווה להתעכב על הקומה ההיסטורית, מאחר שהיא משמשת כבסיס להבין את הפרשנויות החדשות שמעצבים אפריקאים צעירים מעניקים למורשת שלהם ב-20 השנים האחרונות, כמו פריטי לבוש של תבה מגוגו, צילומים של מעצב התלבושות גולד אחמד, ועבודות של האמן חסן חג'ג', כמו כפכפים מרוקאיים מעור של לואי ויטון עם סמל הסוויש של נייקי.
20 צפייה בגלריה
Sanlé Sory 'Je Vais Décoller, 1977
(צילום: © Sanlé Sory/Tezeta. באדיבות David Hill Gallery)
20 צפייה בגלריה
אימן אייסי, קולקציית Mbeuk Idourrou. פריז, צרפת, סתיו-חורף 2019
(צילום: Fabrice Malard / Courtesy of Imane Ayissi )
אחד הפריטים הבולטים בקומה השנייה היא העבודה A Dialogue Between Cultures של המעצב ארצי יפרח, שיצר שמלת גלימה מוזהבת שעליה רקומות ידיים רבות בצורת חמסה וכיתובים מעצימים. ההשראה, כתב, נבעה ממעיל טרנץ' בריטי שאותו הפך למעין בורקה בגזרת אוברסייז המזוהה עם העולם המוסלמי. "זהו דיאלוג ומסע בין תרבויות, קומבינציה של סמלים וקודים תרבותיים שמעניקים לי השראה ומאפשרים לי לחלום", הסביר, "אני מאמין שהעבר שלנו מגדיר את העתיד שלנו. ללא תרבות אנחנו עירומים". בהודעה לעיתונות הוסיף המעצב כי "אופנה אפריקאית פירושה העבר, העתיד וההווה באותו הזמן".
20 צפייה בגלריה
"הטרנץ'" בעיצוב ארצי יפרח למותג Maison ArtC, מרוקו, 2021
(צילום: באדיבות @M.A.Roock, model Abdul)
